נמרוד גז-חבר
הזמן של
נמרוד גז-חבר

נמרוד גז-חבר הוא איש שמאל פרוגרסיבי. סוציאל-דמוקרט. אתאיסט. רודף צדק אמת ושוויון בין בני האדם כולם. תובע אחריות על החלשים. ציוני שמאמין שהעם היהודי חייב להיות אדון לגורלו. נולד בעיר. גדל במושב. התחנך בעיקר בחינוכית

פוסט בחירות יש דרך שלישית

"יש רק שתי ממשלות על הפרק: בראשותי, או של השמאל ושל המפלגות הערביות" ~ בנימין נתניהו (18.09.2019).

הרי לכולנו ברור שיש גם אפשרות שלישית, אבל בנסיונו לשכנע ללכת לפזר את הכנסת בפעם השניה בארבעה חודשים, וללכת לבחירות בפעם השלישית בתוך שנה, ממחיש נתניהו שוב את האידאולוגיה הימנית הרפובליקנית (אלט-רייט). לפיה, כדאי לנו להפסיק מרצון לחיות בעולם של פשרות, ולהעדיף עולם שיש בו רק הכרעות.

ביטוי לאידאולוגיה זו אפשר למצוא בכל נושאי הליבה של חיינו:

1

הכרעה מנחה את האידאולוגיה הימנית הכלכלית – בשוק החופשי הקפיטליסטי תמיד החזק מנצח (תשאלו את תושבי גבעת עמל).

2

הכרעה משתלבת מצוין גם עם האידאולוגיה המדינית של הימין – בעולם שיש בו הכרעה, זה ברור מאליו שאין פסול למנוע זכות הצבעה מבני אדם. אפרטהייד מתקבל בשוויון נפש, הוא חלק בלתי-נמנע במשחק של הכרעה.

3

הכרעה משתלבת מצוין גם עם יחס הימין לדת-מדינה – כפיה דתית איננה כפיה, אלא הכרעה, לגיטימית.

*  *  *

העניין הוא, שההיסטוריה האנושית רצופת המלחמות התפתחה וייסדה את שיטת המשטר הדמוקרטית, כפתרון סופי לחיים תמידיים תחת איום. מייסדי הדמוקרטיה בנו אותה כך, שפשרות תהיינה תמיד המטרה. שילובי כוחות, ידיים, רעיונות – בין מייצגי הקבוצות השונות של העם, למען מטרות משותפות.

מייסדי הדמוקרטיה בנו אותה כך, שפשרות תהיינה תמיד המטרה. שילובי כוחות, ידיים, רעיונות – בין מייצגי הקבוצות השונות של העם, למען מטרות משותפות

השיטה מכריחה את נבחרי הציבור למצוא את המכנים המשותפים ביניהם. היא  מאלצת אותם להיות מתחשבים ולנהוג בכבוד כדי לא לשרוף גשרים ביניהם, כי מי יודע מתי יזדקקו אחד לשני בעתיד, ובהכרח גם לשמש דוגמא אישית. שיטה של פשרות היא שיטה ששומרת על אחדות, שיטה של בני תרבות.

אבל מה שקורה כשצד אחד מסרב לכללי המשחק? קיטוב. פיצול. אלימות. החיים עצמם הופכים גיהנום, במציאות חונקת של אי-צדק ואיום תמידי, כשחזקים מכריעים חלשים שיטתית. כל זאת, כשהיחידים שיכולים לעצור אותם, אלו שמחזיקים בסמכויות המדינה, טופחים להם על הכתף במקום לעצור אותם.

לא משנה כמה חזקים אנחנו חושבים שאנחנו, תמיד יהיה דג גדול יותר מאיתנו שיכריע/ידכא גם אותנו. בקונטקסט הזה, ציטוט כמו "לנצח נחיה על החרב", לא נשמע רק כמו תפישת עולם, אלא כמו תוכנית.

לא משנה כמה חזקים אנחנו חושבים שאנחנו, תמיד יהיה דג גדול יותר מאיתנו שיכריע/ידכא גם אותנו. בקונטקסט הזה, ציטוט כמו "לנצח נחיה על החרב", לא נשמע רק כמו תפישת עולם, אלא כמו תוכנית

כיצד ומתי התרחש השינוי במפלגת הליכוד? הרי במשך עשורים הליכוד כן היתה מפלגה ממלכתית. בראשה עמדו דמויות, שקיבלו על עצמן כללי משחק של פשרה. בתקופה זו המערכת הפוליטית תיפקדה וייצרה צדק לעם, בזכות שיתופי פעולה בין כל המפלגות לכל המפלגות, בין אם היה הליכוד בשלטון ובין אם לאו.

התשובה היא, שהשינוי החל מאז שנבחר נתניהו ליו"ר הליכוד בפעם הראשונה. מאז ועד היום, ספקטרום המפלגות איתן הליכוד מוכן לשתף פעולה הצטמצם משמעותית, וזה כמובן לא מקרי.

תחילת תהליך ההיפרדות מהממלכתיות החל בתקופת שלטון העבודה בראשות רבין. נתניהו חצה גבולות וכללים רבים וסטה מהדרך שהתוו קודמיו. בכך נתניהו הוכיח שכללי המשחק לא חלים עליו.

מי ששמעו היטב את המסר, היו קבוצות קטנות בחברה שבליבם ייחלו לשינוי כללי המשחק הדמוקרטיים. קבוצה זו של אנשים מערערים על הכללים, מתוקף אמונותם ושאיפתם לשיטת משטר אחרת, נושנה. קבוצה זו עברה מתמיכה במפלגתם לתמיכה בליכוד, ונשאה את נתניהו לשלטון ע"י התפקדות לליכוד.

היו קבוצות קטנות בחברה שבליבם ייחלו לשינוי כללי המשחק הדמוקרטיים. קבוצה זו של אנשים מערערים על הכללים, מתוקף אמונותם ושאיפתם לשיטת משטר אחרת, נושנה

כשזיהו את שינוי אופי מצביעי מפלגתם: ממלכתיים לאנטי-ממלכתיים, הדמויות הבכירות בליכוד נטשו אותה והקימו את קדימה, עם ח"כים ממפלגות ממלכתיות אחרות.

את הבחירות מפלגת קדימה ניצחה בגדול, כשהעם מוכיח שהפנים היטב מהות ויתרונות השיטה הדמוקרטית כמשחק של פשרות – אותה מייצגת קדימה, לעומת חזון של הכרעות – אותו ייצג הליכוד.

ניצחון גוש "הפשרה" בבחירות האחרונות מוכיח שגם עשור רצוף של ניסיונות אינדוקטרינציה ובליץ תעמולה אגרסיבי נגדו, לא הצליח למנוע מאזרחי ישראל להעדיף את האחדות והפשרה.

נמרוד גז-חבר הוא איש שמאל פרוגרסיבי. סוציאל-דמוקרט. אתאיסט. רודף צדק אמת ושוויון בין בני האדם כולם. תובע אחריות על החלשים. ציוני שמאמין שהעם היהודי חייב להיות אדון לגורלו. נולד בעיר. גדל במושב. התחנך בעיקר בחינוכית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 588 מילים

כשצד אחד בלבד מכבד את מערכת הכללים

הבהלה הקבועה – היא המפתח האסטרטגי שמבטיח לימין הרפובליקני, גם בארץ, ניצחונות חוזרים בבחירות במלחמת החורמה נגד יריביו בזירה הפוליטית.

הימין הרפובליקני הישראלי בחר שלא לפעול לאור ערכים או מורשת. במקומם יש רק טקטיקה, ובחירה זו עוד תגרור כתב אישום היסטורי בבגידה נגד האסטרטגים במפלגות הימין שהתפצלו לזרם נפרד. זרם הסוגד לניצחון פוליטי בכל מחיר. מתי כתב האישום יגיע? רק כשנפסיק להיות מבוהלים.

בכל רגע נתון יכול השמאל להנחית מכת ברק על הימין הרפובליקני, שתחרוץ את דינו להפוך להיסטוריה. המטען החשמלי בין הפשיזם למגילת העצמאות גובר בכל פעם, שאסטרטגים החדשים במפלגות הימין חוצים את הגבולות, מפנים גב לממלכתיות, לזהות ולמורשת, ופועלים כנגד השיטה הדמוקרטית כולה.

ההיסטוריה הוכיחה שדרך קיצור מובילה אל סמכויות המדינה, אם כורתים ברית עם השטן, ונוקטים באמצעים פשיסטים של סימון אויבים מבפנים. ותמיד יהיו החלשים שיבחרו לקחת שאולה בצומת. בכל פעם שזה קורה, כמו נגיף אדפטיבי, רמת התחכום של הנגיף עולה. הגיע הזמן שגם רמת התחכום של מערכת החיסון תעלה.

