כבר שנים שאני מבשל את הפוסט הזה בראש, כותב, מוחק, מתקן וחוזר חלילה. אבל הפוסט ממאן להיכתב. המילים תקועות בגרון – לא לבלוע ולא להקיא, כי ברור לי שאפגע באנשים יקרים ואהובים.
אבל עד כאן, נגמרו ההיסוסים, השנה ברור לי יותר מתמיד – הגיע הזמן לבטל את יום הזיכרון לחללי צה"ל.
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
למי לא מתאים?
אני מזכיר לך ש"פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם" ככה שהפוסט הוא על אחריותי הבלעדית.
אני מכיר את הנושא לעומק, כולל את הקשקושים על התיאום בין שופטי בית המשפט העליון (כולם מינויים של פרוניסטים) עם ראשי האופוזיציה. מטבע הדברים אי אפשר בפוסט אחד לנתח לעומק את המצב בארגנטינה (או בישראל), אבל אין לי ספק שגם לו הייתי עושה זאת (ואתה מוזמן לקרוא את שאר הפוסטים שלי בנושא) לא היינו מסכימים. לגבי תגובתו של רועי – התיחסתי בפוסט לריטואל הקבוע של השמאל של הטלת האשמה בכל הצרות על האמריקאים הרשעים, והצדקת כל הזוועות של הדיקטטורות החביבות עליהם בעוולות (האמיתיות והמדומות) של האימפריה הצפונית. תודה שהבאת כאן דוגמה לכך.
מה בין סגנית הנשיא של ארגנטינה, מדינה דרום אמריקאית עם היסטוריה של חוסר יציבות פוליטית וכלכלית, לבין ראש ממשלת ישראל, מדינה מזרח תיכונית עם היסטוריה של מלחמה וסכסוכים דתיים?
מה בין סגנית הנשיא של ארגנטינה, מדינה דרום אמריקאית עם היסטוריה של חוסר יציבות פוליטית וכלכלית, לבין ראש ממשלת ישראל, מדינה מזרח תיכונית עם היסטוריה של מלחמה וסכסוכים דתיים?
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
למי לא מתאים?
אני מזכיר לך ש"פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם" ככה שהפוסט הוא על אחריותי הבלעדית.
אני מכיר את הנושא לעומק, כולל את הקשקושים על התיאום בין שופטי בית המשפט העליון (כולם מינויים של פרוניסטים) עם ראשי האופוזיציה. מטבע הדברים אי אפשר בפוסט אחד לנתח לעומק את המצב בארגנטינה (או בישראל), אבל אין לי ספק שגם לו הייתי עושה זאת (ואתה מוזמן לקרוא את שאר הפוסטים שלי בנושא) לא היינו מסכימים. לגבי תגובתו של רועי – התיחסתי בפוסט לריטואל הקבוע של השמאל של הטלת האשמה בכל הצרות על האמריקאים הרשעים, והצדקת כל הזוועות של הדיקטטורות החביבות עליהם בעוולות (האמיתיות והמדומות) של האימפריה הצפונית. תודה שהבאת כאן דוגמה לכך.
מסכים עם המגיב תחתי. מה גם שכל ההשואות לוונצואלה (באתר זה וברוב האחרים) הן הפופוליזם בהתגלמותו, כל עוד לא מוזכרת ההתערבות האמריקאית המאסיבית במשטר ובכלכלה המקומית כולל ניסיונות הפיכת משטר, הפקעת עתודות זהב ואמברגו חסר רחמים שמיועד לשבור את רוחה של האוכלוסיה הענייה ביותר.
כתבה רדודה להחריד, שאינה נוגעת לקצה קצהו של המצב בארגנטינה, בה שופטי בית המשפט העליון מתואמים עם ראשי האופוזיציה תוך כדי מנגלים ומשחקי כדורלג.
רצוי מאוד ללמוד לעומק את המצב לפני שמעלים השוואות מופרכות.
לא מתאים לכם
בעשרים בנובמבר, ממש בתחילת משחקי גביע העולם בכדורגל, כשבארגנטינה לא דיברו, חשבו, כתבו או קראו על שום דבר שלא היה קשור לליונל מסי ולביצועים שלו ושל חבריו על כר הדשא, הלכה לעולמה אישה שהייתה סמל ארגנטינאי, בקנה מידה קטן רק במעט מסמלים כמו אווה פרון, דייגו מראדונה וצ'ה גווארה.
בתחילת המונדיאל, כשבארגנטינה לא דיברו או חשבו על שום דבר מלבד למסי וביצועי קבוצתו, הלכה לעולמה אישה שהייתה סמל ארגנטינאי, בקנה מידה קטן רק במעט מסמלים כמו אווה פרון, מראדונה וצ'ה גווארה
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
לפני כמעט שנה פירסמתי פוסט על הספר של גליה עוז. קראתי לו – "אני לא מאמין לך". היום כבר מותר לגלות שלא זכיתי לחיבוק חם מן הקוראים, אפילו לא מן הקרובים לי ביותר.
