בשבוע שעבר פרסם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן דוח בנושא מימון הבחירות לכנסת ב־2021. מהדוח עולה כי רוב המפלגות התנהלו בצורה לקויה עם כספי ציבור, חרגו מגובה ההלוואות, החובות והתרומות המותרות בחוק, צפצפו על חוקים ונהלים – ובכמה מקרים אף עולה חשש לכאורה לעבירות פליליות, ביניהן העלמת מס ופגיעה בפרטיות הבוחרים.
אכיפת חוק מימון מפלגות מוטלת על המבקר עצמו אך סמכויותיו מוגבלות. רוב נבחרי הציבור שהפרו את החוק יצאו בנזיפה בלבד – או בקנס למפלגה. באופן נדיר, המבקר הטיל הפעם קנסות אישיים על שני מפירים ולפי הערכה העביר כמה עבירות לבדיקת היועצת המשפטית לממשלה בדבר הליכים פליליים. מדובר במקרים חריגים שנובעים מחומרתן יוצאת הדופן של ההפרות.
ראש אגף הביקורת על מימון מפלגות במשרד המבקר חנה רותם הבהירה: "החוק מגדיר במדויק את סמכויות האכיפה של משרד המבקר, המבקר לא יכול להטיל סנקציות שאינן בסמכותו".
מדובר בבעיה עקרונית בכל משטר דמוקרטי: המפלגות הן הכוח המניע את ההתמודדות החופשית על השלטון. הרשות המבצעת והמחוקקת – בישראל אין הפרדה ממשית ביניהן – צריכות להיזהר בפיקוח על המפלגות. לממשלה, לכנסת ולבתי המשפט אסור להתערב בשיקולים פנימיים, פוליטיים והסברתיים של המפלגות בשימוש בכספן – כל עוד לא עוברים על החוק.
זו בעיה עקרונית בכל משטר דמוקרטי: המפלגות הן הכוח המניע את ההתמודדות החופשית על השלטון. הרשות המבצעת והמחוקקת צריכות להיזהר בפיקוח
אז איך מתמודדים עם הבעיות הללו במדינות אחרות? מחקר מקיף של מחלקת המדיניות בארגון המדינות המפותחות (OECD) שיצא ב־2016 ועודכן ב־2021 תחת הכותרת Financing Democracy ("מימון דמוקרטיה") השווה בין חוקי מימון מפלגות בדמוקרטיות החברות בארגון.
המחקר מאשש את החשש ש"אין פתרונות קסם" ומציג תמונה מורכבת בכל המדינות. לפי המחקר:
כסף בפוליטיקה הוא חרב פיפיות. הוא חלק הכרחי בתהליך הדמוקרטי, אבל ריכוז משאבים כלכליים בידי אנשים מעטים מהווה איום משמעותי. אם מימון המפלגות וקמפיינים לא יפוקחו כלל – הכסף עלול לאפשר לבעלי כוח ואינטרסים להשיג השפעה מופרזת ו'לחטוף' מפלגות.
לפי המחקר, חוקי מימון מפלגות בישראל הם מהמחמירים בעולם המפותח ואוסרים על פעולות רבות המותרות בחלק מהמדינות, למרות שהן עלולות להוות פתח לשחיתות.
הבעיה היא שהחוקים הללו כמעט חסרי שיניים. מהשוואות בינלאומיות, כמו המחקר של ה־OECD ומחקרים נוספים עולה כי אכיפת חוקי מימון המפלגות והענישה בישראל – רכות ביותר.
הבעיה היא שהחוקים הללו כמעט חסרי שיניים. מהשוואות בינלאומיות עולה כי אכיפת חוקי מימון המפלגות והענישה בישראל – רכות ביותר
הענישה בישראל על הפרת חוקי המימון מסתכמת בקנסות בלבד, שמוטלים על המפלגות – כלומר, על הקופה הציבורית שממנה נלקח הכסף, למעט בפריימריז – שם מוטלים קנסות אישיים על המועמדים עצמם.
חקירה פלילית מתבצעת רק אם התנהלות המפלגות מעלה חשד לעבירות פליליות מעבר להפרת חוקי המימון, כמו העלמת מס או הלבנת כספים. למבקר המדינה בישראל אין סמכות להביא מועמדים לחקירה פלילית והעמדה לדין פלילי על הפרת חוקי הבחירות עצמם.
