ארצות הברית צריכה לשנות מדיניות בנוגע לאיראן

לקחי ההיסטוריה של המגעים הדיפלומטיים עם איראן ברורים: בהיעדר לחץ, האיראנים אינם מסכימים לדבר ● הגישה הדיפלומטית הרכה שנוקט בה ממשל ביידן לא תעצור את איראן מלהפוך למדינת סף גרעינית ● ראוי שארה"ב תחשב מסלול מחדש ותכין תוכנית חלופית כדי למנוע את התקדמותה של הרפובליקה האסלאמית ● פרשנות

נשיא איראן אבראהים ראיסי, 9 ביוני 2022 (צילום: Iranian Presidency Office via AP)
Iranian Presidency Office via AP
נשיא איראן אבראהים ראיסי, 9 ביוני 2022

בשעה שישראל כבר נתונה במערכת בחירות חדשה, הממסד הביטחוני מקדם את ביקורו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן השבוע בישראל בתערובת של תקווה וחשש. במערכת הביטחון מקווים שהמנהיג האמריקאי יביא עמו גישה שונה בצורה דרמטית לאתגר הגרעין האיראני; אולם הם חוששים כי הנשיא ימשיך במדיניות שאולי היה בה היגיון כשנכנס לתפקיד לפני 18 חודשים אבל איבדה מאז את הרלוונטיות שלה.

הדבר מציין שינוי חשוב במערכת הביטחון. מראשיתו של ממשל ביידן, הישראלים הקשיבו לרציונל שהנחה את רצונה של וושינגטון לשוב להסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית על בסיס הבנה של "ציות תמורת ציות" ("compliance for compliance") עם טהרן.

זאת, לא מפני שאותם מומחים חשבו כי הסכם הגרעין היה הישג דיפלומטי מבריק – להפך, הם זיהו את הפגמים העצומים והמסוכנים שבו – אלא מפני שייחסו חשיבות רבה לזמן שהסכם חדש יעניק לישראל כדי להיערך טוב יותר, הן באופן עצמאי והן עם בעלות בריתה, לפעולה אפשרית מול איראן, הנחושה להשיג יכולת גרעינית צבאית.

אולם אמצע 2022 שונה מאוד מתחילת 2021. במהלך השנה וחצי האחרונות, איראן גררה רגליים בשדה הדיפלומטיה ואף סירבה להיפגש פנים אל פנים עם האמריקאים, בעודה מקדמת בשקט את תוכנית הגרעין שלה.

היום, כשברשות איראן צנטריפוגות מתקדמות הרבה יותר מאלה שהיו לה כשנחתם הסכם הגרעין בתקופת ממשל אובמה, האיראנים כבר העשירו אורניום לרמה של 60% – הרבה מעבר למגבלת ה-3.75% שקיבלו על עצמם בהסכם המעצמות. זהו פסע קטן בלבד מהעשרה של 90%, רמה המספיקה לייצור חומר בקיע שיכול לשמש כנשק.

נשיא איראן אבראהים ראיסי (שני מימין) מבקר בתערוכה המציגה את ההישגים הגרעיניים של איראן. טהרן, 9 באפריל 2022 (צילום: Iranian Presidency Office via AP)
נשיא איראן אבראהים ראיסי (שני מימין) מבקר בתערוכה המציגה את ההישגים הגרעיניים של איראן. טהרן, 9 באפריל 2022 (צילום: Iranian Presidency Office via AP)

כדי להסוות את פעילותם, האיראנים ניתקו לאחרונה, על פי הודעתם, מצלמות וציוד מעקב שהותקנו על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית במתקנים המרכזיים שלהם, ולמעשה השאירו את העולם באפלה בנוגע להתקדמות הגרעינית האמיתית שלהם.

תעוזתה של איראן חורגת מעבר לתחום הגרעין, אל האסטרטגיה האזורית. מלבנון וסוריה ועד לתימן, טהרן השקיעה רבות בבניית רשתות של שלוחות טרור ומיליציות שיעיות וציידה אותם ביכולות נשק מתקדמות, כגון כטב"מים חמושים וטילים מונחים.