ותמיד יהיו החלשים שיבחרו לקחת שאולה בצומת. בכל פעם שזה קורה, כמו נגיף אדפטיבי, רמת התחכום שלו עולה. הגיע הזמן שגם רמת התחכום של מערכת החיסון תעלה

נסכים על הנחת יסוד, שהמערכת הדמוקרטית הפוליטית איננה מתפקדת, אלא כששני הצדדים משחקים לפי אותם הכללים. בעבר, כשטובת הכלל היתה בקונצנזוס, שת"פ בין מפלגות יריבות היה אפשרי.

אבל לכולנו ברור שהיום המציאות שונה, מספיק שנריץ קדימה לסצנה אחת זכורה ששווה אלף מילים, לח"כ מהימין, יו"ר הקואליציה דויד ביטן, שמצווה על קואליציית מפלגות הימין בגערות "בעד" ו-"נגד", כיצד להצביע על הצעות חוק, כאיש אחד, בהתאם לקריטריון אחד ויחיד – מי המגישים. קואליציה לחיים, אופוזיציה למוות. ושום שיקול אחר.

עוד דוגמא שזכורה היטב, שלט אחד בודד "אשם עד שתוכח חפותו", אותו ליקט הימין והשתמש בו כדי להדגים כיצד השמאל הוא הוא שמפר את כללי המשחק, לא חלילה ראש הממשלה, שלא התפטר אחרי המלצת משטרה להעמידו לדין.

אלו פעמים בודדות מיני רבות, בהן הימין זרק מפתח שוודי אל תוך המערכת. בכל פעם שהימין מחבל במערכת הפוליטית, שובר גלגלי שיניים וכללי משחק, הוא מיד נענה בביקורת. אלא שבאופן אבסורדי, חברי הכנסת ממפלגות הימין, משתמשים בביקורת עצמה – כדי להאשים את חברי הכנסת ממפלגות השמאל בנזק שנגרם למערכת.

הפסילה במומם היא פעולת מנע טקטית של הקדמת הסתה למכה, כי חברי הכנסת ממפלגות הימין עושים לשמאל את מה שהימין לא רוצה שהשמאל יעשה לו.

מה שמבטיח לפוליטיקאים מהימין, שהפוליטיקאים משמאל לא ישיבו באותו מטבע – היחיד שמצביעי הימין מבינים – הם האינסטינקטים השמאליים לפעול בעליונות מוסרית. או במילים אחרות – ההתחייבות הלא כתובה של השמאל לגונן על כללי המערכת. הפשיזם מנצח כשאנחנו והצדק הופכים לבני ערובה של המערכת.

כולם יכולים לראות מה הימין עושה, אבל מוגבלים בהתנגדות לזה מתוך מערכת הכללים. את מערכת הכללים רק צד אחד מכבד. מערכת הכללים חלה רק על השמאל. את זה בדיוק הימין מנצל

אנחנו הימין, נסית נגדכם השמאל, בשיא חדש של שפלות מוסרית, כדי שאתם השמאל, מתוקף היותכם בני ערובה של המערכת, תסלדו מאופן המחאה של עצמכם, תחדלו מלהסית נגדנו, ולא תעשו לנו את הדבר היחיד שמעשינו מצדיקים שיעשו לנו.

כולם יכולים לראות מה הימין עושה, אבל מוגבלים בהתנגדות לזה מתוך מערכת הכללים. את מערכת הכללים רק צד אחד מכבד. מערכת הכללים חלה רק על השמאל. את זה בדיוק הימין מנצל.

בעולם בלי פחד ובדידות, אין פשיזם. אבל אנחנו לא חיים בעולם אידאלי. למרות שעליונות מוסרית אמורה לעורר השראה, והצד שמתגייס להגן על המערכת אמור לזכות בתמיכה הציבורית – יש בעיה אחת שנוטים לשכוח – השמאל לא יודע על דרך אחרת להיאבק בפשיזם, מלבד לעולם לא להפסיד בחירות.

אז במקום לפרק את ארון הקבורה היחיד, היה נכון שבהפגנה הבאה היינו מביאים עוד מאה.

I need a hundred black coffins for a hundred bad men
A hundred black graves so I can lay they ass in
I need a hundred black preachers with a black sermon to tell
From a hundred black bibles, while we send them all to hell
I need a hundred black coffins, black coffins, black coffins, oh lord
I need a hundred black coffins, black coffins, oh lord, black coffins
I need a hundred
~
Rick Ross

נשאל אז, מה יקרה אם שני הצדדים יטיחו "פשיסטים" אחד כלפי השני? כמו בסצינה בסרט כשאחת הדמויות מחופשת לדמות אחרת, והיא והדמות שהתחפשה אליה נעמדים מול דמות שלישית, שלא יודעת להבדיל ביניהן. איך קובעים מי הדמות המחופשת? שואלים שאלה אישית. איך קובעים מי הפשיסט? מתחשבים בהקשר הרחב, מביאים את הצדק בחשבון.

מה יקרה אם שני הצדדים יטיחו "פשיסטים" אחד כלפי השני? כמו בסרט, כשאחת הדמויות מחופשת לדמות אחרת, והיא והדמות שהתחפשה אליה נעמדים מול דמות שלישית, שלא יודעת להבדיל ביניהן

מה שהשמאל צריך להבין זה, שכשהמערכת לא משרתת את הצדק, אין טעם יותר להגן עליה. מה הטעם? נשיל מעלינו את הכללים המגבילים, שנעדרי-מוסר מנסים לקבוע בשבילנו, ונעשה מה שצריך כדי להביא את בעלי-המצפון להחזיק בסמכויות מדינה, כי עליונות מוסרית, לפני היופמיזם, היא עשית הצדק.

נמרוד גז-חבר הוא איש שמאל פרוגרסיבי. סוציאל-דמוקרט. אתאיסט. רודף צדק אמת ושוויון בין בני האדם כולם. תובע אחריות על החלשים. ציוני שמאמין שהעם היהודי חייב להיות אדון לגורלו. נולד בעיר. גדל במושב. התחנך בעיקר בחינוכית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 748 מילים

שם המשחק הוא התנגדות

היה נחסך מאיתנו זמן יקר אילו מספיק נבחרי ציבור מהשמאל הליברלי היו מבינים, שלפי הימין הרפובליקני המקומי שלנו – בני פלוגתא לא אמורים להסכים. הסכמה, כמושג, כלל איננה קיימת "בטבע" שלהם. יש רק "הכרעה".

לכן כל ניסיון לפשרה מצידנו (כל ניסיון לפוליטיקה נורמלית) נתפש על ידם כ-"חולשה", כיוון שאם היה בכוחנו, הרי היינו כבר "מכריעים" מציאות כרצוננו.

זו מהות שבירת כללי המשחק (עוד משפט על זה בסוף).

כך קורה למשל בארה"ב, כשהרפובליקנים, בלי נקיפות מצפון, השאירו את אזרחי מדינתם עם שופט עליון אחד פחות למשך שנה שלמה(!). הם הפגינו אדישות גמורה לתקיעת מערכת המשפט והשלכותיה על הציבור, ופסלו על הסף כל מועמד שהביא הנשיא רק כי הוא דמוקרטי, ורק כדי שיוכלו אחרי הבחירות להשביע מועמד "נאמן" מטעמם (דוגמא אחת מיני רבות).

זו פוליטיקת ה-"דווקא", אותה הכרנו אנחנו, בישראל, משלטי החוצות של הליכוד בבחירות האחרונות.

מי לא זוכר את דוד ביטן כיו"ר קואליצית הימין השמרן, בדמות כרוז, מתריס בבריונות נגד האופוזיציה, בכלל בלי להקשיב לפרטי הצעות החוק שמקריא יו"ר הכנסת בזו אחר זו.

מי לא זוכר את דוד ביטן כיו"ר קואליצית הימין השמרן, בדמות כרוז, מתריס בבריונות נגד האופוזיציה, בכלל בלי להקשיב לפרטי הצעות החוק שמקריא יו"ר הכנסת בזו אחר זו

צועק "נגדדד" כל אחת מהן, כדי שיהיה ברור לח"כים של הקואליציה שנוכחים במליאה – הצעות חוק של האופוזיציה מפילים, ללא יוצא מן הכלל, ולא משנה במה הן עוסקות, רק כי הן של האופוזיציה.

התופעה הזו חדשה. עד לא מזמן מפלגות היו משתפות פעולה, מצביעות יחד על חוקים לתועלת הציבור, והרשות המחוקקת היתה מתפקדת, כשכל המפלגות היו מחויבות לערכי יסוד ציוניים, לטובת הציבור, ולשימור האחדות.

