מלחמת צ'צ'ניה השנייה, שפרצה באוקטובר 1999 ליוותה את שתי הקדנציות הראשונות של ולדימיר פוטין כנשיא רוסיה. פוטין הוזנק לתפקיד ראש-ממשלת רוסיה שבועות ספורים קודם, תחת הנשיא הדועך, בוריס ילצין. כאשר מינויו נומק בין היתר בכך שאיש השרותים החשאיים ידע להשליט סדר בחזית הצ'צ'נית.

מלחמת צ'צ'ניה ה-2 ליוותה את שתי הקדנציות הראשונות של פוטין כנשיא רוסיה. הוא הוזנק לתפקיד רה"מ שבועות קודם, תחת ילצין הדועך, בנימוק שאיש שרות חשאי יידע להשליט סדר בחזית

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

שבועות בודדים לאחר כניסתו לתפקיד הוחרפו מאד התגובות של הצבא הרוסי, תחילה באמצעות תקיפות אוויריות, וב-1.10.99 הכריז פוטין על מלחמה. 3 חודשים מאוחר יותר כבר החליף פוטין את ילצין הפורש בתפקיד נשיא רוסיה, ומשם דהר לניצחון סוחף בבחירות שהחלו את תקופת נשיאותו העוצמתית ברוסיה. נשיאות שאת שיאה חווה העולם כולו בימים אלה.

המלחמה שהוגדרה בתחילתה כ"מבצע להשבת הסדר" כשהיעד הצבאי המקורי הרשמי הוא יצירת רצועת בטחון בצפון צ'צ'ניה, והיעד המדיני הוא דיכוי שאיפות העצמאות של האוטונומיה הצ'צ'נית.

המטרות המקוריות והצנועות (יחסית) פינו במהירות את מקומן למטרות האמתיות – ניצחון מוחלט במלחמה וריסוק המנהיגות הקיימת, ולאחר-מכן החזרת סמכויות האוטונומיה הצ'צ'נית תחת נשיא נאמן שישמש כבן בריתו ועושה דברו של פוטין.

כבר במאי 2000 הכריז פוטין על ניצחון במלחמה ועל מינויו של אחמד קדירוב לנשיא צ'צ'ניה. הכרזת הניצחון לוותה בהבטחה המיוחלת לציבור הרוסי כי הצבא סיים את תפקידו והחיילים שבים לביתם.

בפועל התארכה הלחימה ל-10 שנים, עד השגת הכרעה מוחלטת שאיפשרה את סיום מצב החירום בצ'צ'ניה ושליטה אפקטיבית ואמתית של ממשלת הבובות (בגירסה מתונה יותר ניתן לומר כי 7 שנים מפרוץ הקרבות, בשנת 2006 כבר השיגו הרוסים ובני בריתם הצ'צ'נים עליונות מספקת בשטח).

המטרות המקוריות פינו את מקומן למטרות האמתיות – ניצחון מוחלט במלחמה וריסוק המנהיגות הקיימת, ואז החזרת סמכויות האוטונומיה הצ'צ'נית תחת נשיא עושה דברו של פוטין

למלחמה בצ'צ'ניה יש מאפיינים השונים מהותית מהמלחמה הנוכחית באוקראינה, אך יש גם קווי דמיון, מהם ניתן ללמוד על דרכי הפעולה ויכולותיו המוגבלות של הצבא הרוסי, והכי חשוב – על אישיותו של פוטין.

המלחמה הרוסית כללה מספר שלבים שניתן לסכם אותם בקלות במשפט אחד – "מה שלא הולך בכוח ילך ביתר כוח". בתקופה זאת הפכה רבע מאוכלוסיית צ'צ'ניה לפליטים, עיר הבירה גרוזני הוחרבה כמעט עד היסוד וגם הרוסים שילמו מחירים כבדים כאשר המלחמה המתמשכת גבתה את חייהם של עשרות אלפי חיילים מהצבא הרוסי.

המליציות הצ'צ'ניות נחלו הצלחה מסוימת גם בהעברת המלחמה לשטח רוסיה, ואזרחי מוסקבה וערים אחרות חוו מספר פיגועים אכזריים במיוחד (בין היתר, פיגוע החטיפה בתיאטרון מוסקבה בשנת 2002 בו נלקחו 850 צופי התיאטרון כבני ערובה, 129 מביניהם מצאו את מותם בפעולת החילוץ של הקומנדו הרוסי).

