המלחמה באוקראינה והמשבר הדיפלומטי העולמי שמסביבה עומדת בראש סדר היום הציבורי ובראש כל המהדורות והכותרות, ברוב העולם וגם בישראל.

בישראל מתלווה לדאגה ממד נוסף. באוקראינה חיים מאות אלפי יהודים, להם יש קרובים, קולגות וחברים בישראל שעוקבים אחרי מצבם בחרדה. שרים ופקידים דוחקים בישראלים לצאת מאוקראינה ומסייעים ליהודים להימלט מהמדינה ולעלות לארץ.

אך המלחמה באוקראינה אינה המלחמה היחידה בעולם.

מזה שנה וחצי משתוללת במדינות תיגראי, אמהרה ועפר שבצפון הפדרציה האתיופית מלחמת אזרחים אכזרית – למעשה, המלחמה הקשה ביותר שפרצה בעולם מאז מלחמת האזרחים בסוריה.

מזה שנה וחצי משתוללת במדינות תיגראי, אמהרה ועפר שבצפון הפדרציה האתיופית מלחמת אזרחים אכזרית – למעשה, המלחמה הקשה ביותר שפרצה בעולם מאז מלחמת האזרחים בסוריה

ההערכה היא שנהרגו במלחמה כ-50 אלף אזרחים וכ-100 אלף חיילים. דווח על מעשי טבח ואונס המוני. יותר משני מיליון אנשים הפכו לפליטים וארבעה וחצי מיליון פליטים ותושבי אזורי הלחימה הגיעו לסף רעב.

המלחמה מאיימת על המשטר באתיופיה וגם באריתראה השכנה ויש לה פוטנציאל להפוך למלחמה אזורית. למרות זאת, הקהילה הבינלאומית אינה מתערבת במלחמה כלל, והסיקור שלה בתקשורת העולמית והישראלית דל מאוד.

גופת אדם מת לא מזוהה בחבל אמהרה באתיופיה בזמן מלחמת תיגראי, 2021 (צילום: AP Photo)

"המיליציות ברחובות, מפחדים לצאת מהבית"

לרבים מיוצאי אתיופיה בישראל יש קרובי משפחה באזורי הלחימה, רובם במדינת אמהרה.

מוקט פנטה נולד סמוך לעיר גונדר שבמדינת אמהרה – כיום חלק מאזור הלחימה – ועלה לישראל עם הוריו וחלק ממשפחתו ב-2003, בהיותו בן 14. רבים מבני משפחתו נשארו בגונדר. חלקם הגיעו לעיר מערים וכפרים אחרים ומתגוררים כיום במחנה מעבר בעיר שאליו הגיעו כדי להמתין להיתר לעלות לישראל.

"הקרובים שלי, בן הדוד שלי אוואקה, ובנות הדוד שלי מנגה ויאזנה, חיים בגונדר", הוא מספר, "עד לפני כחודשיים גונדר נמצאה ממש ממש בתוך אזור הלחימה. הם שם, ויש להם הורים, סבתא, אחים, דודים ובני דודים בישראל".

"בתקופת המלחמה, יותר משנה ועד לפני חודשיים, הם היו סגורים בבתיהם בתוך המחנה כי הם מפחדים שיגייסו אותם".

""בן הדוד שלי אווקה, ובנות הדוד שלי מנגה ויאזנה, חיים בגונדר, שעד לפני כחודשיים נמצאה ממש ממש בתוך אזור הלחימה. יותר משנה, הם היו סגורים בבתיהם בתוך מחנה המעבר כי הם מפחדים שיגייסו אותם"

יאזנה מוקט ונגה גולם וילדיהם, בני בתא ישראל במחנה עקורים בגונדר, אתיופיה, בה התרחשה מלחמת תיגראי (צילום: באדיבות קרוב משפחתם, פנטה מוקט)

הם לא רוצים להתגייס ולהשתתף בלחימה?
"בוודאי שלא. לא מדובר על גיוס לצבא אתיופיה אלא למיליציה. באתיופיה אין גיוס חובה והממשלה המרכזית לא ממש שולטת בשטח אלא המיליציות של האמהרה ושל הטיגראים. בגונדר מדובר במיליציות של האמהרה.