עד שחזר נתניהו מארה"ב.

את נגע שיטות המפלגה הרפובליקנית, שלא בוחלות באמצעים כדי להגיע לשלטון ולשמר אותו: הפחדה, הסתה, עלילות דם וערכים נוספים המנוגדים לאתוס הציוני – הוא הבריח לכאן, כחלק ממטלטליו כתושב חוזר.

השיטות הללו הן שהביאו לרצח רבין. הן גם אלה שהביאו מיד אחר כך להמשך ההסתה נגד ממשיכו פרס, כאילו לא קרה דבר.

את נגע שיטות המפלגה הרפובליקנית, שלא בוחלות באמצעים כדי להגיע לשלטון ולשמר אותו: הפחדה, הסתה, עלילות דם – הוא הבריח לכאן, כחלק ממטלטליו כתושב חוזר

תקשורת ציונית מקצועית הצליחה לבלום אותו בהתחלה מלפלג אותנו לחלוטין בשיטות ההרסניות הללו, ובעצם העניקה לנו עשר שנים של נורמאליות יחסית. אחרת הקרע שאותו אנו חווים היום – היה מתקיים כבר בתחילת שנות האלפיים.

אבל אז, באמצע העשור הקודם, נתניהו הבריח לארץ גם את שלדון אדלסון.

אדלסון הוא התורם הגדול ביותר של המפלגה הרפובליקנית. אחד שבכוח תקציב פרטי של מאה מיליון ש"ח בשנה – פרץ את קוי ההגנה של התקשורת שומרת הסף, והצליח סופית להחדיר לתוך אדמת ארץ ישראל כמוסות רעל רפובליקני – עליהן מוטבע השם "רוג'ר איילס".

כשלרשותנו פרספקטיבה בת עשורים וחכמה שבדיעבד, אפשר ואף חובה להפנות אצבע אל דמויות עבר כמו אותו איילס, שבכוונת זדון וממניעים תועלתניים פילגו את העם. איילס – הבריון, הדמגוג, הנקמן, המטרידן מנצל הנשים הסדרתי, שמרוב תכונות ומוניטין שליליים כל תיאור תמציתי יעשה עימו חסד, ולכן מומלץ לצפות בסרט הדוקו בן 107 הדקות אודותיו "הפרד ומשול" – הוא אחד ממחוללי הקיטוב הבולטים של העת המודרנית, שלאפלתו עדיין צועדים רבים מידי מהפוליטיקאים ממחנה הימין.

אדלסון הוא התורם הגדול ביותר של המפלגה הרפובליקנית. בכוח מאה מיליון ש"ח בשנה פרץ את קוי ההגנה של התקשורת, והצליח סופית להחדיר לארץ ישראל כמוסות רעל רפובליקני – עליהן מוטבע השם "רוג'ר איילס"

לא רבים בציבור מבינים מה אנחנו מפסידים, כמה כללי המשחק הרפובליקנים החדשים הללו משתקים ופוגעים במדינה ובאזרחים. לא רבים בציבור מבינים מתי זה התחיל, בשביל מה, ובעיקר בגלל מי נפלה עליהם המציאות הפלגנית הזאת, ההפרטות והתספורות, הפערים החברתיים, יוקר המחיה, ההדתה, השחיתות ועוד ועוד מרעין בישין.

בארה"ב, שם הפוליטיקה הרפובליקנית המקיאוולית הזאת של שלטון לשם עצמו, לשם השלטון, קיימת עשר-עשרים שנים יותר, והאזרחים כבר מתפכחים ומבינים היטב ההשלכות עליהם.

איך היתרון הזה בזמן בא לידי ביטוי? בעוד אצלנו הפוליטיקאים הסוציאל-דמוקרטים הפרוגרסיבים נדחקים החוצה מהכנסת, בארה"ב הם אלו שעוברים לקדמת הבמה, וזוכים לאור זרקורים ולהילה.

הם הפוליטיקאים שנוגעים בדיוק בשורש הבעיה הזאת, מדברים עליה, מסבירים אותה לציבור, כמה באמת הוא מפסיד, בגלל מפלגה אחת שהפסיקה לשרת את האינטרסים של האזרחים. והציבור מגיב בגל כחול.

בארה"ב, שם הפוליטיקה הרפובליקנית המקיאוולית הזאת של שלטון לשם עצמו, לשם השלטון, קיימת עשר-עשרים שנים יותר, האזרחים כבר מתפכחים ומבינים היטב ההשלכות עליהם

פוליטיקאים ותיקים כמו ברני סנדרס ואליזבת וורן, ופוליטיקאים צעירים כמו אלקסנדרה אוקזיו קורטז, לא רק שלא חוששים להיות אנטי-ממסדיים, זה הדגל המרכזי שלהם.

כי בגלל הרפובליקנים – הממסד של אז, ששירת את האזרחים והביא לצמיחה הרציפה הארוכה והגדולה ביותר בתולדות ארה"ב, שניצח מלחמת עולם, שהרחיב את מעמד הביניים, ששם מחשב בכל בית ואדם על הירח – איננו עוד.

על חורבותיו הקימו הרפובליקנים ממסד סקטוריאלי, שמשרת רק את המאיון העליון, על חשבון 99% מהאזרחים, והביא לפערים בלתי נתפסים ממש, כששלושה אנשים פרטיים מחזיקים ביותר עושר ממחצית אוכלוסית ארה"ב ביחד; ל-40% מהאוכלוסיה אין יכולת לעמוד בהוצאה חד פעמית של אפילו 400 דולר; ולראשונה, תוחלת חיים של ילדים, נמוכה משל הוריהם.

על חורבותיו הקימו הרפובליקנים ממסד סקטוריאלי, שמשרת רק את המאיון העליון, על חשבון 99% מהאזרחים, והביא לפערים בלתי נתפשים ממש, כש-3 אנשים פרטיים מחזיקים ביותר עושר ממחצית אוכלוסית ארה"ב ביחד

לכן, מעודד לקרוא את זהבה גלאון כותבת "להפסיק עם האשליה", הנה גם אצלנו יש פוליטיקאים שתוקפים את שורש הבעיה – אין אמון בממסד, כי הליכוד של נתניהו שינו פניו של הממסד.

זהבה מוסיפה, "שם המשחק הוא התנגדות", ואת זה חשוב שיבינו כל שליחי הציבור של השמאל הליברלי שטרם התעדכנו במציאות, ושעדין בטקסטים ובאמירות שלהם אפשר למצוא פירגונים למיניהם לדעות ימניות ואישים מהימין, בניסיון לבוא לקראתם, לרצותם, כדי להתפשר עימם.

שליחי הציבור האלה של השמאל – בזכות מכונת התעמולה של אדלסון הופכים שליחי הציבור האלה של השמאל לפלסטלינה בידיהם של הפוליטיקאים הרפובליקנים

חזרנו לאיך נשבר המשחק הפוליטי.

הימין הרפובליקני (והפלס"ר שלו במרחב – האלט רייט, יאיר נתניהו), מבחינתם "פיצחו" אותנו השמאל. הימין הרפובליקני מתבצר בעמדתו, וממתין בסבלנות שהשמאל הליברלי יתחיל לנוע לקראתו, מתוקף ההכרה הארכאית שלו בפוליטיקה כמשחק של פשרות.

הימין (והפלס"ר שלו במרחב, האלט רייט יאיר נתניהו), "פיצחו" את השמאל. הימין מתבצר בעמדתו, וממתין בסבלנות שהשמאל הליברלי ינוע לקראתו, מתוקף ההכרה הארכאית בפוליטיקה כמשחק של פשרות

כך, עם כל משפט שמסכים עם עוד מיתוס שהימין הרפובליקני מספר לתומכיו, קטן כגדול, השמאל הליברלי נותן לגיטימציה ציבורית לעוד בלתי-ראוי-בעליל בכנסת, ולעוד דעה אנטי-שמאל-ליברלית, קטנה כגדולה, ופועל יוצא הוא, שגבולות הגזרה של הנורמאליות עצמה, נעים לכיוונם.

משפט הסיום של זהבה הוא "כאילו שזו נורמאליות", ואמנם זהבה מתייחסת לחורבן הדמוקרטיה, אבל עצם תזוזתה של כל נורמאליות היא העיקר וזו המטרה.

על שליחי הציבור של השמאל הליברלי להתעדכן, זה חשוב מאוד להתעדכן, על מנת שהשמאל הליברלי ישיב הנורמאליות למקומה, למשחק פוליטי של שיתוף פעולה, ולא של הכרעה.

