הדיקטטורה של הלייק

ברני סנדרס וקרדי בי, צילום מסך
ברני סנדרס וקרדי בי, צילום מסך

 

עד כמה משפיע יוטיוב, או יותר נכון, האלגוריתם של יוטיוב, על הפוליטיקה? מאמר של הניו יוורק טיימס מאמץ את מה שהתחולל בברזיל בשנים האחרונות כמקרה בוחן.

ישר למסקנה הסופית: ז'איר בולסונרו, נשיא ברזיל, היה ונשאר מחוקק אנונימי שולי, במקום להיות היום האיש החזק בברזיל.

הנסיקה של בולסונרו, שנמנה עם הימין הקיצוני, מייצגת תופעה של השנים האחרונות: יוטיוב הפכה לפלטפורמה המועדפת על הימין הקיצוני.

הנסיקה של בולסונרו, שנמנה עם הימין הקיצוני, מייצגת תופעה של השנים האחרונות: יוטיוב הפכה לפלטפורמה המועדפת על הימין הקיצוני

לולא מנוע ההמלצות האוטומטי של יוטיוב, כך מודים מי שמזדהים כימין הקיצוני בברזיל – מתנועות השטח ועד המחוקקים – לא היתה יכולה להיות להם האחיזה הרחבה והמהירה כל כך.

סיפור אמיתי: איך חיפוש תמים של סרטוני הדרכה לנגינה על גיטרה – הוביל נער נורמטיבי "ליפול" על מורה לגיטרה חובבן ופרנואיד, בעל דעות ימין קיצוניות, שמשלב הדרכת נגינה בתאוריות קונספירציה רחבות נגד מערכת החינוך, פמיניסטיות ופוליטיקאים מהמיינסטרים.

צפיה אחת ממושכת, זה כל מה שצריך, כדי שאלגוריתם ההמלצות האישיות לגולש יגיב מעתה והלאה בשטף סרטוני תעמולה וקונספירציה בכל כניסה לאתר.

האסקלציה לא באה לידי ביטוי רק בנפח התכנים המוצעים, אלא גם בחריפותם. בבנאליות מרושעת מוצעים להקלקה סרטונים פרובוקטיביים יותר ויותר, כדי לשמר את ההובלה עם סף גירוי מאמיר שישאיר את הגולשים באתר כמה שיותר זמן.

התוצאה – לזכות אלגוריתם ההמלצות האישיות משויכים שבעים אחוז מסך זמן הצפיה של גולשים באתר. ההערכות הן שהפלטפורמה מכניסה כבר מעל למיליארד דולר בחודש לחברת האם גוגל.

גוגל רכשה ב-2006 את יוטיוב ב-1.65 מיליארד דולרים בלבד. באותם ימים ביקרו באתר בחודש אחד רק כ-30 מיליון איש, לעומת כ-2 מיליארד היום.

ככל שהימין הקיצוני מחזק אחיזה בתודעה הציבורית, קולות מובילים בו למדו להשתמש בתכני וידאו קונספירטיביים כנשק. הם מציעים לקהל הצופים הגדל שלהם גם מטרות: קבוצות אחרות בעמם

האלגוריתם של יוטיוב גם מעצב בפועל את דעותיהם הפוליטיות של רבים. אנשים נכנסים מחויכים לקושש תשובות בנושאים תמימים, ויוצאים מבועתים ומעורערי אמון במערכת שחינכה אותם.

זאת לאחר שמנוע-המלצות מתוכנת חשף אותם לקונספירציות פרי מוחן הקודח של נפשות בודדות הסובלות מפרנויות כאלה שמבקשות, ממניעים אנוכיים, לפתות אותם להתלוות אליהם למחילת ארנב, שבסופה מובטח גן-עדן של ערך עצמי, ביטחון ונחמה. למרבה האירוניה, כל זה נפוץ במיוחד דוקא בקהילות של פשיסטים.

ככל שכדור השלג מתגלגל, והימין הקיצוני מחזק אחיזה בתודעה הציבורית, קולות מובילים בקרבו למדו להשתמש בתכני וידאו קונספירטיביים כנשק. הם מציעים לקהל הצופים הגדל שלהם גם מטרות: קבוצות אחרות בעמם, אותן ניתן להאשים שהם מקור החרדות שאורבות לכולנו.

כך מסופר על פעילה למען זכויות נשים בשם דבורה דיניץ, ש"כוכב" יוטיוב מהימין הקיצוני, שאת שמו לא נאזכר, העלה סרטונים תוצרת בית, בהם האשים אותה בהפצה של נגיף הזיקה. אבסורדי ככל שזה נשמע, דבורה נאלצה להימלט ממדינתה, אחרי שקיבלה איומים על חייה.

