גיא נבו
הזמן של
גיא נבו

יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

ילדה עם חינוך מפוקפק

iStock-Tunatura-rape (צילום: iStock-Tunatura)
iStock-Tunatura

יש ימים כאלה בהם החדשות גורמות לי להתגבר לרגע על חילוקי הדעות עם הרדיקליות שבפמיניסטיות ולשקול ברצינות פתרונות דרסטיים כמו סרוס כימי לכל הגברים כולם, או אולי פתרון מצרי עתיק של כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ.

מעשה קונדס עשתה לה חבורה של ״ילדים״ בילדה בת 12 שלפי דברי אביו של אחד מהם ״לא ברור איזה חינוך קיבלה בבית״, על החינוך שנתן לבנו לא שמענו אף מילה כמובן.

עשר דיברות ניתנו לעם ישראל בסיני (ככה מספר לנו התנ״ך) האיסור על אונס נשמט מהן, נסתרות הן דרכי האל. פסל ומסכה לא תעשה לך בשום אופן, אבל אונס? אפשר לדבר על זה.

בכלל היהדות הרעיפה עלינו איסורים למכביר, אלוהים קשישא דאג מאד להעביר לנו דרך שליחיו הנאמנים את סלידתו מאכילת שרצי ים ולבישת שעטנז, אבל עבדות היא כנראה רע הכרחי, ועל אונס אפשר לכפר בתשלום לאביה של הנאנסת בשל פגיעה בקנינו, וכסחורה פגומה האנס יאלץ להתחתן אתה, מסכן שכמוהו.

סולם הערכים המעוות הזה, הוא שמנחה את מקדמי מדינת הלכה, חלקם באליטה החדשה של מדינת ישראל, הציונות הדתית המתחרדלת.

הרב רפי פרץ, למשל, שמסרב ללחוץ את ידה של נערה בת 15, מתנגד לשירות צבאי משותף של גברים ונשים, תומך (וחוזר בו) בטיפולי המרה להומוסקסואלים – לא אשם חס וחלילה באונס המחריד של הילדה, אבל הוא אבן נגף בדרך לתיקון הכל כך נחוץ בחברה שלנו כדי למנוע מעשים כאלה בעתיד.

בעשרות ישיבות ברחבי הארץ עוסקים גברים מזוקנים, רבים מהם במימון המדינה, בשאלות הזויות כגון הסוגיה האם משגל עם ילדה בת פחות משלוש שנים ויום אחד נחשב כ״ביאה״ מאחר שקרום הבתולין מתאחה כידוע לאחר משגל בגיל הזה.

הם דנים בכובד ראש כיצד לבחון אם אשה הינה בתולה או לא, על ידי הושבתה ערומה על חבית של יין והרחת הבל פיה כדי לבדוק אם ריח היין חדר דרך הפות וטיפס לעבר קנה הנשימה. הם מתדיינים על בשלותם של שדי האישה על ידי השוואת צורתן וצבען של פטמותיה, ומשווים את גודל אברי המין של חכמינו זכרונם לברכה.

הרבנים האלה פוסקים שילדה בת שלוש אסור לה לשאול את ארבעת הקושיות פן תעורר מחשבות זימה בלב הגברים המסובין לסדר, ואסור לה באיסור חמור להכנס לבריכה ציבורית. הטרלול הזה לא עוצר ולו לרגע, הוראות הצניעות מחמירות מיום ליום, ואיתן מטפטפות גם הידיעות על מעשי אונס, התעללות ופדופיליה במגזר החרדי והחרדלי.

רבני הציונות הדתית, שהקשר בינם לבין הציונות המקורית מטשטש והולך, לא נשארים הרחק ומאחור, ומהשיעורים אותם הם מעבירים במקומות כמו מכינת עלי בוקעים, בין השאר, גם מסרים שוביניסטים, גזענים והומופובים.

הפחד של מנהיגי הדת מההעצמה הנשית, מהשחרור וההתקדמות של הנשים בחברה הפתוחה משתק אותם, והתגובה היחידה שעולה על דעתם היא החמרה, הדרה ועוד החמרה.

ההקטנה וההחפצה של האשה, הכפפתה המוחלטת לאביה בתחילה ולבעלה לאחר נישואיה, ההתיחסות אליה כאל קניין, הופכת לבלתי אפשרי כל ניסיון לדיון רציני על שיוויון, על זכות האשה על גופה ועל עתידה.

ההתבטאות האיומה של אביו של אחד הנערים כלל אינה מפתיעה, ברור שהאשמה היא בחינוך של הילדה, הרי היא זו שהיתה צריכה להסתתר, להיות מכוסה, לשבת בבית, לא להסתכל לאף אחד בעיניים ולשתוק פשוט לשתוק.

אנחנו לא יודעים עדיין מאיזה מגזר הילדים מבצעי ״מעשה הקונדס״ וזה בכלל לא משנה כרגע. מחננו גם הוא איננו טהור. כולנו זוכרים את האונס בקיבוץ שומרת, פרי הביאושים של האליטה הישנה, והיו הרבה כאלה.

אבל יש הבדל, וזה הבדל גדול. האליטות הישנות לומדות, מכות על חטא ומשתנות. אולי לאט מדי, אולי עם הרבה התנגדות, אבל יש שינוי והוא בלתי ניתן להכחשה.

הפמיניזם היום הוא השיח הרשמי, כמעט מונוליטי ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת ״הנכונים״. אלימות נגד נשים זה הרוע האולטימטיבי, הטרדה מינית שקולה לרצח עם בחוגים הפרוגרסיביים.

החברה החילונית המערבית עוברת שינוי עמוק וחיובי. אדם דתי שאל אותי פעם, אם אתה אתאיסט מה מונע ממך לאנוס ולרצוח כמה שאתה רוצה? עניתי לו שאני אונס ורוצח כמה שאני רוצה, אבל זהו, שאני לא רוצה. החברה המערבית ההומניסטית פיתחה מערכת מוסר נעלה אלפי מונים על הדת שאוסרת על אוננות ומשכב זכר אבל מתיחסת בסלחנות לעבדות ולפדופיליה.

כל עוד האליטות שלנו מורכבות מרפי פרץ, סמוטריץ׳ ודומיהם, עם רוח גבית מליצמן ודרעי, נמשיך להיות חסרי אונים מול העיוותים האלה, מה כבר יכול לעשות שר חינוך כמו פרץ כדי לחנך את הילדים האלה? כל מה שיוכל לעשות זה לחנך את הילדה להתכסות ולהסתתר.

גיא נבו נולד ב-1964, הוא עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
כתבת "הם מתדיינים על בשלותם של שדי האישה על ידי השוואת צורתן וצבען של פטמותיה, ומשווים את גודל אברי המין של חכמינו זכרונם לברכה. הרבנים האלה פוסקים שילדה בת שלוש אסור לה לשאול את ארבעת ... המשך קריאה
כתבת "הם מתדיינים על בשלותם של שדי האישה על ידי השוואת צורתן וצבען של פטמותיה, ומשווים את גודל אברי המין של חכמינו זכרונם לברכה. הרבנים האלה פוסקים שילדה בת שלוש אסור לה לשאול את ארבעת הקושיות פן תעורר מחשבות זימה בלב הגברים המסובין לסדר, ואסור לה באיסור חמור להכנס לבריכה ציבורית" --- סמוכין ???
עוד 675 מילים ו-1 תגובות
אגב, לפי ההגיון הפמיניסטי גם את התנ״ך ראוי היה לצנזר, אבל עם זה דווקא אין לי בעיה.

סכיזופרניה פמיניסטית 007

AP_19058784720795 (1) (צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)
Vianney Le Caer/Invision/AP

שיהיה במזל טוב, יש לנו 007 חדש, או יותר נכון חדשה.

בשירות הוד מלכותה, עם רישיון להרוג, סוכנת החרש החדשה של שירות הביון MI6 היא לשאנה לינץ' שמוכרת לנו כטייסת מריה רמבו מהסרט קפטן מרוול.

007, לשעבר ידוע כג׳יימס בונד, הוא יציר דימיונו של איאן פלמינג, סופר בריטי מצליח שב-1953 הגה את דמות המרגל רב התושיה שדמותו הונצחה ב-26 סרטים, החל בשנת 1962 ועד 2015. את דמותו גילמו לא פחות משבעה שחקנים עד היום.

