השבוע שוב השביתו מורים מכל רחבי הארץ את הלימודים במחאה על שכרם. במחאה הזאת לוקחים חלק מורים ותיקים, כאלו שהעבירו את מרבית חייהם בבתי ספר. אך משתתפים בה גם מורים צעירים, המתכננים להמשיך ולבלות בכיתות את המשך חייהם המקצועיים אך כרגע מלאי ספקות לגבי יכולתם לשרוד שם. הם פצחו במחאה על שכרם, שנמוך ב-40% מהשכר הממוצע במשק ונמוך עוד הרבה יותר ממקביליהם בעלי השכלה או ניסיון דומה.

השבוע שוב השביתו מורים מכל רחבי הארץ את הלימודים במחאה על שכרם, הנמוך ב-40% מהשכר הממוצע במשק. במחאה הזאת לוקחים חלק מורים ותיקים וצעירים

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

משרד האוצר מצדו לא ממהר לחלוקת כספים נוספים ואף מציב הגבלות והתניות רבות לכל צעד שלא יבוא בעתיד. מאז פורסמה מחאתם, נחשפנו גם למגמה גוברת של קולות, אם בעיתונות הכלכלית ואם ברשתות החברתיות, המציבים גם הם התנגדות חריפה להעלאת שכרם של המורים.

המתנגדים מעלים שורה של טענות, אשר מרביתן ברבור ניו-ליברליסטי פסאודו-אחראי על כמות מוגבלת של משאבים והרצון לשמור על "הוצאה ממשלתית מינימלית". בפועל הם מבטאים חוסר רצון להשקיע בחינוך, תוך זלזול אינהרנטי בעבודתם וחשיבותם של המורים.

בית ספר, אילוסטרציה (צילום: kyo azuma on Unsplash)

בפועל המצב דווקא הפוך. מורים טובים יותר מובילים תלמידים ללמוד יותר, להיות שאפתניים יותר וכתוצאה מכך גם להצליח יותר. תלמידים שמצליחים יותר הופכים לעובדים מצליחים יותר, ועובדים שמצליחים יותר משלמים יותר מיסים לקופת המדינה.

אין זה מפתיע שהמורים מוחים על שכרם. מחקר שנערך באוניברסטית בר-אילן, מצא כי שכר המורים בישראל נמצא בתחתית הדירוג ביחס ל-38 המדינות המפותחות החברות ב-OECD. המורים בישראל הופכים ממורמרים לנוכח העובדה ששכר המורים בגרמניה, למשל, גבוה פי 2-3 מזה של המורים בישראל, ואפילו עמיתיהם הטורקים מרוויחים עשרות אחוזים מעליהם.

אין זה מפתיע שהמורים מוחים על שכרם. מחקר שנערך באוניברסטית בר-אילן, מצא כי שכר המורים בישראל נמצא בתחתית הדירוג ביחס ל-38 המדינות המפותחות החברות ב-OECD

סוגיית השכר המחריפה מובילה לכך שמערכת החינוך הפסיקה כבר מזמן למשוך אליה את המוכשרים והאיכותיים ביותר. צעירים מוכשרים ואידאליסטיים רבים נאלצים לוותר על חזונם ועל חלומם לטובת מקצועות "פרקטיים" דוגמת עריכת דין או פיתוח תוכנה.

ולא כי אלו חולמים להתעשר, אלא כי הם חפצים בקיום חיים בסיסיים ומכובדים, כאלו שלא מתאפשרים עם משכורת של מורה. בטח שלא על רקע עליית המחירים המשתוללת, החל מהמחירים המפורסמים ביד2 וכלה באלו המתנוססים על המדפים בסופר.

גם רבים מאלו שמחליטים בכל זאת לקפוץ למים של מקצוע ההוראה, מחליטים לנוס על נפשם לאחר שנים בודדות. אלפים כאלו, רק בשנים האחרונות. איך אפשר להאשים אותם? במקרים לא מעטים, החלפת הסביבה החינוכית בסביבה טכנולוגית, גם אם בתפקיד התחלתי שאיננו מצריך שום הכשרה, תניב פי 2 או פי 3 יותר כסף עבור המורה המשתדרג/ת, שלא נדבר על התנאים המקיפים המתווספים.

