ידעתי שיבואו לקחת אותי, רק לא ידעתי מתי. ב־4 במרץ קיבלתי התראה על כך ששלושה אנשים בדקו את הפרטים שלי באתר Getcontact. בצוהריים, כשלא הייתי בבית, שלושה אנשים באו אליי הביתה. באותו ערב הם עצרו אותי ברחוב. אחר כך נפתחה חקירה צולבת בשני קולות. הם שאלו אותי:
"דמיטרי, כמה אתה מרוויח מלמכור את המולדת שלך? מי משלם לך עבור פרסום הפוסטים שלך?" אחר כך הם עברו לסוג שאלות אחר: "למה אתה פוגע בכבודו של הנשיא הנבחר? למה אתה לא תומך ב'מבצע הצבאי המיוחד באוקראינה?' ועוד.
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומיעניתי להם בשקט ובשלווה שמ־2008 אין ברוסיה נשיא שנבחר ומכהן כחוק. הוספתי שאם העלבתי את פוטין הוא מוזמן לתבוע אותי – ואמרתי להם שתעמולה ומלחמת כיבוש הם פשעים חמורים מאוד. לאחר מכן נכנסה לחדר החקירות אישה כבת 40.
"אני גנרלית בשירות ביון החוץ. אין צורך לנקוב בשם המשפחה שלי. אם תדע – אתה עשוי להשתין במכנסיים מרוב פחד". ברגע הזה אני מנסה שלא לפרוץ בצחוק. "אנחנו ניקח אותך עכשיו לאזור דונצק (שנמצא בשליטת הבדלנים הפרו־רוסיים) ונקשור אותך שם לעמוד כאחד הפושעים.
"אתה מנחש מה יעשו לך שם? עכשיו תחתום לנו על מכתב שבו אתה נשבע אמונים לוולדימיר ולדימירוביץ' פוטין". בנקודה הזאת התפרצתי, "שירתי שנתיים כנחת, הפגנתי, הייתי עצור כמה פעמים, אתם חושבים שעכשיו אתם מפחידים אותי?"
הם שתקו לרגע, ואז עברו להשתמש כלים הכבדים. "דמיטרי, יש לך ילדים. תחשוב על העתיד שלהם. אתה יודע מה אנחנו מסוגלים לעשות להם". הם איתרו את החולשה שלי. הבטחתי להם שאפסיק את הפעילות שלי ברשת בהתאם לחוקי הצנזורה (עד 15 שנות מאסר בגין הפצה מידע שקרי).
הבנתי שאני צריך קצת זמן כדי להוציא את הילדים שלי מהמדינה, ואחרי זה – נדבר. ערכה של ההתחייבות שלי, שהוצאה באמצעים כאלה – אפסית.
את העדות הזאת פרסם הבלוגר והסופר דמיטרי צ'רנישוב ברשת החברתית LiveJournal, זמן קצר אחרי שעזב את רוסיה. בנסיבות הדרמטיות אלה החליט צ'רנישוב – איש אופוזיציה, סופר ומחנך – לעלות לישראל.
לפני כשלושה שבועות הוא – כמו גם אלפי אזרחים רוסים אחרים – עזב את רוסיה יחד עם ילדיו. שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו־שטה העריכה כי עד חודש יוני יגיעו לארץ בין 30 ל־50 אלף עולים מרוסיה ואוקראינה. לפי שעה יותר ממחצית מהעולים מגיעים דווקא מרוסיה.
בשנה שעברה היגרו מרוסיה לישראל 7,700 אנשים בלבד. בעוד שהאוקראינים בורחים מהלחימה, העינויים וההתעללות, הרוסים נמלטים מזרועו הארוכה של המשטר
בשנה שעברה, לעומת זאת, היגרו מרוסיה לישראל 7,700 אנשים בלבד. בעוד שהאוקראינים בורחים מהלחימה, העינויים וההתעללות, הרוסים נמלטים מזרועו הארוכה של המשטר וגם מהאווירה המחניקה, רווית האלימות, השנאה, החשדנות וההלשנה.
בזמן הכנת הכתבה דיברתי עם עשרות בני אדם הנמצאים בשלבי עלייה שונים – החל מכאלה שכבר עברו את שבעת מדורי הבירוקרטיה בין "נתיב" (ארגון המאשרר את יהדות העולים), משרד הפנים ומשרד העלייה והקליטה, וכלה בכאלה שעדיין ממתינים למסמכים ולאישורים ונכנסים לארץ כתיירים.
