באחת התמונות הראשונות המוצגות ב"הפסיכיאטר מהבית השכן" ("The Shrink Next Door") – מיני סדרה חדשה של Apple TV+ שעלתה לפני שבוע – נראה אדם חייכן, חובש כיפה גדולה, מפטפט במסיבה בהמפטונס.
המסיבה, כך יגלו הצופים מאוחר יותר, מתקיימת בבית הקיץ של מרטי מרקוביץ, סוחר בגדים שהפסיכיאטר שלו, אייזק (אייק) הרשקופף, משתלט בהדרגה על חייו. הסדרה מבוססת על סיפור אמיתי שפורסם לראשונה על ידי העיתונאי ג'ו נוסרה בהסכת פופולרי משנת 2019 שנשא את אותו השם.
פול ראד מגלם את דמותו של הרשקופף וויל פארל מגלם את מרקוביץ. במרכז הסיפור עומדת הקהילה היהודית הדתית והפילנתרופית של ניו יורק בשנות ה־80 המוקדמות. אפילו העיתון הקהילתי "ג'ואיש ויק" ממלא בסדרה תפקיד משני: הרשקופף כתב בו טור מזדמן במשך יותר מעשור.
הרשקופף האמיתי קיבל את מרקוביץ כמטופל בשנת 1981, ובמשך 30 שנה, על פי ההסכת, הפך אותו למעשה למשרת שלו – ובין היתר משכנע את מרקוביץ לנתק את יחסיו עם בני משפחתו וחבריו.
הוא מפקיע את ביתו בהמפטונס, מציג את עצמו כבעל הבית ומשתלט בעורמה על עסקיו וכספיו. בשנת 2010 מתפקח מרקוביץ ומסיים את מערכת היחסים שלו עם הרשקופף, שאיבד את רישיון הפסיכיאטר שלו השנה.
מאז, העלו מטופלים אחרים של הרשקופף טענות דומות נגדו, אם כי על התנהגות פחות קיצונית. הסדרה, "הפסיכיאטר מהבית השכן", בוחנת נושאים רגישים שונים כמו אתיקה טיפולית, הגבול בין חברות ומניפולציה והשאלה על מי מהאנשים בחייך אתה באמת יכול לסמוך. אבל הסיפור גם מתרחש בסביבה מאוד מסוימת: הקהילה היהודית האורתודוקסית־מודרנית והאמידה בניו יורק.
הסדרה מלאה בהתייחסויות לתרבות ולדת היהודית, אפשר למלא דפים שלמים על כך: מי שהכיר בין הרשקופף ומרקוביץ היה הרב שלמה ריסקין, מנהיג אורתודוקסי ליברלי שהקים קהילה עצומה בבית הכנסת לינקולן סקוור שבמנהטן לפני שעלה לישראל.
כמו כן, מרקוביץ עבד ברובע האופנה היהודי בניו יורק. שני הוריו של הרשקופף שרדו את אושוויץ. נקודת המפנה בסיפור מתרחשת כשמרקוביץ עורך בר מצווה וכך הלאה.
אולם מרקוביץ ונוסרה אמרו בריאיון ל"ג'ואיש ויק" כי הם לא חושבים שמדובר בסיפור ייחודי של הקהילה היהודית. הם גם לא חושבים שהרבנים שהכירו את שני גיבורי הסיפור, והגיעו למסיבות בהמפטונס, נושאים באחריות כלשהי למה שקרה.
מרקוביץ סיפר שהרשקופף התקרב לרבנים בולטים מאותן הסיבות שהוא ניסה כל הזמן להצטלם עם שחקנים: היה לו קיבעון לסלבריטאים. חוץ מזה, בזכות ההיכרות הזאת, רבנים היו מפנים אליו מטופלים.
"שיטת הפעולה שלו הייתה לטפח מערכות יחסים עם הרבנים בניו יורק – לא רק של מנהטן, אלא גם עם אלה של ברוקלין, כל מקום – והם היו מפנים אליו מטופלים"
"שיטת הפעולה שלו הייתה לטפח מערכות יחסים עם הרבנים בניו יורק – לא רק של מנהטן, אלא גם עם אלה של ברוקלין, כל מקום, קווינס, מה שתרצה – והם היו מפנים אליו מטופלים", אמר מרקוביץ, כיום בן 79.
"הוא היה לקקן, הוא אהב את הרבנים. הוא בגד באנשים האלה. זוהי בגידה רצינית. הם בטחו בו. הם הפנו אליו מטופלים, הם סמכו עליו שיעשה את הדבר הנכון ויעזור לאנשים, ומה הוא עושה? הוא פגע באנשים".