כל אלו, יוצרים שני נזקים אדירים שפוגעים בחינוכו של דור העתיד:

1

הראשון הוא מחסור ממשי וגובר של אלפי מורים במערכת החינוך, מה שגורם לביטול כמות גדולה של שיעורים, לירידת היחס האישי לתלמיד וכן לוויתורים ופשרות כואבות בפרקטיקה הלימודית והחינוכית.

2

הנזק השני, הוא ההסתפקות בכוח אדם ברמה בינונית. כאמור, השכר הנמוך והמחסור מאלצים את מערכת החינוך לקבל כמעט כל דורש, בלא תלות במוטיבציה המניעה אותו, רמתו המקצועית או נחישותו. אלו יוצרים מערכת חינוך שלרבים ממוביליה התיאור מורה בינוני יהווה מחמאה אדירה, הישגיהם נמוכים והם בעלי אכפתיות מועטה כלפי תלמידיהם. אנשים אלו מבלים עם התלמידים כמות זמן אדירה, השפעתם עליהם מכרעת ודמותם הלימודית והמקצועית של ילדי ישראל מתעצבת במידה רבה בדמותם.

סוגיית השכר המחריפה מובילה לכך שמערכת החינוך הפסיקה כבר מזמן למשוך אליה את המוכשרים והאיכותיים ביותר. צעירים רבים כאלה נאלצים לוותר על חזונם לטובת מקצועות "פרקטיים"

מקצוע הוראה שילווה בשכר גבוה יותר יאפשר מורים איכותיים, מוצלחים ואכפתיים יותר. אלו ימשכו את תלמידיהם מעלה מעלה. הם יובילו לכך שתלמידים רבים יותר יסיימו בגרות בהצלחה, הם יעלו את רמתם הלימודית, ישפרו את השכלתם ויהפכו אותם ליצרניים, שאפתיים ומוכשרים יותר. וכתוצאה מכך גם לעובדים שמרווחים משכורות גבוהות יותר.

גם מצב של גידול מתון בלבד בהכנסות העובדים העתידיים, גידול של 4%, מציב בפנינו הגיון כלכלי מובהק מאחורי הצעד להעלאת שכר המורים. שכר העובדים השכירים בישראל הוא כ-600 מיליארד שקל בשנה, עלייה של 4%, תייצר תוספת הכנסות של 24 מיליארד שקל בשנה.

מס ההכנסה הממוצע לעובד בישראל הוא 22.5%, כך שהעלאת שכר המורים צפויה להניב תוספת של כ-5.5 מיליארד שקל בהכנסות שנתיות ממיסים. יותר מפי 2.5 מהתוספת הנדרשת על מנת להעלות את שכר המורים הממוצע ב-10%. זאת מבלי לקחת בחשבון תועלות כלכליות נוספות כמו האצת הצמיחה או עלייה בגביית מיסים עקיפים דוגמת מע"מ.

החזר ההשקעה לא יהיה מיידי, אבל דבר אחד ברור באופן מובהק: יש הגיון כלכלי בהעלאת שכר המורים – לא רק שהיא לא תהווה עול על קופת המדינה, היא דווקא תגדיל אותה

טענה זאת אינה מייתרת את הדיון הערכי. ברור שלהעלאת שכר המורים ישנה גם חשיבות מוסרית וחברתית. כחברה שטוענת להצבת החינוך והערכים במיקום גבוה בסדר העדיפויות, ברור שאנו מצפים גם לתועלות אדירות שלא ניתן לכמת בכסף, דוגמת אנשים ערכיים יותר, תרבותיים יותר ואולי אפילו מאושרים יותר.

טענת הכדאיות הכלכלית נועדה להראות שהעלאת שכר המורים איננה רק בגדר צעד מותרות פרוגרסיבי, ואיננו מתבצע מתוך פטרונות או נדבה, אלא מהווה תכנון ציבורי חכם בעל הגיון כלכלי סדור ועמוק.

גל פליישמן עוסק בייעוץ ותכנון אסטרטגי. בוגר החוג למדע המדינה ויחסים בינלאומיים. כותב על המפגש בין אסטרטגיה וכלכלה לחברה ופוליטיקה.