התיירים הזמניים האלה מנסים עדיין להסתגל לרעיון שהם ככל הנראה לא יחזרו הביתה בקרוב. עבור רבים, הבריחה מרוסיה היא טראומה טרייה. הם השאירו מאחור את חייהם ורכושם (לא היה זמן למכור דירות ואסור היה למשוך סכומי כסף גדולים או להעביר אותם מחוץ למדינה).
"מי שעלה לפני עשור ידע שהוא יכול להמשיך ולהתפרנס ברוסיה, לנסוע לשם בכל רגע, לבקר את קרובי משפחתו ולתמוך בהם. היום אנחנו מרגישים שהכול נגדע ושבעתיד המצב יהיה עוד יותר גרוע", אמר איליה בריאיון לזמן ישראל, איש IT שהיגר לישראל לפני כחודש.
"מי שעלה לפני עשור ידע שהוא יכול להמשיך ולהתפרנס ברוסיה, לנסוע לשם בכל רגע, לבקר את קרובי משפחתו ולתמוך בהם. היום אנחנו מרגישים שהכול נגדע"
הוריו ואשתו של איליה עדיין נמצאים במוסקבה ולכן הוא מעדיף להישאר בעילום שם. "אני הייתי פעיל מאוד בהתנגדות נגד השלטון הרוסי. אבל עכשיו אני מרגיש כמו בן ערובה, לפחות כל עוד הם עדיין נמצאים שם", מספר איליה שממתין לעליית משפחתו בדירה הקטנה ששכר בגבעתיים.
רבים מהמהגרים שהסכימו להתראיין סירבו להזדהות בשמם מתוך חשש לשלום יקיריהם ואולי מתוך תקווה לחזור לרוסיה, ולו כדי להסדיר את העניינים הכספיים. "רבים עדיין לא מאמינים שכל זה קורה להם. הם בדיכאון נוראי.
"בעוד שהפליטים האוקראינים מרגישים זעם או עצב, העולים הרוסים פשוט 'מתים מבפנים'. אני מדברת על אלה שהיו פעילים מאוד ולא סתמו את הפה ואת הלב שלהם לנוכח מה שקרה ברוסיה. היום הם 'מתים מבפנים'", אומרת ילנה קלוז'סקיה, עיתונאית ופעילת זכויות אדם שעלתה לישראל בשנת 2015.
"מהרגע הראשון בפוליטיקה חשבתי על היום שיעצרו אותי"
בתחילת שנות ה־90 עלו לישראל יותר ממיליון עולים מברית המועצות לשעבר, בהם גם משפחתי. מסך הברזל נפל וכל מי שרצה לעזוב היה רשאי לעשות זאת. למרות השינויים המהותיים שחלו בשנות ה־80 ושבסופו של דבר הביאו להתמוטטות ברית המועצות – אמי הבינה שכפי שהשער נפתח הוא עלול גם להיסגר בחזרה.
מבחינתה, הסכנה הייתה ברורה ומיידית. היא האיצה את העלייה שלנו וגם הלחיצה רבים מחברינו כדי שיעלו בהקדם. כמה ימים אחרי שנחתנו בארץ, התקיים ניסיון הפיכה צבאית במוסקבה. מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית מיכאיל גורבצ'וב הוחזק במעצר בחצי האי קרים בניסיון להחזיר את הגלגל לאחור.
אני שמעתי על כך ב־18 באוגוסט 1991 בשעות הצוהריים כשהאזנתי לשידורי "רדיו ירדן" בשפה האנגלית במלון "דיפלומט" בירושלים. ניסיון ההפיכה כשל והיה נדמה שהדמוקרטיה הרוסית הצעירה ניצחה. כמה שנים לאחר מכן עלה לשלטון נשיא חדש בשם ולדימיר פוטין.
במהלך העשור השני לשלטונו – כשהיה ברור שהוא לא מתכוון לוותר על כיסאו – יהדות רוסיה החלה לעלות לישראל. העולים החדשים ממוסקבה וסנט פטרסבורג מצטרפים היום לעשרות אלפי יוצאי רוסיה שעזבו אותה בשל אותן הסיבות – חשש לביטחונם האישי וייאוש מהמצב ברוסיה של פוטין.
העולים החדשים ממוסקבה וסנט פטרסבורג מצטרפים היום לעשרות אלפי יוצאי רוסיה שעזבו אותה בשל אותן הסיבות – חשש לביטחונם האישי וייאוש
קלוז'סקיה עלתה לישראל בפברואר 2015 כשכבר לא היה שום ספק לאן רוסיה צועדת. "כבר בשנת 2013 חשבתי לעזוב. האמנתי שעוד יש לי זמן כי הייתי צריכה למכור את הדירה ולהסדיר את העניינים הכספיים. ב־2014, כשהם כבשו חלקים מאוקראינה, הבנתי שאי אפשר יותר לחכות, צריך לפעול ומיידי.