שון קונרי השרמנטי, רוג׳ר מור המשעשע, דניאל קרייג הקשוח וכל השאר, כולם היו – בין יתר תכונותיהם הטובות יותר והטובות פחות, רודפי שמלות פוחזים ומיזוגנים לא קטנים, כיאה לדמות ספרותית משנות החמישים של המאה העשרים.

ג׳יימס בונד הוא התגלמות הגבריות הרעילה, סיוטן של הפמיניסטיות וחלומם החשאי של הגברים, גם אם היום רובם לא יעזו להודות בכך. בונד השרמנטי נוהג במכוניות המהירות, שותה את המשקאות הנכונים, יוצא מהמים יבש ומסורק וחובט באויביו בקלילות. והכי חשוב, מציל את נערת בונד מציפורני הרשע הישר למיטתו לאחר הפגנת התנגדות קלילה מצידה (התנגדות מעושה כמובן).

מכיוון שלפמיניזם לא היתה סבלנות לעמוד בתור כשחילקו חוש הומור, הדמות של בונד נתפסת אצלם כמודל חיקוי אמיתי, שמייצר דורות של גברברים, אשר משוכנעים שגם הם כמו בונד ישכיבו כל נערה על אף התנגדות קלילה (ומעושה כמובן).

משטרת המחשבות של הפמיניזם שמה לה למטרה לחסל דמויות הרסניות ומזיקות כדוגמת 007, לא יעלה על הדעת להרעיל את מוחם התמים של דורות של ילדים תמימים, שיהפכו לחיות טרף פראיות. מעניין שהרבה פחות מפריע למשטרת המחשבות הזדהות עם דמויות של רוצחים, מאפיונרים, פושעים וסוחרי סמים, כל עוד יתנהגו בנימוס ובכבוד לבנות זוגם כמובן.

זאת ועוד, תכונות שנהוג לכרוך בחבילה אחת עם מה שנהוג לכנות גבריות רעילה, לא מפריעות כלל וכלל כשהן מופיעות אצל דמויות נשיות, להיפך, במקרה הזה הן מעידות על העצמה נשית, שחרור ושבירת תקרת הזכוכית. יש להניח ש-007 החדשה תנהג בפראות לא פחותה, ותהרוג ביעילות רבה בדיוק כמו בונד קשישא, שנושל ממספר הקסם שליווה אותו כל כך הרבה שנים. מה זה אם לא סכיזופרניה פמיניסטית?

אז מה אכפת לי בעצם מהמספר הזה 007, ולמה אני מקדיש פוסט שלם ליללות על גיבור תרבות שנגנב על ידי הפמיניזם? הרי אני ממש לא רוצה להיות בחברתם של הגזענים שמיללים על בחירתה של שחקנית שחורה לגלם את בת הים הקטנה.

פשוט לשאנה לינצ׳ בתור 007 היא בלון ניסוי, היא כניעה של האולפנים ללחץ מתמשך של אירגונים פמיניסטיים ללהק אישה לתפקיד ג׳יימס בונד. כן – אישה לתפקיד ג׳ימס בונד, חזרנו לימי שייקספיר בהם גברים גילמו דמויות של נשים, רק להיפך.

אז בסרט הבא בונד עדיין איתנו, והוא כנראה עדיין חרמן פאתטי שלא מסתגל לעידן ה-me2. אבל השלב הבא הוא השמדה מוחלטת של ג׳ימס בונד, וזה בסדר גמור אם אין יותר מקום לגיבור מהסוג הזה, אם הוא נמאס, לא מחדש, לא מעניין.

זה לא בסדר אם זו כניעה למשטרת המחשבות. לא יכול להיות שאסור יהיה להציג דמות של גבר מיזוגני, אבל כן אפשר יהיה להציג דמויות אלימות ושליליות מכל סוג אחר, רק כי כך קבע הפמיניזם.

אם נצנזר יצירות אומנות בגלל תכונות האופי המיזוגניות של הדמויות בהן, או בגלל הדרך בה מוצגות הדמויות הנשיות, נשאר ללא אומנות, והתהליך כבר החל. לא עם ג׳יימס בונד אלא עם לוליטה שיש קריאות להחרימו, עם למי צלצלו הפעמונים של האמינגווי ועם ספרים של קרואק, הנרי מילר ומארק טווין.

יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

סכיזופרניה פמיניסטית 007

AP_19058784720795 (1) (צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)
Vianney Le Caer/Invision/AP

שיהיה במזל טוב, יש לנו 007 חדש, או יותר נכון חדשה.

בשירות הוד מלכותה, עם רישיון להרוג, סוכנת החרש החדשה של שירות הביון MI6 היא לשאנה לינץ' שמוכרת לנו כטייסת מריה רמבו מהסרט קפטן מרוול.

007, לשעבר ידוע כג׳יימס בונד, הוא יציר דימיונו של איאן פלמינג, סופר בריטי מצליח שב-1953 הגה את דמות המרגל רב התושיה שדמותו הונצחה ב-26 סרטים, החל בשנת 1962 ועד 2015. את דמותו גילמו לא פחות משבעה שחקנים עד היום.

שון קונרי השרמנטי, רוג׳ר מור המשעשע, דניאל קרייג הקשוח וכל השאר, כולם היו – בין יתר תכונותיהם הטובות יותר והטובות פחות, רודפי שמלות פוחזים ומיזוגנים לא קטנים, כיאה לדמות ספרותית משנות החמישים של המאה העשרים.

ג׳יימס בונד הוא התגלמות הגבריות הרעילה, סיוטן של הפמיניסטיות וחלומם החשאי של הגברים, גם אם היום רובם לא יעזו להודות בכך. בונד השרמנטי נוהג במכוניות המהירות, שותה את המשקאות הנכונים, יוצא מהמים יבש ומסורק וחובט באויביו בקלילות. והכי חשוב, מציל את נערת בונד מציפורני הרשע הישר למיטתו לאחר הפגנת התנגדות קלילה מצידה (התנגדות מעושה כמובן).

מכיוון שלפמיניזם לא היתה סבלנות לעמוד בתור כשחילקו חוש הומור, הדמות של בונד נתפסת אצלם כמודל חיקוי אמיתי, שמייצר דורות של גברברים, אשר משוכנעים שגם הם כמו בונד ישכיבו כל נערה על אף התנגדות קלילה (ומעושה כמובן).

משטרת המחשבות של הפמיניזם שמה לה למטרה לחסל דמויות הרסניות ומזיקות כדוגמת 007, לא יעלה על הדעת להרעיל את מוחם התמים של דורות של ילדים תמימים, שיהפכו לחיות טרף פראיות. מעניין שהרבה פחות מפריע למשטרת המחשבות הזדהות עם דמויות של רוצחים, מאפיונרים, פושעים וסוחרי סמים, כל עוד יתנהגו בנימוס ובכבוד לבנות זוגם כמובן.

זאת ועוד, תכונות שנהוג לכרוך בחבילה אחת עם מה שנהוג לכנות גבריות רעילה, לא מפריעות כלל וכלל כשהן מופיעות אצל דמויות נשיות, להיפך, במקרה הזה הן מעידות על העצמה נשית, שחרור ושבירת תקרת הזכוכית. יש להניח ש-007 החדשה תנהג בפראות לא פחותה, ותהרוג ביעילות רבה בדיוק כמו בונד קשישא, שנושל ממספר הקסם שליווה אותו כל כך הרבה שנים. מה זה אם לא סכיזופרניה פמיניסטית?

אז מה אכפת לי בעצם מהמספר הזה 007, ולמה אני מקדיש פוסט שלם ליללות על גיבור תרבות שנגנב על ידי הפמיניזם? הרי אני ממש לא רוצה להיות בחברתם של הגזענים שמיללים על בחירתה של שחקנית שחורה לגלם את בת הים הקטנה.

פשוט לשאנה לינצ׳ בתור 007 היא בלון ניסוי, היא כניעה של האולפנים ללחץ מתמשך של אירגונים פמיניסטיים ללהק אישה לתפקיד ג׳יימס בונד. כן – אישה לתפקיד ג׳ימס בונד, חזרנו לימי שייקספיר בהם גברים גילמו דמויות של נשים, רק להיפך.

אז בסרט הבא בונד עדיין איתנו, והוא כנראה עדיין חרמן פאתטי שלא מסתגל לעידן ה-me2. אבל השלב הבא הוא השמדה מוחלטת של ג׳ימס בונד, וזה בסדר גמור אם אין יותר מקום לגיבור מהסוג הזה, אם הוא נמאס, לא מחדש, לא מעניין.