"המיליציות פשוט מסתובבות עם משאיות ברחובות ומגייסות כל מי שעומד על הרגליים ומסוגל להחזיק נשק, כולל ילדים. פשוט חוטפים אנשים ברחוב ומעמיסים אותם למשאית, והם נעלמים. השירות הוא בתנאים איומים, אין אוכל, אין מקלחות, אין תנאים אנושיים, אנשים נהרגים ולא מודיעים למשפחה".

"יש תוהו ובוהו בצפון אתיופיה. המצב קצת התייצב בחודשיים האחרונים אבל הוא עדיין נורא.  אז יותר משנה קרובי המשפחה שלי התחבאו בבית, וגם כיום הם יוצאים מעט ובזהירות ורק בשעות היום. הם לא עובדים ועד לאחרונה גם לא יכלו לחפש עבודה, וחיים מכסף שאנחנו שולחים להם".

"המיליציות מסתובבות עם משאיות ברחובות וחוטפות כל מי שעומד על הרגליים ומסוגל להחזיק נשק, כולל ילדים. השירות בתנאים איומים, אין אוכל, אין מקלחות, אנשים נהרגים ולא מודיעים למשפחה"

מגנה גטהון, מנמטו סטוטאו וילדיהם, בני בתא ישראל ממחנה עקורים בגונדר, אתיופיה, בה התרחשה מלחמת תיגראי (צילום: באדיבות קרוב משפחתם, פנטה מוקט)

איך הכסף מגיע אליהם בכלל?
"יש שירות מיוחד של שליחים שמעבירים להם את הכסף הביתה בתשלום גבוה. להם עצמם אסור לצאת לקחת את הכסף ולהסתובב איתו. לפעמים הם התקשו לצאת אפילו בשביל להביא מים הביתה, כי לא בכל הבתים יש מים זורמים".

"בגלל שאנשים מסביב יודעים שהם יהודים וששולחים להם כסף, זה מעמיד אותם בסכנה נוספת, כי אנשי מיליציות נכנסים אליהם הביתה ושודדים אותם. כיום באזורי הלחימה באתיופיה החזק שולט, ומי שלא אין לו מה לעשות חוץ לבכות".

"אנחנו חיים בפחד, גם מפחדים על החיים שלהם ודואגים להם וגם זאת מעמסה כספית בשבילנו, זה הרבה כסף. מחוץ לעיר אני שומע גם על מקרים של ירי על אנשים, של רעב כבד, של אונס".

שורפים בתי ספר, בוזזים בתי חולים, משספים נשים הרות

מלחמת תיגראי היא מלחמת האזרחים השנייה שמתחוללת במדינה הענייה בקרן אפריקה. הרקע לשתי המלחמות, בנוסף לעוני ולמצוקה, הוא המתח התמידי בין העמים ("שבטים") השונים המרכיבים את המדינה השסועה ומאבקי הכוח בין המיליציות המתיימרות לייצג את השבטים.

את המלחמה יזמה "החזית העממית לשחרור תיגראי" (TPLF) מפלגה ומיליציה חמושה המייצגת את בני עם התיגראי.

אזור העימותים בתיגראי (צילום: AP)

אנשי TPLF נמצאו במעמד בכיר במשטר ששלט במדינה מאז סוף מלחמת האזרחים הקודמת, ב-1991. עד 2012 הונהגה אתיופיה בידי מלס זנאווי, איש התיגראי ומנהיג TPLF. אחריו באו שני ראשי ממשלה שאינם בני התיגראי אך השאירו רבים מהם בעמדות מפתח בשלטון. ב-2018 נבחר ראש הממשלה הנוכחי, אבי אחמד, מעם האמהרה, שדחק את אנשי TPLF מחוץ למוסדות השלטון.

