1
איש הצוות עמד עם הצינור הארוך בידו והשפריץ מים על המגרש. זו פרקטיקה מקובלת בענף כדורעף החופים בחודשי הקיץ החמים, ואותו יום של אמצע יולי בעיירה קופר שבסלובניה בהחלט ענה להגדרה הזו – הטמפרטורה עמדה על כ-33 מעלות ולקראת הצהריים החול החל לרתוח.
הבחור הצליח להרטיב בערך שליש משטח המגרש, כשלפתע הזרם פסק. בתחילה חיפש את המכשול שמונע מהמים להגיע, אולי מישהו דורך בטעות על הצינור – אבל לא. הזרם פסק בברז עצמו.
כמה בירורים, כמה טלפונים, ומנהל הטורניר יצא ממשרדו, התייצב מול השחקנים ונציגי הנבחרות שהגיעו מעשר מדינות באירופה והודיע: בהוראת הממשלה, בגלל הבצורת, העירייה הפסיקה את זרם המים לכל החופים הציבוריים באזור.
בימים הבאים לא רק שכפות רגליהם של השחקנים והשחקניות נחרכו בחול הלוהט, גם הברזיות והמקלחות יבשו. בענף ספורט שבו שחקן מסיים משחק כשהוא נראה כמו שניצל שטוגן היטב בחול מכל הצדדים, מים הם לא פריבילגיה – הם צורך בסיסי.
כאמור, זה היה המצב גם בחופי הרחצה: "מבקרים יקרים", נכתב בשלט בולט שנתלה במקלחות החוף המיותמות באחד החופים, "המקלחות לא בשימוש עד להודעה חדשה במסגרת הצעדים להפחתת צריכת המים שנועדו להבטיח את אספקת מי השתייה. כדי למנוע צעדים נוספים של חיסכון במים, אנא השתמשו במים באופן מושכל גם בבית או במלון שבו אתם מתארחים".
אירופה 2022, תמונת מצב: מדינה מארגנת טורניר בינלאומי עם ספורטאים מרחבי היבשת, ולא מסוגלת לספק להם דבר בסיסי – מים זורמים. תיירים מגיעים לנופש כדי לגלות שאין מים במקלחת בחוף.
אירופה 2022, תמונת מצב: מדינה מארגנת טורניר בינלאומי עם ספורטאים מרחבי היבשת, ולא מסוגלת לספק להם דבר בסיסי – מים זורמים. תיירים מגיעים לנופש כדי לגלות שאין מים במקלחת בחוף
עד לא מזמן תרחיש כזה היה נשמע כמו נבואת זעם של פעילי סביבה עם נטייה להגזמה, אבל האפוקליפסה של אתמול הופכת במהירות לשגרה של היום.
2
שום דבר בתפאורה לא מרמז על בעיות העומק שהפינה הזו, ששוכנת לחוף הים האדריאטי, חווה בימים אלה כמו אירופה כולה. האזור בו נפגשות איטליה וסלובניה מתאפיין ברכסים ירוקים ומפרצים כסופים. קופר, שממוקמת כמה דקות נסיעה מהגבול, היא מסוג העיירות שהמחשבה הראשונית של מי שנכנס בשעריה היא 'כל כך מתוק פה'.
זה אחד המקומות הנעימים שכנראה לא שמעתם עליהם. כ-25 אלף תושבים, נמל תעשייתי לא גדול, מרינה קטנה, סמטאות עתיקות, טיילת רחבת ידיים ושוק צנוע. שום דבר מסחרר, אבל כמויות נדיבות של חן ושלווה ואנשים נחמדים להפליא.
זה אחד המקומות הנעימים שכנראה לא שמעתם עליהם. כ-25 אלף תושבים, נמל תעשייתי לא גדול, מרינה קטנה, סמטאות עתיקות, טיילת רחבת ידיים ושוק צנוע
מדרום ומצפון משתרע קו החוף המשונן של מה שמכונה הריביירה הסלובנית, עם מדרונות עתירי עצים שמגיעים עד קו המים. בצורת? איך זה בכלל קשור לכאן?
למען הסר ספק – לפניכם המלצת נסיעה חמה. לקופר אפשר להגיע בנסיעה לא ארוכה מלובליאנה, בירת סלובניה, או מנמל התעופה של טריאסט, העיר האיטלקית הסמוכה. מקופר אפשר ומומלץ לצאת למסע דרומה, אל שורה של עיירות ששוכנות על הים.