זה לא בסדר אם זו כניעה למשטרת המחשבות. לא יכול להיות שאסור יהיה להציג דמות של גבר מיזוגני, אבל כן אפשר יהיה להציג דמויות אלימות ושליליות מכל סוג אחר, רק כי כך קבע הפמיניזם.

אם נצנזר יצירות אומנות בגלל תכונות האופי המיזוגניות של הדמויות בהן, או בגלל הדרך בה מוצגות הדמויות הנשיות, נשאר ללא אומנות, והתהליך כבר החל. לא עם ג׳יימס בונד אלא עם לוליטה שיש קריאות להחרימו, עם למי צלצלו הפעמונים של האמינגווי ועם ספרים של קרואק, הנרי מילר ומארק טווין.

יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 534 מילים ו-1 תגובות
http://www.unz.com/isteve/u-s-national-womens-soccer-team-loses-5-2-to-14-year-old-boys/

גיא נבו: למה מונדיאל הנשים מעניין לי את הת*ת

נבחרת הולנד בכדורגל נשים מתכנסת לקראת משחק הגמר מול נבחרת ארה״ב (צילום: AP Photo/Claude Paris)
AP Photo/Claude Paris
נבחרת הולנד בכדורגל נשים מתכנסת לקראת משחק הגמר מול נבחרת ארה״ב

מצטער בנות, אין דרך נעימה להגיד את זה, אתן פשוט לא משחקות מספיק טוב.

רגע רגע, לא לזרוק עגבניות, יש אנשים שאין להם מה לאכול, וחוץ מזה עגבניות פמיניסטיות הן בטוח עגבניות אורגניות וזה נורא יקר…

אם בבית הספר היסודי פינקו אותנו בציונים על מאמץ, שקדנות וגם על סדר וניקיון, בספורט המקצועי כל זה לא מספיק. בספורט (עוד המצאה מטופשת של הפטריארכיה הלבנה ההטרוסקסואלית) מודדים הישגים. ניצחון כמו שאמר כבר מישהו, הוא לא הדבר החשוב ביותר בספורט, הוא הדבר היחיד.

כל הפקולטות למדעי המיגדר הצצות כפיטריות אחרי הגשם, לא יכולות למחוק את ההבדלים הביולוגיים, ההורמונאליים והאבולוציוניים שמבדילים בין מבנה הגוף של הגבר והאישה, חוזק השרירים, הכח, המהירות והקואורדינציה.

הכותב הוא גבר בן 54 שאלפי נשים יכולות להשפיל אותו בכל ספורט, החל בסטנגה וכלה באיגרוף, מה שלא משנה בכלל את הטענה. הגבר הממוצע חזק ומהיר מהאישה הממוצעת, והמצטיינים שבגברים עדיפים לאין שיעור (ספורטיבית) על המצטינות שבנשים.

54 היה אגב גם הגיל של בובי ריגס כשהפסיד לבילי ג׳ין קינג במשחק טניס ״הקרב בין המינים״ מה שמוכיח אולי שגברים קשישים עדיף שיכתבו על ספורט נשים מאשר שינסו להתמודד עם טניסאיות על.

אבל אם בטניסאיות על עסקינן, הרי האחיות לבית וויליאמס ניסו את מזלן מול המדורג 203 בין הגברים, אלמוני בשם קרסטן בראצ׳ ובקושי חילצו נקודה. הוא מצידו טען בשחצנות גברית אופיינית שהתאים את קצב משחקו לרמה של מס׳ 600 בעולם ״בשביל לשמור על העיניין״.

אולי אני מתפרץ לדלת פתוחה כאן, הרי ברור לכולם שגברים עדיפים על נשים בספורט, לא? בעצם אי אפשר להיות בטוח בכלום היום, אבל זו הסיבה שיש הפרדה מגדרית בספורט בעולם שדורש ומקבל הסרת ההפרדה המגדרית כמעט בכל תחום אחר.

אז על מה הכעס? כי יש כעס הרי, פמיניזם בלי כעס זה לא פמיניזם.

מסתבר שהטענה היא שאליפות העולם בכדורגל נשים לא זוכה לכיסוי תקשורתי מספיק. אנחנו לא בסדר שזה לא מספיק מעניין אותנו. אף אחד לא תובע את עלבונו של הקריקט, ספורט פופולארי מאד בחלקים שונים של הפלנטה שמקבל כיסוי מזערי, או של מרוצי חלזונות שלא מעניינים אף אחד. גם ליגת הבייסבול האמריקאית לא מקבלת סיקור משמעותי במדינות רבות, אבל אם אנחנו לא מתענינים בכדורגל נשים זה בגלל שוביניזם ושנאת נשים, כי הרי הכדור הוא אותו כדור, לא?

מה לדעתכם היתה מידת העיניין בסיקור אליפות העולם בכדורסל לגברים עד מטר ושמונים? להם לא מגיעה הזדמנות? הם לא מתאמצים? או אולי ליגה לגברים לבנים? למה להפלות אותם אל מול היתרונות האתלטיים הברורים של הכדורסלנים השחורים?

יש מספר עובדות לא נעימות, שאפשר להתווכח על הגורמים להן, אבל לא על אמיתותן.

נשים עוסקות פחות בספורט; נשים מתענינות פחות בספורט; נשים מתענינות עוד פחות בכדורגל; נשים שמתענינות בכדורגל, מתענינות בדרך כלל בכדורגל גברי (ולו רק מתוך ציפיה לראות את הריבועים בבטן של כריסטיאנו רונאלדו)

אחת מן הסתירות הפנימיות (והן רבות) בטיעונים הפמיניסטיים היא מצד אחד פסילה של תכונות הנתפסות כגבריות (תחרותיות והישגיות) ומצד שני שאיפה להביא את הנשים לאותו מקום בדיוק, להקנות להן את אותן תכונות שנתפסות כרעילות אצל הגברים.

התוצאה של הסתירה הזו היא רצון עז לראות יותר נשים עוסקות בספורט תחרותי והישגי, בענפים שנתפסים כגבריים.

מצד אחד בוז עמוק לעדת הגברים היצריים עם ענפי הספורט הכוחניים שלהם, ומצד שני ״גם אנחנו רוצות!״

אני תומך נחרץ של שיוויון על דרך של הסרת מיכשולים. לא יעלה על הדעת שבנות או נשים שמעונינות לעסוק בספורט, כל ספורט שלא יהיה, לא תמצאנה את המסגרת לעסוק בו. אני הרבה פחות נחרץ בתמיכה שלי בשיוויון על דרך של פריבילגיות והשוואה מלאכותית במצבים בהם אי השיוויון הוא אינהרנטי.

הדרישה לשיוויון בסיקור בין שני אירועי ספורט שהפופולאריות שלהן בלתי ניתנת להשוואה היא מגוחכת. כמו גם הדרישה להשוואת התגמול הכספי.

אין בידי עדיין את המספרים מהאליפות האחרונה, אבל לשם דוגמא בלבד, מונדיאל הגברים ב 2014 הניב הכנסות בסך 4 מיליארד דולר, מונדיאל הנשים 73 מיליון דולר. שכר השחקנים במונדיאל הגברים היה 9% מההכנסות, שכר הנשים 13%.

בסולם הערכים שלי, גם אחרי זניחת הסוציאליזם של נעורי יש משהו שלא מסתדר לי עם אנשים שמרוויחים מאות מיליוני דולרים כדי לבעוט בכדור, אבל בתוך השגעון הזה יש הגיון פנימי, מי שמייצר כסף זוכה לתגמול.

גם בטניס, בו האחיות וויליאמס ששולטות בענף הנשי ללא עוררין מפסידות לגבר המדורג מספר 203 יש דרישה להשוואת שכר. הנשים משחקות 3 סטים והגברים 5, הכיסוי התקשורתי דומה מאד ובכל זאת העיניין והפופולריות של הטניס הגברי עדיין גדול לאין שיעור, בשם איזה שיוויון מדומה ניתן לדבר על השוואת שכר? אנחנו לא בבית הספר היסודי. אין ציון על מאמץ.

מה הנושא מחליט מי שכותב את הפוסט, לא?