אולם, במרבית העולם המפותח, הפרת חוקי מימון המפלגות והבחירות נחשבת לעבירה פלילית וגוררת ענישה פלילית. כלומר, לרשויות המפקחות במדינות הללו על מימון המפלגות יש סמכות להעמיד מועמדים לדין פלילי לא רק על עבירות אחרות שהתגלו תוך כדי בדיקת המימון – כמו בישראל – אלא על הפרות חוקי המימון עצמם.
במרבית העולם המפותח, הפרת חוקי מימון המפלגות והבחירות נחשבת לעבירה פלילית וגוררת ענישה פלילית. לרשויות המפקחות במדינות הללו יש סמכות להעמיד מועמדים לדין פלילי על הפרות חוקי המימון עצמם
מימון הבחירות לקוי? עזוב את הג'וב ולך לכלא
ב־27 מבין 38 מדינות OECD, הענישה למועמדים ומנהלים במפלגות שמפרים את חוקי מימון מפלגות כוללת עונשי מאסר. ב־28 ממדינות הארגון הענישה כוללת קנסות אישיים למועמדים עצמם. ב־18 מדינות היא מובילה לביטול מימון ציבורי למפלגה, כמו בישראל.
בשבע מדינות OECD יש לרשות המפקחת סמכות להדיח מועמדים העוברים על חוקי המימון. בשמונה מדינות יש להם סמכות להשעות את המפלגה, להקפיא את פעילותה ולמנוע ממנה להתמודד עד לתיקון הליקויים, או בכלל.
בנורווגיה, למשל, הענישה על דיווחים כוזבים בנוגע למימון הבחירות והמפלגות, או חריגות משמעותיות חוזרות־ונשנות מתקציב המימון – מגיעה לשנתיים בכלא, נוסף על הקפאת כל המימון הציבורי למפלגה ולעתים גם השעיית המועמדים עד להסדרת ההפרות.
באיטליה, הענישה על קבלת תרומות שלא לפי הנהלים יכולה להגיע למאסר של חצי שנה, נוסף על קנסות אישיים שמגיעים לכחצי מיליון אירו על חריגות במימון. בספרד ופורטוגל הענישה על חריגות מתקציב המימון או אי סדרים כספיים בדיווח מגיעה לעד שלוש שנות מאסר.
בנורווגיה, הענישה על דיווחים כוזבים בנוגע למימון הבחירות והמפלגות, או חריגות משמעותיות חוזרות־ונשנות מתקציב המימון – מגיעה לשנתיים בכלא, נוסף על הקפאת כל המימון הציבורי למפלגה
גם בבריטניה הוועדות יכולות להעמיד לדין פלילי את מי שעברו על חוקי המימון, והענישה על כך עשויה להגיע למאסר, אם כי בבריטניה מאסר נחשב לעונש קיצוני שטרם הוטל על מועמדים בפועל.
הסמכות להעמדה לדין פלילי ולהשעיה לא נשארת על הנייר בלבד. לפי המחקר של ה־OECD, בעשור הראשון של המאה ה־21 הורשעו בפלילים בספרד 70 מועמדים ובעלי תפקידים אחרים במפלגות בעקבות עבירות על חוקי המימון, בפורטוגל 56, בבריטניה 23 ובאיטליה עשרה.
בארה"ב הועמדו לדין פלילי מאות מועמדים ובעלי תפקידים פוליטיים על עבירות על חוקי המימון. המפורסם ביניהם היה מייקל כהן, עורך דינו של נשיא ארה"ב הקודם דונאלד טראמפ.
כהן הורשע ונשלח לשלוש שנות מאסר על שמונה עבירות, כולל עבירות מס, מסירת מידע כוזב ועוד. עיקר הרעש התקשורתי עסק בדמי השתיקה ששילם כהן לשחקנית הפורנו סטורמי דניאלס.– אבל אחת העבירות הייתה על חוקי המימון עצמם.
בארה"ב הועמדו לדין פלילי מאות מועמדים ובעלי תפקידים פוליטיים על עבירות על חוקי המימון. המפורסם ביניהם היה מייקל כהן, עורך דינו של נשיא ארה"ב הקודם טראמפ
טראמפ – שנחלץ מהסתבכות בפרשה בעור שיניו – טען ש"האנשים של אובמה עשו המון עבירות מימון בחירות ולא עשו להם כלום", אך לא סיפק ראיות לכך. למעשה, מספר ההעמדות לדין בארה"ב על הפרת חוקי המימון, אצל מועמדים משתי המפלגות, נמצא בשנים האחרונות בעלייה תלולה, כולל קנסות כבדים ועונשי מאסר.
