פרס ישראל. אילוסטרציה (צילום: עיבוד מחשב)
עיבוד מחשב

תחקיר כל ישראל אחים

טופס ההצהרה על חשש לניגודי עניינים עליו נדרשים לחתום חברי ועדות השיפוט בפרס ישראל רזה וחלקי מאוד ● למרות המלצות מבקר המדינה, אף גורם מקצועי לא בוחן את זהותם של השופטים ● גם תוכן הדיונים סודי ורשימת המועמדים לא מתפרסמת ● התוצאה: שוב ושוב עולות טענות להיכרות קרובה מדי בין שופטים לזוכים, להעדפות לא ענייניות ולהחלטות שנובעות משיקולים תמוהים ● כתבה שנייה

אחת הסוגיות המורכבות ביותר סביב פרס ישראל, וכזו שיוצרת מדי שנה תחושות מרירות מאחורי הקלעים, היא סוגיית החשש לניגודי עניינים בין שופטים למועמדים.

במדינה קטנה עם אליטה מצומצמת בחלק מהתחומים, העדפות אישיות והיכרות בין גורמים שונים מאותה הגילדה היא ברורה מאליה. אולם בדיקת זמן ישראל מעלה שהכשל כאן הוא יסודי, והשיטה מתאפיינת בהתעלמות מכוונת והעדר הקפדה על מערכי הקשרים בין השופטים למועמדים. גם כאן – כמו בסוגיות של מדדים אקדמיים או עמדות פוליטיות – התחום "האפור" נשאר אפור מאוד.

בדוח מבקר המדינה מ-2010 הופיעה המלצה מפורשת להקים ועדה מקצועית שתבחן את הרכבי ועדות השיפוט ותבצע בקרה סביב החלטות הוועדות. כמו כן הומלץ להגביר את דרישות הגילוי סביב ניגודי עניינים של השופטים.

"ראוי שהאחריות לקיום הליכי המינוי של חברי ועדות השופטים תהיה בידי ועדה מייעצת שבראשה תעמוד אישיות ציבורית רמת מעלה", אמרה נציגת המבקר יעל עוזיאל בדיון שהתקיים בוועדה לביקורת המדינה בעקבות הדו"ח ב-2010.

"באותו נושא, הביקורת העלתה כי לפי התקנון לא נדרשו השופטים להצהיר על זיקות העלולות לעורר חשש כי הם יעמדו במצב של ניגוד עניינים בבואם לבחון מועמדים אלו ואחרים ולהכריע לגביהם".

טקס הענקת פרס ישראל, 11 באפריל 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
טקס הענקת פרס ישראל, 11 באפריל 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

ההתעלמות מחששות לקשרים בין שופטים למועמדים הטרידה במיוחד את מבקר המדינה והוא הבהיר כי כי "יש מקום שלאחר שסוכמו רשימות השופטים והמועמדים תתקיים בדיקה שתבטיח היעדר זיקות שיש בהן כדי לפגוע בתקינות ההליך".

דו"ח מבקר המדינה עורר עניין ציבורי ונדון, כאמור, בוועדה לביקורת המדינה. אולם בפועל המלצותיו לא יושמו – ועדה מפקחת מעולם לא הוקמה, והסוגיה האתית של חשש לניגוד עניינים זכתה להתעלמות מתמשכת.

בהעדר ועדה מקצועית שתנטר את ההחלטות של המערכת הפוליטית, תקנון מעודכן שיקבע כללים וקריטריונים וחוק המסדיר את התנהלות הפרס – משרדי החינוך ובכיריהם נותרים הפוסקים העליונים בהרבה מהמקרים.

כמעט בכל שנה מועלות תהיות וטרוניות סביב מערכות קשרים (משמעותיות או שוליות) בין שופטים למועמדים, אבל בלי קריטריונים ברורים קשה מאוד לחתור למסקנות ברורות, ובדרך כלל במשרד החינוך האחראי על הפרס אין גם שום עניין בכך.

כמעט בכל שנה מועלות תהיות וטרוניות סביב מערכות קשרים בין שופטים למועמדים, אבל בלי קריטריונים ברורים קשה מאוד לחתור למסקנות ברורות, ובדרך כלל במשרד החינוך האחראי על הפרס אין גם שום עניין בכך

שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון היא המחליטה לאילו תחומים יוענק הפרס בשנה מסוימת, והיועץ לענייני פרס ישראל במשרדה דוד פלבר, המשמש בתפקידו כבר למעלה מעשור, הוא הקובע את זהותו של יו"ר חבר השופטים אשר ממנה את שאר השופטים שיעבדו איתו בוועדה. פלבר גם משמש כמשקיף בדיוני הועדות (אם כי ללא זכות הצבעה).

שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון. 30 מורות עדיין לא מחוסנות (צילום: Avshalom Sassoni/Flash90)
שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון. 30 מורות עדיין לא מחוסנות (צילום: Avshalom Sassoni/Flash90)

לפיכך, החשש לפיו יבחרו שופטים "בראש של שר החינוך" – או אפילו כאלה שמבינים מראש את מי "צריך" לבחור – מתחזק. מאחר שוועדות השיפוט הן קטנות במיוחד (בין שלושה לארבעה חברים בלבד – חוץ מאשר בוועדה הבוחרת את פרס "מפעל חיים" ומונה חמישה חברים) וההחלטה צריכה להתקבל פה אחד ולא על פי רוב חברים – מתעוררת סכנה ללחצים על חבר ועדה אשר מעכב את ההליך, מכיוון שאינו מוכן להכפיף את עמדתו לעמדת האחרים.

