האם יכול היה להיות אחרת עם רוסיה? האם הייתה דרך למנוע מההתמוטטות הקומוניסטית להניב את הסיוט שאנו עדים לו היום? נעשו טעויות רבות, אבל זה מקרה שבו הגורם האנושי נראה דומיננטי. אני מוצא את עצמי מהרהר ביקום חלופי שבו המנהיג רב-השנים של רוסיה לא היה ולדימיר פוטין.

האם יכול היה להיות אחרת עם רוסיה? האם הייתה דרך למנוע מההתמוטטות הקומוניסטית להניב את הסיוט הנוכחי? אני מוצא עצמי מהרהר ביקום חלופי שבו המנהיג הוותיק של רוסיה לא היה פוטין

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בוריס ילצין זה לא יכול היה להיות: בלתי יציב, שתיין וחולה מדי בשביל אריכות ימים. אבל מה עם מיכאיל גורבצ'וב, שמלאו לו 91 רק בשבוע האחרון? לפני 13 שנה פגשתי את המנהיג האחרון של ברית המועצות לראיון שנראה מאלף בדיעבד.

קיוויתי למנף ביקור ביורוקרטי במוסקבה כדי להיפגש עם פוטין, שכבר אז עורר דרמות: בקיץ הקודם הוא פלש לגאורגיה, וכל מיני דמויות שפוטין לא חפץ ביקרן פתאום גילו נטייה מדאיגה לחטוף הרעלה בסושי-ברים בלונדון וירי קטלני במעליות במוסקבה. אולי כסימן לבאות, המועמד שפוטין לא תמך בו בבחירות באוקראינה סיים ארוחת ערב כשפניו מעוותות באופן דרמטי מחומר כימי לא ברור.

פוטין היה, אם כן, אדם עסוק; שום ראיון לא היה אפשרי. ניחמתי את עצמי במחשבה שגורבצ'וב היה המשפיע יותר מבחינה היסטורית (הפער הצטמצם, בהחלט יש לומר).

בדרכנו למפגש בשדרות רחבות מוקפות מכל עבר בבנייני דירות מונוליטיים מהתקופה הקומוניסטית, הצוות המקומי של AP ניסה להכין אותי למפגש. גורבצ'וב איבד לא רק כוח אלא גם תהילה, מסיבות שנבחן – אבל הוא עדיין דרש כבוד.

למרבה המזל זה היה השבוע של יום הולדתו ה-78 – הזדמנות להפגין יחס נאות כלפי המזכיר הכללי לשעבר מבלי להפר את הערכים והעקרונות העיתונאיים. עמיתי דחפו לי לידיים זר צבעוני וניסו ללמדני את הברכה המתאימה.

קיוויתי למנף ביקור ביורוקרטי במוסקבה לפגישה עם פוטין, שכבר אז עורר דרמות: בקיץ הקודם פלש לגאורגיה, ומיני דמויות שפוטין לא חפץ ביקרן גילו נטייה מדאיגה לחטוף הרעלה בסושי-ברים וירי קטלני במעליות

למרבה הצער, למרות שהנסיבות גרמו לי להיות תלת-לשוני בילדותי (אנגלית, עברית ורומנית), כמבוגר הוכחתי פחות יכולת לשונית. מסעות שונים ברוסיה הניבו רק שני ביטויים שזכרתי: "nyet rabota" ("לא עובד", תופעה לא נדירה) ו"dobra ulitsa" ("כביש טוב", תופעה נדירה ביותר). ללמד אותי ביטוי שלישי  היה כרוך במאמץ אולי גדול מזה שנדרש להשגת הראיון עצמו.

עד מהרה הגענו למשרדים המרווחים אך הצנועים של קרן גורבצ'וב, ארגון שהוקם כדי לקדם "ערכים דמוקרטיים ועקרונות מוסריים הומניסטיים" (כמו גם את גורבצ'וב עצמו). האיש נדחף לכיווני על ידי עוזריו, ונראה מעט נבוך. כמו עם הכאפייה של יאסר ערפאת, כתם הלידה שעל מצחו הפך אותו למזוהה מיד, אפילו בלי רונלד רייגן לצדו.