הנסיעה ברכב לפורטורוז' – עניין של רבע שעה בערך – מספקת נוף ירוק נהדר, ובסופה מגיעים לעיירה הקטנה (כ-3,000 תושבים) והמתויירת ששוכנת על מדרון תלול.
יש עוד דרך לצאת מקופר לטיול, ואנחנו כמובן הסתערנו עליה בחדווה: אופניים. ממרכז העיירה מסומן שביל אופניים שמגיע במהירות אל החוף, ומשם דרומה נמתחת אוטוסטרדת אופניים על קו המים.
"ישראל?" אמר בתמיהה הבחור מחנות השכרת האופניים במרכז העיירה, "אתם הלקוחות הישראלים הראשונים שלי אי פעם". מייד חשנו אחריות כבדה להחזיר לו את האופניים שלמים ובשעה היעודה.
"ישראל?" אמר בתמיהה הבחור מחנות השכרת האופניים במרכז העיירה, "אתם הלקוחות הישראלים הראשונים שלי אי פעם". מייד חשנו אחריות כבדה להחזיר לו את האופניים שלמים ובשעה היעודה
על אף החום, הרכיבה לצד הים ולמרגלות ההרים היא חוויה מענגת, כשהבריזה מפצה על השמש רבת העוצמה. לעת ערביים זה בכלל הופך למושלם. אחרי מספר קילומטרים הגענו לאיזולה, עיירה מנומנמת ועתירת עצים שבה אכלנו במסעדה מצוינת, ועוד בהמשך דרומה יש כמה חופי רחצה נהדרים.
מכאן יכולנו להמשיך לפורטורוז', אבל זה כבר דורש כניסה למנהרות (עם שבילי אופניים ייעודיים) וקצת יותר זמן, ולאור השעה החלטנו לחזור על עקבותינו ולרכוב צפונה, בחזרה לקופר.
3
אם יש שיעור שניתן ללמוד מקופר בפרט והריביירה הסלובנית בכלל, הוא איך לנצל את הים ולמקסם את ההנאה ממנו גם בהיעדר קו חוף חולי מפנק בנוסח שמוכר לנו מישראל.
היצירתיות עובדת כאן שעות נוספות: מדשאות שמגיעות כמעט עד קו המים, משטחי סלע מיושרים שמאפשרים להשתזף ולהתארגן. ברצועה שמדרום לאיזולה, רצועת החוף היא משטח בטון רחב שמתוח על שפת המים, עם סולמות שמאפשרים ירידה נוחה. כמו בריכה, אבל בים.
מדשאות שמגיעות כמעט עד קו המים, משטחי סלע מיושרים שמאפשרים להשתזף ולהתארגן. ברצועה שמדרום לאיזולה, רצועת החוף היא משטח בטון רחב שמתוח על שפת המים, עם סולמות שמאפשרים ירידה נוחה
קו החוף של קופר גם מסגיר מודעות סביבתית מפותחת: הדרך הקלה ביותר להגיע אליו היא באופניים, ובהתאם – יש משטח נרחב, מהסוג שאצלנו היה מתמלא בתוך דקות ברכבי X44, שמהווה חניית אופניים רשמית וזוגות רבים קשורים שם.
במרכז החוף ארון ספרים גדול פתוח לרשות הציבור, לצידו יושב בחור נחמד שמציע לנו את מיטב הסיפורת הסלובנית. כשאנחנו מסבירים שנתקשה להתמודד עם השפה, הוא מבהיר שיש גם ספרים בגרמנית ואנגלית.
ואכן, למרגלות שורת העצים שמספקת צל בעורף החוף, לא מעט אנשים שרועים וקוראים ספר, מחזה מרענן עבור מי שמגיע ממדינה שבה קשה לתפוס מישהו בלי טלפון ביד.
מחזה מרענן לא פחות הוא כמות הילדים שעושים כאן ספורט כלשהו: קו החוף רצוף מתקני ספורט משלל ענפים, וילדים במדי קבוצות וגם בלי מדים מתחרים ומתאמנים. זה כנראה לא מקרי שמדינה עם קצת יותר משני מיליון תושבים, כחמישית מישראל, הצליחה לגדל כמה מהספורטאים הבולטים בעולם, כמו למשל כוכב האן-בי-איי לוקה דונצ'יץ'.