הספר של גליה גרם לי לכעס רב. הוא נראה לי כמניפולציה מכוונת ומתוכננת. מדובר, לדעתי, בפמפלט כל כך חד צדדי, כל כך חף מנסיון להציג תמונה מאוזנת, שאצלי לפחות, הוא גרם לחוסר אמון מוחלט.
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כל העניין הוא חומר לפסיכולוג. במקום לכתוב ספר אולי עדיף היה לשניהם זמן תראפיה.
מבחינתי סופר הוא סופר,זמר הוא זמר,שחקן הוא שחקן,כדורגלן הוא כדורגלן וכו' .
לא מעניין אותי מה הוא מה אכל אתמול בצהריים אם זה לא קשור בעיניין בו הוא אידוני.
וזה כולל את החיים המישפחתיים של עוז.
בא ספר לנו איפה משרתים (בתוך 8200) אלה שבאים עם ערבית מהבית, ואיפה משרתים אלה שבאים עם ידע והכשרה טכנולוגית. ספר גם עם איזה כלים משתחררים דוברי הערבית, וכמה השירות תורם להם לקריירה עתידית, לעומת אלה שמשרתים בתפקידי סייבר למיניהם.
רמז: לדוברי הערבית אין שום קריירה מחוץ לצבא בזכות השירות.
ואחרי שהעמדנו דברים על דיוקם, תפקידה של 8200, והצבא בכלל אינו לעצב את החברה הישראלית. תפקידו להכשיר, לאמן ולהפעיל לוחמים. מי שאחראי על החינוך הלקוי שלא מכשיר תלמידים ברמה טכנולוגית גבוהה, הוא לא הצבא, אלא הממשלה.
על הצבא (ובכלל זה 8200) לבחור את המועמדים המתאימים ביותר.
העובדה שהמועמדים האלה מתרכזים בעשירון העליון (אם זה אכן כך) היא לא באשמת, ואפילו לא באחריות הצבא.
באוגוסט 1982 פרסם יעקוב טימרמן, עיתונאי יהודי ארגנטינאי, ספר ביקורתי ביותר על מלחמת לבנון הראשונה.
ישראל, שרק שלוש שנים קודם לכן הרעישה שמיים וארץ במאמצים לשחרר את טימרמן מן הכלא בארגנטינה, שם היה עצור שלא כדין בידי החונטה הצבאית השלטת, לא אהבה את הביקורת של העולה החדש, וזאת בלשון המעטה.
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אמיר השכל, ששכל רב כבר אין בו, ועל כלל פועלו ותאריו הפך בעיני לצערי לסמל של "השמאל החדש", שהוא עלבון מוחלט לשמאל הגדול, המפואר, האידיאולוגי והערכי של פעם. זוהי מחאה צעקנית וריקה, כולל הנפנוף באצבעו הפצועה (אצבע שלימה, כן !) של אותו השכל, שבאה להדגים את "הברוטאליות" של המשטרה וכוחות הרשע של "הרודן הנאשם בפלילים" … ואגב, אני האחרון באוהדי נתניהו
איזו הקבלה יש בין אזרח שמדינת ישראל באמת פעלה לשחרורו מהכלא הארגנטיני, שיהודים רבים נכלאו בו ולא יצאו מעולם, אפילו לא כגופות, והוא פועל בזירה הארצית והבין לאומית נגדה. לבין שוטרת הממלאת את תפקידה כשומרת החוק נגד מי שמפר אותו? גם אם במסגרת תפקידו יש סבירות (לא גבוהה) שהוא העלה את הוריה לארץ.
האם פקיד הבנק שאישר משכנתא לשוטר צריך לצפות ליחס פריוולגי כשהוא מפר חוק? או המיילדת שעזרה להביאו לעולם? או אפילו הרופא שהציל את חייו?
מה שנקרא בין השורות בדבריו של השכל, מעבר לפטרונות כלפי העדה האתיופית, זה שלדרוש מרום מעלתו לשמור חוק זו חוצפה, ומשום מה לזה אף אחד לא התייחס.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
יום הזכרון חשוב כדי להזכיר לכולנו בצורה ברורה את המחיר שאנו עלולים לשלם. זה מחייב אותנו למשנה זהירות וחישוב צעדנו כעם במדינה. זה מחייב את המנהיגים שלנו. אכן, כיום עולה תהייה אם זה אמנם כך בעייני חלק ממנהיגנו. אנחנו חייבים לבוא איתם חשבון בנושא זה, יום הזכרון הוא חלק מכך.
בוקס בבטן. חומר למחשבה. במיוחד עכשיו כשכל החבילה מתפוררת ונהיה עוד יותר ברור עד כמה הפורמט הזה משרת פוליטיקאים ציניקנים כפלטפורמה לצרכיהם, הם. ועבורם אולי זה העיקר.
מצד שני, מן הסתם יש ודאי גם בני משפחות שכולות שזה כן חשוב להם.
והציבור הרחב. בכל זאת זו דרך להזכיר, לזכור, ללמוד, לחשוב.