הלחצים הללו יכולים להיות לא פשוטים, משום שהתעקשות של שופט בודד על עמדת מיעוט משמעותה ביטול של הענקת הפרס באותה השנה בתחום המדובר. היות שברוב התחומים מוענק הפרס רק אחת לכמה שנים (לעיתים 6-7 שנים), ברור שמדובר בתוצאה שאיש לא רוצה בה.

בניגוד לפרסים בינלאומיים יוקרתיים, כמו פרס נובל למשל, רשימת המועמדים לפרס ישראל לעולם אינה גלויה לציבור ונותרת חומר להשערות ולשמועות בלבד. משום כך, מדגישה ד"ר אור ברק בסיפרה "פרס ישראל – הפוליטיקה מאחורי התהילה" , "אין השופטים נדרשים לנמק מדוע הזוכה גבר על שאר המועמדים… מציאות זו מעוררת שתי שאלות: הראשונה היא האם הזוכה נבחר מרשימת מועמדים בודדים או מתוך כמה עשרות? השאלה השנייה היא מיהם 'המפסידים'".

"אין נימוקים מדוע הזוכה גבר על שאר המועמדים… מציאות זו מעוררת שתי שאלות: הראשונה היא האם הזוכה נבחר מרשימת מועמדים בודדים או מתוך כמה עשרות? השאלה השנייה היא מיהם 'המפסידים'"

את התשובה לשאלות האלה לא ניתן לגלות, מכיוון שכל דיוני ועדות השופטים מראשית ייסודו של הפרס בשנות החמישים נותרו חסויים, החלטה שהתקבעה כתו תקן. "מנגנון שיפוט כזה מזמן ביקורת על בחירות שהתקבלו ב'חדרי חדרים' ומעורר מגוון רחב של ספקולציות בנוגע לשיקול השופטים וספקות ביחד לטוהר המידות שבבחירותיהם, אף שלא ניתן להוכיח את הטענות או להפריכן", מציינת ברק בספרה.

החשד הזה, מוסיפה ברק, מופנה ברוב הפעמים אל אנשי הגוף לפרסי ישראל במשרד החינוך, עליו מוטלת האחריות לניהול ההליכים סביב הפרס. "אי אפשר סתם כך לסמוך על עבודתן הנאמנה של ועדות השופטים ללא פיקוח נאות ומוסדר", היא אומרת לזמן ישראל.

"ההודעה הכי משמחת שקיבלתי"

פרופ' אור ברק (צילום: באדיבות המצולמת)
פרופ' אור ברק (צילום: באדיבות המצולמת)

טופס ניגוד העניינים עליו נדרשים השופטים לחתום ואשר היה אמור לחשוף לפחות חלק מהקשרים בינם לבין מועמדים, גם הוא לקוי וחלקי מאוד. למעשה, הוא מחייב אך ורק הצהרה על קשר משפחתי וקשר מקצועי בהווה.

הטופס מדגיש כי חברות, אפילו חברות קרובה ואינטימית, בין שופט למועמד אינה מונעת שיפוט ואין כל צורך אפילו להצהיר עליה. גם קשרים מקצועיים, חברתיים וכלכליים מהעבר (אפילו מהעבר הקרוב ביותר) שהיו לשופטים עם מועמדים, הם אינם נדרשים לחשוף או להצהיר. מבחינת הגף לפרסי ישראל, רק הקשר בהווה רלוונטי.

כך יוצא ששופט או שופטת יכולים להעניק פרס לחברי ילדות, לאנשים עמם עבדו באופן צמוד בעבר, למי שהיה עובד הכפוף להם, לבן טיפוחם המקצועי, לסטודנטים או מרצים שלהם, למי שהנחה אותם לדוקטורט, למי ששירת עמם בדירקטוריון או בוועד מנהל של חברה או ארגון, למי שמשתתף עמם באירועים משפחתיים אינטימיים או אפילו למי שהיה שותף כלכלי שלהם במשך שנים.

על כל זאת הם אפילו לא נדרשים להצהיר, ולכן איש לא יצטרך בשום שלב לתת על כך דין וחשבון. ברוב המקרים, גם איש לא ידע או ישים לב שיש בעיה. מבחינת משרד החינוך, כל עוד השותפות בין השופט למועמד אינה מתרחשת ממש במקביל למועד כינוס הוועדה – אין צורך להיות מוטרד ממנה.

יש מי שרואה בסוגיית הגילוי הנאות טרחנות, אולם חשוב להדגיש שברוב מוסדות המדינה מקובלות נורמות יותר מחמירות. ברשימת ההנחיות שהוציא משרד המשפטים ב-2015, מתוה המשרד שורה של אפשרויות להסדרים עבור גורמי מדינה, חברות וארגונים ציבוריים במקרה של חשש לניגוד עניינים.

