לפני שלושה חודשים נפתח חלון בקומה החמישית בבית חולים מוכר במרכז הארץ, שבה ממוקמת המחלקה האונקולוגית. הולכי רגל בשבילי בית החולים יכלו להבחין לרגע קצר כי מהחלון נשקפה דמותו של י', קשיש שהיה מאושפז במחלקה. כמה שניות מאוחר יותר הוא כבר היה מוטל על הארץ, חסר רוח חיים.

י' לא לבד. אוכלוסיית הקשישים בארץ ובעולם היא אחת האוכלוסיות המועדות ביותר להתאבדויות. נתוני משרד הבריאות מצביעים על כך ש-120 מתוך כ-500 המתאבדים בישראל בשנה הם קשישים (כ-20% מהמתאבדים).

על פי הנתונים הרשמיים, שיעור המתאבדים בגילאי 75 ומעלה בישראל גבוה פי-שלושה משיעור המתאבדים בגילאים 15-24, ו-25-44.

עם זאת, ההערכות הן שהמספר האמיתי גבוה יותר, וזאת לנוכח העובדה שרבים ממקרי ההתאבדות של קשישים נספרים ומוגדרים כ"תאונה" או כ"מוות טבעי".

לעומת הנתונים האלה, מספר ניסיונות ההתאבדות בקרב קשישים דווקא נמוך יחסית, בהשוואה לשאר הקבוצות באוכלוסייה. בניגוד לאלה שמנסים להתאבד בגילאים האחרים, קשישים שמנסים להתאבד גם מצליחים לממש את כוונתם, ובשיעורים גבוהים יותר מהממוצע בשאר הגילאים. הנגישות הגבוהה לכדורים, הנחישות שאיתה הם מגיעים למעשה ובעקבותיה בוחרים בדרכים אלימות, יחסית, להתאבד וכן הניסיון והידע שצברו במהלך החיים, הם בין הגורמים לכך.

"קשישים מתאבדים ממגוון סיבות", אומר הפסיכולוג הקליני ד"ר יוסי לוי בלז, ראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צפתי של המחלקה למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי רופין, וחבר הנהלת עמותת "בשביל החיים". "חלק מהסיבות דומות לגורמי הסיכון בחברה הכללית, כמו משברים נפשיים, דיכאונות וכדומה.

"אבל לכך נוספות עוד שלל סיבות, כמו אבדן קרובים וחברים, טראומות מהעבר, וכן בדידות, שבניגוד לתחושת הבדידות שחווים צעירים אבדניים רבים, אצל רבים מהקשישים הבדידות היא אמתית ולא רק תחושה.

"כמו אצל צעירים, גם רוב בקרב הקשישים המתאבדים הם גברים. בין השאר בגלל שהיכולת שלהם ליצור קשרים, לבטא את רגשותיהם ולבקש עזרה נמוכה יחסית".

דוד, בנה של קשישה תושבת ישוב קטן בצפון שהתאבדה לאחר שסבלה מדיכאון, מספר כי ההלם במשפחתו מההתאבדות היה גדול: "ידענו שהיא קצת מדוכדכת. אבא שלי, בעלה, נפטר לפני כמה שנים, ומאז היא לא לגמרי חזרה לעצמה. אבל לא תיארנו לעצמנו שזה יגיע עד לשם".

הוא מספר כי במקרה של אמו הדיכאון זוהה אצל רופא המשפחה, אבל הם לא ידעו עליו: "אחרי שקברנו אותה ביררנו קצת וגילינו שרופא המשפחה שלה ידע שהמצב לא לגמרי בסדר ואפילו המליץ לבדוק את האפשרות של טיפול תרופתי נגד הדיכאון, בנוסף לטיפול פסיכולוגי, אבל אנחנו לא עודכנו ולא ידענו כלום. אמא שלי כנראה לא רצתה להכביד עלינו".

אוכלוסיית הקשישים צומחת

הנושא של אבדנות קשישים הוא נושא משמעותי שאמור לעמוד על סדר יומה של החברה הישראלית, בין השאר בגלל שאוכלוסיית הקשישים לפחות תכפיל את עצמה בעשורים הקרובים.

עד שנת 2045 מספר הקשישים באוכלוסיית ישראל צפוי לעלות משמעותית ולהכפיל את עצמו ממיליון קשישים כיום ל-2 מיליון קשישים, כך שהם יהוו כ-15% מהאוכלוסייה. השינוי הזה צפוי להביא איתו אתגרים רבים, בוודאי בחברה שמקדשת את הצעירוּת, כפי שקורה בחברה הישראלית.

