תחקיר "הארץ" מסופ"ש על זיופי קולות בבחירות, ומחדלי ועדות הקלפי ברחבי הארץ, וחוסר יכולתה של וועדת הבחירות המרכזית לבצע פיקוח על טוהר הבחירות – זועק לשמים ולכל אוזן אחראית.

אז בואו נדבר פעם אחת על ה"פתק שבחדר". כי הרי כל הבחירות הללו, וכל בחירות בישראל, הן היום של הפתק. על הפיל שבחדר דיברנו עד היום – פיל השחיתות, הצוללות, המניות, מתווה הגז ועליית חשבון החשמל שלנו, ושלושה תיקי שוחד, מרמה והפרת אמונים על גבו של ראש ממשלת ישראל. אז די.

כי הנה הפתק הזה – 100% נייר.

יודעים מה זה. זה נייר. הומצא לפני 2000 שנה בסין. מאז הומצאו הגלגל והחשמל והמחשב.

על הפתק רשום הורדת מחיר החשמל? בניית בתי חולים? טיפול בקשישים ונכים? מתווה גז שמשרת את האזרחים ולא את הטייקונים? לא כתוב. רק "מחל"

ומה כתוב כאן? "מחל". ומה כתוב כאן? "אמת". ושם? "ש"ס", "פה", ז'.
אבל מה זה אומר?

הנה למשל חוזה לשכירת הדירה שלי. הכל כתוב כאן. כמה אני משלם ומה החובות והזכויות, ומה יקרה אם אפר את החוזה, ואם יתקלקל החשמל או צנרת המים, ואם אני ובעל הבית נגיע למשפט ביננו על אי קיום חלק מהחוזה. יש נייר כתוב וחתום.
ומה יש לנו כאן. בקלפי?

כלום. חתיכת נייר שניתן להדפיס כמוה בבית, או אפילו למלא פתק לבן בכתב יד ולשים בקלפי. אין עליו אפילו ברקוד שאומר שזה שייך לנו.

רק – "מחל".
מה "מחל" מבטיח. על מה הוא מתחייב. מה החוזה בין מי ששם "מחל" בקלפי לבין מי שקיבל את הזכות והחובה לנהל את המדינה?
כלום ושום דבר.

על הפתק רשום הורדת מחיר החשמל? בניית בתי חולים? טיפול בקשישים ונכים? מתווה גז שמשרת את האזרחים ולא את הטייקונים? לא כתוב.

רק "מחל". ל"מחל" אפילו אין מצע. מפלגת השלטון לא מציעה שום דבר. רק את מועמדה לראשות הממשלה.

בחוקת מפלגת ה"מחל" הזאת נכתב: מדינה יהודית ודמוקרטית. אז מה? כתוב. בפועל הממשלה דואגת שהמדינה לא תהיה יהודית אלא דו לאומית, ולא תהיה דמוקרטית אלא שלטון יחיד.

על הפתק כתוב המלחמה בשחיתות? לא כתוב ולא חתום, ובעצם בוחרי הפתק הזה ממשיכים לתמוך במי שחשוד בשלושה תיקי שוחד מרמה והפרת אמונים לפחות.

בחוקת "מחל" נכתב: מדינה יהודית ודמוקרטית. אז מה? כתוב. בפועל הממשלה דואגת שהמדינה לא תהיה יהודית אלא דו-לאומית, ולא תהיה דמוקרטית אלא שלטון יחיד

והנה "אמת", שלא תחשבו שזה נאום בחירות. מה כתוב כאן? לייצג את הציבור גם באופוזיציה? מה פתאום. דקה אחרי הבחירות שעברו כש"אמת" הפסידו- הם כבר ניהלו מו"מ עם "מחל". היריבים. שלכאורה מייצגים השקפת עולם הפוכה. נסעו ברחבי העולם, התקזזו, נשאו נאומים בפייסבוק וקיבלו משכורת של 40 אלף שח בחודש. סבבה.

אז מה קורה כאן?
אני אגיד לכם בפשטות. שיטת הבחירות שלנו היא פרימיטיבית ומושחתת.
בעוד כמה שבועות, אחרי עוד שטיפת מוח, הפוליטיקאים יקחו את הפתק הזה וינגבו. ילכו לעשות מה שהם רוצים, כי אין להם שום מחויבות, ואיש לא החתים אותם על שום חוזה, ואי אפשר לתבוע אותם בבית משפט על ששיקרו לנו. על הפרת אמונים או מרמה במסמכי תאגיד.

מה הפתרון?
בחירות יותר אינטליגנטיות. בעידן שבו רוב הפעולות של האזרח מול הרשויות נעשות דרך המחשב מהבית, אפשר גם לבחור את המועמדים לכנסת דרך המחשב בבית.

לא רק לבחור את המפלגה ואת חברי הכנסת שלה, אלא בעיקר את הנושאים שבהם אנו רוצים שהממשלה הבאה תטפל ותתחייב לטפל. לטפל – משמעו להשקיע את כספנו בנושאים הללו ולחוקק את הנדרש לקידומם.

מה שחסר בשיטת הבחירות שלנו הוא קשר מחייב בין המפלגה ומצעה, לחברי הכנסת ולנושאים שרוב אזרחי המדינה מעוניינים בהם למען חייהם.