נמרוד גז-חבר הוא איש שמאל פרוגרסיבי. סוציאל-דמוקרט. אתאיסט. רודף צדק אמת ושוויון בין בני האדם כולם. תובע אחריות על החלשים. ציוני שמאמין שהעם היהודי חייב להיות אדון לגורלו. נולד בעיר. גדל במושב. התחנך בעיקר בחינוכית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,018 מילים

הדיקטטורה של הלייק

 

עד כמה משפיע יוטיוב, או יותר נכון, האלגוריתם של יוטיוב, על הפוליטיקה? מאמר של הניו יוורק טיימס מאמץ את מה שהתחולל בברזיל בשנים האחרונות כמקרה בוחן.

ישר למסקנה הסופית: ז'איר בולסונרו, נשיא ברזיל, היה ונשאר מחוקק אנונימי שולי, במקום להיות היום האיש החזק בברזיל.

הנסיקה של בולסונרו, שנמנה עם הימין הקיצוני, מייצגת תופעה של השנים האחרונות: יוטיוב הפכה לפלטפורמה המועדפת על הימין הקיצוני.

הנסיקה של בולסונרו, שנמנה עם הימין הקיצוני, מייצגת תופעה של השנים האחרונות: יוטיוב הפכה לפלטפורמה המועדפת על הימין הקיצוני

לולא מנוע ההמלצות האוטומטי של יוטיוב, כך מודים מי שמזדהים כימין הקיצוני בברזיל – מתנועות השטח ועד המחוקקים – לא היתה יכולה להיות להם האחיזה הרחבה והמהירה כל כך.

סיפור אמיתי: איך חיפוש תמים של סרטוני הדרכה לנגינה על גיטרה – הוביל נער נורמטיבי "ליפול" על מורה לגיטרה חובבן ופרנואיד, בעל דעות ימין קיצוניות, שמשלב הדרכת נגינה בתאוריות קונספירציה רחבות נגד מערכת החינוך, פמיניסטיות ופוליטיקאים מהמיינסטרים.

צפיה אחת ממושכת, זה כל מה שצריך, כדי שאלגוריתם ההמלצות האישיות לגולש יגיב מעתה והלאה בשטף סרטוני תעמולה וקונספירציה בכל כניסה לאתר.

האסקלציה לא באה לידי ביטוי רק בנפח התכנים המוצעים, אלא גם בחריפותם. בבנאליות מרושעת מוצעים להקלקה סרטונים פרובוקטיביים יותר ויותר, כדי לשמר את ההובלה עם סף גירוי מאמיר שישאיר את הגולשים באתר כמה שיותר זמן.

התוצאה – לזכות אלגוריתם ההמלצות האישיות משויכים שבעים אחוז מסך זמן הצפיה של גולשים באתר. ההערכות הן שהפלטפורמה מכניסה כבר מעל למיליארד דולר בחודש לחברת האם גוגל.

גוגל רכשה ב-2006 את יוטיוב ב-1.65 מיליארד דולרים בלבד. באותם ימים ביקרו באתר בחודש אחד רק כ-30 מיליון איש, לעומת כ-2 מיליארד היום.

ככל שהימין הקיצוני מחזק אחיזה בתודעה הציבורית, קולות מובילים בו למדו להשתמש בתכני וידאו קונספירטיביים כנשק. הם מציעים לקהל הצופים הגדל שלהם גם מטרות: קבוצות אחרות בעמם

האלגוריתם של יוטיוב גם מעצב בפועל את דעותיהם הפוליטיות של רבים. אנשים נכנסים מחויכים לקושש תשובות בנושאים תמימים, ויוצאים מבועתים ומעורערי אמון במערכת שחינכה אותם.

זאת לאחר שמנוע-המלצות מתוכנת חשף אותם לקונספירציות פרי מוחן הקודח של נפשות בודדות הסובלות מפרנויות כאלה שמבקשות, ממניעים אנוכיים, לפתות אותם להתלוות אליהם למחילת ארנב, שבסופה מובטח גן-עדן של ערך עצמי, ביטחון ונחמה. למרבה האירוניה, כל זה נפוץ במיוחד דוקא בקהילות של פשיסטים.

ככל שכדור השלג מתגלגל, והימין הקיצוני מחזק אחיזה בתודעה הציבורית, קולות מובילים בקרבו למדו להשתמש בתכני וידאו קונספירטיביים כנשק. הם מציעים לקהל הצופים הגדל שלהם גם מטרות: קבוצות אחרות בעמם, אותן ניתן להאשים שהם מקור החרדות שאורבות לכולנו.

כך מסופר על פעילה למען זכויות נשים בשם דבורה דיניץ, ש"כוכב" יוטיוב מהימין הקיצוני, שאת שמו לא נאזכר, העלה סרטונים תוצרת בית, בהם האשים אותה בהפצה של נגיף הזיקה. אבסורדי ככל שזה נשמע, דבורה נאלצה להימלט ממדינתה, אחרי שקיבלה איומים על חייה.

בברזיל לשיטה זו יש כבר שם: "לינצ'אמנטו" – מלשון לינץ'. אחד מחלוצי השימוש בה הוא בולסונרו, שהאשים אקדמאים שמאלנים כבר ב-2012 במזימה: לאלץ בתי-ספר לחלק לתלמידים "ערכות גאווה" כדי להמירם להומוסקסואליות

בברזיל לשיטה זו יש כבר שם: "לינצ'אמנטו" – מלשון לינץ'. אחד מחלוצי השימוש בה הוא לא אחר מנשיא ברזיל הנוכחי.

כבר ב-2012 האשים בולסונרו אקדמאים, המזוהים עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית בברזיל, בחרישת מזימה – לאלץ בתי-ספר לחלק לתלמידים "ערכות גאווה" במטרה להמיר ילדים לנטיות מיניות הומוסקסואליות.

מעריצים שאימצו את דרכו של בולסונרו, טוענים לזכות השיטה, ואומרים בפה מלא שהם "רוצים שירגישו פחד, זו המטרה", ושזו "מלחמת תרבות שאנחנו מנהלים".

בסאו-פאולו שוכן אולי המקור להפצת התכנים הפוליטיים הימניים-קיצוניים. ארגון “Movimento Brasil Livre” (בתרגום: התנועה לברזיל חופשית), נוסד במטרה להסית להדחתו ב-2016 של דילמה רוסף, הנשיא המכהן דאז, שהשתייך למחנה השמאל בברזיל.

עיתונאי הניו-יורק טיימס ביקרו במטה שלהם, והופנו לדלת עם הכיתוב "מחלקת יוטיוב", עליה אמר המארח "היא הלב הפועם כאן". בפנים היו שמונה גברים צעירים שהתגודדו סביב תוכנת עריכה.

אחד מהם פיטשפ את דמותו של בניטו מוסוליני עבור סרטון וידאו, שיטען שהפשיזם מקורו אינו בימין, ושזו היתה טעות היסטורית לשייך ביניהם.

אחד השותפים-מייסדים של הארגון אמר "יש לנו כאן משהו שאנחנו מכנים הדיקטטורה של הלייק". "המציאות", כך אמר, "נקבעת על ידי מה שהופך להכי ויראלי".

בעודו מדבר, סרטון יוטיוב באורך שעתיים כבר החל לשבות את ברזיל. הסרטון נקרא "1964", על שם שנת המהפכה הצבאית. הסרטון טוען שהמהפכה היתה הכרחית כדי להציל את ברזיל מהקומוניזם.

שמונה גברים צעירים התגודדו סביב תוכנת עריכה. אחד מהם פיטשפ את דמותו של בניטו מוסוליני עבור סרטון וידאו, שיטען כי מקור הפשיזם אינו בימין, ושזו טעות היסטורית לשייך ביניהם

אותו נער חובב נגינה על גיטרה שחיפש ביוטיוב שיעורים, אמר שהסרטון הזה שיכנע אותו שהמורה שלו "פיברקה" את הזוועות תחת השלטון הצבאי.

אחד המורים שנפל קורבן לאלימות משיטת ה"לינצ'אמנטו" אמר, שזה הציף מחדש זכרונות של עוצר צבאי, אקטיביסטים שנעלמו, ואלימות נגד אזרחים מרשויות האכיפה. "אני לא חושב שאלו היו המכות האחרונות שחטפתי", אמר.

* * *

בזו הפסימיות מסתיים לו המאמר. לעניות דעתי, נורא חבל, כי אפשר להוסיף חלק מאוד אופטימי, על ניצחון הרוח האנושית החופשית את הכוחות המדכאים. המטוטלת כבר החלה לנוע חזרה מהשפל המוסרי התקופתי שחלק מהעולם המערבי הדרדר אליו. זאת על סמך התהליכים שעברו תושבי ארה"ב.

אבל עוד קודם ההתייחסות, כדאי לזכור, שלפצח אלגוריתם ומנועי המלצות זה לא דבר קשה, ודאי לא למחנה היריב של הימין הקיצוני, שהוא רציונלי ומלומד, ולא בכדי האקדמיה תמיד מזוהה עימו.

סרטון היוטיוב טען שהמהפכה היתה הכרחית כדי להציל את ברזיל מהקומוניזם. נער שחיפש ביוטיוב שיעורי גיטרה, אמר שהסרטון שכנע אותו שהמורה שלו "פיברקה" את הזוועות תחת השלטון הצבאי

שנית, הניתנים להשפעה (מהסיבות שהזכרנו – בדידות ופחד) – ניתנים להשפעה לא רק לכיוון אחד.

אם נדמיין ציר זמן, ברזיל היא מקרה בוחן למטוטלת שכעת נעה בתנופה ימינה; התהליכים בישראל מקדימים את אלו של ברזיל, כשהתנופה כבר נחלשה, אם לשפוט לפי חוסר היכולת של הימין להרכיב קואליציה בבחירות האחרונות;

ועל אותו ציר זמן, ארה"ב מקדימה את כולן בניסויים הסוציולוגי והאנתרופולוגי שהאנושות עוברת, כך נדמה, והרי התוצאות מאמריקה לפנינו: קדנציה אחת בלבד אחרי אחיזה בלתי מעורערת של הימין, הכוללת בית לבן עם נשיא רפובליקני, סנאט וקונגרס עם רוב רפובליקני, עומד/ת להיבחר נשיא/ה המשתייך/ת למחנה הסוציאל-דמוקרטיים היותר פרוגרסיביים.

אלו שמו להם למטרה גלויה את פירוק הרשתות החברתיות המונופוליסטיות, יחד עם שאר הקונגלומרטים, שהופכים את החיים לקשים מנשוא.

האירוניה היא שהמועמדים המובילים זוכים לתמיכה שרק גוברת בסקרים עם כל הופעה ציבורית. זאת למורת-רוחו של האלפיון העליון השולט במפלגה הרפובליקנית היריבה בכוח ממונו, וחולש על אמצעי התקשורת, שמתאמצים לצמצם את חשיפת המועמדים הדמוקרטים. כל זה קורה לא מעט בזכות אותן רשתות חברתיות, בהן שולטות החברות המאוימות בפירוק.

איך מועמדים "שרופים" (כמאמר עורכי ynet על יו"ר מפלגת העבודה והמועמדת לראשות הממשלה בזמנו, שלי יחימוביץ' הסוציאל-דמוקרטית) עושים זאת?

טקטיקה פשוטה אחת לדוגמא: למקרה שהאלגוריתם "ישופצר" במטרה להעלים אותם מתוצאות חיפוש (כפי שהעלים אצלנו שניים מתוך שלושת הפרקים של "מגש הכסף") – מושיטים ידיים למובילי דעת קהל אמיצים ובעלי פרספקטיבה הסטורית, ומהם לקבל חיבוק פומבי אוהב.

קרדי בי, למשל, הראפרית החצופה והאהובה מהברונקס, סיפקה חיבוק כזה לסנאטור היהודי ברני סנדרס.

אליטה תרבותית וסלבס עם נפח עוקבים ענק, שתורמים רבות לתעבורה הדיגיטלית – החברות שמאחורי מנועי ההמלצות לא יכולות להעז להפסיק לקדם.

כך קורה, שמאות זמרים ושחקנים הוליוודיים גאים להעניק את שמם והמוניטין שלהם לנציגי החירות והשוויון, כמו גם את הגישה למאות מיליוני העוקבים הנאמנים שלהם.

לפצח אלגוריתם ומנועי המלצות זה לא דבר קשה – גם למחנה השמאל. שנית, הניתנים להשפעה (מהסיבות שהזכרנו – בדידות ופחד) – ניתנים להשפעה לא רק לכיוון אחד

לאחר בחירות 2020, מרגע שתוצאות הבחירות לקונגרס – בהן הביס השמאל את הימין – יתרחבו גם לסנאט ולבית הלבן, ברית הקונגלומרטים-אוונגליסטים, ותשתית הברוט-פורס בכוח-הממון של הימין הלא-מוסרי, תפורק לחתיכות מפוקחות ממשלתית.

זהו מהלך גלובלי צפוי, ומה יעשה אז הימין הקיצוני – ללא הפטלפורמות הלא מפוקחות, שבגלל תאוות בצע אפשרו לקונספירציות ועלילות דם להציף אותנו ב-"שוק החופשי" לרעיונות ואפשרו לו להתארגן?

נמרוד גז-חבר הוא איש שמאל פרוגרסיבי. סוציאל-דמוקרט. אתאיסט. רודף צדק אמת ושוויון בין בני האדם כולם. תובע אחריות על החלשים. ציוני שמאמין שהעם היהודי חייב להיות אדון לגורלו. נולד בעיר. גדל במושב. התחנך בעיקר בחינוכית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,175 מילים
כל הזמן // יום שישי, 20 בספטמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

סיפור לשבת סבא מדיח כלים

לפני שלושה ימים נולד לנו נכד שלישי.

מטבע היחסים שבין אשתי וביני, המצויים באותו שלב של בשלות נינוחה שבו יחסי המין מתמצים בעשיית נכד מדֵי שנה, ברור שכל אירוע כזה מלווה בהתלהבות אורגזמית ומלאת התפעמות.

כולם נסעו למחלקת יולדות.

הם עמדו במסדרון הצר של בית החולים, והצטופפו בחדר שבו שכבו שלוש יולדות בשורה, וצילמו זה את זה ומעת לעת גם את הרך הנולד, והתחבקו זה עם זה, והצטלמו, ונתנו נשיקות על הלחי בהתרגשות רבה, והצטלמו, ולחצו יד זה לזה, ואמרו איש לרעהו "מזל טוב".

והצטלמו כבר אמרתי?

גם אני נסעתי לבית החולים.

קודם כול רציתי להראות לכולם שהמוניטין שיצאו לי, של סוציומט ומיזנתרופ, אינם מבוססים על מציאות והם כולם דיבה ולשון הרע. עובדה – גם אני מגיע למחלקת יולדות. ושנית, בכניסה לבית החולים ישנה אותה עגלת קפה שהוא כל כך לא טעים לי, שאם אני לוגם אותו בעיניים עצומות הוא גורם לי להרגיש שאני נמצא שוב בניו יורק, בסניף "סטארבקס" בברודוויי או בשדרה השנייה, נניח. בעצם אני גורם כאן עוול לקפה שבעגלה, כי קפה גרוע כמו באמריקה אפשר למצוא רק באמריקה עצמה.

או בחליטה ממֵי הגנגס. 

בקיצור, הגעתי לבית החולים ועליתי במעלית למחלקה, כולי דרוך ומוכן לכל צרה, כי בפעם הקודמת שהייתי ביולדות, לאחר הולדת הנכדה, רצו להשכיב אותי על אלונקה ולתת לי זריקת זירוז – בגלל הבטן שלי חשבו שאני כבר בחודש עשירי. הפעם נכנסתי בזהירות, צמוד לקירות.

כשנכנסתי למחלקה פגשתי אנשים מאושרים.

אני יודע שזה נשמע כמו שם סרט של אמיר קוסטריצה, אבל במסדרון מחלקת יולדות ב"לניאדו" מסתובבים אנשים מאושרים, מלאי חיוכים. הם דוחפים עגלות פרספקס שקופות שבהן שוכבים אנשים קטנים אפופי רגיעה, ישנים בעיניים עצומות, ידיהם הקטנות מאוגרפות והם אינם יודעים, אותם אנשים קטנים, שמכאן והלאה נגמרה השלווה. שכל האנשים הגדולים הללו סביבם רימו אותם. עבדו עליהם ללא בושה.

הם אינם יודעים שהאנשים הגדולים סביבם עשו אותם להנאתם הפרטית או מתוך תחושת חובה ולחץ חברתי. או לחלופין מתוך אמונה באיזו מצווה לא לחלוטין ברורה. ואִילו עבורם, עבור האנשים הקטנים הללו, גן העדן נגמר. עכשיו מתחיל גיהינום קטן.

זו הרי מהות הסיפור התנ"כי על הגירוש מגן עדן, לא? לֵידה.

אז הצטרפתי למשפחה שלי הזוהרת והשמחה, והתחבקתי והצטלמתי ונישקתי אנשים על הלחי וחייכתי למצלמה, ואמרתי מזל טוב ושיהיה לברכה, והצטלמתי שוב, ואחר כך הלכתי להסתכל על הנכד שלי שנולד. ונעצרה לי הנשימה.

הוא כל כך יפה.