התארכות המלחמה והמחירים הגוברים לא הסיטו את פוטין במילימטר משתי דרישות היסוד שלו – הכרעת הצ'צ'נים ומינוי בובה מקומית לנשיא.

הכרזת הניצחון הראשונה של פוטין במאי 2000 הייתה רק מבוא להסלמה ניכרת של הלחימה עקב חוסר הצלחתם של הצבא הרוסי ובני בריתם הצ'צ'ניים להשיג שליטה יעילה בשטח.

שליטה אמתית כזאת הושגה באופן חלקי רק 6 שנים מאוחר יותר, ובאופן מלא רק ב-2009! עד אז נותרו הכוחות הרוסים בצ'צ'ניה וספגו מחיר דמים כבד, אלפי חיילים רוסים שילמו בחייהם והנשיא המקומי אחמד קדירוב חוסל על-ידי מתנגדיו.

המלחמה הרוסית כללה שלבים שניתן לסכמם במשפט – "מה שלא הולך בכוח ילך ביתר כוח". בתקופה זאת הפכה רבע מאוכלוסיית צ'צ'ניה לפליטים, עיר הבירה גרוזני הוחרבה וגם הרוסים שילמו מחירים כבדים

ניתן לחלק את פעולות הצבא הרוסי למספר שלבים (בשלב זה ניתן בקלות לזהות דפוס דומה של יישום שני השלבים הראשונים גם במלחמה באוקראינה):

1

בשלב הראשון – ב-1.10.99 החל צבא הרוסי בפעולה קרקעית, במקביל הכריז פוטין כי אינו מכיר עוד במשטרו של הנשיא הצ'צ'ני, אסלאן מסחאדוב. בשונה מההצהרה המקורית שדיברה על פעולה מוגבלת, חצה הצבא הרוסי תוך 10 ימים את נהר הטרק, הגבול שהוגדר ליצירת אותה "רצועת בטחון".

הצבא הרוסי הפעיל כוח רב מהאוויר ומהקרקע תוך שהוא ממשיך להתקדם לכיוון הבירה גרוזני ומייצר מצב של אסון הומניטרי קשה, בו כשליש מתושבי צ'צ'ניה הפכו לפליטים.

לצד הפעלת הכוח המסיבית והבלתי-מבוקרת ספג הצבא הרוסי אבדות קשות והפגין יכולות בינוניות למדי מבחינת השגת שליטה אמתית בשטחים שכבש, כמו גם מבחינת היכולת להשיג הכרעה אמתית של ההתנגדות המקומית.

2

בשלב השני – חודשיים לאחר תחילת המבצע הקרקעי הצליח הצבא הרוסי לכתר את גרוזני, עיר הבירה של צ'צ'ניה. מנקודה זאת החל השלב האכזרי והאלים ביותר במלחמה, כאשר הצבא הרוסי מטיל מצור מוחלט ועושה שימוש בלתי-מבוקר בהפצצות שנועדו לשבור את המקומיים. בין היתר כלל המצור שימוש בפצצות דלק ומצרר, אמצעים קטלניים שאסורים לשימוש על-פי האמנה הבינלאומית.

חודשיים לאחר הטלת המצור נכנעה גרוזני. מרבית העיר הפכה לעיי חורבות ורוב המנהיגים המקומיים (שחלקם הפכו כעת ממנהיגי הרפובליקה למנהיגי מליציות) נמלטו ממנה.

חודשיים מתחילת המבצע הקרקעי הצליח הצבא הרוסי לכתר את גרוזני, בירת צ'צ'ניה, ועבר לשלב האכזרי ביותר במלחמה: הטלת מצור מוחלט ושימוש לא מבוקר בהפצצות לשבירת התושבים

עם השלמת המצור החל מהלך מהיר בהובלת הרוסים, בו אושרה חוקה חדשה לצ'צ'ניה. לאחר-מכן הודיע פוטין על חידוש השליטה הרוסית בצ'צניה ועל סיום המלחמה. המהלך הושלם ביוני 2000 עם מינויו של אחמד קדירוב כ"נשיא" מטעם פוטין, מינוי שנועד לאפשר את יציאת הכוחות הרוסים.

3

בשלב השלישי – לכאורה, 9 חודשים מפרוץ המלחמה, חרף ביצועיו הבינוניים של הצבא הרוסי, הושגו המטרות שסימן פוטין. המשטר הצ'צ'ני הקודם סולק ומנהיגיו נמלטו. את מקומם תפס נשיא כנוע וצייתן, מגובה בחוקה חדשה שנכתבה על-ידי הרוסים ונועדה לבצר את שלטונו.