טווח החששות שעליו מצביע משרד המשפטים – ומחייב לכל הפחות גילוי נאות – רחב בהרבה מזה הנדרש משופטי פרס ישראל. לצד החובה להמנע מלקבל החלטות הנוגעות לעניינים אישיים ולעניינים הקשורים בבני משפחה, ממליץ משרד המשפטים על התחייבות להמנע מהשתתפות בדיונים העלולים להעמיד בניגודי עניינים במקרה של "אדם שיש לי זיקה אישית, פוליטית, כלכלית או עסקית אליו" או "בכל עניין בו עסקתי באופן אישי במסגרת עיסוקיי טרם מינויי".

טופס ניגוד העניינים עליו חותמים חברי ועדות השיפוט של פרס ישראל
טופס ניגוד העניינים עליו חותמים חברי ועדות השיפוט של פרס ישראל

בכל המקרים הללו, האפורים באופיים, ממליץ משרד המשפטים להיוועץ ביועץ המשפטי הרלוונטי בטרם נקיטה בפעולה. במקרים אלה לעיתים קרובות די בגילוי הנאות עצמו כדי לאפשר את המשך הטיפול, לאחר הפעלת שיקול דעת פרטני האם המקרה הספציפי אכן "מעורר חשש לניגוד עניינים, וזאת בהתאם לאופי הזיקה ועוצמתה, בהתאם לטיב ההשפעה של הגורם שלבעל התפקיד זיקה אליו, ולמכלול נסיבות העניין".

התהליך הנסתר והפגום של הטיפול בחשש לניגוד עניינים מכתים את הפרס ומותיר תחושות של חוסר הגינות ולעיתים אף מעורבות פוליטית. כך, למשל, גורמים בענף הזמר העברי – אחד הפרסים המבוקשים והתחרותיים ביותר, בין היתר מכיוון שהוא מוענק רק אחת לשש-שבע שנים (בפעם האחרונה ב-2016 לנורית הירש, ולפני כן ב- 2009, 2004 ו-1998) ולרוב לאישיות אחת בלבד מתוך אלפי מלחינים, פזמונאים, מעבדים וזמרים – מצביעים על בעייתיות בתהליך השנה.

קשה למצוא מי שיטען כי אביהו מדינה, הפזמונאי והמלחין הוותיק, אינו ראוי לפרס. אבל השאלה הנוקבת שמסתובבת בתעשיית הבידור היא מה הייתה הדחיפה מצד גורמים במערכת הפוליטית ועד כמה מדובר בסימון מטרה מראש.

קשה למצוא מי שיטען כי אביהו מדינה אינו ראוי לפרס. אבל השאלה הנוקבת שמסתובבת בתעשיית הבידור היא מה הייתה הדחיפה מצד גורמים במערכת הפוליטית ועד כמה מדובר בסימון מטרה מראש

עוד לפני שהחלו לחשושים על קשרים אפשריים בין חלק מחברי ועדת השיפוט בראשותו של יהורם גאון (בחירה של שרת החינוך עצמה) לבין הזוכה אביהו מדינה, צייץ שגריר ישראל בוושינגטון גלעד ארדן ברכה למדינה על "הידיעה הכי משמחת שקיבלתי הבוקר".

חתן פרס ישראל אביהו מדינה (צילום: משה שי/פלאש 90)
חתן פרס ישראל אביהו מדינה (צילום: משה שי/פלאש 90)

לא חלף זמן רב וגדעון סער, שר המשפטים ויו"ר מפלגת תקווה חדשה, השיב לו: "כל מילה בסלע… אגב נשמט מציוצך קרדיט לשרה יפעת שאשא-ביטון".

שאשא-ביטון היא חברת מפלגתו של סער, והציוץ התמוה (שלא זכה להסבר נוסף מצדו של סער) זכה לשלל תגובות ותמיהות: מדוע השרה צריכה לקבל "קרדיט" על פרס שניתן לכאורה על ידי ועדה מקצועית ובלתי תלויה? במערכת הפוליטית תהו אם סער ידע מראש על הזכייה. היה גם מי שטען כי שמע את שר המשפטים מתנבא שהשנה תהיה שנתו של מדינה.

הדיון המוזר סביב הקרדיט לשרת החינוך (על פרס שאמור להינתן באופן מקצועי ומנותק מפוליטיקה) המשיך בתוכניתם של קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן ב"כאן רשת ב'". חברת מפלגתם של סער ושאשא-ביטון ויו"ר ועדת החינוך שרן השכל נדרשה לסוגיה ולמרבה ההפתעה לא הכחישה מעורבות: "בעקרון, לשרת החינוך יש סוג של אינדיקציות מסוימות אליהן היא יכולה למשוך או להטיל בתוך אותו תקנון פרס ישראל, למשל באיזה תחומים ומקצועות יוענקו הפרסים, כל מיני דברים כאלה".