"באותה תקופה עבדתי במרכז על שם אנדריי סחרוב במוסקבה. מדובר במרכז חינוכי ותרבותי שמנציח את המורשת החשובה של סחרוב, פעיל זכויות אדם ומדען בעל שם עולמי. עוד כשגרתי במוסקבה המרכז שלנו נכנס לרשימה השחורה בקטגוריית "סוכנים זרים". לאחר מכן הכניסו לרשימה הזאת עוד רבים אחרים – ארגונים אזרחיים ובני אדם כאחד", מספרת ילנה.
גם מריה גאידר, פעילה פוליטית רוסית־אוקראינית, עזבה את רוסיה באותן שנים. גאידר היא בתו של ראש ממשלת רוסיה לשעבר יגור גאידר, אחד מהסמלים הבולטים ביותר של העידן החדש ברוסיה, שהחל אחרי נפילת ברית המועצות בשנת 1991.
מריה גאידר הייתה עיתונאית, פוליטיקאית, יועצת פוליטית ואשת עסקים. בשנות 2000 היא הייתה בין מארגני התהלוכות והמחאות האנטי־פשיסטיות במוסקבה, השתתפה באופן פעיל בפוליטיקה המקומית והביעה תמיכה גלויה באנשי האופוזיציה.
בשנת 2014 – בעיצומם של האירועים בקרים – היא ניסתה להתמודד בבחירות המוניציפליות במוסקבה, אך הרישום שלה נפסל בגלל "האופן השגוי של הגשת החתימות". גאידר מספרת שהבעיות החלו כבר ב־2013, אז ביקרה בישראל בפעם הראשונה.
"האיומים הופנו אל בתי. ידעתי שאי אפשר להישאר. אז עזבתי. מאז 2005 התחבטתי בשאלה מה יקרה אם אעצור או אם יעצרו אותי", סיפרה גאידר בראיון לערוץ היוטיוב "Pellivert live".
לדבריה, נפלה לה האסימון סופית אחרי שרוסיה סיפחה את קרים בשנת 2014 בתמיכה מלאה של האזרחים. ב־2015 עזבה גאידר את רוסיה לאוקראינה והפכה ליועצת של מיכאיל סאקשווילי, נשיא גאורגיה לשעבר שבאותם ימים התמנה למושל אודסה. אחרי שזכתה באזרחות אוקראינית, עסקה בפוליטיקה המקומית.
לפני מספר שבועות היא החליטה לטוס לישראל, הפעם כדי להישאר. העיתונאי והבלוגר רומן גולדשטיין עלה לארץ בשנת 2016. לפני כן ביקר בישראל במסגרת תוכנית "מסע". "חשבתי על עלייה לישראל עוד בשנת 2011 כשפוטין ודמיטרי מדבדב (הנשיא לשעבר) החליפו תפקידים – פוטין שוב הפך לנשיא ומדבדב לראש הממשלה.
"אחרי הסיפוח של חצי האי קרים ההחלטה הסופית התגבשה. בזמן שהחלטתי לעלות רצחו את בוריס נמצוב (אחד מראשי האופוזיציה הרוסית הבולטים ביותר)", מספר רומן. גם הוא התנסה מעט בפוליטיקה הרוסית ונכווה. "עבדתי במטה של מפלגה אופוזיציונית. אספנו את החתימות הדרושות בקפידה אך ועדת הבחירות טענה שהן מזויפות ופסלה אותנו.
"עבדתי במטה של מפלגה אופוזיציונית. אספנו את החתימות הדרושות אך ועדת הבחירות טענה שהן מזויפות ופסלה אותנו. זאת דרך מאוד יעילה לשלוט בבחירות – פשוט פוסלים את כל המפלגות הלא רצויות לפני ההצבעה"
"זאת דרך מאוד יעילה לשלוט בבחירות – פשוט פוסלים את כל המפלגות והמועמדים הלא רצויים עוד לפני ההצבעה", מוסיף רומן. בישראל הוא הפך לאחד הקולות הבולטים נגד המדיניות הרוסית ולקח חלק בהפגנות נגד פוטין.
במהלך קמפיין הבחירות של 2019, כששלטים של בנימין נתניהו לצד ולדימיר פוטין נתלו במרכזי הערים, גולדשטיין סיפר שהוא חושש מההשפעה של פוטין בישראל. "היה מוזר לראות את התמונה הזאת (של נתניהו ופוטין) כשלפני דקה ראיתי את החברים שלי מקבלים מכות רצח ברחובות מוסקבה", אמר אז גולדשטיין.