גיא נבו: למה מונדיאל הנשים מעניין לי את הת*ת

נבחרת הולנד בכדורגל נשים מתכנסת לקראת משחק הגמר מול נבחרת ארה״ב (צילום: AP Photo/Claude Paris)
AP Photo/Claude Paris
נבחרת הולנד בכדורגל נשים מתכנסת לקראת משחק הגמר מול נבחרת ארה״ב

מצטער בנות, אין דרך נעימה להגיד את זה, אתן פשוט לא משחקות מספיק טוב.

רגע רגע, לא לזרוק עגבניות, יש אנשים שאין להם מה לאכול, וחוץ מזה עגבניות פמיניסטיות הן בטוח עגבניות אורגניות וזה נורא יקר…

אם בבית הספר היסודי פינקו אותנו בציונים על מאמץ, שקדנות וגם על סדר וניקיון, בספורט המקצועי כל זה לא מספיק. בספורט (עוד המצאה מטופשת של הפטריארכיה הלבנה ההטרוסקסואלית) מודדים הישגים. ניצחון כמו שאמר כבר מישהו, הוא לא הדבר החשוב ביותר בספורט, הוא הדבר היחיד.

כל הפקולטות למדעי המיגדר הצצות כפיטריות אחרי הגשם, לא יכולות למחוק את ההבדלים הביולוגיים, ההורמונאליים והאבולוציוניים שמבדילים בין מבנה הגוף של הגבר והאישה, חוזק השרירים, הכח, המהירות והקואורדינציה.

הכותב הוא גבר בן 54 שאלפי נשים יכולות להשפיל אותו בכל ספורט, החל בסטנגה וכלה באיגרוף, מה שלא משנה בכלל את הטענה. הגבר הממוצע חזק ומהיר מהאישה הממוצעת, והמצטיינים שבגברים עדיפים לאין שיעור (ספורטיבית) על המצטינות שבנשים.

54 היה אגב גם הגיל של בובי ריגס כשהפסיד לבילי ג׳ין קינג במשחק טניס ״הקרב בין המינים״ מה שמוכיח אולי שגברים קשישים עדיף שיכתבו על ספורט נשים מאשר שינסו להתמודד עם טניסאיות על.

אבל אם בטניסאיות על עסקינן, הרי האחיות לבית וויליאמס ניסו את מזלן מול המדורג 203 בין הגברים, אלמוני בשם קרסטן בראצ׳ ובקושי חילצו נקודה. הוא מצידו טען בשחצנות גברית אופיינית שהתאים את קצב משחקו לרמה של מס׳ 600 בעולם ״בשביל לשמור על העיניין״.

אולי אני מתפרץ לדלת פתוחה כאן, הרי ברור לכולם שגברים עדיפים על נשים בספורט, לא? בעצם אי אפשר להיות בטוח בכלום היום, אבל זו הסיבה שיש הפרדה מגדרית בספורט בעולם שדורש ומקבל הסרת ההפרדה המגדרית כמעט בכל תחום אחר.

אז על מה הכעס? כי יש כעס הרי, פמיניזם בלי כעס זה לא פמיניזם.

מסתבר שהטענה היא שאליפות העולם בכדורגל נשים לא זוכה לכיסוי תקשורתי מספיק. אנחנו לא בסדר שזה לא מספיק מעניין אותנו. אף אחד לא תובע את עלבונו של הקריקט, ספורט פופולארי מאד בחלקים שונים של הפלנטה שמקבל כיסוי מזערי, או של מרוצי חלזונות שלא מעניינים אף אחד. גם ליגת הבייסבול האמריקאית לא מקבלת סיקור משמעותי במדינות רבות, אבל אם אנחנו לא מתענינים בכדורגל נשים זה בגלל שוביניזם ושנאת נשים, כי הרי הכדור הוא אותו כדור, לא?

מה לדעתכם היתה מידת העיניין בסיקור אליפות העולם בכדורסל לגברים עד מטר ושמונים? להם לא מגיעה הזדמנות? הם לא מתאמצים? או אולי ליגה לגברים לבנים? למה להפלות אותם אל מול היתרונות האתלטיים הברורים של הכדורסלנים השחורים?

יש מספר עובדות לא נעימות, שאפשר להתווכח על הגורמים להן, אבל לא על אמיתותן.

נשים עוסקות פחות בספורט; נשים מתענינות פחות בספורט; נשים מתענינות עוד פחות בכדורגל; נשים שמתענינות בכדורגל, מתענינות בדרך כלל בכדורגל גברי (ולו רק מתוך ציפיה לראות את הריבועים בבטן של כריסטיאנו רונאלדו)

אחת מן הסתירות הפנימיות (והן רבות) בטיעונים הפמיניסטיים היא מצד אחד פסילה של תכונות הנתפסות כגבריות (תחרותיות והישגיות) ומצד שני שאיפה להביא את הנשים לאותו מקום בדיוק, להקנות להן את אותן תכונות שנתפסות כרעילות אצל הגברים.

התוצאה של הסתירה הזו היא רצון עז לראות יותר נשים עוסקות בספורט תחרותי והישגי, בענפים שנתפסים כגבריים.

מצד אחד בוז עמוק לעדת הגברים היצריים עם ענפי הספורט הכוחניים שלהם, ומצד שני ״גם אנחנו רוצות!״

אני תומך נחרץ של שיוויון על דרך של הסרת מיכשולים. לא יעלה על הדעת שבנות או נשים שמעונינות לעסוק בספורט, כל ספורט שלא יהיה, לא תמצאנה את המסגרת לעסוק בו. אני הרבה פחות נחרץ בתמיכה שלי בשיוויון על דרך של פריבילגיות והשוואה מלאכותית במצבים בהם אי השיוויון הוא אינהרנטי.

הדרישה לשיוויון בסיקור בין שני אירועי ספורט שהפופולאריות שלהן בלתי ניתנת להשוואה היא מגוחכת. כמו גם הדרישה להשוואת התגמול הכספי.

אין בידי עדיין את המספרים מהאליפות האחרונה, אבל לשם דוגמא בלבד, מונדיאל הגברים ב 2014 הניב הכנסות בסך 4 מיליארד דולר, מונדיאל הנשים 73 מיליון דולר. שכר השחקנים במונדיאל הגברים היה 9% מההכנסות, שכר הנשים 13%.

בסולם הערכים שלי, גם אחרי זניחת הסוציאליזם של נעורי יש משהו שלא מסתדר לי עם אנשים שמרוויחים מאות מיליוני דולרים כדי לבעוט בכדור, אבל בתוך השגעון הזה יש הגיון פנימי, מי שמייצר כסף זוכה לתגמול.

גם בטניס, בו האחיות וויליאמס ששולטות בענף הנשי ללא עוררין מפסידות לגבר המדורג מספר 203 יש דרישה להשוואת שכר. הנשים משחקות 3 סטים והגברים 5, הכיסוי התקשורתי דומה מאד ובכל זאת העיניין והפופולריות של הטניס הגברי עדיין גדול לאין שיעור, בשם איזה שיוויון מדומה ניתן לדבר על השוואת שכר? אנחנו לא בבית הספר היסודי. אין ציון על מאמץ.

גיא נבו: למה מונדיאל הנשים מעניין לי את הת*ת

נבחרת הולנד בכדורגל נשים מתכנסת לקראת משחק הגמר מול נבחרת ארה״ב (צילום: AP Photo/Claude Paris)
AP Photo/Claude Paris
נבחרת הולנד בכדורגל נשים מתכנסת לקראת משחק הגמר מול נבחרת ארה״ב

מצטער בנות, אין דרך נעימה להגיד את זה, אתן פשוט לא משחקות מספיק טוב.

רגע רגע, לא לזרוק עגבניות, יש אנשים שאין להם מה לאכול, וחוץ מזה עגבניות פמיניסטיות הן בטוח עגבניות אורגניות וזה נורא יקר…

אם בבית הספר היסודי פינקו אותנו בציונים על מאמץ, שקדנות וגם על סדר וניקיון, בספורט המקצועי כל זה לא מספיק. בספורט (עוד המצאה מטופשת של הפטריארכיה הלבנה ההטרוסקסואלית) מודדים הישגים. ניצחון כמו שאמר כבר מישהו, הוא לא הדבר החשוב ביותר בספורט, הוא הדבר היחיד.

כל הפקולטות למדעי המיגדר הצצות כפיטריות אחרי הגשם, לא יכולות למחוק את ההבדלים הביולוגיים, ההורמונאליים והאבולוציוניים שמבדילים בין מבנה הגוף של הגבר והאישה, חוזק השרירים, הכח, המהירות והקואורדינציה.