מיד עם מינויו, אחמד חתם על הסכם שלום עם אריתריאה, שחייב את אתיופיה להחזיר לאריתריאה שטח קטן סמוך לגבול ביניהם. אנשי TPLF עוינים את המשטר הטוטליטרי באריתריאה ומקרובים לאופוזיציה במדינה השכנה, והתנגדו בחריפות להסכם השלום, וכך גם החזית לשחרור אורומו (OLF) – מיליציה ומפלגה של בני האורומו, עם נוסף ממאות העמים ששוכנים בפדרציה האתיופית.

ב-2018 נבחר ראש הממשלה אבי אחמד, מעם האמהרה, שדחק את אנשי TPLF התיגראים מחוץ לשלטון. עם מינויו, חתם על הסכם שלום עם אריתריאה. אנשי TPLF עוינים את המשטר באריתריאה והתנגדו בחריפות להסכם השלום

בשל העימות, אחמד איבד ב-2020 את הרוב בפרלמנט וממשלתו הייתה אמורה ליפול, אך הוא סירב לקיים בחירות, לטענתו בשל מגפת הקורונה. ה-TPLF קיים בחירות משלו בתיגראי, שלא אושרו על ידי הפרלמנט האתיופי המרכזי והוחרמו על ידי חלק מהמפלגות, ניצח בבחירות, הקים פרלמנט וממשלה משלו והכריז על תיגראי כמדינה עצמאית.

ב-4 לנובמבר 2020 TPLF פתח בהתקפה על בסיסי צבא אתיופיה בתיגראי והשתלט על אחדים מהם. חמישה ימים אחר כך התרחש טבח בעיירה מיי קאדרה שבתיגראי, שבו אזרחים רצחו בסכינים וגרזנים כ-600 אנשים, רובם בני עם הוולקאי שעבדו בעיירה.

עדי ראייה וניצולים מהטבח פרסמו טענות סותרות: חלקם טענו שאת הטבח ביצעו TPLF, אחרים טענו שאלה היו דווקא לוחמי מיליציה אמהרית. תחקיר ארגון אמנסטי קבע שהרוצחים היו אנשי TPLF.

ראש ממשלת אתיופיה אבי אחמד עלי (צילום: AP Photo/Themba Hadebe)

ממשלת אתיופיה הכריזה על תיגראי כשטח צבאי סגור, סילקה ממנו ארגונים המספקים סיוע הומניטרי ושיתקה את כלכלתה. בתיגראי נפתחה לחימה עזה בין TPLF ו-OLF לצבא אתיופיה ולמיליציות אמהריות.

גם צבא אריתריאה נכנס לתיגראי בהזמנת ממשלת אתיופיה והצטרף ללחימה במורדים. ביולי 2021 המורדים פלשו למדינות אמהרה ועפר שבצפון אתיופיה, כבשו ערים ומחוזות בשתי המדינות והרחיבו את הלחימה ואת האסון ההומניטרי שמתלווה לה.

במהלך הלחימה, צבא אריתריאה וחיילי מיליציות משני הצדדים ביצעו ירי המוני על אזרחים, ביזה, אונס קבוצתי, ירי על בתי חולים ובתי ספר ומצור על ערים שתושביהם רעבו, חלקם למוות. מיליוני תושבים ברחו מבתיהם ומאות אלפים מהם ברחו מאתיופיה, רובם מתיגראי לסודן.

הלחימה החריפה בסוף 2021, כאשר שש מיליציות ממדינות שונות בפדרציה האתיופית הכריזו כי הן מצטרפות ל-TPLF ו-OLF נגד הממשלה. אחמד הכריז בשידור חי כי הוא עצמו מתגייס להילחם בחזית וקרא לתושבי אתיופיה "להתגייס עם כל האמצעים והנשק שברשותם כדי לקבור את הטרוריסטים מ-TPLF". הוכרז מצב חירום באתיופיה כולה והממשלה המרכזית קראה לתושבי הבירה אדיס אבבה ומדינות נוספות להיערך ללחימה ו"להתאסף במרכזי הערים עם נשקם".