שתי התופעות האלה – עלייה בשיעור הקשישים באוכלוסייה והתאבדות בקרב קשישים – אינן ייחודיות לישראל, ונצבר כבר לא מעט ניסיון עולמי לטיפול אפקטיבי בנושא.

ניו זילנד הצליחה להוריד את מספר הקשישים המתאבדים בתוך כמה שנים בכ-50% באמצעות יישום תכנית ייחודית לאוכלוסיית הקשישים, שכללה מפגשים חברתיים במועדונים ייעודיים ובמקומות בילוי משותפים

ניו זילנד, למשל, הצליחה להוריד את מספר הקשישים המתאבדים בתוך כמה שנים בודדות בכ-50% באמצעות יישום תכנית ייחודית לאוכלוסיית הקשישים.

התכנית כללה, בין השאר, מפגשים חברתיים במועדונים ייעודיים ובמקומות בילוי משותפים, הכשרת רופאי משפחה לזיהוי וטיפול בדיכאון בקרב אוכלוסייה זו, עדכון שוטף של הקשישים על השירותים והטיפולים שיש באפשרותם לקבל, וכן הפעלת מערכת הביטוח הלאומי להגדלת הסיוע לאוכלוסייה זו.

אחד הניסיונות שנעשו בישראל לטפל באוכלוסיה הפגיעה של הקשישים, הוא תכנית למניעת אבדנות, שמפעילה קופת חולים מאוחדת בשלוש השנים האחרונות, ומתמקדת בקבוצות סיכון ובמטופלים שניסו להתאבד.

"בכל יום ב-11 בבוקר אנשי בריאות הנפש ובקרי בתי החולים שלנו מקבלים דוח אוטומטי על מי שהגיע למיונים ברחבי הארץ", אמר גיל רביב, סגן מנהל מערך בריאות הנפש בקופה, בדיון מיוחד שהתקיים בכנסת בנושא התאבדויות קשישים.

"אנו עוברים על הרשימות ושואלים אם אנחנו מכירים אותם, מי ראה אותם ומתי? יש לנו יותר מ-1,000 אנשים שניסו לבצע ניסיון אבדני, ובדו"ח הזה כל ניסיון חדש מצוין. לבקר שלנו בבית החולים יש טאבלט ובו רשימת כל החולים של מאוחדת. אלה שניסו להתאבד מקבלים אייקון מיוחד ברשימה, ומקבלים עדיפות לביקור. כל הבקרים עברו הכשרה וקיבלו פרוטוקול כתוב שמנחה אותם כיצד לשוחח עם אדם שאושפז עקב ניסיון ההתאבדות".

מקום רביעי בעולם בהתאבדויות של גברים קשישים

כשמסתכלים על שיעור המתאבדים הקשישים בישראל בהשוואה לכלל מדינות אירופה, התמונה המתקבלת מבהילה: ישראל מדורגת במקום הרביעי בהתאבדויות של גברים קשישים, ובמקום השביעי בהתאבדויות של נשים.

מחקר שביצעו פרופ' לוי בלז ופרופ' אייל גמליאל, יכולים להסביר חלק מהתופעה. במחקר שכלל מאות משתתפים נמצא כי יחס החברה הישראלית להתאבדויות קשישים שונה מהיחס להתאבדויות צעירים.

"מחקרים מראים כי 20% מהקשישים שהתאבדו היו אצל רופא המשפחה ביממה שלפני ההתאבדות, ו-75% היו אצל רופא בחודש שלפני. הבעיה היא שרוב הרופאים מתמקדים בבעיה הגופנית, ולא מודעים כלל לצורך להיות ערים למצוקה הנפשית"

במחקר הוצגו בפני המשתתפים סיפוריהם של שני מתאבדים: האחד צעיר בשנות ה-20 לחייו והשני קשיש בשנות ה-80 לחייו. הנחקרים התבקשו לדרג את הטרגיות ואת הצורך של החברה להתערב על מנת למנוע את שני המקרים.

התוצאות היו ברורות – התאבדותו של המבוגר נתפסה כלגיטימית יותר וכפחות מצערת, מזו של הצעיר, והצורך בהתערבות החברה היה קטן בהרבה, לדעת הנחקרים, במקרה של התאבדות הקשיש.