הכותב הוא גבר בן 54 שאלפי נשים יכולות להשפיל אותו בכל ספורט, החל בסטנגה וכלה באיגרוף, מה שלא משנה בכלל את הטענה. הגבר הממוצע חזק ומהיר מהאישה הממוצעת, והמצטיינים שבגברים עדיפים לאין שיעור (ספורטיבית) על המצטינות שבנשים.

54 היה אגב גם הגיל של בובי ריגס כשהפסיד לבילי ג׳ין קינג במשחק טניס ״הקרב בין המינים״ מה שמוכיח אולי שגברים קשישים עדיף שיכתבו על ספורט נשים מאשר שינסו להתמודד עם טניסאיות על.

אבל אם בטניסאיות על עסקינן, הרי האחיות לבית וויליאמס ניסו את מזלן מול המדורג 203 בין הגברים, אלמוני בשם קרסטן בראצ׳ ובקושי חילצו נקודה. הוא מצידו טען בשחצנות גברית אופיינית שהתאים את קצב משחקו לרמה של מס׳ 600 בעולם ״בשביל לשמור על העיניין״.

אולי אני מתפרץ לדלת פתוחה כאן, הרי ברור לכולם שגברים עדיפים על נשים בספורט, לא? בעצם אי אפשר להיות בטוח בכלום היום, אבל זו הסיבה שיש הפרדה מגדרית בספורט בעולם שדורש ומקבל הסרת ההפרדה המגדרית כמעט בכל תחום אחר.

אז על מה הכעס? כי יש כעס הרי, פמיניזם בלי כעס זה לא פמיניזם.

מסתבר שהטענה היא שאליפות העולם בכדורגל נשים לא זוכה לכיסוי תקשורתי מספיק. אנחנו לא בסדר שזה לא מספיק מעניין אותנו. אף אחד לא תובע את עלבונו של הקריקט, ספורט פופולארי מאד בחלקים שונים של הפלנטה שמקבל כיסוי מזערי, או של מרוצי חלזונות שלא מעניינים אף אחד. גם ליגת הבייסבול האמריקאית לא מקבלת סיקור משמעותי במדינות רבות, אבל אם אנחנו לא מתענינים בכדורגל נשים זה בגלל שוביניזם ושנאת נשים, כי הרי הכדור הוא אותו כדור, לא?

מה לדעתכם היתה מידת העיניין בסיקור אליפות העולם בכדורסל לגברים עד מטר ושמונים? להם לא מגיעה הזדמנות? הם לא מתאמצים? או אולי ליגה לגברים לבנים? למה להפלות אותם אל מול היתרונות האתלטיים הברורים של הכדורסלנים השחורים?

יש מספר עובדות לא נעימות, שאפשר להתווכח על הגורמים להן, אבל לא על אמיתותן.

נשים עוסקות פחות בספורט; נשים מתענינות פחות בספורט; נשים מתענינות עוד פחות בכדורגל; נשים שמתענינות בכדורגל, מתענינות בדרך כלל בכדורגל גברי (ולו רק מתוך ציפיה לראות את הריבועים בבטן של כריסטיאנו רונאלדו)

אחת מן הסתירות הפנימיות (והן רבות) בטיעונים הפמיניסטיים היא מצד אחד פסילה של תכונות הנתפסות כגבריות (תחרותיות והישגיות) ומצד שני שאיפה להביא את הנשים לאותו מקום בדיוק, להקנות להן את אותן תכונות שנתפסות כרעילות אצל הגברים.

התוצאה של הסתירה הזו היא רצון עז לראות יותר נשים עוסקות בספורט תחרותי והישגי, בענפים שנתפסים כגבריים.

מצד אחד בוז עמוק לעדת הגברים היצריים עם ענפי הספורט הכוחניים שלהם, ומצד שני ״גם אנחנו רוצות!״

אני תומך נחרץ של שיוויון על דרך של הסרת מיכשולים. לא יעלה על הדעת שבנות או נשים שמעונינות לעסוק בספורט, כל ספורט שלא יהיה, לא תמצאנה את המסגרת לעסוק בו. אני הרבה פחות נחרץ בתמיכה שלי בשיוויון על דרך של פריבילגיות והשוואה מלאכותית במצבים בהם אי השיוויון הוא אינהרנטי.

הדרישה לשיוויון בסיקור בין שני אירועי ספורט שהפופולאריות שלהן בלתי ניתנת להשוואה היא מגוחכת. כמו גם הדרישה להשוואת התגמול הכספי.

אין בידי עדיין את המספרים מהאליפות האחרונה, אבל לשם דוגמא בלבד, מונדיאל הגברים ב 2014 הניב הכנסות בסך 4 מיליארד דולר, מונדיאל הנשים 73 מיליון דולר. שכר השחקנים במונדיאל הגברים היה 9% מההכנסות, שכר הנשים 13%.

בסולם הערכים שלי, גם אחרי זניחת הסוציאליזם של נעורי יש משהו שלא מסתדר לי עם אנשים שמרוויחים מאות מיליוני דולרים כדי לבעוט בכדור, אבל בתוך השגעון הזה יש הגיון פנימי, מי שמייצר כסף זוכה לתגמול.

גם בטניס, בו האחיות וויליאמס ששולטות בענף הנשי ללא עוררין מפסידות לגבר המדורג מספר 203 יש דרישה להשוואת שכר. הנשים משחקות 3 סטים והגברים 5, הכיסוי התקשורתי דומה מאד ובכל זאת העיניין והפופולריות של הטניס הגברי עדיין גדול לאין שיעור, בשם איזה שיוויון מדומה ניתן לדבר על השוואת שכר? אנחנו לא בבית הספר היסודי. אין ציון על מאמץ.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
הכל נכון. אבל בוא נמשיך את ההגיון. למה בעצם שישדרו בארץ כדורגל ישראלי אם הקבוצה הכי טובה בישראל לא מתקרבת לקבוצה בינונית מברזיל? נבחרת ישראל לא העפילה למונדיאל מאז ימי חודורוב, למה אני... המשך קריאה
הכל נכון. אבל בוא נמשיך את ההגיון. למה בעצם שישדרו בארץ כדורגל ישראלי אם הקבוצה הכי טובה בישראל לא מתקרבת לקבוצה בינונית מברזיל? נבחרת ישראל לא העפילה למונדיאל מאז ימי חודורוב, למה אני צריך לממן את הנבחרת הזאת מהמיסים שלי? אם כסף ציבורי הולך לכדורגל הגברים הנחות שיש כאן ושעות שידור יקרות מוקדשות לקבוצות ישראליות נחותות אז למה בעצם שלא יקדישו זמן וכסף לכדורגל נשים? בשני המקרים יש כאן עניין אידאולוגי שבא לפני ההישג הספורטיבי הטהור. אחרת אני מבקש לבטל את כל התקצוב הציבורי של כדורגל - גברי או נשי - בישראל ומי שרוצה לראות משחקים - שיסתכל על ברזיל וארגנטינה בטלוויזיה, שם יודעים לשחק.
עוד 679 מילים ו-4 תגובות

פטריארכיה והמפלצת מתחת למיטה

הפמיניסטיות לא ינוחו עד שהפטריארכיה לא תיפול. מה זה תיפול? תתרסק, תישבר לחתיכות, תישרף, תעלה בעשן ולא יישאר ממנה זכר. רק שזה לא יקרה אף פעם, כי אולי זה בעצם כבר קרה.

לפני שלוש מאות שנה קריאת הקרב נגד הפטריארכיה היתה יכולה להישמע מהפכנית, היום היא מלמדת בעיקר על חוסר עניין וידע בגאופוליטיקה, בהיסטוריה ובמדע. מדובר בפמיניזם אמוציונלי, שזורק סיסמאות נדושות ולא מדויקות, מה שמצער בעיקר את מי שסולד מהטיעון השוביניסטי שקובע שנשים אינן מסוגלות לטיעונים רציונליים ולא רגשיים.

עוד לא מצאתי שני אנשים שמסכימים אפילו על הפירוש המדויק של המושג פטריארכיה, על אחת כמה וכמה קשה להסכים על שאלת קיומו או אי קיומו בעולם המערבי בימינו. יש שטוענים שאף פעם לא היה דבר כזה, יש שהיה ואיננו ויש כאלה שאומרים שהוא הכוח שעדיין שולט בעולם מאחורי הקלעים, כמו האילומינטי, זקני ציון או הבונים החופשיים.