"זדניום רזדניה, מיכאיל סרגייביץ'!" הצלחתי לומר, תוך כדי מסירת הפרחים. חוויתי רגע קל של חרדה. האם הוא הבין מה אמרתי? אולי הכל מתיחה? הייתכן שמדובר בחקיין גורבצ'וב, בעל כתם מלאכותי? אחרי מספיק זמן בתקשורת אין תרחיש מופרך מדי.

גורבצ'וב קרן מאושר, הושיט את הזר הצבעוני לעוזרת והחל לפטפט בשמחה. זיהיתי מה קרה: עברי הפוליגלוטי איפשר לי לחקות מבטאים אם לא ללמוד שפות ממש, והדבר מטעה מקומיים בכל מקום לחשוב שאני יודע לדבר. מתרגם הובהל למקום והחל הראיון.

רציתי לדעת על פוטין, שקיבל את הנשיאות על ידי ילצין ממש ביום הראשון לאלף השלישי (לפי הספירה הרווחת). בשנת 2008, בגלל מגבלות כהונה, פוטין החליף מקום עם ראש הממשלה דמיטרי מדבדב. העוצמה עברה דרך נס לראש הממשלה, שלפני כן היה כפוף לנשיא. מבחינת הכתבים היה זה פוטין שפלש לגאורגיה ולא מדבדב. שאלתי את גורבצ'וב מה קורה. המדובר באוטוקרט?

רציתי לדעת על פוטין, שקיבל את הנשיאות מילצין ביום הראשון לאלף ה-3. ב-2008, בשל מגבלות כהונה, פוטין החליף מקום עם רה"מ מדבדב. העוצמה עברה לרה"מ שהיה קודם כפוף לנשיא

גורבצ'וב קרע לגזרים את מפלגת "רוסיה המאוחדת" של פוטין – הכלי החף מאידאולגיה (זולת לשרת את פוטין) שאפשר לו "ניצחונות" בבחירות ודומיננטיות בדומה (הפרלמנט):

"זו מפלגה של ביורוקרטים והגרסה הגרועה ביותר של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. לגבי הפרלמנט שלנו, אני לא יכול לומר שהוא עצמאי וגם מערכת המשפט שלנו לא עומדת במלואה בהוראות החוקה".

זה נשמע כמו חופש הביטוי! אבל התחלתי לשים לב למשהו אחר: גורבצ'וב הגביל את הביקורת שלו לשלד הפוליטי ולא נגע בפוטין למרות מאמציי להתגרות בו. אפשר היה לראות בעיניים שלו, שבניגוד לאלו של פוטין הן אנושיות: גורבצ'וב, האיש שהפיל את חומת ברלין, פחד מפוטין.

עם זאת, נראה היה שגורבצ'וב חולק משהו עם פוטין – גרסה של נוסטלגיה ל"רוסקי מיר", הרעיון העוצמתי מבחינה היסטורית של עולם דובר רוסית מאוחד ומובחן. "הייתי מתנגד נחרץ לפירוק האיחוד", אמר, והביע תקווה שאוקראינה, קזחסטן ובלארוס יקימו מחדש איחוד חדש עם רוסיה.

מניסיוני, רוסים רבים מרגישים שמגיע להם אזור השפעה, כאימפריה צבאית ותרבותית. כאן, להערכתי,  המקור לחולשתו הפוליטית של גורבצ'וב מאז שאולץ לפרוש ב-25 בדצמבר 1991 (על ידי ילצין והמונים זועמים שנתמכו בשקט על ידי מנגנוני המדינה).

שמתי לב שגורבצ'וב הגביל את ביקורתו לשלד הפוליטי ולא נגע בפוטין למרות התגרויותיי. אפשר היה לראות בעיניו, שבניגוד לשל פוטין הן אנושיות: האיש שהפיל את חומת ברלין פחד מפוטין

יותר מדי קרה בבת אחת: השיטה הכלכלית בוטלה, ברית ורשה (שקשרה את מזרח אירופה לרוסיה) קרסה, וברית המועצות, עצם הביטוי של רוסקי מיר, נעלמה כלא הייתה. פתאום קמו בבוקר כל מיני מולדבים וקירקיזים והרגישו שהם עם.