ראש הממשלה הכריז כי הוא עצמו מתגייס להילחם בחזית וקרא לתושבי אתיופיה "להתגייס עם כל האמצעים והנשק שברשותם לקבור את הטרוריסטים". הממשלה קראה לתושבים "להתאסף במרכזי הערים עם נשקם"

בדצמבר אשתקד כוחות הממשלה האתיופית והאריתראית והמיליציות התומכות בהן – בעיקר אמהריות – קיימו מתקפת נגד ולפי דיווחיהם, הדפו את המורדים החוצה מאמהרה ועפר. בינואר נפתח משא ומתן בין המורדים לממשלה על הפסקת אש, אך בינתיים הלחימה בתיגראי עדיין נמשכת.

חיילי צבא אתיופיה במלחמת תיגראי (צילום: AP Photo/Ben Curtis)

לנגה אלנה, סמנכ"ל עמותת פידל לקידום חינוכי וחברתי של יוצאי אתיופיה בישראל, יש קרוב משפחה אחד בגונדר, צעיר בשם תמרת אלמו אדנה שמתגורר בעיר לבדו, והוא חרד לחייו.

לדברי אלנה: "החיילים של המיליציות נכנסים לבתי ספר ושורפים אותם אם הילדים לא בורחים בזמן הם נשרפים. הם נכנסים לבתי חולים ולוקחים את התרופות. הם תופשים אישה בהריון, חותכים אותה, מוציאים לה את התינוק, אונסים את האישה ורוצחים את שניהם. הם משתלטים על כפר ואחרי שהם רוצחים את האנשים, אונסים את הנשים ורוצחים אותן הם שוחטים את כל החיות שלהם, אוכלים מה שהם צריכים וזורקים את הנבלות של כל השאר".

"חיילים המיליציות נכנסים לבתי ספר ושורפים אותם. נכנסים לבתי חולים ולוקחים את התרופות. תופשים אישה בהריון, חותכים אותה, מוציאים לה את התינוק ואונסים אותה. הם משתלטים על כפר ושוחטים את כל החיות"

למה הם עושים דברים כאלה?
"שנאה. התיגראי שונאים את האמהרים, שלקחו מהם את השלטון, אז הם נכנסו לאמהרה ורוצחים שם. במשך 27 שנה הם הזניחו את אמהרה, אף מפעל לא קם שם, ועכשיו האמהרים לקחו מהם את השלטון אז הם רוצים להילחם במדינה".

דווח שמעשי הזוועה נעשים משני הצדדים, לא רק מצד המורדים התיגראים.
"בהחלט, בהחלט. בשני הצדדים יש מיליציות נוראיות, שודדים, רוצחים, אונסים. ומה שהכי מפחיד אותי, בשביל הקרוב שלי, זה שחוטפים אנשים ומגייסים אותם".

נגה אלאנה, סמנכ"ל עמותת פידל לקידום חינוך וחברה של יוצאי אתיופיה בישראל (צילום: באדיבות המצולם)

כמו קרובי משפחתו של מוקט פנטה, גם תמרת אלמו אדנה, קרוב משפחתו של נגה אלנה, מתחבא בביתו כדי שלא יגוייס ומתקיים מכסף שנשלח אליו בדרכים-לא-דרכים ממשפחתו שבישראל.

"אנחנו מדברים איתו בטלפון כל יום, אם יש קליטה, ומתחננים אליו, אל תצא מהבית, אל תסתובב. המיליציות משני הצדדים מסתובבים ברחוב ולוקחים לצבא את מי שבא להם", מספר אדנה.

