נושא
קולנוע

איך אפשר לשכוח?

לא קל אמנם להתעמת עם מחלות נפש ובטח שלא עם הפרעות אכילה, אך אני מקווה שזה לא ירתיע אתכם מלראות את הסרט החדש "אל תשכחי אותי", שעוסק בנושאים הללו ברגישות יתרה ואף בהומור.

הסרט מגולל את סיפורו של גבר צעיר בעל הפרעה נפשית הפוגש באופן מקרי אישה צעירה הסובלת מהפרעת אכילה ומאושפזת במחלקה סגורה. יחד הם מצליחים, ולו לזמן מה, להתעלות על מצוקותיהם האישיות ולצאת להרפתקה רומנטית יוצאת דופן, שטרם נראתה כמותה בנופי הקולנוע הישראלי.

את הסרט, פרי עטו של השחקן הראשי ניתאי גבירץ, ביים זוכה האקדמיה רם נהרי, שביים בעבר גם את "אמאלה" ואת "אהבה זה כואב". הכתיבה והבימוי מצוינים. הכתיבה של גבירץ שנונה ורגישה כאחד – מצחיקה ברגעים שמצפים שיכאבו, ומכאיבה ברגעים לא קלישאתיים.

ואילו בחירות הבימוי האמיצות של נהרי מעידות על שנות הניסיון הרבות שלו בלימוד והכשרת שחקנים, שללא ספק הפכו אותו לאחד הבמאים המצטיינים בארץ ביכולתם להוציא משחקניו הופעה במיטבה. בדיוק רב ובניואנסים חדים, מצליחים שחקני הסרט הראשיים והמשניים כאחד להתיק במשחקם את לבבות הצופים ממקומם.

את הדמות הראשית של תום מגלמת מון שביט. תום היא דמות שבקלות הייתה יכולה להפוך לקלישאה של נערה דיכאונית עם הפרעות אכילה ושאלות אקזסטנציאליסטיות על מהות הקיום.

במקום זאת, מצליחה שביט לקלף בעדינות את השכבות של תום ואף לתת ביטוי גם לצדדים הוורודים והחיוביים שבה. שביט מקרינה החוצה את חדוות החיים שיש לתום, זאת שאפילו תהומות המחלה לא הצליחו לשדוד ממנה.

גם גבירץ מתמסר לחלוטין לדמותו של ניל ומתעלה על עצמו כאן במה שמסתמן כתפקיד חייו. לא רק שהוא למד לדבר הולנדית שוצפת בשביל התפקיד, הוא אף למד לנגן טובה בצורה משכנעת ומקצועית.

אין ספק מצפייה בסרט שגבירץ חקר לעומק את הנדבכים השונים המתקיימים במקביל בקרב אדם החי בצל מחלת נפש. בקלות היה יכול לשחק דמות שרק מגבלותיה הן שמגדירות אותה, אך במקום זאת נמנע גבירץ כשחקן מלבקר או לשפוט את דמותו של ניל ומצא בלבו את שבאמת מניע אותו – התמימות והתשוקה העזה להתחלה חדשה ולמוזיקה, וחלומו להצטרף כנגן להקה לסיבוב הופעות באירופה החופשית והרחוקה. קצת כמו דון קישוט, ניל נלחם בתחנות רוח תוך התמודדות לא רק עם אתגרי החיים היומיומיים של כולנו, אלא גם עם אתגרים מנטליים.

תום יער בולטת בתור ההפתעה של הסרט, בתפקיד משנה דרמטי יוצא דופן. יער, המשחקת אנורקסית המאושפזת במחלקה יחד עם תום, מצליחה למגנט את הצופה בכל סצנה בה היא מופיעה. ייתכן וסרט זה יהווה נקודת מפנה בקריירת המשחק שלה ואף יסלול את דרכה לתפקידים דרמטיים איכותיים נוספים בעתיד.

נדיר שנותנים את הדעת על הנושא הסבוך של מחלות נפש והפרעות אכילה  בתרבות הישראלית ככלל ובקולנוע הישראלי בפרט, והגיע הזמן שיעשה סרט שעוסק בנושא, ועוד באופן כה רגיש. חייהם של ישראלים רבים בצל תופעות אלו הם קשים ומאתגרים מספיק גם ללא הסטיגמות הנלוות אליהן ומוסיפות לעומס הנפשי והרוחני.

אז לכו לראות את הסרט המקסים והמרגש הזה, וספרו עליו גם לחבריכם. כי רק אם נדבר על נושאים אלו ונמשיך ליצור ולעודד אומנות העוסקת בהם ומעלה את המודעות כלפיהם בחברה, נצליח אולי למגר את הסטיגמות, שהן לא יותר מתולדה של בורות והתנכרות.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 466 מילים. מחכים לתגובתך.

הבחורה שאמרה לא לרנן שור, הנערה שראתה, וקורט קוביין

רנן שור (ימין) (צילום: משה שי פלאש 90)
משה שי פלאש 90
רנן שור (ימין)

ייתכן שאם לא הייתה לי היכרות אישית עם תלמיד לשעבר בסם שפיגל, לא הייתי שם לב לתקרית שבה הילה כהן – תלמידה בסם שפיגל – ענתה לרנן שור מול ועדה שבחנה את התסריט שלה.

אחרי שהמנהל האגדי של המוסד מזה 30 שנה אמר לה "אין לי יותר זמן לבזבז עליך, חצופה", היא לא התקפלה, אלא ענתה לו: אתה לא תתייחס לאף תלמיד שלך כמו לעדר של פרות.

שור השתולל, כך מספרים אנשים שהיו בחדר (לפי כתבה ב"הארץ"), האדים וצרח "עופי מפה". כהן כינתה אותו "חצוף", והוא ענה לה: "בטח שחצוף, בגלל זה, זה בית הספר הטוב בישראל".

לפני כמה שנים, בן של מכרים שלי למד בסם שפיגל, ואמר לי כי הוא סובל מיחס מעליב, מזלזל ומשפיל משור. החלטתי  אז לנסות להתערב, ודיברתי עם מורה בכיר בבית הספר, וגם עם רנן שור.

שור אמר לי אז בפירוש שהסיבה שזה בית הספר הטוב ביותר לקולנוע בארץ, זאת הקשיחות שלו ושל הצוות שלו. קשיחות מצדו – וחוויה של אלימות מילולית בצד של התלמיד. בסופו של דבר, המלצתי לבחור לעבור למחלקת הקולנוע באוניברסיטת תל אביב, והוא מצדו פרח שם, וסיים בהצלחה.

רנן שור פרש מתפקידו קצת אחרי האירוע מול הילה כהן, שהייתה כנראה הראשונה בהיסטוריה של בית הספר שנעמדה מולו בפומבי ולא הסכימה לקבל את היחס המשפיל שהופנה אליה. פתאום קמה בחורה ואומרת לא.

יתכן שהפרישה של שור קשורה או לא להתקוממות של הילה האמיצה. בכל מקרה הילה, אם את קוראת את הקטע הזה, רציתי להגיד לך כל הכבוד לך!

עשית את מה שהרבה לפניך פחדו לעשות, סירבת לקבל יחס משפיל בשם קדושת האומנות כביכול. האומנות לא קדושה, ואין לה נביאים או משיחים שלהם מותר הכל.

תלמידה אחרת בעיר

תלמידה אחרת בעיר אחרת (שאני מנוע מלחשוף את קשרי המשפחה שלה ושלי) שמה לב למנקי הרחובות מאז שהייתה ילדה קטנה.

אמא שלה לימדה אותה להגיד להם שלום ולתת להם מים ויחס כל פעם שחלפה על פניהם. היא שמה לב שהם שקופים, מכונות אנושיות שמנקות את הלכלוך של האנשים המהוגנים.