מטרות המלחמה הושגו במחיר של אסון הומניטרי. כשליש מאוכלוסיית צ'צ'ניה הפכו לפליטים וכ-5% נהרגו!

אלא שהכרזת הניצחון של פוטין ומינוי קדירוב היו רק תחילתו של שלב חדש, ארוך ומדמם. תוך זמן קצר החלו המליציות הצ'צ'ניות לגבות מחיר כבד מאנשיו של קדירוב ומהכוחות הרוסיים שנאלצו להישאר בשטח בהיקף מלא עוד שנים ארוכות, בשל חוסר היכולת של ממשלת הבובות (וגם שלהם) להשליט יציבות וסדר אמיתי.

השלטון הקודם בצ'צ'ניה אומנם סולק ומנהיגיו נאלצו להימלט מגרוזני, אולם תחת זאת החלו לנהל לוחמת גרילה אפקטיבית וקטלנית. הנשיא המודח, אסלאן מסחדוב ניהל את המערכה העיקרית, ואילו סגנו (לשעבר) שאמיל באסייב, מוסלמי קיצוני, הוביל פלג אלים ואכזרי יותר שהיה אחראי פיגועים שטניים (בין היתר פיגוע חטיפה של 1200 ילדים בבי"ס בבסלאן והפיגוע בתאטרון מוסקבה).

לצד שני הכוחות המחתרתיים הללו שייצגו את השלטון המודח ונהנו מתמיכה וסיוע רחב של אזרחים צ'צ'ניים, נאלצו הרוסים להתמודד גם עם זרם קבוע של פעילים מוסלמיים (ביניהם גם אנשי אל-קאעידה) שהגיעו מעבר לגבול וסייעו למורדים הצ'צ'ניים.

המשטר הצ'צ'ני סולק ומנהיגיו נמלטו. את מקומם תפס נשיא כנוע. מטרות המלחמה הושגו במחיר אסון הומניטרי. כשליש מאוכלוסיית צ'צ'ניה הפכו לפליטים וכ-5% נהרגו

בתקופת הדשדוש הארוכה הכריזו פוטין ואנשיו אינספור פעמים על ניצחון ושליטה בשטח, הכרזות שהתגלו שוב ושוב כחסרות בסיס. בשנה הראשונה למינוי הממשלה המקומית חיסלו המתנגדים 40 מתוך 160 מנהלי מחוזות של ממשלת הבובות בראשות קדירוב.

יומיים אחרי ניצחונו של פוטין בבחירות 2004 חוסל קדירוב עצמו. משנת 2002 הצליחו הבדלנים הצ'צ'ניים להעביר מעת לעת את הלחימה גם לשטחה של מוסקבה, שספגה 23 פיגועים, חלקם רבי נפגעים.

הכאוס בצ'צ'ניה אילץ את הצבא הרוסי להאריך את שהותו שוב ושוב, התבוססות שגבתה מחיר כבד, כאשר הניסיונות לייצב שליטה בצ'צ'ניה החרבה כושלים. כל זה לא הסיט את פוטין במילימטר מדבקות מוחלטת בדרישותיו המקוריות – השגת ניצחון מוחלט, והחזרת ממשלה מקומית הכפופה באופן מוחלט לרוסיה.

גנרלים רוסים שטענו כי המהלך הצבאי מיצה את עצמו הוחלפו, אנשי מודיעין שהפצירו בפוטין להתנהל מול הנשיא המודח, אסלאן מסאחדוב, שנהנה ממעמד-על בצ'צ'ניה ולא מול קדירוב חסר האוטוריטה נדחו על הסף.

בשנים אלה ביצר פוטין את שלטונו ברוסיה. הסיקור התקשורתי צומצם בהדרגה, מספרי ההרוגים והנעדרים הרוסים טושטשו בדיווחים לא אמינים, ובזירה הפנים-רוסית פורקו מוקדי הכוח העצמאיים של האוליגרכים שפרחו בתקופת ילצין.

בשנים אלה ביצר פוטין את שלטונו ברוסיה. הסיקור התקשורתי צומצם בהדרגה, מספרי ההרוגים והנעדרים הרוסים טושטשו בדיווחים לא אמינים, ובזירה הפנים-רוסית פורקו מוקדי הכוח העצמאיים של האוליגרכים

4

בשלב הרביעי – לאחר 5 שנים של דשדוש במחיר דמים כבד לשני הצדדים החל השלב הבא שהתברר כאפקטיבי מכולם, חיסול ממוקד של מנהיגי ההתנגדות. במרץ 2005 חוסל המנהיג הצ'צ'ני החשוב ביותר, הנשיא המודח, אסלאן מסחאדוב.