יו"ר המפלגה הדמוקרטית בקנטקי ג'רי לונגרמן למשל, נשלח ב־2020 לשנתיים מאסר עקב אי־סדרים באיסוף תרומות בקמפיין שלו.
![דונלד טראמפ נואם בוועידה השמרנית של "קואליציית החופש והאמונה" בנאשוויל, ארה"ב, 17 ביוני 2022 (צילום: AP Photo/Mark Humphrey)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/06/AP22168744641925-1024x640.jpg "דונלד טראמפ נואם בוועידה השמרנית של "קואליציית החופש והאמונה" בנאשוויל, ארה"ב, 17 ביוני 2022 (צילום: AP Photo/Mark Humphrey)")
נראה כי להחמרה באכיפה יש תוצאות. לפי המחקר של ה־OECD, מאז שוועדת הבחירות בבריטניה קיבלה סמכות להעמדה לדין על הפרות חוקי המימון ב־2003 – עד 2010 חלה עלייה בהיקף הענישה ובמקביל ירידה של 9% במספר ההפרות.
כמו כן, הפרת חוקי הבחירות במדינות שונות הביאה להדחות והתפטרויות רבות של שרים. שר המסחר לשעבר של יפן איסהו סאגאווארה, למשל, נאלץ להתפטר ב־2019 עקב העברת כספים שהיוותה עבירה על חוקי המימון. סאגאווארה הועמד לדין ואם יורשע, ישלם קנס אישי שמגיע לעד כחצי מיליון דולר.
חמש שנים קודם, ב־2014, שרת מסחר אחרת, יוקו אבוצ'י (גם היא ממשלת שינזו אבה), נאלצה להתפטר בשל חשד להפרת חוקי המימון. אבוצ'י הועמדה לדין ונמצאה זכאית. בית המשפט מצא כי המזכירות שלה היו אלה שביצעו את העבירה. עם זאת, היא לא חזרה לתפקידה והקריירה הפוליטית שלה חוסלה משום שלא פיקחה עליהן כיאות.
שרת המסחר היפנית יוקו אבוצ'י נאלצה להתפטר גם היא בשל חשד להפרת חוקי המימון. אבוצ'י הועמדה לדין ונמצאה זכאית. ביהמ"ש מצא כי מזכירותיה ביצעו את העבירה – אך היא לא חזרה לתפקידה
עם זאת, יש שתי מדינות – דנמרק ושווייץ – שבהן לאף גוף אין סמכות להעניש פוליטיקאים ומנהלי מפלגות על עבירות על חוקי המימון, כך שהחוקים מהווים שם, למעשה, המלצה מוסרית בלבד.
בשווייץ יש לקנטונים (המחוזות האוטונומיים שמרכיבים את המדינה) סמכויות להעניש מועמדים שעברו על החוקים במוסדות הפנימיים, אבל אין ענישה על עבריינות בפוליטיקה הפדרלית.
החוקים עצמם דווקא מחמירים יותר
האכיפה הרכה של חוק מימון מפלגות בישראל, והעובדה שהפרתו לא מהווה כשלעצמה עילה לענישה פלילית, בולטת על רקע העובדה שהחוק עצמו הוא מהמחמירים בחוקי מימון המפלגות בעולם המפותח.
לפי המחקר של ה־OECD, ברוב מדינות הארגון יש מגבלה על גובה התרומות למפלגות ולמועמדים. אולם, בישראל, ההגבלה על תרומה בודדת למפלגה היא המחמירה ביותר מבין המדינות שנבדקו.
לפי המחקר של ה־OECD, ברוב מדינות הארגון יש מגבלה על גובה התרומות למפלגות ולמועמדים. אולם, בישראל, ההגבלה על תרומה בודדת למפלגה היא המחמירה ביותר מבין המדינות שנבדקו
בישראל מותר ליחיד לתרום למפלגה עד 1,000 שקל בלבד (כלומר, כ־290 אירו או 290 דולר, לפי השער של יום שני השבוע).
ביפן, תרומה בודדת למפלגה מוגבלת עד סכום עתק של כ־146 אלף אירו. בפינלנד היא מוגבלת לעד 30 אלף אירו, כלומר, יותר מפי 100 מהמקסימום בישראל. בארה"ב היא מוגבלת לעד 33,400 דולר. בפולין, התרומה המקסימלית היא פי 15 משכר המינימום הפולני, ובפורטוגל – פי 15 משכר המינימום במדינה.