"השירות הצבאי באתיופיה זה לא כמו צה"ל שאנחנו משרתים בו. בישראל הכול מסודר, מאורגן, כשחייל מתגייס המשפחה שלו חוגגת, גאה בו. שם התנאים נוראיים. תלך ותמות ואף אחד לא ידע".

"הם שם כי לא רוצים אותם בישראל"

אדנה בן ה-27 נולד לקהילת ביתא ישראל היהודית. בעבר ביקש בעבר לעלות לארץ וסורב על ידי ממשלת ישראל.

אדנה נולד באדיס אבבה. אמו נעלמה בילדותו, למשפחה אין קשר איתה ואיש מבני משפחתה, כולל בנה, אינו יודע האם היא בחיים והיכן היא נמצאת. אביו של תמרת אדנה נפטר ב-1996 כשאדנה היה בן שנתיים, והילד גדל אצל סבו וסבתו.

ב-2001 הסב קיבל אישור עלייה ועלה לישראל עם כל ילדיו ונכדיו, כולל אחיו של תמרת – פרט לתמרת עצמו, שנשאר באתיופיה ועבר להתגורר אצל קרובת משפחה בגונדר.

תמרת אלמו אדנה, מביתא ישראל שמסורב עלייה לישראל וחי בגונדר, אתיופיה (צילום: באדיבות קרוב משפחתו, נגה אלאנה)

לדברי קרוב משפחתו, נגה אלנה: "כשהמשפחה של תמרת עלתה והוא נשאר לבד אמרו לו שיוכל לעלות רק כשיגיע לגיל 18. גם כשהוא הגיע לגיל 18 לא נתנו לו לעלות, כל פעם מסיבה אחרת, ובינתיים הוא שם ואנחנו מנסים לעזור לו ומתים מדאגה".

קרובת המשפחה שאיתה התגורר תמרת מתה מאז והוא נותר בגונדר לבדו. ב-2020 סיים ללמוד הנדסת מחשבים באוניברסיטה בגונדר ונדמה היה שעתידו לפניו. ואז החלה המלחמה.

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "לאחר בירור המקרה עולה כי מר תמרת אלמו אדנה אינו עומד בתנאים לקבלת מעמד מתוקף החלטת הממשלה באשר להבאת 2000 איש מבני קהילת הממתינים הנמצאים באדיס אבבה ובגונדר. עם זאת, ניתן להגיש ערר על החלטה זו או להגיש בקשה למעמד מתוקף חוק השבות".

המקרה של תמרת אדנה אינו חריג. רבים מקרוביהם של יוצאי אתיופיה שחיים באזורי הקרבות הם מסורבי עלייה בשל "ספק ביהדותם". רבים מהם נמנים על בני הפלאשמורה – חלק מקהילת ביתא ישראל היהודית, שנאלצו להתנצר בעבר בשל רדיפות, וישראל אינה מכירה כיום ביהדותם ולכן מסרבת לאפשר להם לעלות.

לבני משפחתם היהודים שחיים בארץ יש טענות קשות על התנהלות המדינה בעניינם. הם רואים בה אפלייה בוטה שמסכנת את חייהם.

אנשי ציבור יוצאי אתיופיה בישראל, כולל שרת הקליטה פנינה תמנו שטה, דורשים לאפשר לבני הפלאשמורה שחיים באזורי הלחימה לעלות לישראל. בממשלה התקיימו דיונים בנושא, אך בפועל לא הוחלט ולא נעשה דבר. בזמן שהתקיימו הדיונים הודלפה ופורסמה הערכה של המרכז לביטחון לאומי לפיה הממשלה חוששת שניסיון להעלות את בני הפלאשמורה יסכן את יחסי ישראל עם המשטר במדינה.