מה שברור הוא שלהמשיך ולהשתמש באותו מושג ששימש בתקופה בה לנשים לא היתה זכות הצבעה בבחירות, זכות לירושה ולעבודה מחוץ לבית, תקופה בה מעמדן החוקי היה נחות בכל לזה של הגברים, זו הגזמה על גבול הפרובוקציה.

אפשר להתווכח על השאלה אם ישראל מקיימת משטר אפרטהייד בשטחים, אבל מי שיטען שבתוך גבולות המדינה אזרחי ישראל הפלסטינים חיים במשטר אפרטהייד הוא פרובוקטור. אפליה? יש. גזענות? יש. דורש שיפור? כן. אפרטהייד? איבדתם אותי.

להמשיך לקרוא לפירוק הפטריארכיה זו לא רק פרובוקציה, זה גם חוסר כבוד כלפי המאבק וההישגים של הpמיניסטיות שלחמו והשיגו נצחונות עצומים. זכויות שרק לפני  50-80 שנה לא היו עולים על הדעת. אז אני לא אומר שהעבודה נגמרה, יש עוד מה לעשות, אבל אפשר להחליף תקליט. אין פטריארכיה, אנחנו לא חיים בחברה שבאופן מובהק מפלה נשים בחוק, זכויותיהן שוות לאלה של הגברים, בחלק מהמקרים הן אפילו מופלות לטובה.

אני חושש רוב רובן של הפמיניסטיות לא ממש התעמקו בכתבים של כמילה פיגליה או של רוי באוומייסטר על הפטריארכיה, או טרחו לבדוק את דעתם של הפסיכולוגים האבולוציוניים שהפטריארכיה היא בעצם המצאה של הנשים שתרמה להתפתחות ולהשרדות המין האנושי, יותר קל הרי להרים שלטים ולזרוק סיסמאות.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 309 מילים

גבריות רעילה ושקרים אחרים

גברים רבים מרגישים בשנים האחרונות שהם תחת מתקפה תקשורתית, חברתית ומשפטית. מתקפה מאורגנת ומתוזמרת על יד ארגונים פמיניסטיים למיניהם, ארגונים שבעבר נלחמו עבור זכויות שוות לנשים, והיום נדמה שמאבקן השתנה והפך ל״מלחמה״ נגד הגברים, ואפילו נגד מושג הגבריות עצמו.

מאד קשה לכתוב כתב הגנה על הגבריות מבלי להיות משויך אוטומטית לקבוצה פריבילגית שנמצאת בפאניקה מפני מה שנראה כמו איבוד זכויות היתר שלה.

אכן יש בין מבקרי ומתנגדי הפמיניזם לא מעט גברים מהסוג הזה, אבל חשוב להבחין בין ביקורת רציונלית שנשמעת (גם אם בקול רפה וחושש) מצד אנשים שתפיסתם היא ליברלית, ובין שמרנים ריאקציונרים, שמנצלים את הלהט והתוקפנות הפמיניסטית כדי להגן על תפיסת עולמם שמבוססת לא פעם על שנאת נשים וכרוכה בדרך כלל בשמרנות דקדנטית כלפי זרים, מהגרים, וכל מה שהם רואים כאיום על הסדר החברתי שהם הנהנים העיקריים ממנו.

שיטת ״איש הקש״ היא טקטיקה לעוסה עד זרא אבל אפקטיבית, בשילוב עם ad hominem fallacy בצורת התקפה אישית על הדובר במקום על עמדותיו, כל ניסיון שלי להבעת דעה ביקורתית כלפי הפמיניזם או מה שאני רואה כרדיפת גברים, הופכת אותי למטרה מיידית להכפשות מהסוג הזה, קל מאד להמנע מויכוח רציונלי אם הטוען מתויג כשונא נשים, שמרן, מתנגד הפלות ופטריארך פריבילגי.

ובכל זאת בתור מי שמחזיק בעמדות ליברליות אני מרגיש חובה לצאת נגד מה שנראה לי כמלחמה שגויה, מיותרת ומזיקה נגד הגבריות בכלל והגברים כפרטים.

לא, אני לא חושב כמו דונלד טראמפ ש״מסוכן להיות גבר״ בימים אלה באשמת הפמיניזם, ברור לי שגברים, בעיקר לבנים והטרוסקסואלים הם עדיין במעמד של כח ולא בדיוק מיעוט נרדף. אבל אני מצטער, זה לא תירוץ ולא הצדקה למסע ההכפשה, הזלזול וההשתקה של גברים.

יהודים במדינות המערב גם הם מעמד פריבילגי, מבוסס, אשר מחזיק בעמדות כח לא פרופורציונלית למספרם באוכלוסיה. זה לא אומר שאנחנו לא יכולים למחות כאשר אנחנו רואים מתקפות אנטישמיות, הכללות והכפשות. לא יעלה על הדעת שכל ניסיון מחאה נגד אנטישמיות יענה בזלזול ששמור למעמד פריבילגי ובכיין שמנסה לשמור על זכויות היתר שלו, אבל זה בדיוק מה שקורה לגבר שמוחה נגד ההכללות, ההאשמות והשנאה שמופנות כלפינו כל יום, שעה שעה.

70% ממקרי הרצח של ילדים עד גיל חמש מתבצע על ידי נשים, רובם אמהותיהם. כשמדובר על ילדים מתחת לגיל שנה השיעור עולה לכתשעים אחוז. מדובר כאן בנשיות רעילה? אימהות רעילה? מישהו מעיז להשמיע טענה מופרכת כזאת?

אין דבר כזה נשיות רעילה, כמו שאין גבריות רעילה.

התנהגויות נשיות רעילות אפשר למצוא למכביר.

נשים שדורשות או מתמרנות גברים לקיום יחסי מין, בידיעה שהם אינם מעונינים ״כי גברים תמיד רוצים״ זו לא אגדה אורבנית, כולנו מכירים ויודעים על התנהגות כזאת.

נשים שמאיימות בפגיעה עצמית בסיטואציה של פרידה שנכפית עליהן.

נשים שנוקטות באלימות כנגד גברים בידיעה שהסיכויים קלושים שיצטרכו לתת את הדין על כך.

נשים שמשקרות וטוענות שהן משתמשות באמצעי מניעה, או ממציאות הריון לא קיים כדי ״לבדוק״ את תגובת הגבר שאיתן.

נשים שמתלוננות על אלימות או ניצול במשפטי גירושין או אחזקת ילדים כמניפולאציה להשגת סימפאטיה מצד בית המשפט.

נשים שמתרצות התנהגות שלילית בסיבות ״הורמונאליות״

נשים שמפגינות חוסר אונים מדומה כלפי סיטואציה מאיימת כדי לתמרן גבר לסייע להן.

נשים שסבורות שגברים ״חייבים להן״ משהו בגלל שקיימו יחסי מין איתן.

גם מקרים של הטרדה מינית מילולית ואפילו פיזית, מצד נשים אינם נלקחים ברצינות. ברור לגמרי שהסיטואציה איננה דומה בגלל הבדלי הכח בין המינים ותחושת הסכנה האמיתית שמרגישות מוטרדות מינית לעומת הסכנה הפחותה שאליה חשופים הגברים, אבל הטרדה זו התנהגות רעילה בכל מקרה, הלא כן?

אין לי שום כוונה לכתוב מניפסטו נגד נשיות רעילה, אני לא מאמין בקיום מושג כזה.

האמת היא שלכולנו, גברים ונשים מותר להיות זבלים מניפולאטיביים והרסניים, כל עוד אין בכך עבירה על החוק, לא ברור לי ידו של מי מין המינים על העליונה בתחרות המניפולאציה הרגשית והאלימות המילולית, וזה גם לא כל כך משנה.

לגברים ולנשים דפוס התנהגות שונה, ולא מדובר רק בקונסטרוקציה חברתית ופטריארכיה, מדובר באבולוציה. המשפט הידוע של הביולוג תאודוסיוס דובזאנסקי, מזכיר לנו שלביולוגיה אין משמעות מבלי שמפרשים אותה לאור האבולוציה.

האבולוציה סידרה לנו חלוקת תפקידים בין נשים לגברים, חלוקה שאין לנו שום סיבה לקבל או לקדש בחברה המודרנית, אבל חלוקה שהשפיעה על דפוסי התנהגות באופן שאסור להתעלם ממנו.

האבולוציה נתנה לנו את הגבריות ואת הנשיות שסייעו למין האנושי לשרוד ולהתקדם.