ואז הגיע המערב, שבאמצעות קרן המטבע הבינלאומית דחף למעבר בזק לקפיטליזם, למרות שהיה צריך להיות ברור שנכסי המדינה ייבזזו והחסכונות של דור שלם יתנדפו כתוצאה מכך. ובנוסף הציעו את הרחבת נאט"ו לכמעט כל המדינות הקומוניסטיות לשעבר באירופה – מלבד לרוסיה עצמה. תשלבו את זה עם ההיסטוריה העגומה של רוסיה ותקבלו את פוטין.

גורבצ'וב היה יכול להיות שונה, אני חושב. לא הייתה הפרטה פרועה ומושחתת שתניב "אוליגרכים", לא היו בתי משפט פיקטיביים שזורקים לכלא את האופוזיציה. היינו מסתדרים בלי הרעלות ובלי פלישות. הייתה יותר דמוקרטיה, להערכתי, אבל, וכפי שרמז בשיחתנו, קצת פחות קפיטליזם.

"עכשיו כולם לומדים לקח קשה", הוא העיר, על המשבר הכלכלי העולמי שאז השתולל. "צריך להתגבר על הטעויות האלה של צרכנות-יתר, של רווחי-יתר. עלינו לחשוב על מציאת מודלים חדשים של פיתוח ושיתוף פעולה". הוא אהב את השילוב של "כל מה שהמערכת הקפיטליסטית מביאה, כמו תחרותיות, ומה שהסוציאליזם נותן – במיוחד רשת ביטחון חברתית".

ציינתי בפניו שהוא לא התבייש לנצל היטב את הקפיטליזם בכל הנוגע לרווח לעצמו – סליחה, עבור הקרן – והזכרתי את הפרסומת של לואי ויטון שבה כיכב כשנה קודם לכן. פניו אורו והוא הזכיר קמפיין נוסף שלו: "פיצה האט!" הוא גם שאל אם אוכל לארגן לו עוד כאלה. אין לדעת מתי אנשים מתכוונים ברצינות.

גורבצ'וב היה יכול להיות שונה, אני חושב. לא הייתה הפרטה פרועה ומושחתת שתניב "אוליגרכים", לא היו בתי משפט פיקטיביים שזורקים לכלא את האופוזיציה. היינו מסתדרים בלי הרעלות ובלי פלישות

ההיסטוריה הפכה את גורבצ'וב  לדמות קצת עצובה, וזה מוזר עבור דיקטטור קומוניסטי שחיסל את הקומוניזם. הייתי חושב שיש בנרטיב הזה סוג של חדווה. איזו תהילה עולמית! אבל ברוסיה האכזרית, לך תבנה עם זה חומה.

אני זוכר שהסתכלתי עליו וחשבתי על הביטוי "אין נביא בעירו" – שמקורו למעשה במילים המיוחסות לישו בברית החדשה (קצת אירוני ביחס לאתאיסט גמור, אולי). כאילו קרא את מחשבותיי, הוסיף:

"באופן אישי, כפוליטיקאי, הפסדתי. אבל הרעיון שהעברתי והפרויקט שביצעתי, היה לו תפקיד עצום בעולם ובארץ. […] הלכנו רחוק, ואין דרך חזרה".

אין דרך חזרה? בראיון שכתבתי לאי-פי העברתי את המילים הללו ללא ביקורת, בהערכתי שזה נכון. בחלוף שנים, בעוד פוטין הורס כל תקווה לדמוקרטיה ברוסיה, מאיים על עצמאות אוקראינה ומפיץ פחד והרס לכל עבר, אני כבר לא כל כך בטוח.

מוטב שנקווה שגורבצ'וב צדק. אופטימיות יכולה לגרום לבן אדם להיראות נאיבי. אבל צבאות צעדו על לא יותר מזה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com