ספרו של ארננדו דה-סוטה: "תעלומת הקפיטליזם, מדוע השוק החופשי מצליח במערב ונכשל בכל מקום אחר" (סדרת שיבולת, הוצאת סלע מאיר, 2022) הוא ספר דחוס במידע החוזר על עצמו, ולא הצלחתי לצלוח את כולו.

בספר הגדוש הזה יש כמה עקרונות החוזרים בכתיבה ובטבלאות. אחד מהם הוא: "בכוונתי להוכיח בספר זה שהמכשול הגדול ביותר המונע מיתר חלקי העולם להנות מהקפיטליזם הוא חוסר היכולת שלהם לייצר הון" (עמ' 12).

לא צלחתי את כל הספר הגדוש הזה, שאחד מעקרונותיו הוא: "בכוונתי להוכיח בספר זה שהמכשול הגדול ביותר המונע מיתר חלקי העולם להנות מהקפיטליזם הוא חוסר היכולת שלהם לייצר הון"

כשמדובר על החזקת משאבים, לשיטתו:

"הם מחזיקים במשאבים הללו בדרכים לקויות: בתים שבנויים על אדמות שזכויות הבעלות עליהן אינן רשומות כהלכה, עסקים קטנים עם אחריות משפטית לא מוגדרת, מפעלים היושבים במקומות הנסתרים מעיניהם של בעלי הון ומשקיעים" (עמ' 14).

וכאן מובא העיקרון העיקרי של הספר:

"התושבים העניים של המדינות הללו, המונות חמש שישיות מכלל האנושות, אכן מחזיקים בבעלותם דברים, אך הם חסרים את התהליך של ייצוג הקניין שלהם ויצירת הון. יש להם בתים אך לא הוכחת בעלות; יבול, אך לא שטרי מכר; עסקים, אך לא רישומי חברות" (עמ' 15).

בהמשך מבהיר המחבר ש"הספר הזה הוא ניסיון מחודש לתור אחר מקור ההון כדי להסביר כיצד ניתן לתקן את הכשלים הכלכליים של מדינות עניות" (עמ' 17).

עטיפת הספר "סודות הקפיטליזם"

לגבי תהליך המעבר מהכפר לעיר והקושי הכרוך בכך, מביא המחבר דוגמאות רבות. אחת מהן עוסקת במתפרה, שצוות המחקר והמחבר הקימו בפאתי לימה ליצירת עסק חדש וחוקי. לצורך קבלת האישורים עמל הצוות שש שעות ביום, במשך 289 ימים (!) רק כדי לרשום את העסק.

כעבור מספר עמודים מופיע הרישום בתרשימים, באותיות קטנות ובצורה לא ברורה.

בין הון פעיל להון מת יש לטענתו פער משמעותי: "לפי החישובים שלנו, השווי הכולל של הנדל"ן המוחזק בידי העניים בעולם השלישי ובמדינות קומוניסטיות לשעבר, ללא רישום חוקי של בעלות, הוא לפחות 9.3 טרליון דולר" (עמ' 41).

ההון המת הזה נובע מכך שקיומם של נכסים דורש רשימות ושטרי בעלות שמספקות מערכות הקניין הרשמיות. "קשה ביותר לנייד בשוק נכס, שההיבטים הכלכליים והחברתיים שלו אינם מקובעים במערכת קניין רשמית" (עמ' 52). זהו המשפט החוזר והנשנה בספר.

"התושבים העניים של המדינות הללו, המונות חמש שישיות מכלל האנושות, אכן מחזיקים בבעלותם דברים, אך הם חסרים את התהליך של ייצוג הקניין שלהם ויצירת הון"

גם הפירוט הבא, כלהלן, חוזר בספר:

"הון נולד באמצעות ייצוג בכתב בשטר בעלות, בנייר ערך, בחוזה וברישומים אחרים מהסוג הזה של התכונות הכלכליות המועילות ביותר ביחס לנכס, בשונה מההיבטים של הנכס המרשימים יותר מבחינה חזותית. […] הקניין אינו הבית עצמו אלא מושג כלכלי ביחס לבית, שמוטמע בתוך ייצוג חוקי. משמעות הדבר היא שייצוג רשמי של הקניין הוא נפרד מהנכס שהוא מייצג" (עמ' 55).

במילים אחרות: "בהפכו בעלי אינטרסים ביחס לרכוש לבעלי אחריות, הקניין הרשמי ברא אנשים פרטיים מתוך ההמון (עמ' 59). זאת ועוד: "באמצעות הפיכת הנכסים לנזילים, על ידי קישור בין בעלים לנכסים, בין נכסים לכתובות ובין בעלות לאכיפה, ובעזרת הנגשת המידע על ההיסטוריה של הנכסים והבעלים, מערכות קניין רשמיות הפכו את תושבי המערב לרשת של שחקנים עסקיים שאפשר לזהות כל אחד מהם ולהטיל עליו אחריות אישית" (עמ' 63).

מול נתונים אלו עומדת כלכלת העולם השלישי, ובאוקראינה למשל מחצית הכלכלה השחורה היא 50% מהתמ"ג.

דה סוטה חוזר ומפרט את המידע המשקף את תובנותיו הכלכליות הניתנות לסיכום קצר, אך עושה זאת בהרחבה, שוב ושוב. למשל:

"נסעתי פעמים רבות למדינות מתקדמות כדי לברר כיצד המומחים לזכויות קניין במדינות אלו מציעים לשלב נכסים חוץ חוקיים במדינה מסוימת לתוך מערכת אחת של קניין חוקי. עכשיו, כשמאחוריי 13 שנים ואלפי קילומטרים, ובשיער מעט יותר אפור, אני יכול לומר שבדקתי כמעט בכל ארגון במדינות המתקדמות שעוסק בזכויות קניין – החל מחבריי בלשכת רישום מקרקעין של בריטניה ובלשכת רישום המקרקעין של אלסקה ועד למקבילה שלהן ביפן. אף לא לאחד מהם הייתה תשובה" (עמ' 109).

המשפט הזה חוזר בספר: "הקניין אינו הבית עצמו אלא מושג כלכלי ביחס לבית, שמוטמע בתוך ייצוג חוקי. משמעות הדבר היא שייצוג רשמי של הקניין – נפרד מהנכס שהוא מייצג"

המחבר מקדיש פרק לארצות הברית ביחס לקניין הלא חוקי ומקדיש לכך יריעה לא מעטה, אבל ספק אם היא תעניין את הקורא, זה שלא עוסק בהיבטים המשפטיים של הקניין.

כך למשל גם לגבי שני התרשימים אודות תהליך ההיוון: "התנועה מכיוון הון מת  לכיוון הון חי", הנכתבים כמו שאר התרשימים באותיות קטנות ונותנים מידע קשה לקריאת יודעי דבר. בעמוד 185 נשברתי ולא המשכתי עוד. אולי הספר נועד לאנשי סוד מקצועיים אך לא לקהל הרחב, גם זה האינטלגנטי.

יוסי ברנע הוא מוסמך האוניברסיטה הפתוחה בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים. בעבר היה מזכיר עמותת "אני ישראלי" שפעלה להכרה בלאום הישראלי. כתב ביקורות על ספרים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים שונים.