חיסולו בוצע דווקא לאחר שאכף בהצלחה מרשימה הפסקת-אש בת חודש, שהוכיחה את מנהיגותו האפקטיבית ונועדה להוות בסיס למו"מ מול רוסיה. על-פניו הפוגה זאת היוותה אישוש לטענותיהם של בכירי המודיעין הרוסי (שסולקו בינתיים) כי מסחאדוב הוא הכתובת היחידה להסכם יעיל.

למרות זאת, זמן קצר לאחר סיום הפסקת האש חוסל מסחאדוב. גופתו הוצגה לראווה בטלוויזיה הרוסית ומקום קבורתו על-ידי הצבא הרוסי לא נודע מעולם.

חיסול מסחאדוב היה האות לפעולה אפקטיבית מאד של היחידות המיוחדות של צבא רוסיה בסיוע בני בריתם הצ'צ'ניים. במהלך השנתיים הבאות חוסלו 120 ממנהיגי ההתנגדות הצ'צ'ניים, חלקם מהדרגים הבכירים ביותר. בין היתר חוסל שאמיל בסאייב שבימיה העצמאיים של צ'צ'ניה כיהן כסגנו של מסחאדוב ולאחר פירוקה והיה אחראי לפיגועים האכזריים ביותר, גם יורשו של מסחאדוב, עבדול-חיים סדולייב חוסל תוך זמן קצר.

שיטת פעולה זאת התגלתה כיעילה ביותר מבין הכלים שהפעילו הרוסים מתחילת המלחמה. במרץ 2007 מינה פוטין את רמזן קדירוב (בנו של קדירוב הראשון, לנשיא צ'צ'ניה). גל הסיכולים שחק מאד את יכולת הפעולה של הצ'צ'נים.

לראשונה נוצר מצב של ירידה ניכרת בהתנגדות, שאפשרה לממשלה המקומית להתחיל לבסס שליטה אמתית ולצבא הרוסי להתחיל בנסיגה המיוחלת שהוכרזה 7 שנים מוקדם יותר.

גל הסיכולים שחק את יכולת הפעולה הצ'צ'נית. לראשונה חלה ירידה ניכרת בהתנגדות, שאפשרה לממשלה המקומית לבסס שליטה אמתית, ולצבא הרוסי להתחיל בנסיגה המיוחלת שהוכרזה 7 שנים מוקדם יותר.

בשנתיים הבאות הממשלה המקומית כבר הייתה מסוגלת להשלים את המלאכה ולנטרל את שאריות ההתנגדות. באפריל 2009 הכריזה רוסיה על סיום מצב החירום בצ'צ'ניה והנשיא המקומי, רמזן קדירוב הגדיר את צ'צ'ניה כ"מקום הבטוח ביותר בעולם".

במחיר כבד בהרבה מהמתוכנן ובסיומה של מלחמה ארוכה השיג פוטין את מטרותיו המקוריות – ניצחון מלא במלחמה, השלטת ממשלת בובות ובכך החזרת האוטונומיה לצ'צ'ניה כאשר היא כפופה לחלוטין לנשיא רוסיה ולגחמותיו.

בין צ'צ'ניה לאוקראינה – הדומה והשונה

קיים שוני יסודי ותהומי בין צ'צ'ניה לאוקראינה ובהתאם לכך גם בתנאי המערכה הצבאית. צ'צ'ניה היא רפובליקה מוסלמית קטנה (כמיליון תושבים) בתוך רוסיה, שנהנתה מאוטונומיה נרחבת עד המלחמה והחזיקה בשאיפות להכרזת עצמאות והתנתקות מרוסיה. אוקראינה היא מדינה ענקית ועצמאית עם אוכלוסייה של יותר מ-40 מיליון תושבים וצבא עצמאי.

לעומת זאת, מן הצד השני, בהתפתחות המלחמה הנוכחית והמגמות הניכרות בה ניתן לזהות קווי דמיון ברורים, המתמצים בשני מרכיבים מהותיים – תפיסת העולם חסרת הפשרות של וולדימיר פוטין, הדבקה באופן מוחלט בהשגת המטרה, כשהעיקרון המנחה הוא "מה שלא הושג בכוח יושג ביותר כוח" ושיטות הפעולה של הצבא הרוסי התואמות באופן מלא עקרון זה.