חיילים טיגריים במשאית באזור הקרבות בצפון אתיופיה, יוני 2021 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

בממשלת ישראל טוענים שבני הפלאשמורה אינם נמצאים בסכנה – וטענו כך גם כשהלחימה התרחשה בתוך מחוז אמהר. ואילו בני משפחתם שבישראל טוענים שהם נמצאים בסכנה כפולה, גם בשל המצב וגם מכיוון שעוד לפני המלחמה עזבו את בתיהם המקוריים באתיופיה ואת הקהילה שאליה השתייכו, אם בגלל שקרוביהם כבר עלו לישראל כמו במקרה של תמרת אדנה, ואם בגלל שעברו למחנה מעבר בתקווה לעלות כמו במקרה של קרוביו של מוקט פנטה.

"הקרובים שלי בתחנת מעבר, הם לא שייכים לגונדר ולא יכולים לשרוד שם", אומר פנטה, "הם חיים כבר מעל חמש עשרה שנים במחנה מעבר בגלל שמדינת ישראל החליטה שהם ספק יהודים ולכן לא זכאים לעלייה".

"הקרובים שלי בתחנת מעבר, הם לא שייכים לגונדר ולא יכולים לשרוד שם", אומר פנטה, "הם חיים כבר מעל חמש עשרה שנים במחנה מעבר בגלל שמדינת ישראל החליטה שהם ספק יהודים ולכן לא זכאים לעלייה"

"המצב שם כל כך נואש שיש אנשים שכבר מבקשים להתגייס. הם מגיעים למיליציה ואומרים, אני רוצה לתרום למולדת, ולמעשה הם פשוט רוצים שיהיה להם נשק ביד כדי לשדוד לעצמם כסף וכדי להגן על המשפחה שלהם. אבל קרובי המשפחה שלי לא במצב הזה, הם לא עושים כלום ופשוט חיים בפחד. זה מקומם שלא מעלים אותם לארץ".

אקווה גטהון, דסש אגומסה וילדיהם, בני בתא ישראל שחיים במחנה עקורים בגונדר, אתיופיה, שבה התחוללה מלחמת תיגראי (צילום: באדיבות קרוב משפחתם, פנטה מוקט)

אי אפשר להעלות לישראל את כל מיליוני התושבים באזורי הלחימה, אתה מרגיש שזה מקומם בגלל שבראייתך הם יהודים והמדינה לא מכירה בכך?
"נכון. אנחנו רואים איך המדינה והממסד מגיבים כשחיים של יהודים במקומות אחרים נמצאים בסכנה. לא רק עכשיו באוקראינה, אלא גם למשל ב-2015 בצרפת כשהתרחשו פיגועי טרור. כשמדובר במדינות אחרות, המדינה יודעת להרים את הכפפה ולהגיד שמי שרוצה לעלות לארץ ורואה את עצמו כיהודי יכול להיכנס בלי שמדקדקים בבדיקות ולמעשה בלי שבודקים בכלל את היהדות שלו. ואילו את קרוביי, שחיים בגיהנום שנה וחצי לא מעלים כי הם 'ספק יהודים', 'פלאשמורה'".

"כשמדובר במדינות אחרות, המדינה יודעת להרים את הכפפה ולהגיד שמי שרוצה לעלות לארץ יכול להיכנס בלי שמדקדקים בבדיקות. ואילו את קרוביי, שחיים בגיהנום שנה וחצי, לא מעלים כי הם 'ספק יהודים'"

"מה זה בכלל 'פלאשמורה'? אני לא הכרתי את המושג הזה באתיופיה, אלא רק אחרי שעליתי לישראל. באתיופיה כולנו היינו ביתא ישראל וזהו. חיינו בקשר טוב עם השכנים הנוצרים, אבל שמרנו מהם מרחק, לא התחתנו איתם ואפילו לא אכלנו איתם, גם כשהגענו לבקר אצלם".

"המדינה מעלה לכאן ממדינות אחרות אנשים שלא מקיימים מצוות בכלל ואין להם קשר ליהדות כדת, וזה בסדר גמור, אבל כשמדובר באתיופים בודקים לחומרה. זאת אפליה ברורה, ובינתיים אנשים מביתא ישראל, קרובי משפחה שלנו שנשארו שם חיים בפחד ובסכנה".