הגבריות היא חיובית, בדיוק כפי שהנשיות היא כזו. שתיהן תוצאה של מיליוני שנות אבולוציה, שהביאו אותנו הלום, לטוב ולרע.

גבריות פירושה רמות אנרגיה גבוהות, בטחון עצמי, התמדה, סקרנות, אומץ, אלטרואיזם ונטיה מולדת להגנה על החלש. לפני שסוקלים אותי באבנים, לא אמרתי וגם לא אומר שנשים אינן ניחנות בתכונות האלה, בוודאי שכן. אבל האבולוציה שדאגה לכך שגברים ייצרו פי עשרים יותר טסטוסטרון מנשים, הורמון שאחראי על חלק גדול מהתכונות האלה ועל היכולת הפיזית לנצל אותן.

ברור שנשים ניחנות בתכונות דומות, כמו שגברים יכולים להיות אמפאטים ורגישים, אבל מי שמתעלם מההבדלים הביולוגיים משפיעים על ״הגבר הממוצע״ מול האישה הממוצעת״ חוטא לאמת, ומנסה לכפות את תפיסותיו האידיאולוגיות על המציאות.

התכונות הגבריות סייעו למין האנושי לכל אורך הדרך. גברים חזקים והחלטיים הבריחו את הנמרים מהמערות, והביסו את הנאצים. גברים הגנו על משפחתם מאיומים פיזיים וכלכליים והורישו תכונות אלה לצאצאיהם.
אנחנו חייבים לגבריות (ולנשיות) את עובדת קיומנו כמין.

תכונות כמו אלימות, ניצול, חוסר רגישות ותוקפנות אינן תכונות גבריות, הן תכונות אנושיות שקיימות אצל נשים וגברים, ומהוות סיכון ואיום בעיקר אצל גברים בגלל כוחם הפיזי. 90% מהתינוקות בני פחות משנה נרצחים על ידי אימותיהן, האלימות אצל נשים, בשונה מאשר אצל גברים מתבטאת בדרך כלל כלפי בני משפחה קרובים ופגיעים. גברים אלימים הם אלימים כלפי הסביבה באופן כללי, וגם לא פעם כמובן כלפי נשים וילדים.

הגבריות, כמו הנשיות זכאים לכבוד והערכה. התנהגויות רעילות על כל סוגיהן, אלימות, ניצול ופגיעה בחפים מפשע צריכות להיות מוקעות ונרדפות ע״י חברה שוחרת חוק וצדק.

אנחנו כחברה מודרנית לא מחוייבים ל״חלוקת העבודה״ שסידרה לנו האבולוציה. כולנו רוצים חברה שמושתתת על חופש זכויות והזדמנויות, לא צריך לציית לאבולוציה, אבל אי אפשר שלא לקחת אותה בחשבון.

תגיות
עוד 885 מילים ו-1 תגובות

אינטגרציה בבורגר ראנץ׳

ערסים, צ׳חצ׳חים ועוד מילים שהיום לא יפה להגיד הן חלק מהזכרונות שלי כפריבילג אשכנזי בקרית ביאליק.

באחד מהביקורים האחרונים שלי בארץ,  כמה אירועים שזה לא המקום לפרטם, טלטלו אותי טלטלה עזה עד כדי אוורור וניעור פינות חשוכות ששכחתי מקיומן. במסגרת הפירוק וההרכבה מחדש של חוויות ותובנות צפה בזכרוני חוויה עתיקה שלא בהכרח קשורה לטלטול האמור, אבל אולי דוקא כן.

החוויה הנ"ל קשורה קשר הדוק באזור בו העברתי את רוב שנות ילדותי המאוחרות, איזור הידוע לשמצה בשם "הקריות", ולא סתם הקריות אלא קריה אחת ושמה קרית ביאליק, מעוזם של עולים מגרמניה הלא הם היקים המפורסמים שנשלטה ביד רמה במשך מי יודע כמה שנים על ידי ראש העיר האגדי קרלינר.

קרית ביאליק של ילדותי לא היתה עיר אלף הכיכרות שהיא היום, הגנן של העיריה בתקופתו של קרלינר לא פרק את תסכוליו האומנותיים בשתילת פרחים צבעוניים בכל כיכר ותחת כל דקל רענן. את הצמחים לגינות הציבוריות הוא היה קונה במשתלה של הורי במושב כפר ביאליק הסמוך, והם היו צבעוניים פחות, צנועים יותר ומקומיים יותר.

בקרית ביאליק של ילדותי היתה אינטגרציה. גילינו לראשונה שיש אנשים שלא באו מגרמניה ואפילו לא מרוסיה או מפולניה אלא ממקומות אחרים ומוזרים. אנשים שלא דיברו כמונו, לא התלבשו כמונו, לא חשבו כמונו ובגלל שהם היו כל כך שונים ואלימים ומפחידים שיכנו אותם בשכונה מרוחקת – צור שלום, ליד בית הקברות, במרחק עצום עבורינו שהתרוצצנו ממקום למקום באופניים. לצור שלום אי אפשר היה להגיע באופניים, או ככה זה נראה לנו אז.

האנשים האלה מצור שלום היו מתרכזים בהמוניהם בצומת הבורגר ראנץ'. אם אתם לא יודעים מה זה צומת הבורגר ראנץ' אז אתם לא מהקריות, שזה לא נורא, או שאתם צעירים מדי, שזה גם לא ממש נורא, כי המזללה הנ"ל כבר מזמן לא שוכנת בפינת דרך עכו ושדרות ההסתדרות ובעצם גם ההסתדרות כבר לא שם, ולשדרה בכלל קוראים גושן שזה כמו קרלינר אבל של קרית מוצקין.

היום הצומת נקראת צומת מוצארט, ויש בשינוי השם הזה משהו סימבולי, אני בטוח בזה אבל טרם פיענחתי אותו.

האירוע מן העבר שנזכרתי בו בביקורי האחרון והוא הסיבה לפוסט הנוסטלגי – מלנכולי הזה התרחש כולו בצומת הבורגר ראנץ' והוא כולו מופת לאינטגרציה או שמא לחוסר האינטגרציה בקרית ביאליק 1982.

כבר לא היינו ממש ילדים, חלקנו כבר היה בצבא. יאיר למשל בדיוק חזר ממסע בטירונות של סיירת גולני והיינו צריכים לסחוב אותו על הידיים ממקום למקום כי הוא לא יכל לדרוך על הרגליים, שחר היה בחופשה בלתי נגמרת אחרי שנפצע בטירונות של הנדסה קרבית ואני הצוציק עוד חיכיתי לגיוס. רק חזרתי אז מטיול באירופה והרגשתי כמו כולנו שהעולם הזה קטן עלי. יום שישי בערב בדרך לבית של איל, עוצרים לקנות בירות בבורגר ראנץ'. אני בלנצ'יה בטא ספורט, המכונית הכי כיפית שיכולתם להעלות על הדעת באותה תקופה, שחר לצידי במושב הקדמי ויאיר נאנק מכאבי מסע האלונקות תחוב במושב האחורי.

בקבוקי  הגולדסטאר (או שמא מכבי? זכרוני מתעתע בי…) בידינו, שחר ואני חוזרים בהליכה לכיוון האוטו כשאנחנו נתקלים בטיפוס צור שלומי טיפוסי, מה שהיום מכנים ערס ואז בקושי עיכלנו את עובדת קיומו לצידנו. "אחי תביא איזה בירה בחיית אמא'שך" אני לא בטוח שזה בדיוק מה שהוא אמר, בטח המשפט הזה התערבל לי בזכרון עם סלנגים וביטויים מאוחרים שלא היו מקובלים בשנות השמונים, אבל זו היתה רוח הדברים ללא ספק.

את משפט התגובה של שחר אני זוכר לעומת זאת כאילו זה קרה אתמול אחר הצהריים – “ בא תתקרב ואני אדחוף לך אותה בתחת" היתה התשובה האלגנטית. לא היינו מודעים אז לרגישות המיוחדת של ערסים לעניין "הכבוד" והערס הנ"ל לא חשב לצאת פריאר ולשתוק על עלבון מהסוג הזה.

עד שהגענו לאוטו, נכנסנו פנימה והתרווחנו במושבים הספורטיביים של הלנצ'יה, הערס התפצל לארבעה ערסים שהקיפו אותנו מכל הכיוונים, מטלטלים את האוטו לא ממש בעדינות ומשדרים לכיוונינו באופן חד משמעי את חוסר שביעות הרצון שלהם מהתנהגותנו ומקיומנו באופן כללי ובודאי מקיומנו הספציפי והזחוח בתוך מכונית הספורט האלגנטית.