"בעקרון, לשרת החינוך יש סוג של אינדיקציות מסוימות אליהן היא יכולה למשוך או להטיל בתוך אותו תקנון פרס ישראל, למשל באיזה תחומים ומקצועות יוענקו הפרסים, כל מיני דברים כאלה"

השכל נשאלה מפורשות האם אכן מגיע לשרת החינוך קרדיט על הבחירה ונטטה להסכים שכן: "יש לה השפעה על העניין הזה". המגישים התעניינו מדוע לא מגיע אם כך לשרה גם קרדיט על בחירתו של עודד קוטלר לחתן פרס התאטרון, בחירה רגישה יותר מבחינה פוליטית. השכל השיבה: "עודד קוטלר לא היה ברשימה שלה, או לא היה נושא שהיא דחפה או ניסתה לשים עליו משקל".

"ועל אביהו מדינה כן?" היקשו המגישים. השכל המשיכה להסתבך: "לא שוחחתי איתה, אבל אני מניחה שהדברים נעשו כך… אני חושבת שאתם מכירים את הרקע המוזיקלי של שרת החינוך, הנושא של מוזיקה ישראלית מאוד קרוב לליבה".

יושבת ראש ועדת החינוך של הכנסת שרן השכל בדיון של הוועדה, 29 בנובמבר 2021 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
יושבת ראש ועדת החינוך של הכנסת שרן השכל בדיון של הוועדה, 29 בנובמבר 2021 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

המגיש אסף ליברמן המשיך להקשות: "אני מנסה להבין, יש מלא אנשים שאפשר לתת להם פרס. מה את אומרת, שפה היא כיוונה את זה לכיוון אביהו מדינה?"

השכל: "כמו שאמרתי לך, לא שוחחתי איתה לפני זה, אבל אני מניחה שנושא המוזיקה ומפעל חיים במוזיקה שכל כך קרוב לליבה… אני מאמינה שהיא הייתה יותר מעורבת בתחום הזה".

ההערכות לגבי זכייתו המתוכננת של מדינה הגיעו גם אליו. "עיתונאי לחש לי שהשנה אקבל את הפרס והוא היה בטוח", סיפר מדינה בראיון ברדיו 103fm. "זה היה באוויר כל הזמן, עד שהתקשרה השרה שאשא-ביטון".

לשרים אין מודעות לקריטריונים

ד"ר ברק לא מופתעת מהאמירה של סער, וגם לא חושבת שמדובר בפליטת פה מקרית. "לשמוע אמירה כזאת ממי שכיהן בעצמו כשר חינוך? לדעתי זה בגדר ביזוי הפרס. אבל האמירה הזאת מתיישבת מבחינה מסויימת גם עם האופן שסער התנהל מול הפרס בימים בהם כיהן כשר החינוך בעצמו.

"עם כניסתו לתפקיד, סער קיבל לידיו את דוח מבקר המדינה שבחן לעומק את התנהלות הגף לפרסי ישראל והוציא שורה ארוכה של המלצות ומסקנות, אבל סער מצידו לא מצא לנכון לאמץ אף אחת מהן, בטענה ש'אין לתקן משהו שאינו מקולקל'.

"עם כניסתו לתפקיד, סער קיבל לידיו את דוח מבקר המדינה שבחן לעומק את התנהלות הגף לפרסי ישראל והוציא שורה ארוכה של המלצות ומסקנות, אבל סער מצידו לא מצא לנכון לאמץ אף אחת מהן"

"אז אם אין אחריות אישית של השר המכהן, שמחוייב לשמור על טוהר המידות ביחס לפרס היוקרתי ביותר שמדינת ישראל מעניקה לאזרחיה, ואין מודעות בסיסית לקריטריונים שמשמרים את המוניטין של הפרס הזה, אז גם התקנון המהודק והמוקפד ביותר לא יועיל כאן".

גדעון סער בכנסת, 26 ביולי 2021 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
גדעון סער בכנסת, 26 ביולי 2021 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

סער סירב בתגובתו להתייחס באופן ספציפי לציוצו בעניין ומסר כי "אין יסוד לטענה כאילו השר סער 'העריך' שמר אביהו מדינה יקבל את הפרס או שאמר זאת עובר לזכייתו. עם זאת, לדעת השר סער מר  מדינה ראוי מאוד לפרס והוא שמח שהדבר קורה בתקופת כהונתה של שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא-ביטון".

שאשא-ביטון מסרה בתגובה: "היבחרו של אביהו מדינה על ידי ועדת הפרס היא הישג של אביהו מדינה על עשרות שנים של תרומה איכותית, מרשימה וחשובה לפס הקול הישראלי, לא הישג של אלו אשר בחרו בו, או רצו בהיבחרו. אני מאוד מעריכה את יצירתו של מדינה ואני שמחה שהפרס יינתן בתקופתי כשרת חינוך".

על רקע בחירתו של מדינה ומעורבות פוליטית אפשרית סביבה, מעניין להתבונן על הרכב ועדת השיפוט ששאשא-ביטון אחראית ללו. חבר הוועדה יוריק בן-דוד שימש כמנכ"ל אקו"ם – הארגון השומר על זכויות האמנים – במשך 21 שנים, כהונה שהסתיימה רק אשתקד.

בחמש שנים מתוך תקופת כהונה זו (2006-2011) יו"ר הארגון היה אביהו מדינה עצמו. ב-2008, כאשר נעשה ניסיון להדיח את בן-דוד מתפקידו, מדינה היה זה שהתייצב לצדו במאבק ומנע את פיטוריו. האם היה ראוי שיצהיר על תקופת הכהונה המשותפת?