בשנות ה־80 הורה הרשקופף למרקוביץ להקים קרן פילנתרופית בשם "קרן ירון". הקרן מומנה בעיקר מכספו של מרקוביץ, אך הרשקופף שימש בה כנשיא. מסמכי המס של הקרן מאפשרים להבין את האופן שבו ניצל הרשקופף את הכסף של המטופל שלו כדי להתחנף ולהשיג טובות הנאה ממוסדות אורתודוקסים בולטים באזור.
על פי מסמכי הקרן משנת 2003, למשל, נראה כי ניתנו תרומות בסך 1,000 דולר ויותר לבית הכנסת לינקולן סקוור של הרב ריסקין וכן לבית הכנסת "פארק איסט", לבית הספר רמז, לבית הכנסת "המפטונס" ולקרן להבנה אתנית (FFEU) בניהולו של הרב מארק שנייר.
לינקולן סקוור, פארק איסט, בית הכנסת המפטונס ורמז קיבלו תרומה של לפחות 1,800 דולר גם בשנת 2006. כל המוסדות האלה נוהלו על ידי רבנים אורתודוקסים משפיעים.
חלק מהרבנים שניהלו קשרים עם הרשקופף שומרים על שתיקה מאז שהתפרסם ההסכת שחשף את התנהגותו הפסולה
חלק מהרבנים שניהלו קשרים עם הרשקופף שומרים על שתיקה מאז שהתפרסם ההסכת שחשף את התנהגותו הפסולה. ריסקין אמר ל־JTA: "אין לי זיכרונות, מחשבות או תובנות בעניין". הרב יחזקאל לוקשטיין, מייסד בית הספר רמז, ושנייר, שגם מנהל את בית הכנסת המפטונס, לא הסכימו להגיב בנושא.
הרב יוסף טלושקין, שכותב על מוסר וערכים יהודיים וציטט בספריו את הרשקופף כסמכות בתחום בריאות הנפש, אמר ל־JTA: "הרשקופף הוא חבר שלי". הוא הוסיף שאין לו מה לומר על האשמות נגדו.
אולם נוסרה – כתב ובעל טור לשעבר ב"ניו יורק טיימס" – אמר כי הרבנים לא ידעו על מעשיו. "רובם לא ידעו שאייק מפעיל מניפולציות על מטופלים. הוא לא חשף את זה. לא ידעת שאייק עושה את הדברים האלה אלא אם היית חלק מהמעגל הפנימי של מטופליו. אם הם שאלו אותו על הבית, הוא היה אומר 'קנינו אותו עבור החברה'".
It's #shrinknextdoor day. Gotta figure out how to celebrate.
— Joe Nocera (@opinion_joe) November 12, 2021
אחד האתרים היהודיים בהם הרשקופף השמיע את קולו היה ה"ג'ואיש ויק" שבניו יורק. עתה לטורים שפרסם מתלווה תחושת אירוניה. בטור אחד, למשל, הוא מדגיש כי הורים צריכים להתנתק מילדיהם הנשואים כדי לאפשר לזוג הצעיר לבנות בית חדש.
הרשקופף ייעץ לכאורה להורים לנתק קשרים עם משפחותיהם, וחלקם נשמעו לעצתו והפכו מנוכרים לקרוביהם. בעת ובעונה אחת הוא התנגד לניסיונותיו של מרקוביץ לנתק את קשריו עימו.
האובססיה שלו לידוענים נוכחת גם בכל הטורים שלו, ובהם אחד שבו הוא כותב כי בין המוזמנים לביתו לליל הסדר נמנים גם "סופרים של רבי מכר, שפים שזכו בכוכבי מישלן, שחקנים מפורסמים, ספורטאים, כוכבי רוק ועוד".
קטעים אחרים, שנכתבו אחרי שמרקוביץ שם קץ למערכת היחסים עם הרשקופף בשנת 2010, נראים כמעט כמו ניסיון לחשבון נפש. הרשקופף התייחס למה שהוא מכנה "מלכודות הפסיכיאטריה" באחד הטורים האלה שפרסם בשנת 2013.
"כשאנחנו מדמים לחשוב שאנחנו הטובים ביותר, כשאנחנו מאבדים את הענווה, זו בדיוק הנקודה שכרופאים או כהורים אנחנו עשויים לעשות טעויות קטסטרופליות", כתב.
גארי רוזנבלט, שהיה המו"ל והעורך של ה"ג'ואיש ויק" כשהרשקופף כתב את טוריו, אמר כי לא ידע על התנהגותו הפסולה בזמנו וסירב למסור תגובה נוספת בנושא.