על-אף השונות הבסיסית בין אוקראינה לצ'צ'ניה, בשני המקרים מטרתו של פוטין דומה, הרחבת אזור ההשפעה הרוסי, מבלי לשאת במחירים הכלכליים והשלטוניים הכבדים של כיבוש מלא. הדרך לעשות זאת היא באמצעות מיגור השלטון הקיים ולאחר מכן החזרת כינון שלטון עצמי כנוע וצייתן תחת פיקוח הדוק ותלות מוחלטת ברוסיה.

על-אף השונות הבסיסית בין אוקראינה לצ'צ'ניה, בשני המקרים מטרתו של פוטין דומה, הרחבת אזור ההשפעה הרוסי, מבלי לשאת במחירים הכלכליים והשלטוניים הכבדים של כיבוש מלא

בשדה הקרב בולטות לעין בשתי המלחמות יכולותיו המוגבלות של הצבא הרוסי ששוקע בבוץ המקומי ולא מצליח לייצר ניצחון מהיר והבקעה מוצלחת אל המטרות (מהסוג שהצבא האמריקאי לדוגמה ידע לבצע בפעולות מחץ צבאיות בשתי המלחמות בעיראק).

במקומות בהם מצליחים הרוסים להשיג ניצחון צבאי, הדבר נעשה על-ידי כתישה אכזרית וחסרת אבחנה השוחקת את המקומיים, אך לאחר-מכן הם מתקשים מאד לייצב שליטה אמתית. כך היה בצ'צ'ניה וכך כבר קורה במספר מקומות באוקראינה. אלא שכשלון זה אינו בהכרח בשורה חיובית, הקו חסר-הפשרות של פוטין מביא לכך שהחלופה היא הפעלת כוח ברברי פרוע ונטול אבחנה בין אזרחים לחיילים.

במאזן השונות בין המלחמות ישנו פער של שנות אור בין ההתנגדות מולה ניצבת רוסיה, הן בשדה הקרב מול צבא אוקראיני שמציג יכולות מפתיעות ומול שטח עצום ובו אוכלוסייה בת עשרות מיליוני תושבים.

נקודת השוני הנוספת היא בחזית הבינלאומית, בצ'צ'ניה העולם גילה עניין מוגבל ביותר, שהסתכם בעיקר בהקשרים הומניטריים לאחר תקיפות שיצרו הרג המוני. יתרה מכך, העובדה שצ'צ'ניה הייתה רפובליקה מוסלמית וחלק מהבדלנים נתמכו ישירות על-ידי ארגוני אסלאמים קיצוניים ובהם "אל-קאעידה", הביאה את ארצות-הברית לתמוך בפוטין לאחר פיגועי 11.9.

במלחמה הנוכחית נתקלת רוסיה נכון להיום בחזית משמעותית של סנקציות כלכליות עוצמתיות וסיוע נרחב באמצעי לחימה מודרניים שמועברים לצבא האוקראיני. כלים אלה יגבילו מאד את יכולתה של רוסיה לנהל מלחמת התשה-כתישה אינסופית שהביאה לה לבסוף את הניצחון בצ'צ'ניה.

במאזן השונות בין המלחמות ישנו פער של שנות אור בין ההתנגדות מולה ניצבת רוסיה, הן בשדה הקרב מול צבא אוקראיני שמציג יכולות מפתיעות ומול שטח עצום ובו אוכלוסייה בת עשרות מיליוני תושבים

אז מה יהיה?

הדוקטרינה הרוסית, כך נראה, לא השתנתה באופן מהותי מאז המלחמה בצ'צ'ניה. המעבר בין השלב הראשון של פעולה קרקעית מקרטעת ומסורבלת לשלב השני של מצור וכתישה כבר מתרחש בערים אוקראיניות רבות וכנראה יגיע גם לקייב בשבוע הקרוב. במספר ערים ניתן לזהות גם את השלב השלישי של כניעת המקומיים ומעבר לשליטה (כביכול של הצבא הרוסי).

במידה שלא תהיה התערבות של ממש לטובת אוקראינה ו/או קריסה של משטר פוטין, המצור יהיה ממושך ואכזרי ויסתיים רק עם נטישה או כניעה של המנהיגות המקומית. בסבירות גבוהה בסופו של דבר הצבא הרוסי יצליח להשיג מטרה זאת גם בערים האוקראיניות משמעותיות יותר ויתכן שגם מול קייב וממשלתו של זלנסקי.