לפני כמה חודשים היא כתבה מכתב לראש העיר שלה, והעלתה הצעה ליום אחד בשנה, שבו תלמידי בית הספר ינקו את הרחובות כדי להרגיש את מה שאלו מרגישים כל השנה. אתמול זה קרה. הילדים ניקו, והמנקים קיבלו מהם – בטקס צנוע שלא זכה לחשיפה תקשורתית – ארוחה חגיגית, עוגות ותודות.

הנערה הזו התחילה משהו שאני מאמין שתהיה לו המשכיות במקומות נוספים בארץ. היא לא רוצה חשיפה, ולא רוצה הכרה, היא רוצה את השינוי.

לפני 25 שנים

לפני 25 שנים מת כוכב הרוק הגדול בעולם שהיה גם פעיל למען זכויות נשים ולהט"בים, קורט קוביין.

קוביין, שכתב שירים כמו Rape ME ו-All apologies, הופיע בהתנדבות באירועים למען זכויות של להט"בים, היה פמיניסט מוצהר, והפך למודל אחר של כוכב רוק. כוכב אנושי, מכיר בחולשותיו ובמגבלותיו.

אני מאמין שיש לקורט, שהיה נערץ על ידי המוני בני נוער ברחבי העולם, חלק גדול בעליה במודעות לזכויות מיעוטים וקבוצות מוחלשות בחברה.

הילה – שעמדה מול המנהל המפחיד ולא פחדה לענות לו, והנערה – ששמה לב למנקים השקופים ברחוב, ממשיכות היום את מה שהוא התחיל אז.

ואם לא נפחד, ונמשיך ללכת בראש זקוף לקראת עולם שיווני יותר, אלים פחות, אולי נגיע למקום שפוי יותר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 481 מילים. מחכים לתגובתך.

מלחמה פרטית לגמרי – ביקורת על הסרט "מלחמה פרטית"

מלחמה פרטית (צילום: Paul Conroy / Aviron Pictures)
Paul Conroy / Aviron Pictures
מלחמה פרטית

למה אנחנו צריכים לדעת את האמת? למישהו יש תשובה? למישהי יש רעיון? למה אנחנו צריכים לדעת את האמת על מה שקורה בעולם, על המלחמות, על ההרג, על הקושי, על הרוע, על האומללות, על חוסר האונים, על הצער, על הדם.

מה רע לנו בד' אמותינו? למי אכפת שההם שם הורגים אחד את השני? למי זה מפריע? לא פעם אנחנו מאחלים "הצלחה לכל הצדדים". זה לא מרוע, רק אדישות. כשההם שם נלחמים אחד בשני, אין להם כוח להילחם כאן נגדנו. כשההם שם נלחמים אחד בשני, הם מחלישים אחד את השני וזה טוב לנו. כשההם שם נלחמים אחד נגד השני, זו הזדמנות מצויינת למכור נשק לשני הצדדים. נפלא.

אתה יושב בבית במטבח. קפה של בוקר מקפסולה תואמת נספרסו. עוגה שנשארה מאתמול. עיתון. ובעיתון כתבה על המלחמה הנוראית שמתרחשת בסוריה/באפריקה/במזרח הרחוק/במזרח התיכון. סיפורים קורעי לב כתובים שם. 'זה נורא' אתה מסנן לעצמך לאחר סריקת הכותרת ומדפדף הלאה. שתיים וחצי שניות עברו ואתה כבר לא שם.

"אני רואה את זה כדי שאתם לא תצטרכו", אומרת מארי לעורך שלה. לנו. היא חווה את המלחמה עבורנו, כדי שאנחנו נוכל להמשיך לשבת בבית ליד השולחן עם הקפה והעיתון ולדפדף הלאה.

הסרט "מלחמה פרטית" מספר את סיפורה של עיתונאית המלחמות מארי קולווין (Marie Colvin) דמות מרתקת שסיפורה האישי מצדיק סרט עלילתי על חייה. הסרט מתמקד במלחמות ובאיזורים בהם שהתה ומהם דיווחה. מדובר על התקופה שבין מלחמת האזרחים בסרי לנקה ב 2001, שם איבדה את עינה שמאלית בפיצוץ רימון, ועד מלחמת האזרחים בסוריה ב 2012.

Embed from Getty Images

אנחנו לא יודעים דבר על ארבעים שנותיה הראשונות של קולווין. איך הגיעה עיתונאית אמריקאית שגדלה במזרח ארה"ב לעבוד בשביל ה"סאנדיי טיימס" הלונדוני. מה היה מסלול חייה שהניע אותה להגיע שוב ושוב לאיזורי הקרבות.

"אני רוצה שאנשים יכירו את הסיפור שלך" היא אומרת לאחת הנשים באחד מאיזורי המלחמה. וזו תמציתה של העיתונות כפי שקולווין הבינה. לספר את הסיפור של האחרים. לתת קול לאלה שאין להם קול. לתת למסכנים את התקווה שמישהו שם שומע, רואה וקורא את הסיפור שלהם. ואולי יבוא ויציל אותם.

החלום של קולווין היה לשנות את העולם. להפסיק את המלחמות. הגישה הנאיבית שלה התרסקה פעם אחר פעם על קרקע המציאות והאדישות. אפשר לזהות אצלה תמימות אמריקאית של "טובים ורעים" של ערכי מוסר של טוב ורע שעל פיהם היא מצפה שהעולם יפעל. הראיון שלה עם קדאפי, בה היא מתריסה כלפיו שאלפי אזרחים עלולים למות, זוכה לבוז גלוי מצידו. היא מסרבת לקלוט שזה בכלל לא מזיז לו מאות ואלפי הרוגים אזרחים. להיפך, הוא אף יוזם את המוות שלהם.

ההכרה ברוע שמתבטא במלחמות חסרות תוחלת, גובה ממנה מחיר נפשי כבד. ככל שהסרט מתקדם, אנחנו עדים למצבה הנפשי שהולך ומתדרדר. המלחמה עבורה היא כמו סם ממכר. מצד אחד מעוררת אותה לחיים ומוציאה ממנה יצירתיות וויטאליות מצד שני דוחפת אותה עמוק יותר לתוך הדכאון, הקושי וההרס העצמי.

קולווין בזה לשררה. היא מתעבת את מוקדי הכוח ואת הממשלות שאחראיות למלחמות. במהותה היא אנרכיסטית. סולדת מפקודות והוראות. היא לא מוכנה להצטרף לסיורים המסודרים של צבא ארה"ב. את הסיפור היא רוצה להשיג לבד בעזרת אנשי קשר מקומיים. לא פעם תוך סיכון חייהם. היא לא מוכנה והיכנע לתכתיבים ולא משרתת שום אינטרס. הדבר היחיד שמחזיק אותה ושעל פיו היא פועלת הוא עמוד שדרה מוסרי. ברור לה מה נכון ומה לא נכון. היא רואה את העוול והסבל ולא מסוגלת לעמוד בצד ולעצום עיניים. לדפדף. היא חייבת להיות שם, להרגיש ולדווח.

הסרט מעלה שאלות אתיות תקשורתיות חשובות לימינו אנו. את מי התקשורת משרתת? כמה פייק ניוז היא מפיצה ובעבור מי ולמה? קולווין מייצגת עיתונות שאיננה מונעת מאינטרסים של רייטינג, של בעלי מניות, של גופים כלכליים חזקים, של מלחמות אגו, של פוליטיקה. היא עיתונאית שמגלמת בתוכה את האימרה של אורי אבנרי: "ללא מורא וללא משוא פנים".

וכאן המקום לחזור לשאלת הפתיחה "למה אנחנו צריכים לדעת את האמת?". מה שינתה קולווין בדיווחיה מהחזית? מה קרה אחרת? הנהרגו פחות אנשים בזכות המאמרים שלה?