בחמש שנים מתוך תקופת כהונתו של יוריק בן-דוד כמנכ"ל אקו"ם, יו"ר הארגון היה אביהו מדינה. ב-2008, כאשר נעשה ניסיון להדיח את בן-דוד מתפקידו, מדינה היה זה שהתייצב לצדו במאבק ומנע את פיטוריו

בשיחה עמו, בן-דוד מגלה אדישות לסוגיה. "אני לא הייתי צריך להצהיר על חשש לניגוד עניינים, כי אין לי שום ניגוד עניינים. אני מכיר את אביהו מדינה כמעט כמו שאני מכיר את רוב היוצרים הישראלים, ממש לא הייתי חייב להצהיר על ניגוד עניינים, ממש לא, ממש ממש לא. אני חושב שמיצינו את השיחה".

מנכ"ל אקו"ם לשעבר יוריק בן-דוד
מנכ"ל אקו"ם לשעבר יוריק בן-דוד

לא היה צורך שתצהיר על פעילותכם המשותפת באקו"ם?
"ממש לא, מה הקשר? באקו"ם יש את כל היוצרים מהארץ ובעולם. אם אני היום פנסיונר ואני לא עובד באקו"ם זה הופך אותי עכשיו לבעל עניין באקו"ם? היות שכולנו אזרחים באותה מדינה, יש לנו עוד גופים מן הסתם שאנחנו שייכים אליהם אבל אקו"ם זה לא כל החיים שלנו".

השאלה היא השיטה שבה ממנים שופטים. יש טענות נגד השיטה הזאת, שאינה מתייחסת מספיק לסוגיה של חשש לניגוד עניינים.
"זה כבר משהו אחר. לדעתי יש הצהרה מסוימת על אי-ניגוד עניינים, פשוט לא זוכר. אבל לא אומרים לך מראש כשממנים אותך לועדת השופטים 'תראה המועמדים הם אלה ואלה'. יכול להיות שאת זה כן צריך לשנות. אבל אני לא חייב לאף אחד כלום".

מה מידת הקשר של מדינה ושלך היום?
"אנחנו בידידות, כמו כל יוצר ישראלי, כמו שאני בידידות עם קובי אשרת, נורית הירש או עם יורם טהרלב ז"ל. אבל אנחנו לא מנגנים ביחד, לא שרים ביחד".

אבל עבדתם ביחד, בצמידות, בהנהלת אותו הארגון. ואת זה לא ביקשו ממך אפילו להצהיר.
"נכון, וכמו שאמרתי לך אני מכיר יותר מ-90 אחוז מהמועמדים".

גם השופטים האחרים בועדת הפרס עמם שוחחנו לא חושבים שהקשרים סביב הפעילות באקו"ם מהווים סוגיה שצריך לתת עליה את הדעת.

המשוררת והפזמונאית חמוטל בן-זאב
המשוררת והפזמונאית חמוטל בן-זאב

הפזמונאית חמוטל בן-זאב אשר קיבלה את פרס אקו"ם בין היתר בתקופתו של היו"ר מדינה מאמינה שמדובר בקשר שולי שלא דורש הצהרה, על אף שאת הזוכים בפרס אקו"ם מאשר הדירקטוריון של הארגון (שכאמור, מדינה עמד אז בראשו). אגב, למרבה האירוניה, דרישות ההצהרה של ניגוד העניינים בפרס אקו"ם מחמירות בהרבה מאשר אלה בפרס ישראל.

"אמנם קיבלתי את פרס אקו"ם ב-2007, אבל אין לי אף שיר משותף עם אביהו מדינה ואנחנו בקושי מכירים", אומרת בן-זאב. "אני חושבת שתפקיד השופט הוא נורא ואי אפשר לרצות את כולם, אבל בסך הכל הוועדה ניסתה להיות פיירית".

"אמנם קיבלתי את פרס אקו"ם ב-2007, אבל אין לי אף שיר משותף עם אביהו מדינה ואנחנו בקושי מכירים. אני חושבת שתפקיד השופט הוא נורא ואי אפשר לרצות את כולם, אבל בסך הכל הוועדה ניסתה להיות פיירית"

בן-זאב רומזת בדבריה ששיקולים חוץ-תרבותיים הובילו לבחירה במדינה הפעם: "זאת בחירה שהייתה צריכה לקרות הפעם למען אחדות ישראל", אמרה.

יו"ר ועדת השופטים יהורם גאון, הנחשב לחברו הקרוב של מדינה ומרבה להופיע עימו – מדינה אף יצא להגנתו באופן פומבי כאשר הותקף על אמירותיו הקשות נגד הזמר המזרחי ב-2011 – נמנע מלהגיב לפניות השונות של זמן ישראל.

עוול מתמשך שדורש תיקון

בסביבת חלק מהמועמדים שלא זכו בפרס הנחשק שוררת מרירות לגבי תהליך הבחירה, אם כי מעטים יעזו לחלוק את הביקורת באופן בפומבי.

שר החינוך יואב גלנט בטקס הענקת פרס ישראל, 11 באפריל 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)
שר החינוך יואב גלנט בטקס הענקת פרס ישראל, 11 באפריל 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

"בקטגוריית פרס ישראל לזמר העברי נעשה עוול כפול", אומר גורם בתעשיית המוזיקה. "העוול הראשון הוא עצם העובדה שהפרס ניתן בממוצע כל 5-6 שנים, מה שגורם למצב שבו נוצרים 'פקקים' של אמנים שמוגשים לפרס. בנוסף לכך, גם טווח המקצועות בפרס רחב מאוד. בניגוד לפרסים בתחום המדע, בפרס לזמר העברי מתחרים על אותה משבצת מבצעים, מלחינים, תמלילנים וכו'.

"לכך מתווסף הרושם לפיו השנה זוכה הפרס סומן מראש. ובכך נעשה עוול לציבור הרחב שטרח והגיש מועמדים על בסיס קריאת גף פרס ישראל במשרד החינוך, אך למעשה מלאכתם הייתה לשווא. עצם העובדה שלא ניתן לבחון ולבדוק מי היו המועמדים והאם המועמד שזכה היה מועמד שהוצע מטעם אחד השופטים, יש בה טעם לפגם".

גם הפזמונאי קובי אושרת, שהיה מועמד השנה וסירב להתייחס להחלטות הועדה שבחרה במדינה, סבור שהשיטה פגומה: "מדובר באמנות הישראלית הכי נצרכת ואותה מעניקים רק פעם בחמש או שש שנים. מלא אנשים מחכים בתור, מגישים מועמדות ואף אחד לא מקבל. המקרה של יורם טהרלב, למשל, צורב במיוחד. אז בפרס כזה – מדוע לא להעניק אותו כל שנה, ומדוע לא להעניק ליותר מאדם אחד? זה עוול שחייב תיקון".

"מדובר באמנות הישראלית הכי נצרכת ואותה מעניקים רק פעם בחמש או שש שנים. מלא אנשים מחכים בתור, מגישים מועמדות ואף אחד לא מקבל. המקרה של יורם טהרלב, למשל, צורב במיוחד"

"אין ספק שבעולם מתוקן טופס ניגוד העניינים היה ראוי שיגדיר לפחות הצהרה של קשרי עבר מקצועיים", אומרת ד"ר ברק. "ברור שאם ישבנו יחד בדירקטוריון לפני חמש שנים ראוי שנצהיר זאת. זה מתבקש ממש וברור לגמרי שאתה ואני כציבור היינו מצפים לדעת שככה זה מתנהל. והבעיה המרכזית שככל שאין הצהרה כזאת המוניטין של הפרס נפגע מאוד. כל המעמד שלו נחלש.

המוזיקאי קובי אשרת (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
המוזיקאי קובי אשרת (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

"חובת גילוי נאות והצהרה של מערך קשרים היו מאפשרים דיון פתוח ובחינה, אומדן סף למערכת הקשרים וגם סוג של דין וחשבון להתנהלות ועדות השיפוט. כמובן, בעולם נורמלי הייתי רוצה להאמין שלהרבה שופטים יש את האתיקה האישית לבוא ולהצהיר על הקשר שלהם בלי דרישה תקנונית, אבל בפועל אנחנו רואים שזה לא כך".

טופס ניגוד העניינים של הפרס מבהיר כי אין צורך להצהיר על חברות, אפילו חברות קרובה, בין שופט למועמד. את חושבת שחברות קרובה צריכה להיות מוצהרת?
"כן. לא הייתי מרגישה נוח בתור שופטת להעניק פרס לחברה קרובה שלי. זה נראה לי מביך. אני גם חושבת שכך ראוי למען הזוכה. אני מאמינה שכלות וחתני פרס ישראל רוצים שיבחרו אותם בזכות התרומה שלהם ולא בזכות החברויות שלהם. בסוף זה גם כתם גם עליהם, לא רק על הוועדה".

"אני מאמינה שכלות וחתני פרס ישראל רוצים שיבחרו אותם בזכות התרומה שלהם ולא בזכות החברויות שלהם. בסוף זה גם כתם גם עליהם, לא רק על הוועדה"

לא לשפוך את התינוק עם המים

כתם כזה נחשף אשתקד סביב בחירתה של פרופ' ניצה בן-דב, אשר זכתה בפרס לחקר הספרות. אחת מחברות ועדת השיפוט, פרופ' יפה ברלוביץ', הביעה את התנגדותה להחלטה במכתב לשר החינוך דאז יואב גלנט, וטענה כי הכלה שנבחרה במסגרת דיוני הוועדה בה השתתפה "היא חוקרת חרוצה ומגוונת, אבל היא לא עומדת בסימן המצוינות משכמה ומעלה, כפי שדורש הפרס".

מכתבה של ברלוביץ' חשף לאור יום את מה שבדרך כלל נשאר חבוי בתוך הוועדות: לחץ המופעל על חבר ועדה שאינו שלם עם הבחירה אך נאלץ להכפיף את עמדתו כדי שלא יבטלו את הענקת הפרס, קשרים אישיים וחבריים בין שופטים לחברי ועדה, טענות לגבי כשירותם של שופטים ועוד.