על-פי דוקטרינת המלחמה בצ'צ'ניה, השלב הבא יהיה מינוי "ממשלת הבובות" בקייב, או לפחות בערים אחרות שיפלו בידיה. אלא שבמקרה הנוכחי שלב זה נועד לכישלון וודאי. מה שעבד (בקושי) בסופו של דבר בצ'צ'ניה לא יוכל לעבוד הפעם.

אוקראינה היא מדינה עצמאית עם אוכלוסייה ענקית. הפעולה הברברית של הצבא הרוסי פתחה חשבון דמים בלתי-ניתן לסגירה בין האוקראינים לבין פוטין. כל ניסיון של הרוסים לבסס שליטה ישירה או באמצעות פיון מקומי נידון לכישלון, ולמלחמת אזרחים מתמשכת מול ההתנגדות המקומית של חלקים גדולים בעם האוקראיני שלא ישלימו לעולם עם התוצאה. במידה שקייב תיפול, יתכן מצב בו מרכזי השליטה של מה שישאר מהממשל האוקראיני יעברו למערב המדינה וימשיכו לנהל את הלחימה משם.

הפעולה הברברית של הצבא הרוסי פתחה חשבון דמים בלתי-ניתן לסגירה בין האוקראינים לבין פוטין. כל ניסיון של הרוסים לבסס שליטה ישירה או באמצעות פיון מקומי נידון לכישלון, ולמלחמת אזרחים מתמשכת

לתמיכה הבינלאומית באוקראינה יש שני היבטים קריטיים, שמקשים מאד ויקשו עוד יותר בעתיד על פוטין להשיג את מטרותיו – סנקציות כלכליות שכבר פוגעות קשה בכלכלה הרוסית וסיוע צבאי רציף לצבא האוקראיני.

כנגד זאת עומדת אישיותו של פוטין והעקרון המנחה של "מה שלא הושג בכוח יושג יותר בכוח". אין ברזומה של פוטין  פשרות וההתקפלויות, בדרך זאת הכריע את כל מוקדי הכוח ברוסיה וביסס שלטון יחיד מוחלט. ניצח את המלחמה בצ'צ'ניה, הציל את אסד והשיג דריסת רגל חשובה במזרח-התיכון.

הקושי הגדול בו נתקל צבאו ואף עתיד להיתקל בהמשך לא צפוי לשנות את גישתו, אלא, בסבירות גבוהה, להביא לשימוש באמצעים אלימים וקיצוניים עוד יותר כדי להשיג בכל זאת את ההכרעה.

ללא קריסה של אחד מהצדדים או השגת הסכם, המצב הסביר ביותר לתקופה הקרובה (ואולי אף מעבר לכך) הוא מצור של הצבא הרוסי והכרעה איטית של הערים האוקראיניות. ההכרעה תסמן את השלב הבא בו צפוי דשדוש מתמשך ומדמם שיגבה מחירים בלתי-נסבלים משני העמים ובמקביל יחריב את כלכלתן.

לתמונת המלחמה יכנסו משתנים נוספים שעדיין קשה להעריך את השפעתם ובעיקר את עוצמתם – גלישה אפשרית של המלחמה לזירות נוספות, מידת הפגיעה בכלכלה העולמית, והתרחבות זרם הפליטים להיקף שאירופה לא תוכל להכיל.

אין ברזומה של פוטין פשרות וההתקפלויות, בדרך זאת הכריע את כל מוקדי הכוח ברוסיה וביסס שלטון יחיד מוחלט. ניצח את המלחמה בצ'צ'ניה, הציל את אסד והשיג דריסת רגל חשובה במזה"ת

ההתפתחויות בזירות הללו יהיו גם הן בעלות השפעה מכרעת על מה שיקרה באוקראינה ועל התפתחות המערכה לכיוון של הסלמה, עד כדי סיכון למלחמה עולמית או הסכם שלצורך השגתו יצטרכו להתכנס לשולחן אחד – מלבד פוטין וזלנסקי, גם מנהיגי ארה"ב, סין והאיחוד האירופי.

ד”ר למדעי המדינה וליחסים בינלאומיים. עבודת הדוקטורט שלי בנושא “כללי משחק בלוחמה א-סימטרית” זכתה בפרס הקרן ע”ש ענבר עטיה ז”ל למחקרים בנושא טרור.