לא יותר פשוט להתמסר לפייק ניוז ולהשתלב בתלם? האם כל המרדף אחר ה"אמת" לא נידון לכישלון? וגם אם משיגים את האמת, את מי היא באמת מעניינת?

אנו חיים בתקופה שכל אחד צורך את החדשות שהוא רוצה לראות. יש המעדיפים את ערוץ 20, יש המעדיפים את חשבון הפייסבוק של ראש הממשלה. יש את המנויים על עיתון "הארץ" ויש את קוראי "זמן ישראל" (באשר הם). הפרסונליזציה של החדשות, שכל אחד מקבל מה שהוא אוהב, לא היה קיים אצל מארי קולווין. מבחינתה החדשות החשובות באמת הן אלה שעוסקות ברוע של בני האדם ובסבל שהם גורמים.

בעידן הנוכחי של פייק ניוז ועיתונות מגוייסת, חשוב לראות שאפשר לעשות גם עיתונות אחרת. ללא מורא וללא משוא פנים.

הציון שלי לסרט: 3.5 מתוך 5.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 707 מילים. מחכים לתגובתך.
סולוצ’אנה בסרט Daku ki Ladk. התגלתה בעת שעבדה כמרכזנית (צילום: Courtesy Menemsha Films)
Courtesy Menemsha Films
נוסטלגיה: כך השתלטו השחקניות היהודיות על בוליווד

"הן היו חצופות, אמיצות וחסרות גבולות"

בימיו הראשונים של הקולנוע ההודי, נשים יהודיות ניצלו את האיסור על הופעת שחקניות מוסלמיות והינדיות - והפכו לגיבורות תרבות

עוד 1,244 מילים. מחכים לתגובתך.
גיא זהר גיא זהר
כל הזמן // יום רביעי, 19 ביוני 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

אני מוחמד, אני מורם ראש

עלי מוחמד במדי מכבי נתניה (צילום: Roy Alima/Flash90)
Roy Alima/Flash90
עלי מוחמד במדי מכבי נתניה

מזה כשבוע התקשורת הישראלית מתדיינת בנושא מוזר. לכאורה, התחושה היא שאתה חי בימי הטינה, השנאה ובתקופת החושך.

נתקעתי במקומי בעודי יושב מול מסך הטלוויזיה ומקשיב לדעותיהם של אוהדי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. נדהמתי, במיוחד, לשמע דבריה של אוהדת ששמה אביגיל שרעבי, שבסוף השבוע החולף עברה מערוץ לערוץ כדי לבטא את עמדתה.

היא ציינה שאין לה בעיה לצרף את השחקן שחום העור, עלי מוחמד, לקבוצת בית"ר ירושלים. לדבריה, הוא שחקן מצטיין ויכול לסייע בידי הקבוצה הירושלמית לכבוש את המקום הראשון בליגת העל בעונה הבאה.

עם זאת, קיימת בעיה אחת והיא – שמו, "מוחמד". שם זה אינו יכול להתקבל באצטדיון טדי, מגרש הכדורגל של בית"ר ירושלים. "נמצא לו כינוי חדש, וכינויו זה יעלה בקריאות שתושמענה ביציעים של טדי. לא יעלה על הדעת שהשם מוחמד יהיה נושא לשיחתנו ויהי שגור על לשוננו כשנעודד ונברך אותו", הוסיפה שערבי.

מה חושבת אביגיל שרעבי על סערת עלי מוחמד?

"אולי הוא יאהב את הכינוי שניתן לו יותר מהשם שלו?" זה מה שחושבת אוהדת בית"ר ירושלים, אביגיל שרעבי, על סערת השחקן עלי מוחמד

פורסם על ידי ‏החדשות‏ ב- יום שלישי, 11 ביוני 2019

גברתי הנכבדה, הנני להביא בפנייך כמה מכינויו של "מוחמד", שבאמצעותם יכול הקהל המתנשף ביציעים של אצטדיון טדי לעודד את השחקן: "האמין", "דובר האמת", "הנבחר" והרשימה ארוכה.

גברתי הנכבדה, האם את יודעת, כי השחקן הנאה, שחום העור, "עלי מוחמד" הוא בן לדת הנוצרית, אך גם השתייכות זו אינה עומדת לימינו מול משפחת הטינה הירושלמית, "לה פמיליה".

מיום שנכבשה מזרח ירושלים ועד היום מנסים המוסדות הישראליים לספח את תושבי ירושלים כדי שיהיו חלק מירושלים רבתי.

גברתי הנכדה, את יודעת שהשם הנפוץ ביותר בעולם בכלל, ובירושלים בפרט, הוא השם "מוחמד". האם משפחת הטינה "לה פמיליה" תחתור למצוא חלופה לכל ערביי ירושלים הנושאים את שמו של מוחמד?

גברתי הנכבדה, מעשה בנביא הערבי מוחמד, עליו השלום, ושכנו היהודי. השכן היהודי היה נוהג לעקוב אחר צאת הנביא מביתו ולהשליך בדרכו טינופת, כדי שיורע לנביא והטינופת תזהם את בגדו הטהור.

מעשה ההתנכלות נמשך כמה שבועות ופתאום נפסק. הנביא מוחמד, אשר שם לב, כי שכנו היהודי נעלם כבר שלושה ימים, שאל עליו, ונענה: הוא חולה ומוטל על מיטתו. או-אז החליט הנביא לקחת עמו מתנה והלך לבקרו בביתו.

מחאה נגד הגזענות של חלק מאוהדי בית"ר ירושלים (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)
מחאה נגד הגזענות של חלק מאוהדי בית"ר ירושלים (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)

גברתי הנכבדה, אבי, זכרונו לברכה, היה אנאלפביתי, והוא דאג לקרוא לחלק מבניו על שמות הנביאים: בנו הבכור – שמו מוסא, הוא משה נביא היהודים, עליו השלום; בנו האחר מכונה על שם נביא הנצרות, עיסא, עליו השלום; ובן נוסף קרוי על שם מוחמד, עליו השלום.

בשמותינו, אביו, קיבץ את התהילה על כל גווניה – פאר היהדות, רוח הנצרות ותפארת האסלאם.

גברתי הנכבדה, אני פרופסור מוחמד חוג'יראת, למדתי, חונכתי, עבדתי ולימדתי במוסדות יהודיים וישראליים, שלא התעניינו בחיפוש חלופה לשמי, כדי להימנע מאזכור שמי.

נכון שסבלתי וממשיך לסבול בגלל שמי, "מוחמד", שהיה בשבילי כמו הפרפרים של מולייר, אך יחס זה לא הוסיף לי אלא גאווה וזקיפות קומה.

אומר לך גברתי, ואומר לכל אוהדי בית"ר ירושלים ולכל חולה נפש שיש לו בעיה עם השם "מוחמד", אני מתגאה, מתפאר ומתהלל בעובדה ששמי "מוחמד".

הנני יהודי באורח החיים שלי, נוצרי ברוחי, דרוזי בעוז רוחי ומוסלמי ביצרי, והעיקר בן-אדם וקוראים לי "מוחמד".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 433 מילים. מחכים לתגובתך.

פוסטים אחרונים

כמה קטנה ככה מסוכסכת

ועידת מרצ תבחר בשבוע הבא בין היו״ר המכהנת תמר זנדברג לח״כ לשעבר ניצן הורוביץ לראשות הרשימת לבחירות הקרובות, ומסתבר שיש במפלגת השלום והאחווה הזו יצרים ותככים למכביר ● פרשנות

הבחירות לראשות מרצ ב-2018 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יונתן סינדל/פלאש90
הבחירות לראשות מרצ ב-2018

העובדה שיש בחירות בפתח לא מעידה על כך שיש גם בחירות פנימיות. רוב המפלגות מעדיפות לצלם את מצב הרשימה לכנסת ולהישאר גם עם אותם המנהיגים. את הדמוקרטיה האמיתית נמצא הפעם בשתי מפלגות קטנות, העבודה ומרצ, שהולכות אל הקלפי כדי לבחור גם את היו"ר וגם את חברי הכנסת. מבין השתיים, מפלגת העבודה היא הדמוקרטיה האמיתית, כיוון ששם ייבחר יושב הראש בקרב כל חברי המפלגה.

אנחנו בעניין של מרצ. בשבוע הבא, ב-27 ביוני, ילכו 1,043 חברי הוועידה לבחור את יו"ר המפלגה. שבועיים לאחר מכן יבחרו שם את חברי הכנסת. על ראשות המפלגה מתמודדים ברגע זה היו"ר המכהנת תמר זנדברג וחבר הכנסת לשעבר, ניצן הורוביץ. מסתבר שיש במפלגת השלום והאחווה היהודית-ערבית הזו יצרים ותככים למכביר. כמה קטנה ככה מסוכסכת.

כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה

מה שמפתיע במרצ הם לא המועמדים המוכרים לציבור, אלא האיש שמנענע את העריסה. כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו על הבחירות הדו-שלביות הללו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה. רזניק היה במשך שנים יו"ר צעירי מרצ, צבר כוח, למד היטב את המנגנון ועכשיו, לפי ההערכה, מחזיק כוחות מגובשים בוועידה שסרים למרותו.

תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)
תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)

אז במי תומך רזניק? בהורוביץ או בזנדברג? רזניק מחובר לחבר הכנסת אילן גילאון, האיש הכי פופולרי במרצ, שלא יכול להתמודד לראשות המפלגה מסיבות בריאותיות. זו חבורת האדומים של המפלגה, על פי כינוייה. השניים תומכים בהורוביץ, למרות שזנדברג תמכה ברזניק כמזכ"ל, והוא תמך בה בפעם הקודמת במרוץ לראשות מרצ.

רזניק שינה בינתיים את טעמו. לפי הבכירים במרצ, הוא תומך בהורוביץ רק כדי לשמור על עמדות הכוח והיכולת להמשיך ולנווט את כל המפלגה כרצונו. הורוביץ הוא איש נוח, שאין לו כוחות מסודרים. לזנדברג עדיין יש, והיא מצמצמת את מרחב הפעולה של רזניק השאפתן.

התמיכה של גילאון-רזניק בהורוביץ נותנת לו מקדמה על פני זנדברג. אתמול (שלישי) הצטרפה למחנה חברת הכנסת מיכל רוזין, שתקפה בחריפות את זנדברג וטענה שהיא הובילה את מרצ אל סף הכחדה.

יש גם פעילים בקיבוץ הארצי שתומכים בהורוביץ, פלוס אנשים שטפחו טינה כלפי זנדברג בגלל פרשת נמרוד ברנע, שתיכף ניגע בה. לפי הערכות המומחים במרצ, הורוביץ מחזיק 40 אחוזי תמיכה בוועידה, קופה רצינית שאולי מסמנת מהפך.

לזנדברג יש בוועידה כוח מאורגן שתומך בה, שמונה קרוב ל-150 איש (בסביבות 15 אחוזים). גם חבר הכנסת עיסאוויי פריג' והמזכ"ל לשעבר מוסי רז, שחשבו לרוץ ביחד לראשות מרצ, תומכים עכשיו בזנדברג, ומעניקים לה עוד 12 אחוזים מהקולות. בסך הכל זנדברג מגרדת 30 אחוזים מהקולות על הפתיחה.

בכירי מרצ ערב בחירות 2015: תמר זנדברג, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ומיכל רוזין (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
בכירי מרצ ערב בחירות 2015: תמר זנדברג, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ומיכל רוזין (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

זנדברג הצליחה לפתח כלפיה טינה מאז שנבחרה לראשות מרצ לפני למעלה משנה. רבים זוכרים לה את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שניהל את מסע ההשמצה נגד הקרן החדשה. גם הכישלון בבחירות באפריל מהדהד אצל רבים, כמו במפלגת העבודה. זנדברג מצדה טוענת כי היו חסרים לה רק 1,500 קולות כדי לקבל את המנדט החמישי, בדיוק כמו זהבה גלאון בבחירות 2015.

גם סיפור נמרוד ברנע לא מוסיף לזנדברג. הפרשה, שבה סולק ברנע, חבר הנהלת מרצ, מתפקידיו השונים בגלל טענות על הטרדות מיניות שעומדות כעת בספק, מעיבה על כל המעורבים בקמפיין. זנדברג ספגה מכל הכיוונים, בעיקר התקשורתיים. מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית ״המקור״ בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות. מטבע הדברים, התחקיר האחרון יוצר את הרושם הטרי והחזק יותר, ועובד נגד זנדברג.

מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית ״המקור״ בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות

ניצן הורוביץ לא התבטא בפרשת ברנע עד לרגע זה, אבל יש פעילים במרצ שדעתם לא נוחה ממנו מסיבות אחרות. העיתונאי תומר אביטל פרסם לפני כמה ימים סיפור משונה על טיול בן חודשיים שעשה הורוביץ בדרום אמריקה כאשר כיהן עדיין כחבר בכנסת ה-19. ויש כאלה שטוענים כי הורוביץ נעלם במשך ארבע השנים האחרונות ורק עכשיו צץ כדי לרוץ לראשות המפלגה בלבד.

הבוחרים מתפלגים גם על בסיס תכניות האיחוד של מרצ והעבודה. הורוביץ תומך נלהב באיחוד כזה. זנדברג שומרת על אופציות אחרות, ושמעו אותה מדברת גם על איחוד עם חד"ש-תע"ל – וגם זה לא מוצא חן בעיני כולם, גם במרצ.

מצד שני, במפלגה שתמיד נדמה כי יש בה יותר מאבקים אישיים מחברי כנסת, מה כן מוצא חן שם בעיני כולם?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 683 מילים. מחכים לתגובתך.

רוצחת הבננות

בדיקת זמן ישראל: פטריה רוצחת קשוחה וערמומית הגיעה לארץ ומאיימת להשמיד את אחד מענפי החקלאות היציבים והרווחיים בישראל ● צוותי חוקרים מנסים כעת למצוא פתרון, ללא הועיל ● "בסופו של דבר, כל הארץ תהיה מכוסה בזה. אי אפשר באמת לעצור את זה“ ● תגידו שלום לנה נה בננה

בננה: פצצת אנרגיה צהובה (צילום: pressdigital/iStock)
pressdigital/iStock

בדיקת זמן ישראל: פטריה רוצחת קשוחה וערמומית הגיעה לארץ ומאיימת להשמיד את אחד מענפי החקלאות היציבים והרווחיים בישראל ● צוותי חוקרים מנסים כעת למצוא פתרון, ללא הועיל ● "בסופו של דבר, כל הארץ תהיה מכוסה בזה. אי אפשר באמת לעצור את זה“ ● תגידו שלום לנה נה בננה

עוד 2,610 מילים. מחכים לתגובתך.

למקרה שפיספסת

"אונס בת ה-7": מחשבות על מערכת ה"צדק"

בית הסוהר עופר (צילום: Hadas Parush/Flash90)
Hadas Parush/Flash90
בית הסוהר עופר

מרגע שפרצה לחיינו פרשת ה"אונס בת ה-7" קרו כל כך הרבה דברים, שהחיים האמיתיים נראו כמו צפיית בינג' בסדרה מרתקת, ועדיין לא הגענו לפרק האחרון. כל מהדורת חדשות עדכנה בפרטים חדשים, ומהיום למחר השתנתה העלילה והשתכללה, עד שרבים הלכו לאיבוד. מבולבלים? אתם לא לבד.

