"נוהל דיגום בוקר", זהו שמה של השיטה ש"פיתחו" במתקן ההתפלה שורק, שמטרתה להטעות את הרגולטור וליצור מצג שווא, לפיו מתקן ההתפלה מספק מים שעומדים בקריטריונים שקבעה המדינה.

*  *  *

לפי אותו נוהל, כפי שפרסמה ועדת הבדיקה שמינה שר האנרגיה – מידי יום, בסמוך לשעה תשע בבוקר, בוצע שינוי באופן תפעול המפעל, ולאחריו נדגמו המים על ידי מעבדת המתקן.

את תוצאות הדיגום העביר המתקן למשרד הבריאות ולרשות המים. באופן זה יצרו מפעילי המתקן מצג שווא לפיו המים שהם מספקים עומדים בקריטריונים, ושריכוז הכלורידים בהם נמוך מהסף שעליו התחייבו בחוזה מול המדינה – 20 מיליגרם לליטר. בהמשך היום, אחרי השעה תשע בבוקר, עלה ריכוז הכלורידים במים בעשרות ובמאות אחוזים.

כעת מתברר שאת הרמייה, שהתגלתה באיחור, היה אפשר לאתר מזמן. השוואה בין דיווחי מתקן ההתפלה לבין מדידות חברת "מקורות" – היתה מראה בזמן אמת את החריגות החמורות. הבעיה שאף אחד לא בדק את הנתונים

כעת מתברר שאת הרמייה, שהתגלתה באיחור, היה אפשר לאתר לפני זמן רב. למעשה, חברת "מקורות" מדדה באופן תדיר את ריכוז הכלורידים ממש בהמשך הצינור שיוצא ממתקן ההתפלה. הרגולטור קיבל במשך שנים את שני הדיווחים, כלומר מהמתקן וממקורות, והם אף פורסמו אותם אחת לכמה חודשים באתר האינטרנט של משרד הבריאות.

לכאורה, כל מי שהיה משרטט על אותו הגרף את ריכוז הכלורידים שמדווח מתקן ההתפלה, ואת זה שמודדת חברת מקורות – היה רואה בזמן אמת את החריגות החמורות אליהן נחשפנו בחודש אפריל האחרון. הבעיה היא שאף אחד לא ממש בדק את הנתונים.

שינויים לא מבוקרים ולא מדווחים באיכות המים יכולים לפגוע בצנרת ולגרום לתופעות כמו מים אדומים או מים חומים.

בנוסף, עלייה במליחות המים גוררת הוצאות גבוהות יותר לחימום מים ומביאה לקיצור חיי הדוודים.

כיוון שמי השתייה בישראל הופכים בסופו של דבר לקולחים, כל תוספת של מלח מתבטאת בקולחים (משמשים להשקיה) מליחים יותר, מה שמאלץ את החקלאי להשקות יותר, ועלול גם לפגוע בקרקע ובמי התהום.

שינויים לא מבוקרים ולא מדווחים באיכות המים עלולים לפגוע בצנרת, לגרום לתופעות כמו מים אדומים או מים חומים, ולפגוע בקרקע ובמי התהום

לגוון את מי השתייה

מתקן ההתפלה שורק מספק מידי שנה 150 מיליון מטר-קוב. ביחד עם מתקן פלמחים, שלגביו ממליצה ועדת הבדיקה על פתיחת חקירה משטרתית לבחינת חריגות שהתגלו גם בו, מספקים שני המתקנים כ 240 מיליון מטר-קוב בשנה – יותר מרבע מצריכת מי השתייה שלנו.

למעשה, חמישה מתקני התפלה מספקים לנו כיום כ 80 אחוז ממי השתייה, ובקרוב, עם הפעלתם של שני מתקני התפלה נוספים בגליל המערבי ובצמוד למתקן שורק, כושר ההתפלה של ישראל יעלה על צריכת מי השתייה שלנו.

ככל שזה יקרה, נהפוך תלויים במים המותפלים ולמעשה במפעילים פרטיים, שכפי שחשפה ועדת הבדיקה, לא בחלו מלפגוע באיכות מי השתייה במטרה להגדיל את רווחיהם.

ככל שכושר ההתפלה יעלה על צריכת מי השתיה שלנו, נהפוך תלויים במים המותפלים ולמעשה במפעילים פרטיים. אלה, שעל פי חשיפת וועדת הבדיקה, לא בחלו מלפגוע באיכות מי השתייה כדי להגדיל רווחים

לצד הרחבת מפעל ההתפלה, אנו עדים לדחיקת מקורות המים הטבעיים, מי התהום, שהיוו עד לא מכבר את עיקר מי השתיה שלנו. מי התהום חשופים לזיהומים מפעילות חקלאית ותעשייתית וסובלים משנים של הזנחה. כרבע מבארות מי השתייה בישראל מזוהמות, ורבות מהן מושבתות או שהן משמשות להשקיה חקלאית בלבד.

על ידי חידוש ההפקה מבארות המים הסגורות והמזוהמות ניתן להשיב לרמת מי שתייה כ 100 מיליון מטר-קוב בשנה, כמות שוות ערך לזו שמופקת באחד ממתקני ההתפלה. כך ניתן לגוון את מקורות המים ולהקטין את התלות הכמעט בלעדית שלנו במתקני ההתפלה.

אך בישראל, החליטו ללכת על הפתרון הפשוט – לבנות עוד ועוד מתקני התפלה, במקום לשמר את הקיים ולתקן את שדורש תיקון. עד שלא תיושם תכנית לאומית לשיקום מי התהום בישראל, ימשיכו הזיהומים במי התהום להתפשט ולהביא להשבתה של בארות מים נוספות. אנחנו, האזרחים, נשלם יותר ונקבל יותר מים מותפלים ופחות מינרלים חיוניים, כמו מגנזיום למשל.

בלי ישום תכנית לאומית לשיקום מי התהום – ימשיכו הזיהומים להתפשט ולהשבית בארות מים. אנחנו, האזרחים, נשלם יותר, ונקבל יותר מים מותפלים ופחות מינרלים חיוניים, כמו מגנזיום

לאור משבר המים בישראל, אין ספק שנדרש לפתח מקורות מים נוספים. אך ככל שלא נשכיל לגוון את מי השתייה שלנו, ולשקם את מי התהום המזוהמים, נהפוך תלויים במקור מים אחד, שכפי שנחשף כעת, יכול להיפגע לא רק כתוצאה מקטסטרופה לאומית- מספיק "נוהל בוקר" עברייני של מפעילי המתקן.

אסף בן נריה הוא מהנדס, בעל תואר שני בהידרולוגיה. מרכז את תחום המים באדם טבע ודין.