הוא היה גם מיוזמי ההפגנה ליד מצודת זאב, תחת הכותרת "ישראל בלי פוטין". האם תל אביב הפכה עתה לאחד ממוקדי האופוזיציה הרוסית, כמו וילנה ופראג? אם כן, איך זה ישפיע על החיים הפוליטיים בישראל?
סוף מעשה במחשבה תחילה
"אני מאמינה שאין מנוס, מי שמגיע לישראל יתחיל לפעול בכיוון הנכון. כבר עכשיו אנשים המגיעים מרוסיה באים אליי הביתה, בוכים ומבקשים עבודה", אומרת קלוז'סקיה. מייד אחרי שהיגרה לארץ היא פתחה מסעדה קטנה בשם "וטרושקה" שהפכה בן רגע למוקד הפעילות והמפגשים של העולים החדשים דאז (המסעדה נסגרה לפני מספר שנים).
"בזמנו התראיינתי לאתר תקשורת בשפה הרוסית, "ניוזרו", וסיפרתי על חקירות ועינויים של פעילי החברה האזרחית. העורך התקשר אליי ושאל אם אני בטוחה שזה מה שאני רוצה לומר כי ייתכן שאני אאבד חלק מלקוחותיי. אמרתי לו שלא עליתי לישראל כדי להאכיל במסעדה שלי את תומכי פוטין", מספרת ילנה.
גאידר מטילה ספק בכך שמסת הפעילים שעלתה עכשיו לארץ יכולה להתארגן לתנועה משפיעה. "לרוסים קשה להתארגן, קשה להבין את עמדתם, אפילו כשהם כאן. הם מפוחדים מאוד ולא מאורגנים בכלל.
"לרוסים קשה להתארגן, קשה להבין את עמדתם, אפילו כשהם כאן. הם מפוחדים מאוד ולא מאורגנים בכלל. רק אם הם יפסיקו לפחד משהו עלול להתפתח"
"רק אם הם יפסיקו לפחד משהו עלול להתפתח. כרגע לפחות, חלקם נמצאים במצב של רגל פה, רגל שם. במצב כזה קשה מאוד לפתח פעילות כלשהי. לא מדובר בהגירה פוליטית אלא בהגירה אישית של אינדיבידואלים שרוצים לשמור על ביטחונם.
"זה מה שקורה גם ברוסיה, יש הרבה אנשים שמתנגדים לפוטין אבל זה לא מבשיל לארגון פוליטי ראוי. גם עכשיו יש עולים חדשים שמתנגדים לפוטין ולמדיניותו, אבל זה לא אומר שהם מסוגלים לפעול", מסבירה גאידר.
היא מקווה שעם הזמן הם "יפשירו" ויסתגלו למציאות חדשה. "הם חייבים להבין שכדי לצבור כוח חייבים להאמין שאתה יכול להשפיע – על ידי מילה, עמדה, סרט, פעולה או כל דבר אחר. האנשים האלה חיו במדינה פשיסטית, הם צריכים ללמוד להיות חופשיים", היא מוסיפה.
גולדשטיין מוסיף כי המהגרים נמצאים במצב קשה ומורכב. "הם מנסים לאסוף את עצמם מהשברים של החיים הקודמים שלהם, מנסים למצוא את דרכם. הם לא מסוגלים לעסוק עכשיו בפעילות פוליטית כי הם חווים טראומה קשה וייקח זמן עד שהם יצליחו להתארגן".
אפשר בכלל לפעול לשינוי משטר במדינה שאתה לא נמצא בה? מנהיגת האופוזיציה הבלארוסית הגולה סבטלנה טיכאנובסקאיה אמרה לי בריאיון עבור הסרט שביימתי יחד עם מיכאיל וקסל, "נשות הפרחים של בלארוס", כי לא ניתן להוביל מאמץ אופוזיציוני מבית הסוהר.
טיכאנובסקאיה החליטה לרוץ לנשיאות אחרי שבעלה, בלוגר ידוע בשם סרגיי טיכאנובסקי נעצר ונשפט ל־18 שנים בכלא. כל המרואיינים לכתבה הזאת מאמינים שצריך לנהל מאבק לשינוי המצב הזה. "כמובן שאפשר להשפיע על המצב ברוסיה מבחוץ. כל האנשים שהגיעו עכשיו ממילא עסקו באקטיביזם אונליין כי ב"אופליין" אפשר לצפות רק למאסר מיידי, מכות ועינויים.