הנה הצעה. אנחנו משלמים חשבונות דרך המחשב: ביטוח לאומי, מע"מ, מס הכנסה, רישיון נהיגה וחידוש תעודות. הכל  דרך המחשב. אנחנו נכנסים לחנות והמחשב יודע לקרוא ברקוד עם מחיר המוצר ואנחנו טסים לחו"ל דרך הזמנה פשוטה במחשב. תוכנות מתקדמות יודעות לזהות אותנו לפי גלגל העין או טביעת האצבע.

רק בדבר הכי חיוני לחיינו אנחנו לא נעזרים במחשב אלא בפתק נייר פרימיטיבי, שאותו ניתן לזייף, לקמט, לזרוק. קלפיות מקרטון וספירת קולות ידנית, שמוקלדת למחשב עם טעויות של ילדים בכיתה א'

רק בדבר הכי חיוני לחיינו אנחנו לא נעזרים במחשב אלא בפתק נייר פרימיטיבי שאותו ניתן לזייף, לקמט, לזרוק. קלפיות מקרטון וספירת קולות ידנית שמוקלדת אחר כך למחשב עם טעויות של ילדים בכיתה א'. ככה מחליטים בישראל 2019 מי ינהיג את המדינה. מי ישלוט בתקציבה ומי יוציא אותה למלחמה או שלום. גרוטסקה.

זה לא מסובך למדינת ההייטק והסייבר. הצבעה ממוחשבת ניתנת לפיקוח נגד האקרים וגנבי בחירות, ברגע שהצבענו, ההצבעה נרשמת במחשב של ועדת הבחירות המרכזית ולא צריך להמתין לקופסאות קרטון שיגיעו לירושלים ולחברי ועדות קלפי שירשמו מתים כמצביעים או יחלקו ביניהם את מי שלא הגיע להצבעה.

אז איך זה יקרה?

פשוט. חודש חודשיים לפני הבחירות יישלח אל כל אחד מאיתנו דף אינטרנטי ועליו שלש עמודות – עמודה עם שם המפלגה מתוך רשימת מפלגות ובה קישורית למצעה של כל מפלגה, עמודה עם שמות מועמדי המפלגה לכנסת לפחות  61 מועמדים עם קישורית לרזומה של כל מועמד ועמודה שלישית עם הדבר החשוב ביותר – הנושאים שהבוחר מחייב בהם את הממשלה שתיבחר.

בעוד שבעמודת המפלגה הבוחר יכול לבחור רק מפלגה אחת, ובעמודת המועמדים הוא יכול לבחור רק 10 מבין מועמדי אותה מפלגה, בעמודה השלישית הוא יכול לבחור 10 נושאים מכל מצעי המפלגות.

את עשרת הנושאים החשובים לו ביותר הוא ישים בסדר עדיפות שמחייב את הממשלה שתיבחר.

אם אתה למשל מצביע ליכוד שתומך בהתיישבות בשומרון, אבל גם דורש חלוקת תקציבים שוויונית בין דימונה לעמונה, וגם הקמת שני בתי חולים חדשים – אתה תיקח סעיף ממצע "המחנה הדמוקרטי" וסעיף ממצע "הליכוד" וסעיף ממצע "כחול לבן" או "העבודה" ותחייב את מי שייבחר ברוב קולות לממש את הנושא.

אם אתה מצביע התומך במדיניות שר האוצר בנושא הדיור, אבל באותה מידה אתה בעד ביטול מתווה הגז שבו כחלון החליט לא להתערב, אתה תיקח סעיף ממפלגת העבודה וסעיף ממצע המחנה הדמוקרטי/כחול לבן או כל מפלגה אחרת שמייצגת בעניין הזה את עמדתך – ותחייב את הנבחרים שלך לסדר העדיפות שאתה בחרת.

בסוף יום הבחירות תתקבל בוועדת הבחירות תמונה של מספר הקולות בעד כל מפלגה, מי הם המועמדים שכל מצביעי אותה מפלגה בחרו והעיקר מהו סדר העדיפויות שכל הבוחרים במדינה בחרו מבין כלל הנושאים שהועלו לדיון ציבורי על ידי כל המפלגות וכל ההבטחות.

הרשימה הזאת תחייב את ממשלת ישראל בחוק. כמו חוק התקציב. הממשלה שתוקם תחויב לתקצב ולבצע את סדר העדיפויות של אזרחי ישראל כולם, לפי רוב קולות שהצביע בעצם בבחירות, במעין משאל עם על הנושאים החיוניים ביותר לחייו.

הקואליציה לא תהיה סחר מכר בין אינטרסים של מפלגות קטנות לגדולות אלא תכנית למימוש רצון כלל הבוחרים

בכך יבוא לקיצו עידן הפריימריס המושחתים, ההצבעה הפרימיטיבית, והיעדר הקשר בין ההצבעה לכנסת למציאות שאותה האזרחים מבקשים לשנות. הקואליציה לא תהיה סחר מכר בין אינטרסים של מפלגות קטנות לגדולות אלא תכנית למימוש רצון כלל הבוחרים.

מערכת הבחירות לא תהיה תלויה במזכיר ועדת הקלפי בפורדיס, או בהחלפת חברי ועדה חרדים בערבים, או באבדן קלפי בדרך מואדי ערה לירושלים דרך בני ברק.

בחירות אינטליגנטיות מודרניות הן צו השעה של הדמוקרטיה השבירה בישראל. הן חשובות יותר מעוד מטוס לרה"מ או עוד "טייסת חמקנים" בכנסת שיחמקו מהבעיות העיקריות של כלל אזרחי ישראל תמורת שלטון שהושג במרמה או זיוף.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.