ביוון מותר לתרום עד 15 אלף אירו, בספרד עד 10 אלף אירו, בצרפת עד 7,500 אירו, באיסלנד עד כ־2,700 אירו, באירלנד עד 2,500 אירו, בקנדה עד כ־800 אירו ובבלגיה עד 500 אירו.
לפי המחקר, בגרמניה, בריטניה, אוסטרליה, ניו זילנד, אוסטריה, שבדיה, הולנד, דנמרק והונגריה אין הגבלה על גובה התרומה למפלגה או למועמד. גם בקוריאה הדרומית ובצ'ילה אין הגבלה על גובה התרומות למפלגות, אבל התרומות למועמד בודד מוגבלות בשתי המדינות לעד 10,000 דולר ו־80 אלף דולר בהתאמה.
ישראל אוסרת על תרומות בחירות מתורמים אנונימיים. בכך היא דומה למחצית המחמירה יותר של מדינות ה־OECD כמו צ'כיה, פינלנד, צרפת, יוון, קוריאה הדרומית, מקסיקו, נורווגיה, פולין, ספרד וטורקיה.
מדינות אחרות מתירות תרומות אנונימיות אבל מגבילות את סכום התרומות הללו. על אלה נמנות ארה"ב, בריטניה, יפן, איטליה, גרמניה, צ'ילה, קנדה, אוסטרליה ועוד. בחלק מהמדינות הללו, תרומות אנונימיות מוגבלות לסכומים קטנים יותר מתרומות רגילות.
ארבע מדינות – שווייץ, שבדיה, הולנד ודנמרק – מאפשרות לתורמים אנונימיים לתרום למפלגות ולמועמדים בלי הגבלה. ישראל, כמו רוב מדינות ה־OECD, אוסרת על מפלגות ומועמדים לקבל תרומות מתורמים זרים שאינם אזרחי המדינה – כולל מיהודים שאין להם אזרחות ישראלית ומארגונים יהודיים הרשומים בחו"ל.
ישראל, כמו רוב מדינות ה־OECD, אוסרת על מפלגות ומועמדים לקבל תרומות מתורמים זרים שאינם אזרחי המדינה
אוסטריה, בלגיה, אוסטרליה, גרמניה, איטליה, שווייץ, ניו זילנד ולוקסמבורג מתירות לאזרחים וארגונים זרים לתרום לפוליטיקאים שלהם. שאר המדינות שנבדקו במחקר אוסרות זאת.
לפי המחקר, מרבית המדינות התירו למועמדים לקבל תרומות זרות ואסרו על כך רק במאה ה־21. זאת, לדעת מחברי המחקר, בעקבות התערבות של תאגידים זרים שהביאה לבעיה קשה. המחקר מציין כי תאגידים בינלאומיים "קשרו קשרים קרובים לממשלות מסוימות והפכו בפועל לחלק ממערך מקבלי ההחלטות".
בבחירות לנשיאות ארה"ב ב־2012, קיבלו המפלגות והמועמדים תרומות בהיקף של כ־18 מיליון דולר מחברות שמרכזן מחוץ לארה"ב כמו, למשל, הבנקים השוויצרים UBS וקרדיט סוויס, ענקיות האלקטרוניקה בוש וסימנס וענקיות התרופות אסטרה־זניקה ונוברטיס. תרומות זרות נאסרו בארה"ב ב־2016.
ישראל שייכת לחלק המחמיר של OECD גם במגבלות על הוצאות הקמפיינים בבחירות. ב־16 ממדינות הארגון, ביניהן שווייץ, שבדיה, גרמניה, צרפת, צ'כיה, יפן וטורקיה, אין מגבלה גלובלית על הוצאות הפוליטיקאים והמפלגות בבחירות.
בארה"ב ובספרד יש הגבלה על הוצאות של מועמד בודד אבל לא על הוצאותיהן של מפלגות. ישראל, כאמור, נמנית על 17 ממדינות הארגון שבהן המדינה לא מגבילה רק את התרומות הפרטיות והמימון הממשלתי, אלא גם את סך ההוצאה.