"האנשים האלה יודעים לעקוף צנזורה ומגבלות, הם מבינים היטב בתחום ה־IT. עכשיו הם הגיעו למדינה חופשית שלא תעניש אותם על פעילותם. הם חייבים להתארגן, וכל עוד מסך הברזל לא נפל באופן סופי, יש להם אפילו יותר הזדמנויות להשפיע על המצב שם", אומר גולדשטיין שנמצא בימים אלה באוקראינה כדי לצלם סרט דוקומנטרי ולסייע לאוקראינים כמתנדב.
גם צ'רנישוב, שלא התכוון לעזוב את רוסיה ולהגר לישראל, מאמין שכרגע אפשר לפעול נגד המשטר הרוסי רק באמצעות הרשת. "המצב כל הזמן נהיה גרוע יותר. מי שפועל שם – נאסר, נהרג או מורעל. מה שנותר זה לשתוק או לברוח.
"לאוקראינה בתקופת היברומאידאן (המהפכה נגד הנשיא הפרו־רוסי) היה מזל שמי שהיה בשלטון היה איש חלש כמו ויקטור ינוקוביץ'. הדיקטטור הבלארוסי אלכסנדר לוקשנקו היה מטביע את המדינה בדם. חייבים לזכור גם שהוא דיכא את המחאה בבלארוס בגלל שפוטין עזר לו. במקרה של פוטין – אין מי שיעזור לו, וכשברוסיה יתחילו מהומות רציניות – לא יהיה מי שיעזור לו.
"אני אעשה כל דבר על מנת להגיע ליום הזה". צ'רנישוב נמצא בארץ רק כשלושה שבועות אבל הוא כבר גיבש עמדה בנושא ההתנהלות הישראלית בהקשר המלחמה באוקראינה. "הבעיה של רוסיה – עולמית. ישראל מאוד מפחדת מפוטין, מפחדת לעצבן אותו, למרות שעשרות שנים אנשי הקג"ב עשו כל דבר על מנת להתסיס את הערבים נגד היהודים.
"בישראל עדיין מתייחסים למלחמה הזאת כאילו מדובר במלחמה זרה ורחוקה. הבעיה היא שאם תפרוץ שם מלחמה גרעינית – אף אחד כבר לא יוכל להישאר ניטרלי. חוץ מזה, יש דברים שאוקראינה והעולם לא ישכחו – לא רק את הסיוע של הידידים – אלא גם את השתיקה של הידידים שיכלו לסייע ולא עשו זאת.
"אולי אפשר להבין את העמדה הישראלית, אך מבחינה אסטרטגית ישראל תפסיד ובגדול. זאת התנהגות לא ראויה. כך בדיוק פוטין פועל – הפרד ומשול. הוא השקיע הרבה כסף בישראל והוא מנהל את החוגים הפוליטיים כאן"
"אולי אפשר להבין את העמדה הישראלית, אך מבחינה אסטרטגית ישראל תפסיד ובגדול. זאת התנהגות לא ראויה. כך בדיוק פוטין פועל – הפרד ומשול. הוא השקיע הרבה כסף בישראל והוא מנהל את החוגים הפוליטיים כאן. אמורים לצאת כמה מחקרים מקיפים בנושא השפעת הכסף הרוסי בישראל, זה יזעזע את המדינה".
צ'רנישוב כותב מדי יום על המלחמה באוקראינה. רואים שהוא לוקח אותה באופן אישי. הוא בטוח כי בעקבות הסנקציות בקרוב יפרצו הפגנות ומחאות המוניות נגד פוטין ברוסיה. "הסנקציות אמיתיות מאוד והמצב יהיה הרבה יותר גרוע. אני צופה שבקרוב אנשים יצעדו ברחוב עם סירים ריקים, ואימהות יצאו בהמוניהן עם מברקי ההודעה על מות בניהם.
"המצב הזה מזכיר לי את התנאים שנוצרו בפטרוגרד בשנת 1917, רגע לפני המהפכה הבולשביקית", אומר צ'רנישוב. הוא גם מקווה שישראל תשכיל להשתמש בהון האנושי שנמצא כרגע במדינה.
"מדובר לא רק במומחים ובבעלי מקצוע, דוברי שפות בעלי ניסיון, אלא גם באנשים עם מצפון, עם ניסיון בפעילות פוליטית ואזרחית ענפה. האנשים האלה, שבמהלך שנים רבות התנגדו לפוטין ומדיניותו, לא מפחדים מכלום. אם הם יישארו כאן – ישראל תרוויח, ובגדול".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם