האבוקדו עלה לכותרות פעמיים בשבוע החולף בשני הקשרים מנוגדים. דווקא הפרי הירוק הציף אל פני השטח בעיות שנוגעות למשבר האקלים, לצד הדיון השכיח על כמה עולה קילו בסופר.

כתבה ב"גרדיאן" בישרה ששפים בארצות קרות נוטשים את האבוקדו בגלל בעייתיות סביבתית-חברתית. לאחר מכן, דווח שבישראל צפוי השנה יבול שיא והמחירים צנחו.

בעוד שבעולם מנסים למצוא תחליפים לגוואקמולי, הישראלים יוכלו ליהנות השנה משפע זול של המטבל הנימוח. ההשלכות המסתמנות הן שמצד אחד הייצוא של האבוקדו הישראלי עלול בעתיד להיות מאויים על ידי שינוי טעמים של צרכנים בחו"ל. מצד שני, מתחדדת השאלה האם ראוי לייבא לישראל פירות וירקות בכלל, נוכח המחיר הסביבתי שכרוך בכך?

מצד אחד הייצוא של האבוקדו הישראלי עלול להיות מאויים בשינוי טעמים של צרכנים בחו"ל. מצד שני, מתחדדת השאלה האם ראוי לייבא לישראל פירות וירקות נוכח המחיר הסביבתי?

מגדלי האבוקדו והחקלאים שאיתם שוחחנו מודעים לתיוג השלילי שנוצר לפרי בחו"ל אך בטוחים שהתיאבון העולמי ימשיך לגבור על כל שיקול אחר ורואים בשיח הסביבתי חיזוק לטענה שלהם על הצורך להגן על חקלאות מקומית.

דמוי גוואקמולי מפול ואפונה

בשבוע שעבר צייץ חבר הכנסת אלון טל בטוויטר על המחיר האקלימי של מוצרים מהחי והודיע שהפחית בצריכה שלהם. כהמחשה לציוץ על החשיבות הסביבתית של טבעונות, הוא בחר לצרף דווקא תמונה של אבוקדו.

יום הטבעונות הבין-לאומי שחל היום הוא הזדמנות להזכיר את המחיר האקלימי על צריכת מוצרים מהחי.
תעשייה זו אחראית לכ-25% מסך פליטות גזי החממה – יותר מכלל אמצעי התחבורה בעולם גם יחד.
בעקבות "שיימינג" עקבי מבנותיי וההבנה של המחיר הסביבתי, הפסקתי לאכול בשר והתחלתי להפחית מוצרים מהחי.???? pic.twitter.com/qTOeyJ0eyv

— אלון טל – Alon Tal (@AlonTal_MK) November 1, 2021

טל אמר לזמן ישראל בתגובה כי "הבחירה בפרי הזה הייתה סמלית, בהיותו דוגמה למזון מהצומח שנחשב מזין, בריא במיוחד ופופולרי".

באופן אירוני, הציוץ של טל הופיע באותו יום שבו האבוקדו ספג את הביוש האקלימי במאמר מ"הגרדיאן". בעלים של מסעדות בלונדון סיפרו שם שהפסיקו להגיש אבוקדו ושמבחינתם הוא אינו בר-קיימא. ההסבר נובע מהאופן שבו הוא גדל ומגיע מדרום ומרכז אמריקה לשווקי המערב:

הוזכרו שם צריכת כמויות גבוהות מדי של מים, בירוא יערות ואובדן המגוון הביולוגי בארצות המקור. כתוצאה מכך, למקומיים נוצר מחסור מים ואת הפרי עצמו הם מתקשים להשיג במחיר סביר. גם ההובלה במטוסים ואוניות בטמרפטורה מבוקרת גורמת לזיהום כשלעצמה. לכל אלה אפשר להוסיף קרטלי סמים שניסו לקחת חלק בחגיגה בגביית דמי חסות מחוות הגידול.

במלים אחרות, הפרי הירוק מזהם במקרים מסויימים כמו בשר אדום, ויש המכנים אותו "יהלומי הדמים של מקסיקו". כתחליף להכנת מטבלים מאבוקדו, השפים בארצות הקרות עברו להשתמש בפולי פול ירוק או אפונה, שאותם אפשר למעוך ולקבל דמוי-גוואקמולי. מבחינה גסטרונומית אפשר להתווכח על איכות התחליף ומבחינה תזונתית ברור שהערכים לא זהים.

הפרי הירוק יכול לזהם כמו בשר אדום, ויש המכנים אותו כ"יהלומי הדמים של מקסיקו". כתחליף למטבלים מאבוקדו, השפים בארצות הקרות משתמשים בפולי פול ירוק או באפונה

אבוקדו במחנה יהודה. בעולם יותר מודעים לבעייתיות של הפרי שמגיע מדרום ומרכז אמריקה

מה שברור הוא שהמחיר הסביבתי של מטבל מפול ואפונה נמוך יותר שכן בניגוד לאבוקדו המיובא, את הקטניות האלה ואחרות אפשר לגדל גם באיים הבריטיים או בארצות קרות אחרות. על הדרך מרוויחים ספיחה של חנקן ופחמן מהאוויר אל הצמח ומשם אל הקרקע המעושרת.

ווריאציות שונות למטבלים נטולי אבוקדו אפשר לראות בהאשטג #noavocado באינסטגרם.

לפני כמה ימים מסעדה לונדונית רכבה על הגל הירוק של ועידת גלזגו והודיעה שאחרי שנים של לבטים אתיים בנוגע לאבוקדו, החליטה להוריד אותו מהתפריט למרות הביקוש הגדול.

לפני כמה ימים מסעדה לונדונית רכבה על הגל הירוק של ועידת גלזגו והודיעה שאחרי שנים של לבטים אתיים בנוגע לאבוקדו, החליטה להוריד אותו מהתפריט למרות הביקוש הגדול

המגמה הזו אולי נראית שולית עכשיו, אבל עלולה להתגבר עם הנוכחות של משבר האקלים בחיינו.

View this post on Instagram

A post shared by Handle Bar Oxford (@handlebaroxford)

בישראל ממחזרים מים ולא מרססים

לפי שעה החקלאים הישראלים שאיתם שוחחנו לא מתרגשים. אם כבר מדברים על השלכות סביבתיות, אמרו, דווקא האבוקדו הוא דוגמה שמחזקת את הטיעון שלהם בדבר הצורך להגן על חקלאות מקומית.

"אתה העיתונאי החמישי שמדבר איתי בימים האחרונים", אומר ראובן דור, יו"ר שולחן האבוקדו במועצת הצמחים. בתשובה לשאלה האם הוא חושש מהתיוג השלילי לפרי הזה, הוא אומר: "לא יודע מה ואיפה אתם קוראים. הביקוש לאבוקדו בעולם כל הזמן בעלייה, במיוחד אחרי שהגדירו אותו כסופר-פוד.

"בישראל היה חמסין לפני שנה בתקופה שהפרחים הופכים לפרי ואיבדנו 30 אלף טון. במקביל הנטיעות לא נפסקו ולמרות שנת השמיטה, השנה ננטעו עשרת אלפים דונם. נגיע ליבול גבוה של כ-210 אלף טון ומזה נשלח לאירופה כ-100 אלף ולראשונה נוציא גם פרי ליפן".

אבוקדו (צילום: מועצת הצמחים)

דור מתעצבן על הכותרות שדיברו בעבר על מחירים של 40 שקל לקילו, וטוען שהמחירים האלה היו רלוונטיים רק לכמה שבועות בקיץ כשהפרי לא בעונתו. בנוסף לכך, הוא מזכיר שהאבוקדו הישראלי כמעט אורגני שכן הוא לא מרוסס, בניגוד לשאר העולם.

"עם ההשלכות הסביבתיות של השינוע אני לא יכול להתמודד, כל המסחר מתנהל ככה.

"אני לא רוצה ליהנות מצרות של אחרים, אבל לקחו בעיה נקודתית באיזו מדינה ומשליכים אותה על נושא של מטבלים וטעמים בכל העולם, זה לא מסתדר לי. בארה"ב הצריכה גדלה מ-220 אלף טון ל-1.3 מיליון טון ובמקסיקו לא מצליחים לספק את הביקוש. רק בערב של הסופרבול הם צורכים כמויות אדירות".

"עם ההשלכות הסביבתיות של השינוע אני לא יכול להתמודד. אני לא רוצה ליהנות מצרות של אחרים, אבל לקחו בעיה נקודתית באיזו מדינה ומשליכים על מטבלים וטעמים בכל העולם"

האבוקדו ממוקם גבוה בצריכת המים של גידולי הפירות, אך דור מזכיר ש"60% מהם מים מושבים שעוברים טיהור. אלה מים שאחרת היו מזהמים את הקרקע או הולכים לים ואז היו צריכים לטהר אותם.

"לא לוקחים מים ממעיינות הבניאס כדי לגדל אבוקדו בישראל וגם המים מהכינרת מליחים יחסית והאבוקדו לא אוהב את זה. קח למשל את האבוקדו בעוטף עזה. מים שכל גוש דן משתמש בהם לשירותים ומקלחת מתנקזים לשפד"ן ומשם בצינור שמזרים אותם לנגב".

קטיף אבוקדו במקסיקו. החקלאים הישראלים לא מודאגים מהתיוג השלילי של הפרי בעולם

למה לשרוף דלק בייבוא?

"אנחנו תורמים אקולוגית הרבה מאוד, זה בדיוק הפוך", אומר רני בר-נס, יו"ר ענף הפירות במועצת הצמחים. גם הוא מגן על החקלאות הישראלית שממחזרת מים ולא מרססת אבוקדו ובננות. עם זאת, יש לציין שהפופולריות של הפרי בקרב בני אדם ובעלי חיים מביאה לכך שרוב המטעים מגודרים ברשתות ברזל או פלסטיק ובמשרד החקלאות אף מנסים לעודד שתילת שיחים קוצניים במקום הגדרות.

בתשובה לשאלה האם ינסו למנף את היתרונות האקולוגיים היחסיים האלה למיתוג של הפרי בעולם, הוא משיב כך:

"הגשנו השנה תקציב לענף הפירות במשרד החקלאות, אז אמרו לנו 'אם לא תמחקו את הקידום מכירות לא נאשר לכם תקציב'. אתה מבין מה קורה כאן?"

גם לכוונת האוצר להגביר את ייבוא הפירות והירקות לישראל יש מחיר סביבתי. ועדת מנכ"לים בוחנת בימים אלה את פערי התיווך בין המגדלים לרשתות השיווק, ובסיום הבדיקה תתקבל הכרעה אם להוריד מכסים על תוצרת מחו"ל. לשם כך מספיקה חתימה של שר האוצר אביגדור ליברמן, אך הייבוא מצריך גם תיקון חקיקה של חוק הגנת הצומח בכנסת.

רני בר-נס, יו"ר ענף פירות במועצת הצמחים (צילום: מועצת הצמחים)

מבחינתו של בר-נס, הייבוא של פירות וירקות לישראל מעמיד בסיכון את הגידולים המקומיים ומעבר לכך מנוגד למדיניות של הפחתה בזיהום:

"אנחנו חוששים ממזיקים שיגיעו מחו"ל ויכחידו ענפים שלמים, אז יהיה ייבוא ונצטרך לשרוף את הגידולים ונעמוד עם קרקע יבשה. אם יש לנו כאן את התוצרת בלי לשרוף דלק במטוסים ואוניות אז למה לייבא?"

"אנחנו משתמשים במים ממוחזרים, הפרי פחות מרוסס, סובלים מירידת שער החליפין, עובדים בחינם כי כל הרווח נבלע בדולר והיורו והמדינה לא מגינה עלינו, ובסוף עוד מאיימים עלינו בייבוא ממדינות שאין עליהן בקרה על המים, העובדים והריסוסים. רוצים להביא את כל הג'יפה הזאת לכאן. אנחנו במדינה חולה".

"אנחנו חוששים ממזיקים שיגיעו מחו"ל. יהיה ייבוא ונשרוף גידולים ונעמוד עם קרקע יבשה. אם יש לנו כאן את את התוצרת בלי לשרוף דלק במטוסים ואוניות אז למה לייבא?"

קערת גוואקמולי במסעדה במקסיקו סיטי. החקלאים בישראל חוששים ממזיקים שיגיעו עם התוצרת מחו"ל

"לשינוע מזון מהצומח יש מחיר סביבתי וחברתי"

הקואליציה הנוכחית מורכבת מסיעות שאמורות להיות קרובות ללובי החקלאי, וזו אחת הסיבות לכך שסוגיית ייבוא הפירות והירקות לא נסגרה עדיין, למרות המוטיבציה של שר האוצר וראש הממשלה.

