הלוויתו של הרב חיים קנייבסקי הייתה אירוע חד פעמי וחד יומי, שהמחיש את עומק התהום בין שתי אוכלוסיות בישראל.

ברדיו ניסו במשך שעות להעביר את דברי ההספד שנישאו על קברו של קנייבסקי. קולות סדוקים, צרודים של רבנים קשישים, מתובלים באידיש ועברית במבטא ליטאי שאינם מובנים לחילונים, נישאו על גלי האתר החילוני. לעיתים שולבו ציטוטים מגמרא או ספרי קודש חרדים שאדם חילוני מעולם לא קרא ולעולם לא יקרא.

הלווית הרב קנייבסקי הייתה אירוע חד פעמי וחד יומי, שהמחיש את עומק התהום בין שתי אוכלוסיות בישראל. ברדיו ניסו במשך שעות להעביר את דברי ההספד שנישאו במבטא שאינו מובן לחילונים

שדרי רדיו זריזים וצעירים ניסו לתווך את האירוע לקהל בגלצ וברשת ב' של תאגיד השידור הציבורי, אבל הציבור החילוני לא יכול היה להבין ולא להזדהות.

המרחק בין הוויית העולם החרדי לעולם חילוני בלתי ניתנת לגישור וחיבור. מאות אלפי אנשים לבושים באחידות שחורה, אפשר לומר לכודים בה, הגיעו במעין פרץ נאמנות לרב ישיש שאת פועלו מעולם החילונים לא הבינו.

החילונים נתקלו בדבריו נגד סגר הישיבות והכוללים והמשך לימוד תורה למרות התפרצות הקורונה, שמעו בבעתה את דבריו אחרי האסון במירון כי נשים צריכות להקפיד על צניעות, ויודעים את התנגדותו ללימודי ליבה או לגיוס לצבא. אבל מעבר לזה החילונים לא יודעים כלום ושום דבר על "שר התורה". עוד ביטוי אבסורדי המשלב בין מדינה לבין מי שמתנגדים לה.

לחילונים קשה להבין את הנאמנות השבטית של חרדים לרב קנייבסקי. שום דבר מהמוכר לחילונים לא מתקשר ולא מתחבר למאות אלפי החרדים שהגיעו להלוויה.

מנגד, אין שום דבר בעולם החילוני שמדבר אל אותם מאות אלפים. לא נראה שסגירת כבישים והקפאת חייהם של החילונים בגוש דן – כשני מיליון אזרחים – מטרידה את מוקיריו של קנייבסקי. העברית שלהם היא לא העברית החילונית, התרבות החילונית רחוקה אלפי שנים מעולם ההלכה התורני וכתבי האדמורים והמסכתות, התלמוד הבבלי וספר הזוהר והתלמוד הירושלמי.

החילונים נתקלו בקריאת הרב קנייבסקי להמשך לימוד תורה למרות התפרצות הקורונה ושמעו בבעתה את דבריו אחרי האסון במירון כי נשים צריכות להקפיד על צניעות

רחל וביאליק, חוה אלברשטיין והפילהרמונית, עמוס עוז וא.ב. יהושע, תרצה אתר ואריק איינשטיין, ליבוביץ ואיינשטיין, שיר הרעות ומגילת העצמאות – רחוקים מההמון הרב שעטף את ארונו של קנייבסקי כרחוק מזרח ממערב. כמרחק שבין אלה ש"נהרגים" באהלה של תורה, לאלה שנהרגים בשדה הקרב.

זה היה מכמיר לב לשמוע את שידורי התחנות החילוניות כשהן מנסות להסביר ולהעביר את תחושות החרדים בהלווית הרב. שני עולמות מנותקים, נפרדים, זרים, רחוקים ולעיתים עוינים, שרק בניין הכנסת מחבר ביניהם מפעם לפעם לצורך האינטרסים הכלכליים של החרדים.

היה מגוחך עוד יותר לשמוע את דברי ההספד של הנשיא החילוני של מדינת ישראל הציונית חילונית ושרי הממשלה החילונית של המדינה הציונית כשהם כותבים דברי כיבודים כיבושין לזכרו של הרב שלמורשתו הם מתנגדים יומיום ברמ"ח ושס"ה אבריהם.

היום הזה רק ממחיש באיחור של עשרות שנים את הפגישה המפורסמת בין רה"מ דוד בן גוריון לרב אברהם ישעיהו קרליץ (החזון איש).

היה מכמיר לב לשמוע את שידורי התחנות החילוניות, המנסות להעביר את תחושות החרדים בהלווית הרב. שני עולמות מנותקים, נפרדים, זרים, רחוקים ולעיתים עוינים

המתעד היחיד מהפגישה (ב-1952) היה יצחק נבון לעתיד נשיא המדינה. הפגישה התקיימה בביתו של "החזון איש". לפי דיווחו של נבון, בן-גוריון שאל:

"באתי לדבר איתך על נושא אחד, איך יהודים דתיים ולא-דתיים יחיו יחד בארץ הזאת, בלי שנתפוצץ מבפנים? יהודים באים הנה מהרבה ארצות, למאות ולאלפים, עם מסורות שונות, מתרבויות שונות והשקפות שונות. המדינה עומדת בסכנה חיצונית, הערבים עדיין רוצים להשמידנו, ועלינו למצות כל מה שמשותף בין חלקי העם. ויש בעיה יסודית: אלה יהודים ואלה יהודים, ואיך יחיו יחד?".

החזון איש השיב לו במשל (שמקורו בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב, עמוד ב'):

"אם שני גמלים נפגשים בדרך במשעול, וגמל אחד טעון משא, והשני איננו טעון משא, זה שאין עליו משא חייב לפנות את הדרך לגמל הטעון משא. אנחנו היהודים הדתיים משולים לגמל הטעון משא – יש עלינו עול של הרבה מאוד מצוות. אתם צריכים לפנות לנו את הדרך" (תשובה זו נודעה כמשל העגלה הריקה).

בן-גוריון הגיב בתרעומת לטענה בדבר העגלה הריקה:

"ומצוות יישוב הארץ אינה מצווה? וזה לא משא? ומצוות ההגנה על החיים אינה מצווה? ומה שעושים הבחורים שאתם כל כך מתנגדים להם, והם יושבים על הגבולות ושומרים עליכם, האין זו מצווה?", תהה. והחזון איש השיב: "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר" (תהילים קכז, א).

יותר מ-70 שנה חלפו מאז, קנייבסקי נקבר אך מורשתו, מורשת החזון איש שהוא קרוב משפחתו, נותרה עיקשת, מתנשאת ומעמיסה על עגלת החילונים את משא חייהם של מאות אלפי חרדים שאינם עובדים, אינם מתגייסים, חיים על חשבון משלם המיסים החילוני, ומרשים לעצמם את אותה עזות מצח של החזון איש מול ראש ממשלה חילוני.

קנייבסקי נקבר אך מורשתו, מורשת החזון איש, נותרה עיקשת ומעמיסה על עגלת החילונים את משא חייהם של מאות אלפי חרדים שאינם עובדים ואינם מתגייסים

ולגבי מנהיגי החילונים אפשר רק לבכות על היעדרו של עמוד שדרה בן גוריוני מול האתוס החרדי.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.