זאת בכלל קורבט, ממש לא לנצ׳יה
זאת בכלל קורבט, ממש לא לנצ׳יה

בשלב הזה התוכנית היתה להתקדם בנסיעה איטית ולהתרחק מהמקום ביללת צמיגים בליווי תזמורת של גידופים ואולי איזה בקבוק או שניים מתעופפים, לא שום דבר לכתוב עליו.

אבל התוכניות סוכלו ברגע שאחד מארבעת המוסקטרים, שהפכו באופן מסתורי לשישים בערך, הניף לכיווננו צינור השקיה מאלומיניום תוך כוונות ברורות לבדוק את עמידות היפהפיה האיטלקית לחבטות אלימות. מאיפה צינור השקיה מאלומיניום  בצומת הבורגר ראנץ' בודאי תשאלו,  ובכן, זוהי אחת מאותן תעלומות שמטילות צל על תיאור השתלשלות המאורעות בכל אירוע היסטורי, אך לא ניתן להן לעורר ספק בדבר נכונותו של האירוע או אמינותו של הזכרון.

בשלב זה התרחש נס. טוב, לא נס ממש, ניסון כזה קטן, בלתי מוסבר מבחינה מדעית.  כטיבם של ניסים גם הנס הספציפי הזה לא ממש שיפר את מצבנו אלא דווקא סיבך אותו לא מעט. יאיר מיודענו שעד לאותו הרגע היה שותף פסיבי לארוע, נאנק מכאבים ממרבצו במושב האחורי, החלים באורח פלא מכל מכאוביו ובתרגיל שלא היה מבייש את הודיני הגדול הצליח לפתוח את דלת הלנצ'יה ולהשחיל את גופו הדואב בין משענת המושב של שחר לבין הדלת הקדמית (רק דלתות קדמיות יש לאוטו הזה, ספורט אמרתי כבר, לא?) ולפני שהספקנו להגיד "ערס", מה גם שאז בימי טרום דודו טופז המילה המקובלת היתה צ'חצ'ח שהיא ארוכה יותר, הוא היה עסוק בחילופי מהלומות, לא מילוליות, עם הטיפוס נושא צינור ההשקיה.

בחוסר חשק בולט נאלצנו לצאת מהאוטו ולחוש לעזרתו שכן שישים הערסים לא הפסיקו להתפצל כהרגלם, והפכו להיות משהו כמו מאתיים בשלב הזה. אם החלטתם שהתאורים שלי אמינים כמו תיאורי הפגנת ארבע מאות האלף שהתרחשה פחות או יותר באותה תקופה הרי אתם צודקים מן הסתם, אבל תאמינו לי, היו שם הרבה ערסים. הרבה יותר מדי.

מהומה כזו לא זכיתי לראות כל כך מקרוב לא קודם ולא לאחר מכן. המוני אדם בפרצופים מעוותים משנאה הקיפו אותנו והחליפו איתנו מהלומות מהסוג המילולי והפיזי לסירוגין. סכינים נשלפו, לשמחתי ככל הנראה לצורכי סגירת חשבונות פנימיים. אף אחד מאתנו לא נחתך, אבל מתנדב מגן דוד אדום שיצא כדי לנסות ולהרגיע חזר למשרדו כשהתלבושת הלבנה שלו מעוטרת בכתמים אדומים, ככל הנראה כתוצאה ממפגש עם אחד מן הסכינים הנ“ל.

באחת מן ההפוגות הופיע מורדי. בחור עב בשר שהכרנו מבית הספר. למרות שהוא לא היה "משלנו" אחדים מאתנו החליפו איתו מילות ברכה מפעם לפעם, וחלק מאתנו הוא אפילו הכיר בשם. מורדי, למרות חזותו המאימת ביותר היה ככל הנראה בעליה של נפש טהורה ומשכין שלום בפוטנציה. הוא החל מיד במבצע הרגעת רוחות שכלל צעקות, איומים ותלישת אוזניים לאחדים מחבריו הערסים ובמקביל הוא טרח להודיע לנו שנוכחותנו במתחם הבורגר ראנץ' לא רצויה ושעדיף היה שנתפזר לעינינינו, הכל לטובתנו כמובן.

תוך כדי "מבצע מורדי" וכשתשומת ליבנו היתה נתונה למרות שהוא ניסה להטיל על חבריו, התגנב יצור שפל מאחורי, והוריד על ראשי השאנן את קורת העץ הכבדה שנשא בידיו, ללא כל התגרות ממשית מצידי. הרעש של החבטה התפשט בסביבה, והעולם הקיף אותי שש או שבע פעמים ונעצר.
בשלב כלשהו חשבתי שאיבדתי את חוש השמיעה שלי כי לא שמעתי כלום פרט לשקט סמיך, אבל מסתבר שהחבטה גרמה לרושם עז כל כך, שכולם פשוט השתתקו באחת ושלחו מבטים מודאגים לכל עבר.

לכולם היה ניסיון בהסתבכות בקטטות מסוגים כאלה ואחרים אבל ככל הנראה מדובר היה בערסים צעצוע שקורבן נפש לא היה בתוכניות שלהם. 
כמה מאלה שעד לאותו רגע הפגינו באופן ברור חוסר אהדה מוחלט לקיומי הפיזי, התקרבו אלי לראות האם שלום לי וחשש קל היה במבטם. לא ברור לי אם בדאגה כנה מדובר היה או שהמח האנליטי שלהם כבר חישב את משמעות המעורבות בקטטה קטלנית לגבי התיק הפלילי שלהם והחליט שלטובת כל הצדדים המעורבים עדיף שאשאר בחיים.

עד הים אינני יודע אם פספסנו כאן הזדמנות לידידות נפלאה בינינו לבין הערסים, בזכות ההתקרבות הרגעית שחווינו בעקבות החבטה בראשי. לא היתה לנו הזדמנות לבדוק את זה מכיוון שמתנדב מד"א השטינקר צלצל למשטרה וזו שלחה את מיטב בניה הידועים בשם "הבולשת"  על מנת לפזר את ההתקהלות. שלוש מכוניות "סמויות" ועוד שתי ניידות הגיעו ביללת סירנות וחריקת צמיגים, וכדי להוכיח לנו שהמילה אינטגרציה היתה יותר בגדר משאת נפש מאשר מצב עינינים עובדתי, התעלמו משלושתינו באופן מוחלט והחלו לדחוס לתוך הניידות ככל הבא ליד ערסים שנקרו על דרכם.

אחד הראשונים להדחף לתוך ניידת היה כמובן מורדי מיודענו, שככל הנראה היתה לו היכרות מוקדמת עם שוטרינו האמיצים. עד כדי כך היה ברור לכולנו באותה תקופה מי הם הרעים, מי הם הטובים, למי מותר לדבר עם השוטרים ומי יעשה טוב אם ישתוק במהלך הלילה בבית המעצר, שהעזנו לפנות לשוטרים ולדרוש מהם לשחרר את מורדי מייד כי "הוא רק ניסה לעזור". השוטרים נענו לבקשתנו ואנחנו זכינו בהגנה של מורדי לתמיד. לפחות בתיאוריה, כי בפרקטיקה לא ראינו אותו יותר מעולם. גם בבורגר ראנץ' לא ביקרנו במשך כמה שנים לאחר מכן, היינו עסוקים בשלב הבא של האינטגרציה בשרות הצבאי.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,319 מילים
״אלימות כלכלית״ זה שם נהדר, ושוב הנשים המסכנות שלא מסוגלות לחיות בזוגיות בריאה או מאוזנת (הפעם לא מדובר בבעל מכה אלא ״אלים כלכלית
הפגנה נגד אלימות נגד נשים (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90

אחת מתוך חמש בעלך לא מרשה לך לבדוק את חשבון הבנק? זאת אלימות

"הן לא מודעות לכך שהן סובלות מאלימות, אבל את הסימנים הכחולים שלהן אנו רואים בחשבון הבנק" ● כל אישה חמישית בישראל סובלת מאלימות כלכלית - אך הממשלה לא מקצה משאבים לטיפול בתופעה ● יוזמה של המפקחת על הבנקים, ד"ר חדווה בר, מסייעת לחלק מהנפגעות

סגירה