במובן מסוים הרשקופף הצליח לנצל את הרשת הקהילתית של ה"ג'ואיש ויק" כדי למשוך אנשים, קצת כמו ברני מיידוף שנודע לשמצה כנוכל פיננסי
נוסרה אמר כי במובן מסוים הרשקופף הצליח לנצל את הרשת הקהילתית של ה"ג'ואיש ויק" כדי למשוך אנשים, קצת כמו ברני מיידוף שנודע לשמצה כנוכל פיננסי שגזל מארגונים ומאנשים יהודיים מיליארדי דולרים בהונאת פונזי. עם זאת, הוסיף נוסרה, בהתחשב בגודל ובהיקף פשעיו של מיידוף, אי אפשר להשוות ביניהם.
"ככל שהסיפור התרחב ואני למדתי יותר, בהחלט התחלתי לראות זאת כסוג של – איך קראו למה שעשה מיידוף? – פשע המבוסס על קרבה", אמר נוסרה. "מצאתי הרבה אנשים שהיו קורבנות של אייק בצורה זו או אחרת, וכולם היו יהודים. רבים מהם היו ילדים של ניצולי שואה, כי הוא היה כזה".
כשהתבקש להרחיב על ההשוואה למיידוף אמר: "מיידוף פעל בקנה מידה גדול בהרבה מאייק. אתה יודע, אייק תמרן וניצל אנשים רק מפני שהוא יכול. ברב המקרים לא היה מעורב כסף".
במהלך התחקיר על הפרשה, חשש נוסרה שכעיתונאי לא יהודי החושף שערורייה בקרב הקהילה היהודית הוא יואשם באנטישמיות. אבל, לדבריו, "האדם היחיד שאי פעם הטיח בו את ההאשמה הזו היה אייק".
הרשקופף סירב למסור תגובה. בשנת 2019 הוא אמר ל־JTA כי 90% מההסכת "שקרי או הוצא מהקשרו". "הפסיכיאטר מהבית השכן" מרבה לעסוק בסביבה היהודית בה מתרחש הסיפור. בפרק הראשון זוכים רבנים רבים לאזכורים (אם כי השמות משתנים) והרשקופף מדבר על הוריו ששרדו את השואה. הפרק השני נפתח בסצנת פלאשבק מבר המצווה של מרקוביץ.
האווירה היהודית בסדרה לא באה לידי ביטוי גם בליהוק השחקנים: פארל וקתרין האן – שמגלמת את אחותו של מרקוביץ – אינם יהודים (ראד הוא יהודי). האן גילמה בעברה כמה תפקידים של יהודיות על המסך והיא מגלמת בסדרה באופן משכנע דמות של אם חד הורית כנה וישירה – שנשמעת לפעמים כמו סוזי אסמן מ"תרגיע".
אף שהמבטא הניו יורקי של פארל משתבש לסירוגין, מרקוביץ מרוצה מהופעתו. "מאוחר יותר בסדרה", אומר מרקוביץ, "פארל מצדיק את עצמו היטב בסצנה שהוא מברך לפני הקריאה בתורה בבית הכנסת", אם כי מרקוביץ ציין שהיה מעדיף תסריט שבו פארל לא אומר את שם האל המפורש.
"שחקנים קתולים צריכים לגלם דמויות קתוליות? נו באמת. אני חושב שזה טיפשי. ודרך אגב, אני חייב לומר שהעברית של קתרין האן הייתה די טובה בסדרה"
מרקוביץ חושב שהרעיון שרק יהודים צריכים לגלם דמויות של יהודים הוא "נארישקייט", כלומר "שטויות" ביידיש. נוסרה מסכים. "אני חושב שזה טיפשי", אומר נוסרה. "שחקנים קתולים צריכים לגלם דמויות קתוליות? נו באמת. אני חושב שזה טיפשי. ודרך אגב, אני חייב לומר שהעברית של קתרין האן הייתה די טובה בסדרה".
ואיך מתמודד מרקוביץ עם הצפייה בטראומה שעבר בטלוויזיה, שנתיים אחרי שסיפורו הגיע לראש טבלת ההסכתים? לטענתו, לא אכפת לו. הרשקופף שלט בו במשך 30 שנה. עכשיו, הוא אומר, הוא ממשיך הלאה. "הדבר הזה הסתיים לפני 11 שנים. התגברתי על הבחור הזה. אני לא מסתובב עם משהו על הכתפיים שאומר לי תיזהר פה ותיזהר שם. הוא כבר לא שולט בי".
הוא הוסיף: "אני אף פעם לא אלך שוב לפסיכיאטר. אני לא זקוק לזה. אמרתי לך, אני בחור שמח".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם