החודש הושבע בברלין קנצלר חדש לאחר 16 שנות שלטון של אנגלה מרקל. גרמניה שלאחר מרקל תישאר ידידה איתנה של ישראל בזירה הבינלאומית, אך תהייה מסויגת יותר. שימור הקשר עמה יתבע מהמנהיגות הישראלית עדכון גישה. אם תפעל נכון, השינוי השלטוני והבין-דורי בגרמניה יכול אפילו לשחק לטובת ישראל.
לראשונה מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת שלושה שותפים מרכיבים את הקואליציה בממשלה הגרמנית: מפלגת הסוציאל דמוקרטים, מקבילתה של מפלגת העבודה הישראלית, תוביל ממשלה בה המתח מובנה – מידידי הסביבה הירוקים בצד השמאלי, ועד ידידי המגזר העסקי, מפלגת FDP הליברלית שגם תחזיק בתיק האוצר המרכזי, מימין.
אולף שולץ, סוציאל דמוקרט, הושבע השבוע לתפקיד קנצלר גרמניה לאחר 16 שנות שלטון של מרקל. מילדים ועד צעירים בוגרים, גרמנים רבים אינם מכירים גרמניה אחרת. מרקל הייתה יותר מקנצלרית. מנהיגה ישרה וצנועה, שליחת ציבור אמיתית, מרקל הביאה את מדינתה, לראשונה בהיסטוריה המודרנית, להובלת כל הגוש האירופי. היא עצמה נתפסה כמנהיגת העולם החופשי, אי של יציבות ומתינות בים סוער. כניסה לנעליה לא תהיה פשוטה.
מרקל הייתה יותר מקנצלרית. מנהיגה ישרה וצנועה, שליחת ציבור אמיתית, מרקל הביאה את מדינתה, לראשונה בהיסטוריה המודרנית, להובלת כל הגוש האירופי
שולץ, בן 63, שירת בשלוש מארבע הקואליציות שהנהיגה מרקל, ובארבע השנים האחרונות שימש שר האוצר בממשלתה. פניו מוכרות בפוליטיקה הגרמנית, הרבה פחות מכך בישראל. שולץ יתמרן את דרכו בין המשכיות המורשת המרקלית לשינוי ברוח התקופה, ערכי מפלגתו ואילוצי הקואליציה.
אתגריו של הקנצלר לעתיד רבים: מגפת הקורונה הרחוקה מסיום וכעת שוברת שיאים חדשים בגרמניה, רוסיה וסין הלעומתיות במיוחד על רקע דעיכת השפעתה של ארה"ב, התחממות צבאית ומתיחות גוברת בגבולה המזרחי של אירופה, בלרוס בואכה אוקראינה, הינם רק חלק ממה שממתין לשולץ.
גרמניה של שולץ צפויה לתמוך במלוא עוזה בחיזוק האינטגרציה האירופית, ולהוות שותף יציב לארה"ב בריסון סין ורוסיה. היא תמשוך לכיוון של אירופה פדרלית וריבונית יותר, לחיזוק הפרלמנט האירופי ליזום חקיקה (כיום רק הנציבות רשאית לעשות כן). מי ייתן וגרמניה גם תפעל לריסון אפקטיבי יותר של חברות סוררות באיחוד, כגון פולין והונגריה, בהן מופרים עצמאות הרשות השופטת, רוח ושלטון החוק, והממשל הדמוקרטי בכלל.
בהקשרים חוץ-אירופיים, ההסכם הקואליציוני שהתגבש מתמקד בראש ובראשונה בחשיבות היחסים הטרנסאטלנטיים. לאחר מכן מגיע תורן של בריטניה והשותפות שבמזרח- רוסיה, אוקראינה, בלרוס וטורקיה. התייחסות לישראל מגיעה רק אחר-כך, במגמת המשכיות לראות בביטחונה צו חיוני בעבור גרמניה, מעמודי הטווח של המדיניות הגרמנית בהתאם לאחריותה ההיסטורית. כביכול אין חדש.