הוא נולד בניתוח קיסרי ועל כן לא נאלץ לעשות את דרכו מבעד למחילה הצפופה והצרה, להימעך שם תחת אנקות וקללות וזעקות הכאב של אמא רצוצה ודוויה, אלא יצא דרך פתח גדול שנפתח כפי מידתו, וכולו עגול ומלא ושלם וללא רבב.

* * *

יומיים אחר כך נסעתי עם אשתי לבקר את הכלה שלנו ששהתה עדיין במחלקה.

היו שם עוד מבקרים ובעיקר מבקרות, והשיחה נסבה על חוויות שונות של לידה. מאחר שעדיין לא חוויתי לידה, לא היה לי הרבה מה לתרום לשיחה, אבל מאחר שהיה לי חלק, מזערי אמנם, בלידה של שלושה מילדי, וגם הייתי כבר בביקורים קודמים במחלקת היולדות בעת לידת נכדַי וישבתי לא מעט במהלך חיַי ליד יולדות ויולדות לשעבר ששוחחו ביניהן כמו עכשיו, אני מתמצא היום מספיק כדי לתת מבט ממוקד באישה ולומר לכם אם יש לה פתיחה של שלוש או ארבע אצבעות או אם הרחם שלה עדיין סגור או אם היא בכלל בהיריון.

אפשר לומר שבעניינים של היריון אני מקצוען-חובב.

אז הקשבתי לשיחה ושאלתי את עצמי: האם כל האנשים הללו מסביבנו במחלקה אינם יודעים מה מחכה להם? לילות בלי שינה, עייפות רצוצה, מצב תודעתי של טירונות בצבא – איפה ששָׂמים אותך אתה נרדם, ויתור על כל מה שהיה אישי ופרטי, ויתור על עצמיותך לכמה שנים עד שהילד מגיע לגיל שאפשר לשלוח אותו לשחק אצל חברים ולהרוויח כמה שעות של שקט ואינטימיות – או להושיב אותו מול אתרים פורנוגרפיים באינטרנט, שישעשע את עצמו.

כל זה בשביל להראות לכולם שגם לך יש ילדים משלך? משפחה?

* * *

משפחה זה דבר נהדר.

כל יום שישי בערב מגיעים לבית של חניה ושלי חמשת הילדים שלנו – היום כבר אנשים בוגרים כולם, לפחות כרונולוגית, אם לא באישיותם – והנשים והנכדים, וכולם מתיישבים בסלון או מסתובבים סביב המטבח בזמן שחניה ואני עורכים את השולחן, ובאוויר עומד ריח של בישולים שחניה או אני בישלנו במשך היום, ואני מסתכל על המשפחה שלי תמיד בהנאה ובגאווה ובשביעות רצון עצמית לא מעטה, ושומע מהם מה חדש אף שדיברתי איתם בטלפון או פגשתי אותם גם אתמול וגם שלשום, ויש אווירה חגיגית, כמעט אפשר לומר קסומה.

אחרי שבע דקות בערך העניין ממצה את עצמו.

בשלב הזה אני מרגיש בָּשל לכך שכולם ילכו עכשיו הביתה ואני אתיישב בשקט על הפוף שלי עם ערמה של עיתונים ומוספים או אצפה בתוכניות איכות כמו "אמריקן איידול" או "הטופ-מודל הבאה".

אבל עדיין מחכה לי הארוחה המשפחתית עצמה, וצריך לשרוד אותה איכשהו.

רבאק, יום שישי היום. הערב היחיד בשבוע שיש לי אפשרות לקחת את הזמן שלי לאט לאט, בניחותא – או ככה לפחות צריך להיות. הערב היחיד בשבוע שאני בבית לפני שמונה או תשע בערב. שיש לי זמן להיזרק קצת. לנקות את הראש.

בִּמקום זה אני מנקה את השולחן.

אני מנקה את השולחן ושוטף את הכלים בזמן שכולם יוצאים למרפסת אחרי הארוחה לעשן סיגריה ולשתות קפה. נעשיתי מומחה לעניין. אני שוטף כלים של ארוחה בת שתים-עשרה נפשות בעשרים דקות, כולל כלי הבישול, ההגשה, הצלחות, הכוסות, הסכו"ם והשולחן עצמו. אני עושה את זה כי אני שונא את המדיח, ששוטף את כל זה בשתי נגלות של שעה ורבע כל אחת, זאת אומרת שעתיים וחצי עם הרבה רעשי רקע בסביבה. אני עושה את זה בעשרים דקות, כאמור, ולי, בניגוד למדיח, לא צריך להכין קודם את הכלים כדי שיהיו נקיים ומוכנים לשטיפה. שלא כמו המדיח שלנו, אני מוכן לשטוף גם כלים מלוכלכים.

לוּ רק אפשר היה לערוך את ארוחת ליל שישי כמו ארוחה צבאית תקנית – שבע דקות וחוזרים למאהל. אבל חניה מאוד אוהבת את כל הקטע של משפחה לדוגמה, ולי נותר רק לומר, "בטח יקירתי, אם זה עושה לך את זה".

גם עכשיו.

היא נשארה במחלקת היולדות כי כולם שם. אני נפרדתי והתנשקתי עם כולם ונכנסתי לאוטו ונסעתי הביתה. עוד יש לי סיכוי לתפוס את "הפרקליטים".

בדרך אני מדליק רדיו ושומע את שלמה בר שר "ילדים זה שמחה". אני מתחיל לשיר איתו בקול רם. ניידת מאחורַי מהבהבת באורות ועושה "טוט" קצר עם הסירנה.

אני מפסיק לשיר. אני יודע לזהות מתי אני הופך למטרד ציבורי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 959 מילים
גיא זהר גיא זהר

בכיר בליכוד: "נתניהו כמו שן מתנדנדת, בסוף היא תיפול"

בכיר הליכוד צוטט בחדשות 12 ● נסראללה: גנץ ונתניהו אותו דבר ● פעיל ליכוד: "יש להכתיר מנהיג חדש למפלגה. מי שאומר אחרת הוא פחדן/לקקן/צבוע" ● לאחר ספירת 99.8% מהקולות - אין שינוי בחלוקת המנדטים ● נתניהו פגש את גרינבלט, גנץ יפגוש אותו בהמשך ● ליברמן: "אין סיכום ביני לבין גנץ" ● יועז הנדל (כחול-לבן): "בלוק הימין מעורער" ● הנשיא ריבלין יחל בסבב שיחות עם ראשי המפלגות ביום ראשון

עוד 40 עדכונים

לאחר חשיפת זמן ישראל ועדת הבחירות לא כללה בתוצאות את הקלפי מפרדיס, שהועברה לחקירת משטרה

זמן ישראל חשף שלשום חשד לנסיון זיוף חמור של נציג הליכוד בקלפי בפרדיס ● ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 הודיעה היום כי לא כללה את הקלפי המדוברת בספירת תוצאות האמת, וכי הנושא כולו הועבר לחקירת המשטרה ● ״הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה״, נמסר

פרשת הזיופים בקלפי בפרדיס: ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 לא תכלול בשלב זה את ההצבעות בקלפי מס׳ 9 בפרדיס, לאחר שאישרה כי ישנן ״ראיות ממשיות״ לביצוע זיופים באמצעות הוספת פתקי הצבעה.

זמן ישראל חשף שלשום (רביעי) כי אדם שהתחזה להיות נציג ועדת הבחירות הגיע לקראת ערב אל הקלפי בפרדיס ודרש מכל נציגי המפלגות לעזוב את חדר הקלפי – למעט נציג הליכוד. המתחזה ונציג הליכוד נשארו בחדר לבדם, למרות מחאות הנציגים האחרים שניסו בכל כוח להיכנס בחזרה לחדר.

משהצליחו, סיפר אחד מהנציגים לזמן ישראל, "ראינו דבר מוזר: נציג הליכוד עמד מאחורי הפרגוד, וכשראה שנכנסנו ושאנחנו מסתכלים עליו ומתקדמים אליו, הוא יצא וסידר את מכנסיו וחגורתו, ויצא משם במהירות ובבהלה. נכנסנו לתא, וראינו שהוא השאיר אחריו ערמה של יותר מ-100 מעטפות חתומות, חלקן פתוחות וחלקן סגורות, ובתוך המעטפות הסגורות היו פתקים של מחל".