החוקרים הגיעו למסקנה כי אופן הדירוג של מאות משתתפי המחקר, והיחס שלהם לתופעת ההתאבדות בקרב קשישים, יכולים להסביר את העובדה שלמרות היקפה הרחב של תופעת התאבדויות הקשישים, היא לא זוכה לטיפול ראוי ולא מוקדשים למניעתה מספיק משאבים.

"מחקרים מראים כי 20% מהקשישים שהתאבדו היו אצל רופא המשפחה ביממה שלפני ההתאבדות, ו-75% היו אצל רופא בחודש שלפני. הבעיה היא שרוב הרופאים מתמקדים בבעיה הגופנית, ולא מודעים כלל לצורך להיות ערים למצוקה הנפשית, שפעמים רבות היא זאת שגורמת לקשיש לגשת לרופא", אומר לוי בלז.

"האמירה של החברה לאדם האבדני 'לחיים שלך יש ערך' יש משמעות עצומה לגבי השאלה של צמיחת נטיות אבדניות ומימושן. החברה הישראלית משדרת אמירה ברורה שכזו, בדרך כלל, לצעירים בישראל, אבל לא לקשישים"

"המחקר שעשינו העלה את האפשרות כי ייתכן שעמדתם של אותם רופאים, שאינם מפנים את הקשישים המגיעים אליהם לטיפול במצוקתם הנפשית, נובעת לא רק מחוסר ידע או היכרות עם הצורך, אלא נגועה גם בגילנות", אומר לוי בלז.

"רבים חושבים שהגיוני שקשישים יהיו בודדים, ושבאופן כללי להיות קשיש זה דבר די מבאס. התוצאה היא שרופאים גם ידאגו פחות כשיראו קשישים סובלים".

לוי בלז מדגיש כי לחברה יש השפעה משמעותית על מצבו של האדם האבדני. "האמירה של החברה לאדם האבדני 'לחיים שלך יש ערך' יש משמעות עצומה לגבי השאלה של צמיחת נטיות אבדניות ומימושן. החברה הישראלית משדרת אמירה ברורה שכזו, בדרך כלל, לצעירים בישראל, אבל לא לקשישים.

"בחברות מסורתיות ושבטיות יותר, שבהן תחושת השייכות גדולה יותר ושלקשיש יש בה מקום חשוב יותר, שיעורי ההתאבדויות של קשישים נמוכים משמעותית".

המיליונים שהוקצו לתכנית לא הגיעו ליעד

באיחור ניכר בהשוואה לשאר מדינות המערב, החליטה ממשלת ישראל לקחת אחריות על נושא האבדנות ולפעול למניעת התאבדויות, וכחלק מכך לאמץ תכנית ייחודית למניעת התאבדויות קשישים. בשנת 2014 הושקה "התכנית הלאומית למניעת התאבדויות" שעליה החליטה ממשלת ישראל שנה קודם.

תכניות לחוד: מאז השקת התכנית ב-2014, ולמרות החלטת הממשלה, מאיימים על המשך פעילותה קשיי מימון שצצים מדי שנה ומאיימים להביא לסגירתה. לאחרונה נחשף כי מיליוני שקלים שהיו אמורים לעבור ממשרד הבריאות למשרדי החינוך והרווחה לא הגיעו אליו, ולמעשה, התכנית כמעט ולא פועלת בשטח.

כמו כן התברר שכשהתכנית כן פועלת היא עושה זאת לסירוגין ובצורה לא יעילה ולא מקצועית. בעקבות החשיפה בשבוע שעבר החליט מבקר המדינה חדש להיכנס לעובי הקורה והורה לאנשי משרדו לפתוח בבדיקת מבקר בנוגע להיעלמות כספי התכנית ומימושה המקרטע.

הבחירות החוזרות ונשנות וממשלת המעבר מקשים אף הם על ייצוב התכנית ועל בחינה רצינית ומעמיקה של יישומה בשטח והצלחותיה. לאור המלצת המשטרה להעמיד לדין את סגן שר הבריאות ליצמן, סביר להניח שהוא לא יכהן בתפקידו בממשלה הבאה, גם אם מפלגתו, יהדות תורה, תהיה חברה בקואליציה.

לאור זאת, ולצד המשברים הרבים מהם סובלת מערכת הבריאות, גם תחום ההתמודדות עם נושא האבדנות יחכה על שולחנו של השר הנכנס ויקווה להתייחסות רצינית ומוצלחת יותר.