למה הסיפור הזה תפס תאוצה כמו של טיל ששוגר לחלל? כי הוא מכיל בתוכו חומרים נפיצים. קודם כל המילים "אונס בת ה-7" לא נתפסות. כל אחד מבין שזה נורא. לא צריך להיות לא שמאל ולא ימין בשביל להזדעזע.

הדמויות כמו לקוחות מספר מתח. משפחה חרדית החיה בתוך חברה סגורה. מי יודע מה קורה בתוך הקהילה? לא חסרים סיפורים שצצו לאורך השנים על העבירות שבוצעו במגזר ושטופלו שלא במסגרת מוסדות המדינה. וכמובן אלה שכן הגיעו לבית משפט ולתקשורת.

אל החברה הסגורה נכנסה דמות חיצונית. הערבי מהכפר השכן. מעצם היותו ערבי הוא כבר חשוד, שלא לומר אשם ודינו מוות.

וכל זה מתרחש בשטחים. מקום בו החוק נזיל. ליהודים יש את מערכת המשפט הישראלי ואילו הפלסטינים נשפטים בבית משפט צבאי במחנה "עופר".

כולם ניזונים מרסיסי מידע

אף אחד לא יודע מה היה שם. אפילו עולות תהיות אם בכלל התרחש האירוע שנקרא "אונס". יש הבטוחים שכן, יש המפקפקים ויש שבטוחים שלא. כולם ניזונים מרסיסי מידע שמפיצים כל מיני אינטרסנטים ושאין לשומע שום יכולת לדעת אם מדובר בניוז או בפייק ניוז.

גם אני כמובן לא יודע מה היה שם, ולכן זה לא נושא להתעסק בו.

בנצ׳י גופשטיין ופעילים מתווכחים עם שוטרים במהלך מחאה נגד פלסטיני שחשוד בחטיפה ואונס של ילדה בת 7 (צילום: Flash90)
בנצ׳י גופשטיין ופעילים מתווכחים עם שוטרים במהלך מחאה נגד פלסטיני שחשוד בחטיפה ואונס של ילדה בת 7 (צילום: Flash90)

אז מה מיוחד כאן?

הפרשה הזו מעניינת כי היא מאירה באור בוהק את מערכת ה"צדק" בשטחים. זה לא עוד אירוע של זריקת אבנים או בקבוקי תבערה או פריצה או גניבה. הפעם נפלה המשטרה המקומית על מקרה שגדול עליה בכמה מידות.

ה"תקלה" שלהם היא שהם חקרו את המקרה, כמו שהם רגילים ומכירים. המתנחלים או הצבא או השב"כ מביא להם את החשוד, די מהר הוא הופך לנאשם ותוך זמן קצר מורשע ב"עופר" ומושלך לכלא.

פעולות חקירה פשוטות ובסיסיות לא בוצעו, כי בבית משפט צבאי לא צריך את כל הפרוצדורות הללו. השופט ב"עופר" הוא סחבק של רכזי המודיעין של השב"כ והמשטרה וממלא את בקשותיהם בלי להתעקש. מגישים לו את המסמכים הסודיים והופ, יש הרשעה.

בצורת התנהלות זו אין בעיה לעדכן את התביעה תוך כדי תנועה.

זה קרה באפריל. אה לא? לא נורא – תכתוב שזה היה מתישהו.

זה התרחש בכפר של החשוד. מה לא? לא נורא – תכתוב שזה היה בבית בו עבד.

הוא גרר אותה ברגל. אהה, לא ייתכן? סורי. תכתוב שהסיע אותה ברכב.

לא בדק אותה רופא מומחה, לא נורא – גם רופאת משפחה זה מספיק טוב. למה בכלל צריך רופא מומחה?

קשה להבין מדלות העדות של הילדה מה עבר עליה, לא נורא – תרשום אונס בנסיבות מחמירות פלוס עוד שניים שהיו בזירה. איפה הם השניים? עזוב נו, למה להתעסק בשטויות.

אין DNA בזירה, לא נורא – תרשום אונס.

אין פציעות עמוקות, לא נורא – אונס.

אין ראיות פורנזיות, צריך?

הקודקודים נתפסו במערומיהם

אז ככה זה מתנהל בשטחים? ככה זה קורה? ככה בדיוק!

כמה ערבים מורשעים על סמך חקירות ברמה כזו? לעולם לא נדע. אבל טוב לדעת שככה זה עובד.

ה"מערכת" מזדעקת כאילו הם לא חיים כאן כבר חמישים שנה. לפתע פתאום פגישה דחופה עם הפרקליטות והתובע הצבאי הראשי וכל הקודקודים שנתפסו במערומיהם.

אבל לאן הם יחתרו? לאמת? למציאת האשם האמיתי? מה פתאום.

הם יחתרו להעמיק את הבור. הם ימנו צוותים שיחפשו בנרות ו"ישכנעו בנועם" ערבים אחרים להעיד על הערבי המסכן שהוא אנס את הילדה. הם ישליכו אותו לכלא כי אין מחילה למי שמנסה להתנגד לשיטה. אי אפשר להתנגד למכבש הכיבוש ול"צדק" של בית המשפט הצבאי ב"עופר".

נטחנים דק דק עד שנשברים

אפשר להיות אופטימיים. הפרקטיקות שעובדות בשטחים, זולגת בגדול לתחומי הקו הירוק.

מה שווה המשטרה אם אי אפשר לשלוט בה?

מה שווה הפרקליטות אם אי אפשר לשלוט בה?

מה שווה בית המשפט אם אי אפשר לשלוט בו?

אזרחים שנכנסים מתחת למכבש של מערכת ה"צדק" הישראלי, כבר לא יוצאים אותו הדבר. נטחנים דק דק עד שנשברים. אנשים פצועים ומרוששים לחלוטין. מן ה"צדק" הישראלי ישחרר רק המוות.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 597 מילים. מחכים לתגובתך.

אם אפשר לראות אותו זה לא חמקן.

 

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

קפטן ג'ורג' התנצל בפני ליברמן, רפי פרץ מחדש את השפה

שר החינוך יצר מושג חדש: "החלנה" ● ח"כ חילי טרופר מ"כחול לבן" מבקר: "היו כשלים ושגיאות בקמפיין הבחירות שלנו" ● קפטן ג'ורג' נאלץ להתנצל על ציוציו בנוגע ליומן הפגישות של ליברמן, ואילו יאיר נתניהו מצא דרך מעניינת לצייץ על הנושא

רפי פרץ (צילום: Aharon Krohn/Flash90 Keywords)
Aharon Krohn/Flash90 Keywords
רפי פרץ
14:19 עריכה
"הליכוד וראש הממשלה אינם עומדים מאחורי החלטותיו של רון קובי שפועל באופן עצמאי", כך נמסר היום מדוברות הליכוד. ההתייחסות הזו מגיעה לאחר שח"כ עודד פורר מישראל ביתנו, אמר: "נראה שראש הממשלה היסטרי עד כדי כך שישנו חשש שהוא מוכן אפילו לעבור על החוק ולהריץ מועמדי קש דוגמת קובי".

14:00 עריכה

מוטי יוגב ממשיך להפעיל את פה ה-D9 שלו מול חבריו למפלגות הימין. על רקע הניסיון לאחד בין המפלגות שמימין לליכוד בבחירות ספטמבר ולמנוע את בזבוז הקולות שהפיצול שלהם גרם בבחירות מרץ, הבהיר יוגב בראיון אצל יעל דן בגלי צה"ל: "בראש כל רשימה או איחוד יעמוד הרב רפי פרץ". "זוהי אבן יסוד", הדגיש יוגב, לא פחות.

12:02 עריכה

אושייית הטוויטר "קפטן ג'ורג'", הלוא הוא פעיל הליכוד גיורא עזרא, התנצל בפני יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן על כך שצייץ שליברמן נפגש, כביכול, בווינה, כביכול, עם יאיר לפיד, וכביכול תכנן איתו בפגישה שליברמן יכשיל את הרכבת הקואליציה של נתניהו. זאת, לאחר שליברמן מימש את איומיו והגיש נגד הקפטן תביעת דיבה על הציוץ.

עזרא, שמסר את התנצלותו בראיון בתוכניתו של אראל סגל ברדיו 103 FM, הסביר: "צייצתי דברים שפורסמו בתקשורת". מ"ישראל ביתנו" נמסר לכתבת זמן ישראל אירה טולצ'ין אימרגליק שהם קיבלו את ההתנצלות בברכה והודיעו שימשכו את התביעה.

ואנחנו נשארנו עם התהיות: האם ליברמן מתכוון לתבוע גם את כלי התקשורת שג'ורג' ציטט? האם הוא יתבע גם את כל מי שפרסם את הגשת התביעה של ליברמן והתנצלותו של הקפטן, וכך פרסם שוב את השמועה על הפגישה בין ליברמן ולפיד (שכמובן לא התקיימה)? ומלבד זאת, אולי סוף סוף נדע עכשיו מה ליברמן כן עשה בווינה מיד אחרי הבחירות ואת מי הוא כן פגש שם?

11:25 עריכה

במפלגת "ישראל ביתנו" של ליברמן פותחים חזית מול מפלגת "הימין החילוני" שהקים ראש עיריית טבריה רון קובי, המתחרה הישירה החדשה של ליברמן על טיקט המפלגה הימנית האנטי חרדית. קובי נכשל אתמול בהעברת תקציב עיריית טבריה, מה שיכול להביא לכך ששר הפנים אריה דרעי ידיח אותו וימנה במקומו ועדה קרואה. אנחנו סבורים שהתרחשות כזאת יכולה להיות הזדמנות גדולה בשביל קובי לעשות רעש ולקבל זמן מסך לקראת הבחירות, ואולי זה מה שגורם לח"כ עודד פורר מ"ישראל ביתנו" לתקוף את קובי ולטעון שכל הבלגן בעיריית טבריה הוא מזימה של דרעי ונתניהו כדי לעזור לקובי "שממילא לא יעבור את אחוז החסימה" לקחת קולות מליברמן.

7 חודשים, זה הזמן שלקח לרון קובי להעביר את השליטה בעיר טבריה לחרדים. האיש חייב לתת הסבר לתושבי העיר על מעשיו, בראש…

פורסם על ידי ‏עודד פורר – Oded Forer‏ ב- יום רביעי, 19 ביוני 2019

10:58 עריכה

שר החינוך החדש, יו"ר איחוד מפלגות הימין רפי פרץ רק נכנס לתפקיד וכבר טבע מונח חדש: "החלנה". בראיון ב"ישראל היום" אמר פרץ: שמעתי שמדברים על הדתה. זו כמעט פיקציה, אין הדתה. אני מכבד כל אחד, אני לא מתכוון לכפות על אף אחד שום דבר. אם כבר, בחברה הישראלית יש קצת החלנה. כשברמת גן יש ביום העצמאות כמה במות לקהל הכללי ובמה לציונות הדתית וראש העיר אומר שלא יהיה דבר כזה יותר, זו החלנה ולא הדתה. זה לא נותן כבוד".

10:47 עריכה

ניצני ביקורת עצמית בכחול לבן: ח"כ חילי טרופר אמר הבוקר בתוכניתו של רינו צרור "היו כשלים בקמפיין הבחירות שלנו. השגיאות ברורות לנו ואנחנו מפיקים לקחים". טרופר פעיל בצוותי עבודה של כחול לבן שמנסים לגבש את הקמפיין של המפלגה לבחירות הקרובות (בספטמבר) על בסיס לקחי הבחירות האחרונות (במרץ). לפני כמה ימים פורסם שבני גנץ פנה לחברי המפלגה וביקש מהם "לשמור על פרופיל נמוך עד שיתברר אופי הקמפיין" .  האם טרופר מסרב לפקודותיו של רמטכ"ל המפלגה, או שאמר את מה שאמר אצל רינו דווקא מטעמו של גנץ?

ח"כ חילי טרופר (צילום: רוני שוצר פלאש 90)
ח"כ חילי טרופר (צילום: רוני שוצר פלאש 90)

אם תהיתם בכלל מי זה חילי טרופר, הרי זה בגלל שטרופר הוא מאותם חסרי מזל שנכנסו לראשונה לכנסת ה-21, שפוזרה כמעט אחרי שהושבעה. טרופר, אגב, אמר באותו ראיון אצל צרור ש"כחול לבן הרוויחה מהקדמת הבחירות, ובכל זאת היינו נגד, מתוך אחריות לאומית". הרוויחה?! בעוד שלושה חודשים נדע.

10:01 עריכה

בתחילת השבוע, כאשר פורסם שפלסטיני אנס ילדה בת שבע ושנבדק חשד שהמניע למעשה הזוועה היה לאומני, כיכב האירוע במערכת הבחירות. כל הפוליטיקאים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, גינו את המעשה והתחרו ביניהם מי יוקיע אותו במלים החריפות ביותר.

ניסינו לבדוק מה אומרים הפוליטיקאים היום, כשכל הכותרות עוסקות בפאשלות שעשתה המשטרה בחקירה הזאת, ובסימני השאלה שעולות ממנה, ולא ממש הצלחנו. בעמודי הפייסבוק והטוויטר של פוליטיקאים משמאל ומימין לא הצלחנו למצוא ולו ציוץ אחד על השתלשלות הפרשה והתנהלותה של משטרת ישראל.

09:25 עריכה

ליאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, מאוד התחשק לצייץ משהו על חרושת השמועות על פגישות שכביכול התקיימו בין אביגדור ליברמן ויאיר לפיד, אבל ליברמן בשוונג של הגשת תביעות דיבה נגד כל מי שמפרסם שהיו פגישות כאלה. מה עושים? ליתר ביטחון, נתניהו ג'וניור לא פרסם חלילה דברי לשון הרע כמו "ליברמן נפגש (לכאורה) עם לפיד בווינה", אלא ריטווט פוסט של אושיית טוויטר בשם משה איפרגן שהסביר למה לא ייתכן שלפיד וליברמן נפגשו שם.

08:30 עריכה

שר הפנים דרעי עשוי לפטר את ראש עיריית טבריה ומייסד "הימין החילוני" רון קובי, אבל לפי קובי דווקא דרעי הוא זה שצריך ללכת הביתה.  בראיון לגלי צה"ל הבוקר אמר קובי: "מועצת טבריה נבחרה בבחירות אבל חברי האופוזיציה במועצה (של טבריה) מנוהלים על ידי שרים, חברי כנסת ורבנים. הגיע הזמן שמדינת ישראל תשאיר את אריה דרעי מחוץ למעגל ההשפעה".

07:53 עריכה

יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, הוכיח אתמול שלפעמים הוא דווקא מממש את איומיו. ליברמן הגיש ביום אחד שתי תביעות דיבה בהיקף של מאות אלפי שקלים, האחת נגד אושיית הטוויטר "קפטן ג'ורג'" (גיורא עזרא) שצייץ כמה פעמים שליברמן נפגש עם יאיר לפיד, כביכול, בבית קפה בווינה ותכנן איתו מראש איך למנוע מנתניהו להרכיב ממשלה, והשנייה (שנחשפה לראשונה בזמן ישראל) נגד אישה בשם רות קרייתי שצייצה משהו על פגישה בין ליברמן ולפיד בתל-אביב, בצירוף תמונה שצולמה בכלל בפגישה אחרת בין השניים במזנון הכנסת.

עם רקורד כזה אתמול, נותר רק לרעוד מפחד מהמחשבה כמה תביעות ליברמן יגיש היום ונגד מי: אולי נגד העיתונאית טל שניידר, שהוזכרה בתביעה נגד קפטן ג'ורג' וצייצה שהיא מפחדת להעיד במשפט פן גורלה יהיה כגורל עדים אחרים בתביעות שקשורות בליברמן? או נגד כל כלי התקשורת שסיקרו את התביעות שהגיש אתמול ותוך כדי כך ציטטו בחדווה שוב ושוב את מילות הקסם (בציוץ נטען ש) "ליברמן נפגש עם יאיר לפיד"?

יאיר לפיד ואביגדור ליברמן (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
יאיר לפיד ואביגדור ליברמן (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
07:42 עריכה

בשבוע הבא יתקיימו בחירות פנימיות במרצ, ואם חשבתם שבמפלגת השלום ואחוות העמים יש גם שלום בית, אתם לא מכירים את הפוליטיקה הפנימית שלה. שלום ירושלמי חשף הבוקר בזמן ישראל את הבלגן הפנימי רווי היצרים של מפלגת השמאל ואת אחד האנשים הפחות מוכרים שמנווטים אותה מאחורי הקלעים – מזכ"ל המפלגה הצעיר תומר רזניק.

תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)
תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)
07:33 עריכה

מועצת עיריית טבריה הגשימה אמש חלום לראש העירייה רון קובי: המועצה הלא אישרה את תקציב העירייה לשנת 2019. המשמעות היא שבסוף החודש הזה לשר הפנים, אריה דרעי, תהיה סמכות לפטר את כל חברי המועצה ולאחר מכן גם את רון קובי עצמו ולמנות במקומם ועדה קרואה. תחשבו איך ייראו במהדורות החדשות פיטוריו של ראש עיר שהקים מפלגה חדשה נגד הכפייה הדתית ("הימין החילוני") בידי דרעי ותנסו לחשב כמה קולות זה שווה לו. השאלה היא האם דרעי, מסיבותיו שלו, יעשה בשבילו את העבודה הזאת.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

זו דחייה של 5 שנים

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

מה הבעיה תיכנס איתם שותף

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

חצי מהנשים שינו מקצוע לאחר הלידה - 24% פרשו

54% מהנשים בישראל עשו שינוי תעסוקתי בעקבות לידה, לעומת 18% מהגברים, כך עולה מנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ● ״הנתונים מפריכים את הניסיון לספר לעצמנו את הסיפור שאנחנו כבר חברה שוויונית״

24% מהנשים הפסיקו לעבוד עקב לידה, 19% הפחיתו את מספר שעות עבודתן, 3% מהנשים יצאו לחופשה ללא תשלום, 3% מהנשים עברו למקום עבודה אחר ו-2% שינו מקצוע או תפקיד. כך עולה מנתונים שפרסמה היום (ג׳) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הנתונים מבוססים על הסקר החברתי שנערך בישראל במהלך 2018 ושבו נבדקו הדפוסים של ישראלים בנושא משפחה, מגורים וקריירה.

עוד נמצא בסקר כי יותר ממחצית מהנשים בישראל (54%) עשו שינוי תעסוקתי בעקבות לידה, זאת לעומת 18% מהגברים.

"מדובר בנתון עצוב ומטריד", אומרת פרופ' רות הלפרין קדרי, ראשת מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן. "הנתונים מעידים על כך שדפוסי חלוקת העבודה המגדרים בין אבות לאמהות אינם משתנים, וכי הפערים אפילו הולכים ומעמיקים. ברור שזה אומר שהמדינה אינה נותנת מענה מספק, ולא עושה די התאמות של עולם העבודה והתעסוקה לאמהות ולחיי משפחה״.

הלפרין קדרי מציינת כי הופתעה לגלות ששיעור הנשים שמפסיקות לעבוד כל כך גבוה. ״חשבתי ששיעור של נשים שמפסיקות לעבוד, גם אם באופן זמני נמוך יותר. ברור שהמחיר שהן ישלמו כאשר יבקשו לחזור לעולם התעסוקה יהיה גבוה, למשל עיכוב באפשרויות הקידום, או הישארות בסולם שכר נמוך״.

להלפרין קדרי אין אשליות ביחס לממצאים האלה. ״אני חושבת מה הנתונים האלה מעידים על העתיד. הנתונים מפריכים את הניסיון לספר לעצמנו את הסיפור שאנחנו כבר חברה שוויונית, שבה פערים מגדריים הולכים ומצטמצמים, ושדפוסי ההורות שוויוניים לגמרי. הנתונים האלה מתפוצצים לנו בפרצוף".

נשים לא מפסיקות לעבוד לאחר החתונה

מיתוס נוסף שהנתונים החדשים מפוצצים הוא שנשים מפסיקות לעבוד מיד לאחר החתונה והופכות את הבעל למפרנס העיקרי.

הפערים בין גברים לנשים בשינוי התעסוקתי בעקבות נישואים אינם גדולים. 17% עשו שינוי תעסוקתי בעקבות נישואים ו-12% מהגברים. רק 4% מהנשים הפסיקו לעבוד עקב נישואיהן, שיעור זהה מהנשים (4%) התחילו לעבוד עקב הנישואין, 3% מהנשים הפחיתו את שעות העבודה שלהן, ו-2% מהנשים עברו למקום עבודה אחר.

שינוי בתעסוקה עקב הנישואין, בולט בעיקר בקרב נשים ערביות. כשליש (34%) מהנשים הערביות בגילאי 44-20 שהיו מועסקות, שינו את מצבן התעסוקתי עקב נישואיהן, רובן – לא פחות מ-82% הפסיקו לעבוד כליל או הקטינו את היקף משרתן.

לידה (צילום: Kobi Gideon / Flash90)
לידה (צילום: Kobi Gideon / Flash90)

באיזה גיל נולד הילד הראשון? 60% מכלל ההורים בני 20 ומעלה, הביאו לעולם ילד ראשון עד גיל 27. רבע (25%) הולידו בגיל 30 או יותר.

כמה שנים גרו זוגות יחד לפני החתונה? 23% מהנשואים גרו יחד עם בן/בת הזוג לפני שנישאו: 9% גרו יחד במשך שנה, 7% גרו יחד שנתיים ו-7% נוספים גרו יחד 3 שנים ומעלה לפני הנישואין. 72% מהנשואים לא גרו יחד עם בן/בת הזוג לפני שנישאו (5% לא ידוע).

30% מהיהודים הנשואים גרו יחד לפני שנישאו, לעומת פחות מ-1% מהזוגות הערבים. 48% מהיהודים החילונים גרו עם בן/בת הזוג לפני הנישואין.

באיזה גיל מתחתנים? בקרב בני 20 ומעלה שנישאו אי פעם: 26% נישאו לראשונה עד גיל 21, 35% נישאו בגיל 25-22, 23% בגיל 29-26, ו-14% נישאו לראשונה בגיל 30 ומעלה.

35% מהנשים היהודיות נישאו עד גיל 21 לעומת 59% מהנשים הערביות. 10% מהנשים היהודיות ו-4% מהנשים הערביות נישאו בגיל 30 ומעלה.

רוב הגברים הרווקים גרים עם ההורים

בקרב בני 24-20, 79% אינם נשואים ומתגוררים עם הוריהם.
בקרב בני 34-25 אחד מכל שלושה צעירים (32%) גר עם ההורים: 27% אינם נשואים ומתגוררים עם הוריהם, 5% נשואים ומתגוררים עם ההורים. 68% אינם גרים עם הוריהם.

שיעור הצעירים בגיל 34-25 שאינם נשואים ומתגוררים עם הוריהם, גבוה במיוחד בקרב גברים ערבים.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 501 מילים. מחכים לתגובתך.

ליברמן לא מרפה: שוב תובע דיבה על ציוץ בטוויטר

פרסום ראשון "ליברמן ולפיד ישבו ודיסקסו בבית קפה בת"א״, צייצה רות קרייתי בחשבון הטוויטר שלה לפני כחודש בצירוף תמונה ● היום הגיש נגדה יו״ר ישראל ביתנו תביעת דיבה ב-140 אלף שקל

אביגדור ליברמן (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
Tomer Neuberg/Flash90
אביגדור ליברמן

תביעת דיבה נוספת, על סך 140,000 שקלים, הוגשה היום (ג') על ידי אביגדור ליברמן נגד רות קרייתי, שמנהלת חשבון טוויטר של 2,410 עוקבים.

על פי התביעה, ב-29.05.2019 פרסמה קרייתי את הציוץ: "שבועיים אחרי שנפגשו בווינה אצל האוליגרך, הבוס של ליברמן, מרטין שלאף ליברמן ולפיד ישבו ודיסקסו בבית קפה בת"א… עכשיו זה כבר לא מוזר", ולו צורפה תמונה אשר, על פי התביעה, "עלולה לגרום לקורא התמים לסבור כי מדובר ב׳הוכחה בלתי אמצעית׳ לקיומה של הפגישה הנטענת בין התובע לבין חה"כ יאיר לפיד בוינה".

מרטין שלאף (צילום: AP Photo/Ronald Zak)
מרטין שלאף (צילום: AP Photo/Ronald Zak)

על פי כתב התביעה, המדובר בתמונה שצולמה לא בבית קפה בתל אביב, אלא בכלל במזנון הכנסת. תמונה זו פורסמה בכלי התקשורת כשנה קודם למועד הציוץ של קרייתי, ולא כ"שבועיים" לאחר פגישה שלא התקיימה בווינה.

נכון למועד כתיבת ידיעה זו והגשת התביעה, הציוץ עדיין מופיע בעמוד הטוויטר של קרייתי.

צילומסך מחשבון הטוויטר של רותי קרייתי
צילומסך מחשבון הטוויטר של רותי קרייתי

המיליארדר היהודי האוסטרי מרטין שלאף, שמוזכר בציוץ של קרייתי, מוכר בישראל בשל קשריו עם מנהיגי המדינה, ביניהם ליברמן. יום לפני פרסום הציוץ של קרייתי, פורסם ב"ישראל היום" כי שלאף ניסה לתווך בין ליברמן לנתניהו במו"מ הקואליציוני.

ב״ישראל ביתנו״ טוענים שהדברים אינם נכונים, אך לא ידוע על כוונת ליברמן לתבוע דיבה גם את עיתון "ישראל היום".

יצוין כי קרייתי פרסמה לאחרנה תמונה של ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, לכאורה בפתח בית החולים הפסיכיאטרי אברבאנל. אחרי שהתגלה כי התמונה שפרסמה ערוכה, הסירה את הציוץ הזה וטענה כי היה מדובר בבדיחה.

בתמונה המקורית אני באבן גבירול לפני מספר שנים. הטרולים של הימין כבר מבוהלים. ניתן להם לחשוב שאני בדרך לחלק קנאביס רפואי באברבנאל. צחוקים.צילום: מוטי לבטון

פורסם על ידי ‏Ehud Barak – אהוד ברק‏ ב- יום שישי, 7 ביוני 2019

קרייתי מעידה על עצמה בעמוד הטוויטר שלה כי היא ״עיתונאית, בעלים ועורכת של ישראל ניוז, אילת ניוז ונתניה ניוז״.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 230 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.

בימין מברכים: "עד 120"!

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

תנועת "אומץ" לאלקין: טפל בקופים בחוות מזור

מעקב תנועת "אומץ" פנתה לשר להגנת הסביבה בדרישה למצוא פתרון מיידי לכ-1,000 קופים שנותרו בחוות מזור ● "מדובר בעבירה על חוק צער בעלי חיים וכללי מנהל תקין״ נכתב בפניה, ״לאיזו תכלית משמש הכסף שמתוקצב על ידי משרדך?" ● תחקיר של "זמן ישראל" חשף תמותה והזנחה של קופים הנמצאים בחווה כבר חמש שנים ללא פתרון קבע

חוות מזור, אפריל 2019 (צילום: זמן ישראל)
זמן ישראל
חוות מזור, אפריל 2019

תנועת "אומץ" דורשת מהשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, להתערב במתרחש בחוות מזור, ולהציל את הקופים השוהים בה כבר חמש שנים ללא פתרון קבע.

הדרישה מאלקין הגיעה בעקבות תחקיר "זמן ישראל", שחשף כי כ-1,000 קופים נותרו בחווה לאחר שהופסקו הניסויים והסחר בהם, וכי הם חיים בתנאים של צפיפות רבה.  כ-30 קופים צעירים מתים בחווה מדי שנה, בין היתר כתוצאה ממריבות טריטוריה.

בכתב ששיגר עו"ד עמית עוז, עוזר יו"ר אומץ, נכתב:

"ההתנהלות הבעייתית של החברה המחזיקה בקופים, חברת 'שמורת הקופים', ידועה לגורמים הרלוונטיים במשרדך זמן רב, אולם למרות זאת לא ננקטו, למיטב ידיעתנו, צעדים מעשיים על מנת לשנות את המצב ולוודא את אכיפת חוק צער בעלי חיים במקום. משרדך לפי הידוע לנו, לא נקט צעד ממשי למתן פתרון ממשי וארוך טווח שיאפשר את העברתם של הקופים למקום קבע שיהלום את צרכיהם וימנע מהם סבל נוסף".

תחקיר "זמן ישראל" חשף כי לאחר שנוצלו כספי התרומות שאספה "שמורת הקופים" לצורך פידיונם של הקופים, פנתה "שמורת הקופים" לבג"ץ פעמיים בדרישה לסיוע מהמדינה.

אף שבג"ץ קבע כי אין מחויבות של המדינה לסייע ל״שמורת הקופים״, נאותה המדינה להעניק סיוע שנתי של 2.4 מיליון שקל, כדי להמשיך ולהחזיק בקופים. מאז,  נשענת שמורת הקופים על כספי סיוע של המדינה, אשר אינם מספיקים לאחזקתם של הקופים.

מאבק הקופים (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
מאבק הקופים (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

לא נמצא אתר חלופי מתאים לקופים

בניגוד להבטחות החוזרות ונשנות, לא איתרה "שמורת הקופים" אתר חלופי ומתאים יותר לקופים, ולא הצליחה לייצר מקורות הכנסה נוספים לאורך השנים. ניסיונות העמותה לגייס תרומות כשלו, והחברה עומדת בפני תביעות של הוצאה לפועל בשל אי-תשלום חובות לחברה שניהלה בעבר את החווה.

כיום מצויה החווה והקופים השוהים בה ב"פלונטר" משפטי ומעשי – מחד, כספי הסיוע מהמדינה עומדים להסתיים, ומאידך אין פתרון תקציבי נראה באופק שיאפשר את המימון והאחזקה העתידיים שלהם, וכי אין תוכנית משמעותית לאיכלוסם באתר מתאים יותר.

רשות הטבע והגנים מתריעה בדו"חותיה באופן סדיר על תנאי האחזקה הבעייתיים בחוות מזור, על הצפיפות ועל העדר תנאי-חיברות הולמים, וגם המשרד להגנת הסביבה הכיר בתגובותיו בצורך למצוא לקופים פתרון ארוך-טווח.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 305 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.
סגירה