בהודעה שהוציאה היום ועדת הבחירות המרכזית על התוצאות הסופיות (הלא רשמיות), נאמר (הדגשים במקור):

תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה בקלפי מס' 9.0 בפורידיס בה היה ניסיון לזיוף ע"י הוספת פתקי הצבעה; לקראת סוף יום הבחירות התקבל בוועדת הבחירות המרכזית דיווח ממפקח טוהר הבחירות לעניין האירוע. לאחר התייעצות עם יו"ר ועדת אזורית חדרה, הוחלט כי הקלפי לא תספר במקום אלא תובא בשלמותה לוועדת הבחירות המרכזית ותבדק שם. הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית, בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה והיא תועבר לחקירת המשטרה.

עד כה נספרו 99.8% מהקולות, כאשר 14 קלפיות, כולל זו בפרדיס, לא נכללו בספירה בשל חשד לאי סדרים או זיופים.

"תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה ב-14 קלפיות, אותן ממשיכה הוועדה לבדוק בבדיקה מעמיקה ויסודית, נוכח העובדה שבקלפיות אלו אירעו במהלך יום הבחירות אירועים חריגים בתחום טוהר הבחירות״, נאמר בהודעה.

"בדיקתן הסופית טרם הסתיימה. מקרים אלו נתגלו חלקם ע"י סיירת מפקחי טוהר הבחירות של ועדת הבחירות המרכזית, חלקם ע"י מזכירי ועדות הקלפי וחלקם ע"י נציגי הסיעות".

עוד 289 מילים

למקרה שפיספסת

״תושבי הנגב סבלו משלטון הימין, מהריסות, הפקעת אדמות, מהשארת ילדים מחוץ לבתי הספר" אומר תושב רהט בניסיון להסביר את שיעורי ההצבעה הגבוהים ביישוב ● 15 ק״מ משם, באופקים, שתי נשים בנות כ-70 מתפלאות על השאלה למי יצביעו. מבחינתן הליכוד זה האפשרות היחידה

עוד 2,351 מילים

תגובות אחרונות

זריחתה של השקיעה

טראמפ היה הראשון לנער את המנהיג שנדבק לו לנעל: "היחסים שלנו הם עם ישראל" אמר בקצרה, מכוון למדינה ולא לעומד בראשה. הידיד הגדול של נתניהו דילג באגביות מעל החבר הקטן מישראל והחזיר אותו לגודלו הטבעי: ברווז צולע שעדיין מאמין שהוא ברבור.

שלא כ'ידידי דונלד', נתניהו טרם הקיץ מהסיוט. הוא עדיין כלוא בלופ של סרטוני פייסבוק, משם הוא משדר לעולם קריאות מח"ל, כלומר מצוקה, תר אחר כיסא מפלט מהמשפט שממתין לו בסבלנות של בדואי.

הידיד הגדול של נתניהו דילג באגביות מעל החבר הקטן מישראל והחזיר אותו לגודלו הטבעי: ברווז צולע שעדיין מאמין שהוא ברבור

השליט שהאמין שהוא כל יכול נתקל במציאות ישראלית אכזרית, שבה כל ממזר מלך, ולא לקח בחשבון שהממזר משנה את הכללים בלי להודיע. רגע אחד אתה נפגש עם שועי עולם ובמשנהו אתה מצלצל לאזרח יוסי כהן ומתחנן להצלה, או, תחזיקו אותי, לוחץ בחום את ידו של גנץ ומציע לאיש המסוכן ממשלת אחדות.
ועוד באזכרה של פרס. האירוניה בוכה פה מצחוק.

מי שהקים מעפר מפלגות קטנות והעניק להן כוח להשחית, וברצותו גימד אותן לצרכיו, גילה באימה שגזזו את מחלפותיו ורוקנו אותו מכוחו המיתולוגי ולא יודע את נפשו. תחזיקו אותו. כרגע הוא עובר כמה שלבי אבל. הראשון הוא הכחשה. הכעס בדרך. במקרה שלפנינו הוא עלול להבעיר את הבית על יושביו, כמו שאיחלה בעדינות הרעייה: 'נרד מהארץ ושהמדינה תישרף'.

עד שאתנניהו איבד מכוחנו תפסו מפלגות מיעוט את הכוח שהעניק להן בשתי ידיים ואצו לשנות את סדר היום הציבורי מטובת הכלל לטובת הסקטור הקטן ששלח אותם לכנסת, תוך שימוש מופרז בכיס הציבורי.

תחזיקו אותו. כרגע הוא עובר כמה שלבי אבל. הראשון הוא הכחשה. הכעס בדרך. במקרה שלפנינו הוא עלול להבעיר את הבית על יושביו, כמו שאיחלה בעדינות הרעייה: 'נרד מהארץ ושהמדינה תישרף'.

הכסף זרם לאח הקטן והמועדף, התנחלויות וישיבות, וגבה מחיר כבד מכל השאר: הפריפריה, מיעוטי היכולת, הקשישים, העולים החדשים והזקנה במסדרון, כולם נהדפו מפני המקורבים למלכות שאכלו ושבעו ולא הותירו.

ציבור חילוני ענק נכנס תחת ההגדרה המזלזלת 'סמול' שהפכה לאות קין על גבו. חצי עם גילה שהוא רוב מבוטל שנאבק לשמור על עגלתו הריקה ממי שמבקש להפוך אותה על אם הדרך וגם לפרק לה את הגלגלים ליתר ביטחון. ראש הממשלה של כולם דחק אותם אל מחוץ למחנה וסימן אותם בקללה החדשה: שמאל.

הסטטוס קוו הוותיק הופר ברגל גסה, נציגי הציבור הדתי התנהלו מתוך היבריס מוחלט והרוב החילוני נאלץ להתמודד עם סימנים של מדינת הלכה במרחב החילוני. מסדרונות השלטון התמלאו ב'אנשי שלומנו' מימין ימינה שראו את תפקידם דרך החור בתקציב המדינה. עם האוכל בא התיאבון שלא ידע שובע. הסוס החילוני הלך והצטמק והרוכב שמן ובעט.

הסטטוס קוו הוותיק הופר ברגל גסה, נציגי הציבור הדתי התנהלו מתוך היבריס מוחלט והרוב החילוני נאלץ להתמודד עם סימנים של מדינת הלכה במרחב החילוני

בתי ספר הפכו למשמרות צניעות וילדות מדדו אורך מכנסיים. בתמונות שבספרי לימוד חילוניים הפציעו מורות בשביס, תלמידים בכיפות וילדות במכנסיים מתחת לחצאית. אלמנטרי, כבוד השר הרב רפי. למערכת נוספו 477 מורים לתרבות יהודית ו-7 מורים לפיזיקה. בסוף נגלה שהעולם בכל זאת שטוח ולא כמו שחשבנו.

הבחירות שתוזמנו פעם אחר פעם ע"י מנהיג שיכור כוח, שנתמך בידי פוליטיקאים ציניים, חלקם תחת חשד לפלילים, חשפו את האמת גם על שוליות הקוסם. המפלגות הקטנות, שהכשירו בעקביות את החשוד בפלילים, גילו למגינת לבן שהנדיב הידוע איבד מכוחו.

הבחירות מועד ב' הציבו אותן מול שוקת שבורה. איילת שקד שכשלה במועד א' חזרה מהחלון וגילתה שאבא לא בבית והילדים בוכים. ואם לצטט מהסרט המיתולוגי "צ'ארלי וחצי": "הוא פצוע קשה, לא יודעים מה יש לו".

אבל לא רק אותה שכחו בקלפי. רעיון ממשלת האחדות החילונית חשף אמת מרה לנמלה שסברה בטעות שהיא פיל שעל גבו רכבה לאורך שנים.

למערכת החינוך נוספו 477 מורים לתרבות יהודית ו-7 מורים לפיזיקה. בסוף נגלה שהעולם בכל זאת שטוח ולא כמו שחשבנו

החרדים והציבור הדתי לאומי, שחלשו על תקציבי ענק בכיס הציבורי, גילו בתדהמה ש-8 מנדטים ועוד 8 מנדטים ועוד 7, זה רק 23 ועוד בתשלומים, ובעיקר שהתכווצו לגודלן הטבעי באוכלוסיה, עם חיזוק חילוני מהזן הקרוי 'מסורתי', זה שעושה קידוש, מנשק מזוזות, צם בכיפור, נוסע בשבת ואוכל שרימפס. קצת מסורת.

לוקח זמן להחלים משכרון גבהים. זה קרה לנתניהו והליכוד וזה קורה לכל מפלגות הלוויין שמגמגמות היום 'פיוס'. המציאות הפוליטית שמה להם עצור ענק בגודל חצי עם, חילוני ברובו, שעד כה התייחסו אליו כמו אל זנב מיותר בגוף המדינה אבל זנב, כמו זנב, התחיל פתאום לכשכש.

הזלזול שנהגו כאן בכחול לבן הדגים היטב את ההיבריס בו לקו בפוליטיקה ובעיקר בעיתונות. גנץ היה מלכת יופי שלא לוקחים ברצינות ואילו הפר המשתולל בצמרת קיבל שוב ושוב יחס שנע בין הערצה לתיעוב. זה שיחק לידיו ותרם להיבריס שלו עצמו.

לכן הנחיתה על קרקע המציאות כואבת לו. נתניהו התעורר מניתוח מתיחת פנים וגילה שקשה לו לשבת.

המציאות הפוליטית שמה להם עצור ענק בגודל חצי עם, חילוני ברובו, שעד כה התייחסו אליו כמו אל זנב מיותר בגוף המדינה אבל זנב, כמו זנב, התחיל פתאום לכשכש

ממשלת אחדות אינה חזות הכל אבל היא צעד קטן לחילונים בדרך לאיזון הכרחי. דמוקרטיה היא אמנם שלטון הרוב, אבל כשהמיעוט מתנהג כמו רוב לאורך שנים מוטב שלא ימתח את החבל עד הסוף. גם אם הענק קשור ומנמנם הוא עלול להתעורר.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 782 מילים ו-1 תגובות
עודכן לפני 3 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תמורת 2,000 דולר, מדריך אמנויות לחימה ישראלי מלמד את המתפללים האמריקאים להיערך לאירוע של ירי המוני בבית הכנסת ● האופציות שהוא מעמיד בפניהם: לברוח, להסתתר, או להילחם ביורה

עוד 741 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אַחְדוּת

נתניהו הבין עוד בליל הבחירות שהמילה "אחדות" היא קרש ההצלה שהוא צריך להיאחז בו כדי לא לטבוע ● אלא שאחדות חלומית כזו היא כמו שמיכה שפורשים במהירות על המיטה כשמגיעים אורחים, כדי להסתיר את הבלאגן ● יש רק בעיה אחת: הכביסה שמתחת לא תקפל את עצמה לבד

עוד 1,021 מילים

ראשות הממשלה זה קלף המיקוח של נתניהו. הוא לא יוותר עליו

בניגוד לביטחון שמפגין נתניהו כלפי חוץ, בשיחות סגורות על עתידו המשפטי הוא רואה שחורות ● עכשיו שאיבד את הרוב הימני שהיה לו, התקווה היחידה שנותרה עבור נתניהו היא להגיע לעסקת טיעון כשיש לו מה להקריב בתמורה להקלה משמעותית באישום ובענישה ● התותח המשפטי רם כספי הצטרף לצוות ההגנה בדיוק לשם כך ● פרשנות

עוד 633 מילים

"מדהים כמה נתניהו מוכן ללכת רחוק כדי לשמור על שלטונו"

יועץ הסקרים האמריקאי סטן גרינברג היה אחד מאדריכלי הניצחון של אהוד ברק ב-1999 ● כעת הוא מאמין כי ימיו של נתניהו בתפקיד ראש הממשלה ספורים ● אבל בהכירו את רה"מ, הוא יודע שהכל עדיין פתוח

עוד 1,385 מילים

שידור חי מול השירותים של התחנה המרכזית, הסתה נוספת נגד הציבור הערבי, הפרת חוקי הבחירות והתקנות של פייסבוק, ושורת בכירים שלא מתביישים להדהד את המסרים הגזעניים שלו ● כך נראו הרגעים הדרמטיים של מערכת הבחירות בעמוד הפייסבוק של נתניהו

עוד 864 מילים

בחינת זהותם של חברי הכנסת הנבחרים, ותיקים וחדשים, יכולה להעיד על החברה הישראלית, שבחרה בהם ● עם רוב מכריע לגברים יהודים, עירוניים ומשפחתיים, ו-10% נציגי ציבור המעורבים בפרשות פליליות, אפשר כבר לנסות ולנבא איך ייראו החלטותיה

עוד 1,136 מילים

משבר כלכלי חמור ברשות הפלסטינית

דוח של הבנק העולמי מצביע על ירידה של 70% בכנסות ממיסים ועל הקושי של הרשות הפלסטינית לגייס הלוואות ● צופה פערי מימון של 1.9 מיליארד דולר עד סוף השנה ● הסיבות למשבר: הפחתה בכספי סיוע המגיעים לרשות, ומחלוקת על העברת המסים שישראל גובה עבורה

עוד 420 מילים

כחול לבן לליברמן: לא נקים ממשלה בלי ישראל ביתנו

אחרי ספירת 99% מהקולות: כחול לבן מובילה על הליכוד בשני מנדטים, לשמאל-מרכז יש 57 מושבים בכנסת הבאה, לימין - 55 ● נתניהו הזמין את גנץ להיפגש, יו"ר כחול לבן הכריז שניצח ושהוא זה שיקים את הממשלה ● ליברמן: על נתניהו להודות בכישלונו; הוא נאחז בקרנות המזבח ● רה"מ מכחיש שהוא מנהל מו"מ על הסדר טיעון ● בכחול לבן מעוניינים למנות את מאיר כהן ליו"ר הכנסת

עוד 86 עדכונים

האיחוד קטן מסך חלקיו

כבר בערב הבחירות העריך גורם בימינה כי איילת שקד תתפטר מהכנסת אם הרשימה לא תגיע לשמונה מנדטים ● אתמול, אחרי היוודע התוצאות, כבר דיברו על שקד כ״בלון תקשורתי״ ● בשמאל, לעומת זאת, העבודה לא גדלה למרות האיחוד עם גשר - אך כן הצליחה לנגוס בשולי הבייס הימני במעוזים המסורתיים של הליכוד ● פרשנות

עוד 677 מילים

״נציג הליכוד מילא מאות פתקים במעטפות״

חשיפה בלעדי לזמן ישראל: אלמוני הגיע לקלפי בפרדיס, הציג את עצמו כ"נציג ועדת הבחירות" והרחיק מהקלפי את מרבית המשקיפים - בזמן שנציג הליכוד שנשאר בתוך הקלפי ניסה לזייף את ההצבעה

נחשף נסיון של נציג הליכוד לזייף קולות באחת הקלפיות בישוב פרדיס – כך נודע לזמן ישראל.

"בתחילת הערב הגיע אדם שהציג את עצמו כ'נציג ועדת הבחירות המרכזית'", מספר נציג של אחת המפלגות בקלפי. "זה נראה מוזר, כי בקלפי היה כבר נציג של ועדת הבחירות (׳נציג טוהר בחירות׳) שלא הכיר אותו ולא ידע שהוא אמור להגיע לשם. בקלפי היו נציגים של חמש מפלגות – הליכוד, הרשימה המשותפת, כחול-לבן, ישראל ביתנו והמחנה הדמוקרטי.

״בשלב מסויים, בסביבות שמונה בערב, האלמוני ביקש מכל נציגי המפלגות לצאת מהקלפי 'לצורך תדריך'. הנציגים של שתיים מהמפלגות יצאו מהקלפי, וכך גם מזכיר הקלפי ונציג ועדת הבחירות האמיתי. ואולם, לתדהמתי, נציג הליכוד נשאר בתוך הקלפי, באישורו של אותו 'נציג ועדת הבחירות' האלמוני״.

״כשאני ונציגה של מפלגה נוספת ראינו שנציג הליכוד נשאר שם והקלפי נשארת בלא השגחה נוספת, דרשנו להיכנס פנימה אבל הוא דחף אותנו החוצה בכוח וניסה לנעול את הדלת", מספר הנציג.

"למרות נסיונות להיכנס, נותרנו בחוץ ובמשך הרבה זמן – כשבכל הזמן הזה הוא היה בפנים עם נציג הליכוד. בסופו של דבר, אני ונציגת המפלגה נוספת הצלחנו להיכנס פנימה.

"ושם, בפנים, ראינו דבר מוזר: נציג הליכוד עמד מאחורי הפרגוד, וכשראה שנכנסנו ושאנחנו מסתכלים עליו ומתקדמים אליו, הוא יצא וסידר את מכנסיו וחגורתו, ויצא משם במהירות ובבהלה. נכנסנו לתא, וראינו שהוא השאיר אחריו ערמה של יותר מ-100 מעטפות חתומות, חלקן פתוחות וחלקן סגורות, ובתוך המעטפות הסגורות היו פתקים של מחל".

נציג הליכוד לא חזר אחר כך לקלפי, וגם אותו "נציג ועדת הבחירות" המזוייף נעלם מיד אחרי המקרה. נציגי המפלגות הגישו תלונה במשטרה והנציג (האמיתי) של ועדת הבחירות המרכזית דיווחו על המקרה לוועדה.

מוועדת הבחירות המרכזית אישרו את הפרטים לזמן ישראל ומסרו כי האירוע נמצא בטיפול.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 259 מילים ו-2 תגובות
סגירה