המנהיגה המשותפת של מפלגת הירוקים, אנלינה ברבוק, תהיה שרת החוץ הראשונה בהיסטוריה הגרמנית. אמנם חסרת ניסיון בינלאומי אך בל נשכח שגם יושקה פישר, אשר עמד בראש מפלגת הירוקים וכיהן כשר חוץ מטעמה במשך שבע שנים עד שנת 2005, נכנס טירון ומהר מאוד למד את רזי הדיפלומטיה והפתיע ביכולתו להוביל מדיניות חוץ מושכלת, עצמאית ואמיצה, וגם לבסס ידידות אמת בין גרמניה וישראל.
אך אלו היו ימים אחרים. גרמניה משתנה וכך גם דור מנהיגיה. צעירים יותר, דוברי שפת הזכויות והסביבה, מחויבים לישראל אך אינם אמוציונליים כמו הדור שהחליפו בשלטון.
ברבוק, מייצגת נאמנה של הדור הצעיר, ביטאה בעבר תמיכה באותו קו מדיני אוהד כלפי ישראל, ביטחון אזרחיה והתנגדות לחרם כנגדה. לצד זאת, היא הביעה הסתייגות ממכירת נשק גרמני לאזורי משבר, בכלל כך ישראל.
ברבוק, מייצגת נאמנה של הדור הצעיר, ביטאה בעבר תמיכה באותו קו מדיני אוהד כלפי ישראל, ביטחון אזרחיה והתנגדות לחרם כנגדה. לצד זאת, היא הביעה הסתייגות ממכירת נשק לאזורי משבר, כולל ישראל
ברבוק גם דיברה בגנותה של בנייה לא חוקית בהתנחלויות והתנגדה לצעדים חד-צדדיים של מי מהצדדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני. תמיכתה בפתרון של שתי מדינות בדרך התהליך המדיני ובמתווה קווי 67 אינה מפתיעה, וגם לא מהווה סטייה מהמדיניות של קודמיה בתפקיד.
לו תנקוט ישראל צעדים שאינם עולים בקנה אחד עם האמור לעיל, עליה לצפות לביקורת חריפה מבעבר מצד גרמניה. בגלל המרכזיות והרגישות הגרמנית כלפי ישראל, סביר שהביקורת תשמע בעיקר מאחורי דלתות סגורות ולא תהיה פומבית. אך לנוכח חומרתה, לא כל שכן לנוכח התיאום הגובר הצפוי עם הממשל האמריקאי (מה שנכון גם עבור בעלות ברית אחרות באזור), על ישראל להתאים עמדותיה לקואליציה המתגבשת.
מכיוון שהפערים ידועים והרשות נתונה, התרחקות בין המדינות איננה בלתי נמנעת. על ממשלת ישראל ובמיוחד שר החוץ ואנשיו, לבנות קשר אמיץ יותר עם ברבוק ואנשיה, בני אותו הדור הדוברים במידה לא מבוטלת את אותה שפת זכויות. הם יוכלו לגשר על פערים וליצור חיבור מחודש ואף אמיץ יותר בין המדינות.
ולסיום, מילה על תפקיד ההיסטוריה והצעירים. לא לשווא כלולה לראשונה במצע הממשלה החדשה בברלין קידום הקמתה של רשת צעירים ישראלית-גרמנית. דור העתיד יעניק כנראה פחות משקל לעבר, אך אין זה אומר שאי אפשר לבנות שותפות המבוססת על האינטרסים והערכים המשותפים של ההווה, למען העתיד.
המאמר נכתב בסיוע מר גרט וויסקירצ'ן, אשר כיהן כחבר בונדסטאג מטעם מפלגת השלטון הנוכחית SPD, בין 1976 ל-2009.
רענן אליעז הוא יזם חברתי לחיזוק חוסנה של החברה בישראל, שותף בהקמת התנועה לחיזוק קשרי אירופה-ישראל, עמותת Europe-Israel Network, הקים וניהל את ELNET והפורום לדיאלוג אסטרטגי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם