אדם סנלדר, מתוך "אל תתעסקו עם הזוהן" (צילום: צילום מסך)
צילום מסך

ישראל פינת הוליווד

במאים ושחקנים ישראלים ממשיכים לכבוש את המסך הגדול, אבל תמיכת הוליווד בישראל יורדת מאז שנות ה־70 ● הפרופסורים טוני שו וגיורא גודמן בוחנים בספר חדש את היסטוריית הייצוג הקולנועי של ישראל ואומרים בריאיון לזמן ישראל: "הביקורת גברה, אבל התשתית ההוליוודית עדיין מאוד פרו־ישראלית"

מאז ומתמיד לישראל היה מקום של כבוד בקולנוע האמריקאי. מאפוסים עתירי תקציב כמו "אקסודוס" עם פול ניומן מ־1960 ועד "אל תתעסק עם הזוהן" המופרע של אדם סנדלר מ־2008 – סרטים הוליוודיים על המדינה היהודית עוררו שלל תגובות סותרות.

הפרופסורים טוני שו וגיורא גודמן בוחנים במבט פנורמי את יחסי ישראל–הוליווד בספרם החדש "הוליווד וישראל: היסטוריה" ("Hollywood and Israel: A History"). "יש כמה ספרים שעוסקים בייצוג ישראל בסרטים הוליוודיים, בעיקר על 'אקסודוס'", אומר גודמן בשיחת זום משולשת עם זמן ישראל. "אבל אף אחד מהם לא עוסק במערכת היחסים בכללותה – על המסך ומחוצה לו.

"לא מדובר רק בהפקות קולנוע אלא גם פילנתרופיה, תרומה וקידום של סלבריטאים, מערכת יחסים שנבנתה בין בירת הבידור העולמי למדינת ישראל".

הספר גדוש ברגעים קולנועיים שהתרחשו בישראל. מהנשיקה המרגשת בין ניומן והמאהבת האמריקאית שלו – האחות קיטי פרמונט (בכיכובה של אווה מארי סיינט) על הר החרמון ב"אקסודוס", ועד הסתערות הזומבים על ירושלים ב"מלחמת העולם Z", הפקה שיצר בראד פיט לפי רב המכר האפוקליפטי של מקס ברוקס, בנו של הבמאי היהודי האהוב מל ברוקס.

הצלם פיני סלוק תיעד את גל גדות כוונדר וומן במסגרת פרויקט מיוחד של מגזין "שבעה לילות", שנים לפני שגילמה את התפקיד (צילום: פיני סילוק)
הצלם פיני סלוק תיעד את גל גדות כוונדר וומן במסגרת פרויקט מיוחד של מגזין "שבעה לילות", שנים לפני שגילמה את התפקיד (צילום: פיני סילוק)

ידעתם, למשל, שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט קיבל קרדיט על השם "אישה יפה", אותו הציע למפיק הישראלי־הוליוודי ארנון מילצ'ן בזמן שכיהן כראש עיריית ירושלים?

הספר כולל גם המון אנקדוטות המגובות במחקר ארכיוני. ידעתם, למשל, שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט קיבל קרדיט על השם "אישה יפה", אותו הציע למפיק הישראלי־הוליוודי ארנון מילצ'ן בזמן שכיהן כראש עיריית ירושלים? או ששובר הקופות בכיכובה של ג'וליה רוברטס מ־1990 היה הסרט האהוב על יאסר ערפאת? או שפרנק סינטרה – תומך ישראל ידוע – הבריח כספים עבור ארגון ההגנה? (כך טען טדי קולק, לימים ראש עיריית ירושלים).

הספר נוצר בדרך כמעט הוליוודית: קולגה מלוס אנג'לס חיבר בין שני הפרופסורים המרוחקים. שו הוא אקדמאי בריטי באוניברסיטת הרטפורדשייר, וגודמן – אקדמאי מהגליל – הוא ראש המחלקה ללימודים רב תחומיים במכללה האקדמית כנרת.

הם מהססים לענות על השאלה איזה מבין הסרטים שבחנו הם הכי אהבו, אבל מציינים לטובה את "אל תתעסק עם הזוהן". "אני לא מעריץ גדול של אדם סנדלר", אומר שו. "רוב הסרטים שלו גרועים עד מביכים. 'זוהן' הוא לא סרט רע כשאתה מחפש לצחוק. אני כבר לא בגיל הזה אבל סנדלר הצליח בצורה מסחררת בקרב בני נוער. זה לא היה איזה סרט גדול שאני לוקח איתי אבל אני אוהב לצחוק".

אוסף הדמויות בספר כולל סלבריטאים יהודים־אמריקאים כמו ברברה סטרייסנד – ששוחחה בטלפון לווייני עם ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר ושרה את "התקווה" ביום העצמאות ה־30 עתיר הכוכבים של ישראל בפריים טיים ב־1978.

ברברה סטרייסנד משוחחת עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר במסגרת "כוכבים מצדיעים לישראל לכבוד יום הולדת ה־30", 7 במאי, 1978 (צילום: AP Photo / Wally Fong)
ברברה סטרייסנד (למטה משמאל) משוחחת עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר במסגרת אירוע "כוכבים מצדיעים לישראל" לכבוד יום העצמאות ה־30, 7 במאי, 1978 (צילום: AP Photo / Wally Fong)

לצד סטרייסנד הוזכר גם סטיבן ספילברג, שביים שני סרטים שעוסקים בישראל: "רשימת שינדלר" – זוכה האוסקר מ־1994, שמסתיים עם עליית הניצולים לישראל לרקע שירת "ירושלים של זהב" – ו"מינכן" השנוי במחלוקת מ־2005, שמציג מרדף של המוסד בעקבות המחבלים מאחורי הטבח באולימפיאדת מינכן ב־1972.

"הסרט 'מינכן' התחיל להצביע, אולי, על הספקות שנזרעו בהוליווד בנוגע לישראל על ידי אנשים מסוימים", אומר שו. "הוא נתפס כסרט שמבקר את אסטרטגיית הלוחמה בטרור של ישראל, אבל ספילברג תכנן אותו כך שיראה כמו קריאה לשלום".

הספר מתייחס גם לנוכחות הגוברת של הישראלים בהוליווד כמו כוכבת העל גל גדות והבמאי גדעון רף. בספר מתייחסים גם לדמויות מרכזיות לא־יהודיות אך משפיעות כמו סינטרה – שתמונתו מעטרת את הכריכה. מרכז נוער בנצרת ומרכז הסטודנטים באוניברסיטה העברית בהר הצופים – שבו למרבה הצער אירע פיגוע ב־2002 – נקראו על שמו. בספר מוזכר גם מנהיג דת מפורסם, "רב הכוכבים" מקס נוסבאום, שגייר את אליזבת טיילור ואת סמי דייוויס ג'וניור.

הספר בוחן את השינוי שחל בהוליווד מתחילת שנות ה־20 של המאה הקודמת לאור הגידול במספר הסרטים שהביעו תמיכה בציונות והתנגדו להיטלר

הספר גם בוחן את השינוי שחל בהוליווד מתחילת שנות ה־20 של המאה הקודמת לאור הגידול במספר הסרטים שהביעו תמיכה בציונות והתנגדו להיטלר. אחרי עצמאות ישראל – אפוסים תנ"כיים נוצריים כמו "בן חור" נכנסו לאופנה, למרות שאפשר לטעון כי הסרט התנ"כי המפורסם מכולם היה "עשרת הדיברות" של ססיל בלאנט דה־מיל, שצולם במצרים של גמאל עבד אל נאצר.

צ'רלטון הסטון כמשה בסרט "עשרת הדיברות" (צילום: Paramount Pictures)
צ'רלטון הסטון כמשה בסרט "עשרת הדיברות" (צילום: Paramount Pictures)

הסרט יצא לאקרנים ב־1956 במקביל ל"מבצע קדש". ממשלת נאצר החרימה את הסרט משום שהציג לכאורה עלילה פרו־עברית ואנטי־מצרית. מדובר באחד ממיני החרמות נגד סרטים או שחקנים שהעדיפו, לדעתם, את השכנה הציונית.

למרות היחס הפושר לציונות מצד ראשי האולפנים היהודים כמו לואי ב. מאייר – הפרוגרסיביים בהוליווד תמכו בישראל עם סרטים כמו "עושה הלהטים" מ־1953. קירק דאגלס משחק בסרט ניצול שואה שחי בישראל. הסרט יצר תקדים קולנועי משום שהוא גם מתרחש בישראל וגם צולם בה.

"העניין המוקדם של הוליווד בישראל לא היה אתני או דתי, ולא נבע ממספר היהודים בתעשיית הקולנוע", אומר גודמן. "הליברלים בהוליווד – שלרוב היו יהודים – נמשכו למדינה החדשה עם האידיאלים המודרניים".

פרק שלם בספר מוקדש ל"אקסודוס". "המון היסטוריונים כתבו על 'אקסודוס'", אומר שו. "אנחנו חושבים שזה עדיין סרט חשוב". לדבריו, הסרט סייע "לאנשים בעולם להתייחס לישראל כאל מדינה לגיטימית, מדינה ריבונית שנולדה מהשואה.

פול ניומן ואווה מארי סיינט בסרט "אקסודוס (צילום: צילום מסך)
פול ניומן ואווה מארי סיינט בסרט "אקסודוס" (צילום מסך)

כוכבים גדולים כמו פול ניומן השתתפו בו. הסרט מציג רומן של הדמות שלו עם אישה לא יהודייה, אותה גילמה אווה מארי סיינט, ואת התמיכה הכללית – לא רק של יהודים, בישראל".

פרק שלם הוקדש ל"אקסודוס". הבריטים ביקשו להציג את הצד שלהם בצורה מרוככת, כמו גם מנהיגי הקהילה הערבית בישראל. במקביל, לאורך כל הדרך, ישראל הדגישה שהיא מעוניינת לעמעם את הדגש על אלימות

לדברי מחברי הספר, יצירת הסרט לוותה בשלל אירועים. התסריט שוכתב פעמים רבות, הוגשו שלוש גרסאות שונות – והסופר ליאון יוריס פוטר כבר בהתחלה. הממשלה הבריטית ביקשה להציג את הצד שלהם בצורה מרוככת, כמו גם מנהיגי הקהילה הערבית בישראל. במקביל, לאורך כל הדרך, ישראל הדגישה שהיא מעוניינת לעמעם את הדגש על אלימות ולהשתמש יותר במילה "ישראל".

גיורא גודמן (צילום: באדיבות המצולם)
גיורא גודמן (צילום: באדיבות המצולם)

הספר מתייחס גם לעוצמה הדיפלומטית הרכה שהפעילה ישראל. חוץ מקולק, שליחים ישראלים להוליווד כמו משה פרלמן – לשעבר דובר צה"ל וראש מטה ההסברה של משרד החוץ – ומאיר ויסגל – לשעבר נשיא ויו"ר מכון וייצמן למדע – שכנעו את הבמאי אוטו פרמינגר לבקר בישראל לקראת "אקסודוס".

"דיפלומטים נוספים מוזכרים בספר", אומר גודמן.  שניים מהם הם המפיקים ההוליוודיים מילצ'ן – שכוכבו דרך בעקבות פרשת המתנות לראש הממשלה דאז בנימין נתניהו – ומפיק ויוצר הפאוור ריינג'רס חיים סבן, שארגן אינספור מפגשים הוליוודיים לטובת ישראל, בהם לקחו חלק כוכבים כמו ארנולד שוורצנגר ורוברט דה נירו.

הספר בוחן גם את ייצוג הפלסטינים בקולנוע. הייצוג הזה נע בין סטראוטיפים לא רגישים בדמות מחבלים לבין ייצוגים עגולים יותר, בין היתר בזכות היוצר הפלסטיני האני אבו אסעד

הספר בוחן גם את ייצוג הפלסטינים בקולנוע. הייצוג הזה נע בין סטראוטיפים לא רגישים בדמות מחבלים לבין ייצוגים עגולים יותר, בין היתר בזכות יוצר הקולנוע הפלסטיני האני אבו אסעד שהציג בסרט "גן עדן עכשיו" מ־2005 אנשים שעומדים להפוך למחבלים מתאבדים. סרטו השני, "עומאר" – שהיה מועמד לאוסקר – מציג צעיר פלסטיני שנאלץ לשתף פעולה עם ישראל.

טוני שו (צילום: באדיבות המצולם)
טוני שו (צילום: באדיבות המצולם)

כאמור, שו וגודמן בוחנים גם את התמיכה ההוליוודית בפלסטינים. אחד הפרקים עוסק בנאום של ונסה רדגרייב בטקס האוסקר של 1978, כשקיבלה את פרס שחקנית המשנה על השתתפותה בסרט "ג'וליה". הכוכבת הפרו־פלסטינית אמרה כי היא מקבלת תשומת לב שלילית מצד "בריונים ציונים". יש כאלה הסבורים שהיא התכוונה לליגת התמיכה היהודית.

שו וגודמן ניסו לשמור על אובייקטיביות כשעסקו במתיחות במזרח התיכון. "עבדנו קשה כדי לוודא שבחירת המילים שלנו לא תתפרש כפרו או אנטי ישראל", אומר שו. "אנחנו היסטוריונים. אין לנו זווית אישית פה".

בספר הם דנים גם ב־BDS, ברשתות החברתיות ובהשפעת הלחימה בעזה מ־2014 על הוליווד. "אנחנו נמצאים עכשיו בנקודת מפנה פוטנציאלית", אומר שו. "כמו שאנחנו רואים את זה, השינוי בדרך. דמויות הוליוודיות רבות, אנשים בהוליווד, הופכים יותר ביקורתיים כלפי ישראל".

גל גדות בהקרנת הבכורה של הסדרה I Am the Night, 24 בינואר, 2019, בלוס אנג'ל (צילום: Richard Shotwell/Invision/AP)
גל גדות בהקרנת הבכורה של הסדרה I Am the Night, ינואר 2019, לוס אנג'לס (צילום: Richard Shotwell/Invision/AP)

"כמו שאנחנו רואים את זה, השינוי בדרך. דמויות הוליוודיות רבות, אנשים בהוליווד, הופכים יותר ביקורתיים כלפי ישראל"

למרות זאת הוא מציין כי רק לפני כמה שנים, ב־2018, התקיימה גאלה חגיגית נוספת לכבוד יום ההולדת ה־70 של ישראל בהוליווד. החגיגה אומנם הייתה פרטית אבל עדיין משכה קהל של שחקנים בולטים – מבילי קריסטל ועד נועה תשבי.

"ישראלים רבים מגיעים להוליווד ומחזקים את מערכת היחסים של ישראל עם תעשיית הקולנוע האמריקאית", אומר שו. "מצד אחד, הביקורת נגד ישראל גברה, בעיקר בהשוואה לשנות ה־70, אבל במובנים רבים, התשתית ההוליוודית עדיין מאוד פרו־ישראלית".

עוד 1,223 מילים
סגירה