פרופ' יפה ברלוביץ'
פרופ' יפה ברלוביץ'

בדיונים הפומביים שליוו את חשיפת מכתבה של ברלוביץ' נחשפו קשרים חבריים או מקצועיים בין שתי השופטות האחרות בוועדה, פרופ' עליזה שנהר והסופרת יהודית רותם, לבין חתנית הפרס בן-דב. בנוסף התברר שחוקר נוסף מאוניברסיטת חיפה פנה בתלונה על הבחירה לגלנט. רותם הסבירה שחברות בין שופטים היא בלתי נמנעת: "מבין 20 השמות המועמדים לפרס, הכרתי ואני מיודדת עם עשרה לפחות, זו ארץ קטנה".

במאמר שפירסמה לאחר חשיפת מכתבה אל השר, תיארה ברלוביץ' את עבודת הוועדה – שהתכנסה לתת פרס שלא חולק במשך 12 שנה ומשום כך התור לקבלתו היה ארוך במיוחד – כאירוע לא מאוד מעורר אמון.

"במשך הישיבה (של ועדת השיפוט) נתקלתי שוב ושוב באי-נוחות. שתי החברות הנוספות בוועדה בחרו בפרופ' בן-דב וזו כמובן זכותן, אך אני לא הייתי שלמה עם ההחלטה. כן הייתי שלמה עם בחירתי בחוקרת אחרת, שהכרתי רק כמה מספריה אך התיק שלה הפעים אותי בחידושים ובהישגים. כמו כן, ביני לביני תהיתי מדוע מונו רק שלושה שופטים לוועדה, שהרי אם היו חמישה היתה אפשרות לדיון מגוון ומאוזן יותר.

"רציתי לקום ולעזוב, אבל חשבתי לעצמי שאם אעשה זאת יפזרו את הוועדה, ושוב לא יחלקו את הפרס בשנים הקרובות. לכן הסכמתי עם הבחירה, אבל שוב לא הייתי שלמה עם עצמי. בעקבות מגבלות הזום, ניסוח הנימוקים לבחירה היה חלקי – ואכן השתתפתי בו, אך רק מההיבט של הפעילות המגדרית של פרופ' בן-דב, לא זו המחקרית. אולם כאשר קיבלתי את הנוסח המלא של נימוקי הזכייה שחיברה פרופ' שנהר, שוב חשתי מבוכה".

כלת פרס ישראל לחקר הספרות לשנת תשפ"א, ניצה בן-דב (צילום: באדיבות משפחת בן-דב)
כלת פרס ישראל לחקר הספרות לשנת תשפ"א, ניצה בן-דב (צילום: באדיבות משפחת בן-דב)

כמה שנים קודם לכן התעוררה אותה הסוגיה בדיוק סביב פרס ישראל שהוענק למכון הישראלי לדמוקרטיה. שבועיים אחרי שהודיע משרד החינוך על זכיית המוסד בפרס על מפעל חיים התברר ששלושה מתוך ארבעת האחראים לפרס היו קשורים למכון:

ראש הוועדה פרופ' יעקב פרנקל השתתף כמה פעמים בכנס קיסריה של המכון ובמסיבת יום ההולדת של נשיא המכון; הפרופ' אלה בלפר מאוניברסיטת בר-אילן הייתה חברה באחד הפרויקטים המרכזיים של המכון ופירסמה מאמרים בספרים בהוצאת המכון; והיועץ דאז של שר החינוך לפרסי ישראל נחום לנגטל עבד במכון בשנתיים שקדמו לבחירתו.

האם בכל המקרים המדוברים – אצל מדינה, ברלוביץ' או המכון הישראלי לדמוקרטיה – היה מקום לפסול את השופטים? מן הסתם, לא בכולם. אבל גילוי נאות והצהרה מראש היו מאפשרים בחינה יסודית של הסוגיה והחלטה מושכלת ומאוזנת.

האם בכל המקרים היה מקום לפסול את השופטים? מן הסתם, לא בכולם. אבל גילוי נאות והצהרה מראש היו מאפשרים בחינה יסודית של הסוגיה והחלטה מושכלת ומאוזנת

המקרה של ברלוביץ' קשה במיוחד כיוון שלצד החשש לניגוד עניינים נטען כי לא נבחרה הזוכה המתאימה. לעיתים, כמו במקרה של מדינה, מעלים טענות לקשרים מוקדמים, אך בלי לכפור בהגינות ההחלטה עצמה.

כזה הוא המקרה של הבחירה בפרופ' שמעון שמיר השנה לחתן פרס ישראל למזרחנות, בחירה אשר לא נטען כי אינה ראויה, אך נשמעו השגות לגבי הקרבה המקצועית בין הזוכה לחברי הוועדה. זאת בין היתר מכיוון שבעמוד בית רשמי של השופט פרופ' אלי פודה באוניברסיטה העברית מצוין כי פרופ' שמיר היה המנחה שלו לדוקטורט ביחד עם פרופ' איתמר רבינוביץ'.