ישראל נמנית על 17 ממדינות הארגון שבהן המדינה לא מגבילה רק את התרומות והמימון, אלא גם את סך ההוצאה
בחלק מהמדינות, המגבלות על מסגרת ההוצאה לקמפיין נוקשות בהרבה מאשר בישראל. בישראל מותר למפלגה להוציא 1.6 מיליון שקל על כל ח"כ שלה בכנסת.
לעומת זאת, בבלגיה, למשל, רשאית כל מפלגה להוציא בקמפיין בחירות אחד עד מיליון אירו בלבד – בלי קשר למספר המצביעים והמושבים שלה בפרלמנט. בניו זילנד מותר להוציא מיליון דולר ניו זילנדי (כ־650 אלף אירו) – בלי קשר למספר המושבים.
רוב המדינות דוברות האנגלית – ארה"ב, בריטניה, אוסטרליה, ניו זילנד ואירלנד (אבל לא קנדה) – מתירות למועמדים להשתתף במימון הקמפיינים של עצמם מכספם האישי, בלי הגבלה. זאת, משום שמימון עצמי משחרר את המועמדים מהתלות בתרומות מבעלי הון, ובה בעת חוסך כספי ציבור.
אולם, האפשרות הזאת מקדמת מועמדים אמידים ומכשילה מועמדים עניים, ולכן רוב מדינות ה־OECD, כולל ישראל, מגבילות את גובה המימון העצמי. ישראל, כמו רוב מדינות ה־OECD, אוסרת לחלוטין על מפלגות ומועמדים לקבל תרומות מגופים ממשלתיים או מכאלה שנמצאים בקשרים עסקיים ישירים עם הממשלה.
ישראל, כמו רוב מדינות ה־OECD, אוסרת לחלוטין על מפלגות ומועמדים לקבל תרומות מגופים ממשלתיים או מכאלה שנמצאים בקשרים עסקיים ישירים עם הממשלה
בריטניה, שווייץ, שבדיה, נורווגיה, ניו זילנד, הולנד, אירלנד, דנמרק ואוסטריה לא אוסרות על גופים ממשלתיים או על גופים הקשורים לממשלה לתרום למפלגות.
ישראל, כמו רוב המדינות המפותחות, מחייבת מפלגות ומועמדים לדווח לרשויות על פרטי ניהול הקמפיין. ב־11 מדינות OECD לא קיימת חובת דיווח כזאת: אוסטריה, צ'כיה, אוסטרליה, דנמרק, גרמניה, צרפת, יפן, הולנד, לוקסמבורג, שוודיה וטורקיה (וכן בשווייץ, שאינה חברה בארגון אך נכללת במחקר).
מהמחקר עולה כי המדינות שנחשבות למדינות מתוקנות – עם ציונים נמוכים במדדי השחיתות העולמיים וגבוהים במדדי הדמוקרטיה, הן אלה שחוקי מימון המפלגות והבחירות שלהן נוטים להיות הכי פחות מחמירים. על אלה נמנות מדינות סקנדינביה, שווייץ והולנד.
מהמחקר עולה כי המדינות שנחשבות למדינות מתוקנות – הן אלה שחוקי מימון המפלגות והבחירות שלהן נוטים להיות הכי פחות מחמירים: סקנדינביה, שווייץ והולנד
חוקי המימון במדינות עם מנהל פחות תקין ומדדי שחיתות גבוהים יחסית הם לרוב מחמירים יותר – וזה נכון גם על ישראל.
מי מושל על המושלים?
אחת הבעיות בפיקוח על מימון המפלגות היא השאלה מי יכול לפקח. לבעיה הזאת אין פתרון מושלם וכל מדינה פתרה אותה אחרת. בחלק מהמדינות, הפיקוח על מימון הבחירות והמפלגות נמצא בידי יותר מגוף אחד כדי למנוע מצב שבו גוף שלטוני אחד ישלוט על הסוגיה הרגישה ויחזיק בידיו כוח גדול מדי.
בישראל, הגוף האחראי על הנושא הוא משרד מבקר המדינה. זה המצב גם בספרד, איסלנד והונגריה. למבקר יש אחריות על כך – במקביל לגופים אחרים – גם בפינלנד, יוון וסלובניה.
בחלק מהמדינות, הפיקוח על המימון נמצא באחריות הפרלמנט עצמו או ועדה שלו, לרוב יחד עם גופים אחרים. זה המצב בגרמניה, בלגיה, צ'כיה ולוקסמבורג.