תעוזתה של איראן חורגת מעבר לתחום הגרעין, אל האסטרטגיה האזורית. מלבנון וסוריה ועד לתימן, טהרן השקיעה רבות בבניית רשתות של שלוחות טרור ומיליציות שיעיות וציידה אותם ביכולות נשק מתקדמות,

ישראל מסתכלת מעבר לגבול הצפוני ורואה יותר מ-100 אלף טילים ורקטות במלאי של חזבאללה; ורואה איך מדינות המפרץ כבר סבלו מהתקפות כטב"מים וטילי שיוט על מטרות אזרחיות, ובכלל זאת בפגיעה בשדות תעופה ומתקני נפט.

אם נניח בצד את פרטי ההסכם עצמו, מדוע איראן הסכימה להסכם המעצמות המקורי על תוכנית הגרעין ב-2015 אבל דחתה את הצעתו של הנשיא ביידן לשוב להסכם? התשובה פשוטה: איראן של היום כבר אינה נתונה תחת הלחץ שהרגישה לפני שבע שנים. לקחי ההיסטוריה של הדיפלומטיה עם איראן הם ברורים: בהיעדר לחץ, האיראנים אינם מסכימים לדבר.

כיום, איראן מרגישה מעט מאוד לחץ שיגרום לה להתפשר. כשמחירי האנרגיה בשמים, איראן מצליחה לעקוף את הסנקציות ולמצוא קונים לנפט שלה, אשר – אפילו אחרי הנחה – מהווה אוצר משמים עבור המוסד היחיד שבאמת חשוב במדינה: משמרות המהפכה האסלאמיים, שמפקחים על המסחר החשאי בנפט.

צעדה של משמרות המהפכה ברחובות טהרן (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)
צעדה של משמרות המהפכה ברחובות טהרן (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)

בינתיים, ממשל ביידן נמנע מהענשת מקבלי הייצוא האיראני הבלתי חוקי, מחשש להחמרת משבר האנרגיה שכבר הזניק את מחירי הגז לגבהים חסרי תקדים.

איראן מרגישה מעט מאוד לחץ גם בנוגע לתוכנית הגרעין שלה. היא הפרה התחייבות אחר התחייבות – על רמות ההעשרה, על פיתוח צנטריפוגות ועל ייצור מתכות אורניום, ללא כל השלכות מצד הקהילה הבינלאומית.

ובאשר לפעילות הצבאית האזורית שלה, איראן פועלת ללא הרתעה. התגובה היחידה מצד ארה"ב להתקפות האיראניות על סעודיה ועל איחוד האמירויות הייתה שדרוג יכולות ההגנה של המדינות המותקפות מפני טילים וכטב"מים. איראן עצמה לא ספגה שום מחיר ישיר על התקפותיה, שבוצעו ללא כל התגרות.

לאור כל זאת התגבשה בתודעתם של רבים ממומחי הביטחון בארץ ההערכה שגישתה הנוכחית של ארצות הברית ככל הנראה לא תעבוד. הם הגיעו למסקנה שרק הפעלת לחץ כבד נוסף על איראן תשכנע את האייתוללות להתפשר.

בתודעתם של רבים ממומחי הביטחון בארץ התגבשה ההערכה שגישתה הנוכחית של ארצות הברית ככל הנראה לא תעבוד. הם הגיעו למסקנה שרק הפעלת לחץ כבד נוסף על איראן תשכנע את האייתוללות להתפשר

הפעלת לחץ היא פעולה שהמערב יודע לעשות. בתקופת ממשלו של ג'ורג' בוש הבן, כשארצות הברית פרסה מספר רב של כוחות בעיראק השכנה (2003), החשש מפני פלישה אמריקאית אילץ את האיראנים להשעות את תוכנית הגרעין הצבאית שלהם.

חיילי צבא ארה"ב בעיראק ב-2003 (צילום: AP Photo/John Moore)
חיילי צבא ארה"ב בעיראק ב-2003 (צילום: AP Photo/John Moore)

הפעלת לחץ כלכלי כבד מצד ארצות הברית ושותפותיה האירופיות בשנים הראשונות של ממשל אובמה (2012-2011) היא זו שאילצה את טהרן לשבת לשולחן המשא ומתן ובסופו של דבר לחתום על הסכם הגרעין.

מומחי הביטחון סבורים שהגיע הזמן לשוב למדיניות של הפעלת לחץ. רק אם מנהיגיה של איראן יאמינו באמת שסכנה מרחפת על הדבר היקר להם יותר מאשר תוכנית הגרעין – דהיינו, עצם יציבותו של המשטר – הם יהיו נכונים לפשרה.

מטרה זו תושג רק אם ארצות הברית תצליח להחדיר באיראן תחושת פחד. האמריקאים יצטרכו לגבש תוכנית חירום ולבצע אימונים צבאיים כדי לשכנע את איראן שארצות הברית מחויבות באמת ובתמים לפעול באופן צבאי כדי לסכל את תוכנית הגרעין שלה.

המטרה תושג רק אם ארה"ב תחדיר באיראן תחושת פחד. האמריקאים יצטרכו לגבש תוכנית חירום ולבצע אימונים צבאיים כדי לשכנע את איראן שהם מחויבים לפעול באופן צבאי כדי לסכל את תוכנית הגרעין שלה

בו בזמן, מדיניות של לחץ תכלול סנקציות חדשות, בייחוד בתחומי האנרגיה והפיננסים. היא תצטרך לכלול גם נכונות לפגוע ברכישה של נפט איראני בידי הסינים, מה שעלול לנגוד את הרצון לטווח קצר להוריד את מחירי הבנזין, אך הדבר נחוץ כדי לשכנע את איראן כי ארצות הברית לא תסכין עם התקרבותה לסף הגרעין הצבאי.

מדיניות של לחץ גם תדרוש תיאום נרחב – פוליטי, צבאי, כלכלי ודיפלומטי – עם טווח רחב של מדינות. אלה צריכות לכלול בעלות ברית ושותפות מסורתיות באירופה ובמזרח התיכון וכן מדינות הטבעת המקיפות את איראן – טורקיה, עיראק, אזרבייג'ן, טורקמניסטן, פקיסטן ואפילו אפגניסטן – ששולטות על המעברי הגבול היבשתיים לרפובליקה האסלאמית ושעזרתן באכיפת הסנקציות יכולה לחולל שינוי והבדל עצום.

נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן נושא נאום בחדר המזרחי בבית הלבן, 22 בפברואר 2022 (צילום: Alex Brandon, AP)
נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן נושא נאום בחדר המזרחי בבית הלבן, 22 בפברואר 2022 (צילום: Alex Brandon, AP)

מדובר במשימה לא פשוטה. מדיניות של לחץ על איראן שונה בצורה דרמטית מזו שאימץ עד כה ממשל ביידן, שקיווה כי דיפלומטיה נעימה תדחה את ההתמודדות עם הבעיה האיראנית. בימים שבהם העולם מרוכז במלחמתה של רוסיה נגד אוקראינה, בחרדה הגוברת מפני שאיפותיה של סין באוקיינוס השקט ובפחד ההולך ומעמיק מפני מיתון עולמי, יהיה קשה לשכנע את הבית הלבן להשקיע זמן, משאבים ומאמץ כדי לתזמר את היוזמה המורכבת ואולי אף המסוכנת הזאת.

אולם טיעון אחד העומד לטובתם של תומכי מדיניות הלחץ הוא שהמשך ההליכה במסלול הנוכחי – לאפשר לאיראן להתקדם בדרכה – יהיה גרוע יותר עבור האינטרסים האמריקאיים.

אם ארצות הברית לא תחשב מסלול מחדש ולא תלכלך עכשיו את ידיה בשיקום ההרתעה ביחסים עם איראן, המנהיגות בטהרן עלולה להחליט על התקדמות להעשרה של 90%, שלב שבו איראן תהפוך למדינת סף גרעינית.

אם ארצות הברית לא תחשב מסלול מחדש ולא תלכלך עכשיו את ידיה בשיקום ההרתעה ביחסים עם איראן, המנהיגות בטהרן עלולה להחליט על התקדמות להעשרה של 90%, שלב שבו איראן תהפוך למדינת סף גרעינית

ללא פעולה אמריקאית מבעוד מועד, ישראל תרגיש מבודדת – וככזו לבדה, תיאלץ לשקול אמצעים למניעת מה שייתפס בעיניה כאסון אסטרטגי, אמצעים שאיש אינו יכול לחזות לבטח את השלכותיהם.

הישראלים כולם, ללא קשר לעמדותיהם הפוליטיות, מקווים שארצות הברית תוביל את העולם במניעת בעיית הגרעין האיראנית ולא לאפשר לה לחצות את אותו גבול מסוכן.

זהר פלטי היה ראש האגף הביטחוני מדיני במשרד הביטחון וראש מנהלת המודיעין של המוסד. כיום הוא עמית בינלאומי במכון וושינגטון.

עוד 1,108 מילים
סגירה