פרופ' שמעון שמיר (צילום: האוניברסיטה הפתוחה)
פרופ' שמעון שמיר (צילום: האוניברסיטה הפתוחה)

פרופ' פודה מבהיר בשיחה עמו כי מדובר "בטעות" וכי אמנם פרופ' שמיר היה מיועד להיות המנחה שלו, אך מונה לשגריר ישראל בירדן ופרופ' רבינוביץ' החליף אותו. "רק פרופ' רבינוביץ' חתום על העבודה שלי כמנחה", מבהיר פרופ' פודה.

עם זאת, מודה פודה כי יש בינו לבין שמיר קשרים. "הייתי תלמיד שלו, כן בוודאי. בתואר השני הוא לימד אותי קורס אחד. אבל זה לא צוין כאיזושהי התניה או דרישה לגילוי מהשופטים". אגב, גם לו היה פרופ' שמיר מנחה את עבודת הדוקטורט של פרופ' פודה – התקנון המחורר והפגום לא רואה בכך עניין הדורש גילוי.

יו"ר הועדה שבחרה בשמיר, פרופ' גד גילבר, מוכיח ששקיפות היא המפתח לפתרון סוגיות אפורות כמו חשש לניגוד עניינים. במענה לשאלות שזמן ישראל היפנה אליו הוא הסכים לפרט את ההליכים שקדמו לישיבות הועדה בראשותו, ובכך ביטל הלכה למעשה את החששות.

לדבריו, על אף שתקנון הפרס אינו פוסל קשרי עבר, טרח לבדוק מבעוד מועד עם הממונה על הפרס במשרד החינוך דוד פלבר את הכללים, וביצע בירור גם עם חברי הועדה עצמם. הבירור שביצע העלה שאין ניגודי עניינים (בוודאי לא מובהקים) בין חברי הוועדה לבין המועמדים.

"בררתי את עניין הדוקטורט עם פרופ' פודה אחרי שקבלתי את רשימת המועמדים. מי שהנחה את העבודה היה פרופ' איתמר רבינוביץ והוא בלבד חתום על אישור העבודה. כל זה היה, למיטב ידיעתי, לפני כ-25 שנים. לא היו מאז קשרים מקצועיים (כתיבה משותפת, פרויקט מחקרי משותף, מענק משותף וכו') בין השניים".

פרופ' איתמר רבינוביץ' (צילום: צילום מסך, יוטיוב)
פרופ' איתמר רבינוביץ' (צילום: צילום מסך, יוטיוב)

גילבר השיב גם לשאלה לגבי עומק הקשרים שלו עצמו עם הזוכה: "פרופ' שמיר לא היה מורה שלי, במשמעות המקובלת במקומותינו: הוא לא הנחה אותי בכתיבת עבודת המ"א או הדוקטורט, הוא לא ייעץ לי בכתיבת מחקרי ועוד. למיטב זכרוני, אפילו לא הייתי רשום לאחד הקורסים שלו בלימודי הב"א שלי באוניברסיטה העברית בירושלים בשנים 1962-65 (אז פרופ' שמיר לימד שם). גם תחומי התמחותנו שונים מאוד.

"ועם זאת, פרופ' שמיר הוא מורה שלי, כפי שהוא המורה של כמעט כל בני דורי 'המזרחנים' שהושפעו עמוקות ממאמריו, מחדשנותו בכתיבת היסטוריה ועוד".

גילבר סבור שאסור להתעלם מסוגיית החשש לניגוד עניינים, ויש ללבן אותה "מבלי לשפוך את התינוק עם המים":

"הבעייה היא שקהילת החוקרים בתחומים השונים מצומצמת מאוד בארץ ורבים מחבריה קשורים זה בזה במחקר, בכתיבה, בייזום פרויקטים, בעריכת ספרים, בחברות בוועדות לאומיות (מל"ג) וועדות אוניברסיטאיות, בהנחיה משותפת של תלמידים, ועוד. קשה למצוא דרך אפקטיבית לטפל בסוגיית ניגוד העניינים – אבל זה אפשרי".

"הבעייה היא שקהילת החוקרים בתחומים השונים מצומצמת מאוד בארץ ורבים מחבריה קשורים זה בזה. קשה למצוא דרך אפקטיבית לטפל בסוגיית ניגוד העניינים – אבל זה אפשרי"

תגובת משרד החינוך

ממשרד החינוך נמסר לזמן ישראל: "על פי התקנון, שר/ת החינוך ממנה את ועדות השיפוט. הוא נעזר לשם כך ביועץ אשר מבצע מיפוי של מועמדים לוועדות השיפוט, מתוכם בוחר השר את הרכבי הוועדות השונות.

"יועץ השר מקיים היוועצות עם רקטורים של האוניברסיטאות ואנשי מפתח בתחומים הרלוונטיים כמו גם עם חברי האקדמיה הלאומית למדעים וחתני עבר בקטגוריות השונות. המטרה היא לבנות ועדות שיפוט שיש בהן מגוון של נציגים ממוסדות שונים, גברים, נשים ומגוון דיסציפלינות מקצועיות בתחומי היצירה.

"הטענות להטיה פוליטית מופרכות מיסודן דווקא לאור בחירתם של אנשים מכל גווני הקשת הפוליטית ובלא קשר לעמדת השר".

עוד 3,796 מילים
סגירה