בחלק מהמדינות הפיקוח על המימון נמצא באחריות הפרלמנט. יש מדינות שבהן אחד ממשרדי הממשלה מפקח על המימון. יש מדינות שבהן בתי המשפט הם האחראים לבדיקת תקציבי הפוליטיקאים
יש מדינות שבהן אחד ממשרדי הממשלה מפקח על המימון, לבד או יחד עם גופים אחרים: משרד האוצר בבלגיה, שוודיה וסלובקיה; משרד הפנים ביפן, דנמרק, יוון והולנד; משרד המשפטים בפינלנד; נשיא המדינה בלוקסמבורג.
יש מדינות שבהן בתי המשפט הם האחראים לבדיקת תקציבי הפוליטיקאים: איטליה, פורטוגל, אוסטריה, טורקיה, לוקסמבורג, ופורטוגל.
במדינות אחרות, האחריות על התחום, או חלק ממנה, מוטלת על הגוף המפקח על מערכת הבחירות כולה, המקביל לוועדת הבחירות המרכזית בישראל. זה המצב במדינות דוברות האנגלית – ארה"ב, בריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד – וכן ביפן, קוריאה, פולין, הולנד, פינלנד, יוון ומקסיקו.
במדינות אחרות, האחריות על התחום מוטלת על הגוף המפקח על מערכת הבחירות כולה, המקביל לוועדת הבחירות המרכזית בישראל. זה המצב במדינות דוברות האנגלית
כמה מדינות הקימו גוף מיוחד שכל תפקידו הוא בקרה על מימון הבחירות. בשוודיה הגוף הזה נקרא "הסוכנות החוקית, הפיננסית והניהולית לפיקוח על הבחירות" (Kommerkollgier), בצרפת "הרשות הלאומית למימון בחירות ומפלגות", ובאיטליה "הרשות לשקיפות בפוליטיקה ובחשבונות המפלגות". גם בנורווגיה, צ'ילה, סלובניה, אסטוניה ופורטוגל הוקמו גופים מיוחדים מהסוג הזה.
בישראל, האגף במשרד מבקר המדינה שעוסק בביקורת מימון מפלגות – מעסיק 12 עובדים, ולצדם פועלים כ־20 משרדי רואי חשבון חיצוניים במסגרת של אלפי שעות בשנה. לא מדובר בכוח אדם קטן ביחס לגודלה של ישראל.
בצרפת, שאוכלוסייתה מונה 65 מיליון איש (פי שבעה מישראל), מועסקים ברשות הלאומית למימון המפלגות 33 עובדים; באסטוניה, שאוכלוסייתה מונה כ־1.3 מיליון איש בלבד, מועסקים בגוף המקביל 11.
בקוריאה הדרומית, שאוכלוסייתה מונה 51 מיליון איש, מועסקים ברשות הפיקוח על הבחירות 620 עובדים קבועים, אך חלקם עובדים בפיקוח על מערכת הבחירות כולה (נוסף על רבבות עובדים זמניים המגויסים לקראת הבחירות, כמו בישראל).
בבריטניה מועסקים בוועדת הבחירות 240 עובדים ויועצים קבועים ובצ'ילה 276. בארה"ב מעסיקה הוועדה 350 עובדים בפיקוח על מימון הבחירות לבדו, כלומר, ביחס לגודל האוכלוסייה, קצת פחות ממספר העוסקים בתחום בישראל.
יש גם הבדלים בדרך שהמדינות מגדירות את אחריותן בנושא, מה שעלול להשפיע על ההתנהלות בשטח. המחקר של ה־OECD עוסק בסוגית ה"פיקוח" (supervision) על מימון הבחירות. לפי המחקר, משרד מבקר המדינה בישראל "מפקח" (supervises) על תקציבי הבחירות.
אבל במשרד המבקר בארץ הבהירו לנו כי המשרד "לא עוסק ב'פיקוח על המפלגות' אלא, כנקבע בחוק, בביקורת על חשבונותיהן". אם ככה מגדירים המחוקקים בארץ את סמכותו של המבקר, להשגיח על השימוש שלהם בכספי ציבור, אולי אין פלא שחלק מהמפלגות לא מהססים למעול בהם?
לפי ה־OECD, מבקר המדינה בישראל "מפקח" על תקציבי הבחירות. אבל במשרד המבקר הבהירו: "המשרד לא עוסק ב'פיקוח על המפלגות' אלא בביקורת על חשבונותיהן"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם