זו לא גיברת זה אדון

Photo by umberto Herb Collingridge IV from freeimages.com

אם יש נושא שאני ממעט להתיחס אליו ונזהר מלנקוט עמדה לגביו, הוא נושא הזהות המגדרית.

מי שמכיר אותי יודע שאין לי בעיה בדרך כלל להביע את דעתי הנחרצת בכל סוגיה בפסקנות מופרזת. פסקנות שאינה נובעת מבטחון עצמי דווקא, אלא מהרצון לעורר פרובוקציה ודיון סוער, שגולש לפעמים להטחת רפש עליזה מכל הכיוונים.

ובכל זאת, נושא הזהות המגדרית הוא כל כך סבוך, כל כך נפיץ וכל כך מבלבל, שנמנעתי מלעסוק בו עד עכשיו.

ובכל זאת, נושא הזהות המגדרית הוא כל כך סבוך, כל כך נפיץ וכל כך מבלבל, שנמנעתי מלעסוק בו עד עכשיו.

לא אחרוג ממנהגי גם הפעם, ולא אביע את דעתי הלא מלומדת בעניין, אבל יש לי סיפור לספר.

סיפור שנוגע לתחום שבו אני כן נוהג להתבטא, לצערם של רבים וכעסן של רבות, והוא פמיניזם, אלימות מגדרית ושיוויון בפני החוק.

סיפור המעשה כפי שמגולל העיתון "אל פאיס" הוא בכבאי ספרדי בן 48 שלפני כשבע שנים הועמד לדין בשל תלונתה של אשתו על עלבונות, השפלות ואלימות מילולית, שלא הגיעו לכדי אלימות פיזית.

יש לדעת שספרד הינה מדינה "מתקדמת" ביותר בכל הקשור לחקיקה הנוגעת לאלימות כנגד נשים, או בשמה המכובס – אלימות מגדרית. עלבונות, השפלות ואלימות מילולית הן רעות חולות הנפוצות כידוע אצל זוגות מכל המגדרים, גברים משפילים ומקללים נשים, נשים משפילות נשים, נשים משפילות ומטיחות עלבונות בגברים, אבל רק מקרה אחד נכנס להגדרת החוק הספרדי של "אלימות מגדרית". רק כאשר גבר נוקט אלימות מילולית כלפי אשה, נכנס החוק הפלילי לפעולה והוא יואשם באלימות מגדרית.

הסיבות לאי השיוויון המובנה בחוק ידועות. ההנחה היא שאלימות מילולית מביאה לאלימות פיזית, וכשבאלימות פיזית מדובר, כוחו הפיזי העדיף של הגבר מהווה סכנה לבטחונה של האשה ואף חייה עלולים ליפול קורבן. כך כהרף עין, הפכנו מגדר שלם לרוצחים פוטנציאלים, וכל גבר שבשעת רתחה לא נזהר בלשונו, הופך לעבריין פלילי.

בארגנטינה בה אני חי, הלכו צעד אחד קדימה.

שלט רחוב בארגנטינה
שלט רחוב בארגנטינה

שלטי רחוב מטעם עיריה הסמוכה לבירה בואנוס איירס קראו לנשים לפנות לקו הטלפון לנפגעות אלימות מגדרית, באם בן זוגן לא מדבר איתן.

"אם בן זוגך שותק ללא הסבר, זו אלימות מגדרית, וזה עלול להתדרדר" קורא השלט לנשים, ומפציר בהן לערב את הממשלה.

אבל הבטחתי סיפור על זהות מגדרית…

מסתבר שאותו כבאי ספרדי, החליט באיזשהו שלב במהלך שבע השנים מאז שהועמד לדין, להחליף את מינו ונרשם בתעודת הזהות כאשה. הכבאי/ת גם עבר טיפולים הורמונאליים, ואף ניתוח לשינוי מין, מה שמסיר מהשולחן (לדעתי לפחות) את האופציה של תרמית מתוחכמת למטרת התחמקות מהדין הפלילי.

הדיאגנוזה הפסיכיאטרית של המקרה מוגדרת כדיספוריה מגדרית, מה שבעבר הוגדר כ"הפרעה זהות מגדרית" על ידי התנ"ך הפסיכיאטרי הלא הוא ה DSM המפורסם, היום מוגדר כ"אי נוחות" או דיספוריה, שכן ה DSM שלא כתנ"ך המקורי, פתוח לשמחתנו לשינויים והתאמות לפי רוח התקופה.

מכיוון שלפי רוח התקופה ואידיאולוגית הזהויות, הכבאי לא הפך ביום אחד מגבר לאשה, אלא שתמיד היה אשה שבויה בגוף של זכר ביולוגי, התלונות נגדו/ה הפכו בן לילה לחסרות תוקף.

כל ההתעללות הפסיכולוגית, ההשפלות, העלבונות והאלימות המילולית אותן סבלה אשתו של הכבאי, שהתגבשו לכלל עבירת אלימות מגדרית כאשר הכבאי נשא תעודת זהות גברית, הפכו לכל היותר לעילת תביעה אזרחית, מכיוון שאלימות מילולית בין אשה לרעותה איננה עבירה פלילית בספרד, ובוודאי שאיננה אלימות מגדרית.

למרות גופו השרירי, זרועות הכבאי החסונות ושפע הטסטוסטרון בדמו, הכבאי היה תמיד אשה, ובהיותו אשה הוא לא רוצח נשים פוטנציאלי, האלימות המילולית שנקט/ה בה כנראה איננה סימן לאלימות פיזית פוטנציאלית, וחייה של אשתו מעולם לא היו בסכנה.

כל אחד/ת רשאי להסיק את המסקנות הנראות לו מהסיפור הזה.
מסקנותי שלי לא נוגעות כלל לנושא הזהות המגדרית, ולא לשאלת הדיספוריה.
ההשגות שלי כמו תמיד הן על הפגיעה בשיוויון בפני החוק, בחזקת החפות ועל הנסיון לתקן עוולות באמצעות עוולות חדשות.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 550 מילים
סגירה