בברזיל לשיטה זו יש כבר שם: "לינצ'אמנטו" – מלשון לינץ'. אחד מחלוצי השימוש בה הוא בולסונרו, שהאשים אקדמאים שמאלנים כבר ב-2012 במזימה: לאלץ בתי-ספר לחלק לתלמידים "ערכות גאווה" כדי להמירם להומוסקסואליות

בברזיל לשיטה זו יש כבר שם: "לינצ'אמנטו" – מלשון לינץ'. אחד מחלוצי השימוש בה הוא לא אחר מנשיא ברזיל הנוכחי.

כבר ב-2012 האשים בולסונרו אקדמאים, המזוהים עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית בברזיל, בחרישת מזימה – לאלץ בתי-ספר לחלק לתלמידים "ערכות גאווה" במטרה להמיר ילדים לנטיות מיניות הומוסקסואליות.

מעריצים שאימצו את דרכו של בולסונרו, טוענים לזכות השיטה, ואומרים בפה מלא שהם "רוצים שירגישו פחד, זו המטרה", ושזו "מלחמת תרבות שאנחנו מנהלים".

בסאו-פאולו שוכן אולי המקור להפצת התכנים הפוליטיים הימניים-קיצוניים. ארגון "Movimento Brasil Livre" (בתרגום: התנועה לברזיל חופשית), נוסד במטרה להסית להדחתו ב-2016 של דילמה רוסף, הנשיא המכהן דאז, שהשתייך למחנה השמאל בברזיל.

עיתונאי הניו-יורק טיימס ביקרו במטה שלהם, והופנו לדלת עם הכיתוב "מחלקת יוטיוב", עליה אמר המארח "היא הלב הפועם כאן". בפנים היו שמונה גברים צעירים שהתגודדו סביב תוכנת עריכה.

אחד מהם פיטשפ את דמותו של בניטו מוסוליני עבור סרטון וידאו, שיטען שהפשיזם מקורו אינו בימין, ושזו היתה טעות היסטורית לשייך ביניהם.

אחד השותפים-מייסדים של הארגון אמר "יש לנו כאן משהו שאנחנו מכנים הדיקטטורה של הלייק". "המציאות", כך אמר, "נקבעת על ידי מה שהופך להכי ויראלי".

בעודו מדבר, סרטון יוטיוב באורך שעתיים כבר החל לשבות את ברזיל. הסרטון נקרא "1964", על שם שנת המהפכה הצבאית. הסרטון טוען שהמהפכה היתה הכרחית כדי להציל את ברזיל מהקומוניזם.

שמונה גברים צעירים התגודדו סביב תוכנת עריכה. אחד מהם פיטשפ את דמותו של בניטו מוסוליני עבור סרטון וידאו, שיטען כי מקור הפשיזם אינו בימין, ושזו טעות היסטורית לשייך ביניהם

אותו נער חובב נגינה על גיטרה שחיפש ביוטיוב שיעורים, אמר שהסרטון הזה שיכנע אותו שהמורה שלו "פיברקה" את הזוועות תחת השלטון הצבאי.

אחד המורים שנפל קורבן לאלימות משיטת ה"לינצ'אמנטו" אמר, שזה הציף מחדש זכרונות של עוצר צבאי, אקטיביסטים שנעלמו, ואלימות נגד אזרחים מרשויות האכיפה. "אני לא חושב שאלו היו המכות האחרונות שחטפתי", אמר.

* * *

בזו הפסימיות מסתיים לו המאמר. לעניות דעתי, נורא חבל, כי אפשר להוסיף חלק מאוד אופטימי, על ניצחון הרוח האנושית החופשית את הכוחות המדכאים. המטוטלת כבר החלה לנוע חזרה מהשפל המוסרי התקופתי שחלק מהעולם המערבי הדרדר אליו. זאת על סמך התהליכים שעברו תושבי ארה"ב.

אבל עוד קודם ההתייחסות, כדאי לזכור, שלפצח אלגוריתם ומנועי המלצות זה לא דבר קשה, ודאי לא למחנה היריב של הימין הקיצוני, שהוא רציונלי ומלומד, ולא בכדי האקדמיה תמיד מזוהה עימו.

סרטון היוטיוב טען שהמהפכה היתה הכרחית כדי להציל את ברזיל מהקומוניזם. נער שחיפש ביוטיוב שיעורי גיטרה, אמר שהסרטון שכנע אותו שהמורה שלו "פיברקה" את הזוועות תחת השלטון הצבאי

שנית, הניתנים להשפעה (מהסיבות שהזכרנו – בדידות ופחד) – ניתנים להשפעה לא רק לכיוון אחד.

אם נדמיין ציר זמן, ברזיל היא מקרה בוחן למטוטלת שכעת נעה בתנופה ימינה; התהליכים בישראל מקדימים את אלו של ברזיל, כשהתנופה כבר נחלשה, אם לשפוט לפי חוסר היכולת של הימין להרכיב קואליציה בבחירות האחרונות;

ועל אותו ציר זמן, ארה"ב מקדימה את כולן בניסויים הסוציולוגי והאנתרופולוגי שהאנושות עוברת, כך נדמה, והרי התוצאות מאמריקה לפנינו: קדנציה אחת בלבד אחרי אחיזה בלתי מעורערת של הימין, הכוללת בית לבן עם נשיא רפובליקני, סנאט וקונגרס עם רוב רפובליקני, עומד/ת להיבחר נשיא/ה המשתייך/ת למחנה הסוציאל-דמוקרטיים היותר פרוגרסיביים.

אלו שמו להם למטרה גלויה את פירוק הרשתות החברתיות המונופוליסטיות, יחד עם שאר הקונגלומרטים, שהופכים את החיים לקשים מנשוא.

האירוניה היא שהמועמדים המובילים זוכים לתמיכה שרק גוברת בסקרים עם כל הופעה ציבורית. זאת למורת-רוחו של האלפיון העליון השולט במפלגה הרפובליקנית היריבה בכוח ממונו, וחולש על אמצעי התקשורת, שמתאמצים לצמצם את חשיפת המועמדים הדמוקרטים. כל זה קורה לא מעט בזכות אותן רשתות חברתיות, בהן שולטות החברות המאוימות בפירוק.

איך מועמדים "שרופים" (כמאמר עורכי ynet על יו"ר מפלגת העבודה והמועמדת לראשות הממשלה בזמנו, שלי יחימוביץ' הסוציאל-דמוקרטית) עושים זאת?

טקטיקה פשוטה אחת לדוגמא: למקרה שהאלגוריתם "ישופצר" במטרה להעלים אותם מתוצאות חיפוש (כפי שהעלים אצלנו שניים מתוך שלושת הפרקים של "מגש הכסף") – מושיטים ידיים למובילי דעת קהל אמיצים ובעלי פרספקטיבה הסטורית, ומהם לקבל חיבוק פומבי אוהב.

קרדי בי, למשל, הראפרית החצופה והאהובה מהברונקס, סיפקה חיבוק כזה לסנאטור היהודי ברני סנדרס.

אליטה תרבותית וסלבס עם נפח עוקבים ענק, שתורמים רבות לתעבורה הדיגיטלית – החברות שמאחורי מנועי ההמלצות לא יכולות להעז להפסיק לקדם.

כך קורה, שמאות זמרים ושחקנים הוליוודיים גאים להעניק את שמם והמוניטין שלהם לנציגי החירות והשוויון, כמו גם את הגישה למאות מיליוני העוקבים הנאמנים שלהם.

לפצח אלגוריתם ומנועי המלצות זה לא דבר קשה – גם למחנה השמאל. שנית, הניתנים להשפעה (מהסיבות שהזכרנו – בדידות ופחד) – ניתנים להשפעה לא רק לכיוון אחד

לאחר בחירות 2020, מרגע שתוצאות הבחירות לקונגרס – בהן הביס השמאל את הימין – יתרחבו גם לסנאט ולבית הלבן, ברית הקונגלומרטים-אוונגליסטים, ותשתית הברוט-פורס בכוח-הממון של הימין הלא-מוסרי, תפורק לחתיכות מפוקחות ממשלתית.

זהו מהלך גלובלי צפוי, ומה יעשה אז הימין הקיצוני – ללא הפטלפורמות הלא מפוקחות, שבגלל תאוות בצע אפשרו לקונספירציות ועלילות דם להציף אותנו ב-"שוק החופשי" לרעיונות ואפשרו לו להתארגן?

נמרוד גז-חבר הוא איש שמאל פרוגרסיבי. סוציאל-דמוקרט. אתאיסט. רודף צדק אמת ושוויון בין בני האדם כולם. תובע אחריות על החלשים. ציוני שמאמין שהעם היהודי חייב להיות אדון לגורלו. נולד בעיר. גדל במושב. התחנך בעיקר בחינוכית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,175 מילים
סגירה