מבחינתו של ח"כ אלון טל (כחול-לבן) השיקול הסביבתי גובר על השיקול של יוקר המחיה. בתשובה לשאלה בנושא, הוא מציין שהחקלאות הישראלית תחת פיקוח הדוק, בעוד שאין יכולת דומה לפיקוח על חומרי הדברה ורעלים שונים כאשר מדובר בייבוא.

"מבחינה סביבתית, העלות של ייבוא היא ברורה. אנו בעיצומו של השבוע השני של פסגת האקלים בגלזגו, העוסקת בצמצום פליטות פחמניות. המחיר הסביבתי העצום של תעשיית הבשר ידוע (כ-24% מהפליטות העולמיות) ידוע, אך גם למזון מהצומח ושינועו ברחבי העולם יש מחירים סביבתיים וחברתיים גבוהים מאוד.

ח"כ אלון טל. "טביעת פחמן של מזון מיובא יכולה להיות גדולה פי 60 ממקבילו המקומי" (צילום: Flash90)

"תביעת הרגל הפחמנית של מוצר מזון המיובא לישראל יכולה להגיע לפי 60 (!) ממקבילו בייצור מקומי. אנו נמצאים היום בעידן של שינויי אקלים ולצערי צפויות השפעות על החקלאות ואספקת המזון העולמית. מבחינת אספקת קלוריות לציבור, ישראל כיום תלויה לחלוטין בייבוא מזון וזה בדיוק הזמן לצפות את פני הבאות ולחזק את החוסן המקומי מבחינת אספקה וייצור מזון מקומי בר-קיימא.

"אפשר להגדיר את הסוגיה כ-WIN-WIN-WIN: גם נחזק את המשק ונשמור על הבטחון התזונתי של אזרחי ישראל, גם נשמור על בריאות הציבור ממזון באיכות ירודה ורעלים, וגם נצמצם בטביעת הרגל הפחמנית של ישראל בהימנעות מייבוא ושינוע. אני לא מתעלם מהטענות על יוקר מחייה אך ההיגיון הסביבתי-אקלימי והבריאותי מחייבים מציאת דרכים אחרות להתמודדות עם האתגר".

"נצמצם בטביעת הרגל הפחמנית של ישראל בהימנעות מייבוא ושינוע. אני לא מתעלם מהטענות על יוקר מחייה אך ההיגיון הסביבתי-אקלימי והבריאותי מחייבים מציאת דרכים אחרות להתמודדות עם האתגר"

תמרים בבקעת הירדן. המגדלים הישראלים בטוחים שהאיכות תשמר ביקוש בחו"ל, למרות המחיר הסביבתי של הובלה

האיום הסביבתי על ייצוא פירות

המודעות הסביבתית הגוברת לזיהום שכרוך בהובלת מזון עלולה להשליך על פירות וירקות אחרים שמיוצאים מישראל בכמויות גדולות. כך למשל התמר, שבשנה החולפת היבול שלו הסתכם בכ-55 אלף טון ומחצית ממנו נשלח לאירופה במכולות קירור באוניות. "השנה נייצא קצת יותר", אומר אמנון גרינברג, שעומד בראש שולחן התמר במועצת הצמחים.

הוא מזכיר שיש רשתות באירופה שלא קונות תמרים מבקעת הירדן שנחשבת לשטח כבוש, אך הוא לא צופה התפתחות דומה בגלל הרגישות לזיהום סביבתי בהובלה:

"המגמה של תו פחמן חדשה יחסית, אבל אם רוצים באירופה את הפירות האקזוטיים או כאלה שגדלים בארצות חמות, אי אפשר להביא מדרום אמריקה או מישראל בלי לשנע. חלק יכולים להגיד, יש לנו עקרונות ונקנה מה שלא נוסע ולא טס, נגד זה אין מה לעשות. אבל אני מעריך שרוב האוכלוסייה ימשיכו לצרוך וירצו את התמרים שלנו.

"המג'הול המרוקאי אמנם קרוב יותר לשווקים אבל האיכות שלו נמוכה יותר בגלל הבקרה על מחלות וחומרי הדברה. אני לא חושש מזה ברמה קריטית, אולי בשוליים זה יכול להשפיע".

"המגמה של תו פחמן חדשה יחסית, אבל אם רוצים באירופה את הפירות האקזוטיים או כאלה שגדלים בארצות חמות, אי אפשר להביא מדרום אמריקה או מישראל בלי לשנע"