מחזה מרענן לא פחות הוא כמות הילדים שעושים כאן ספורט כלשהו: קו החוף רצוף מתקני ספורט משלל ענפים, וילדים במדי קבוצות וגם בלי מדים מתחרים ומתאמנים
על הטיילת ולמעשה כמעט בכל מקום פזורים מתקנים קומפקטיים למיחזור פלסטיק וזכוכית, ובחוף גם יש מתקן שמציע מאפרות מאולתרות בניסיון להפחית את השלכת הבדלים. בישראל וכנראה בשום מקום בעולם זה לא ממש צלח עד היום.
מי הים, אגב, צלולים וקרירים במידה מושלמת, ועל אף האזהרות של אחד המקומיים – גם נטולי מדוזות, לפחות בימים שבהם שהינו שם.
4
המסעדה שוכנת בפאטיו של מבנה עתיק, שמבעד לקשתותיו אפשר לראות את המרינה והים. עשרות שולחנות פזורים ברחבה, מעליהם מתנשאות ציליות שבשעת לפנות ערב שבה אנחנו מתיישבים כבר לא ממש נחוצות.
סיימנו לעיין בתפריט ואנחנו ממתינים למלצר. משב רוח חזק מרעיד מעט את השולחן. המשב הבא, חזק יותר, מטלטל את השמשייה. מילא, רוח מערבית ערנית היא לא משהו שזר לנו, אנשי הים התיכון.
אבל אז, באחת, הרוח הפכה למשהו אחר, בעל עוצמות אדירות. מפות עפו באוויר, תפריטים הסתחררו, כיסאות פלסטיק הותכו על צידם, שמשיות התחילו להתנדנד. זה נהיה מסוכן.
אבל אז, באחת, הרוח הפכה למשהו אחר, בעל עוצמות אדירות. מפות עפו באוויר, תפריטים הסתחררו, כיסאות פלסטיק הותכו על צידם, שמשיות התחילו להתנדנד. זה נהיה מסוכן
צוות המסעדה יצא בריצה, הורה לכולם להיכנס פנימה וניסה לקפל במהירות את הציוד ולמזער נזקים. נשארנו בחוץ. תורני הספינות במרינה שרקו בעוז. גלים אדירים התנפצו על הטיילת, שלפני כמה דקות אנשים עדיין צעדו בה בשלווה, והציפו אותה לחלוטין. העצים התנדנדו ברוח העזה, מאיימים לקרוס. השמים התקדרו באחת וגשם התחיל לרדת.
הסופה נמשכה כחצי שעה. עוד כמה דקות נוספות – והיא הייתה כלא הייתה. רק הכיסאות ההפוכים והציליות המוטלות על צידן נותרו כראייה למה שקרה כאן. פקידת הקבלה הנחמדה במלון, אחד האנשים הבודדים שמצויד באנגלית משוכללת דיה כדי לספק לנו פרשנות, סיפרה שהם מתורגלים.
סופות כאלה מתרחשות פעמיים-שלוש בשנה, בדרך כלל אחרי ימי קיץ חמים במיוחד. לא מדובר בתופעה חדשה, כנראה אין קשר לשינוי האקלים, אבל זו בהחלט המחשה לכך שהאקלים יכול לשנות את עורו בתוך דקות ולהפוך עיירת חוף שלווה למקום קודר, סחוף רוחות ואפילו מסוכן. לפחות לחצי שעה.
5
"אתה רציני? 60 מנות בתפריט ואין לכם אפילו אחת שאין בה בשר או דגים?"
אני עומד מחוץ למסעדה, שהעיצוב שלה סימפטי ומעורר תיאבון, וסורק יחד עם המלצר את התפריט שהמנות בו מלוות בתמונות. בכל התמונות יש צלחות עם בעלי חיים. כבר שעת ערב מאוחרת למדי, בכל העיירה חיפשנו מסעדה עם מבחר מינימלי של מנות צמחוניות (על טבעוניות אין מה לדבר) והעלינו חרס.
ודווקא כאן נשבר השיא – אין אפילו מנה אחת! המלצר מסתכל בי בחשש, ומסכם: "סורי, אונלי מיט אנד פיש".
במובנים לא מעטים, סלובניה היא המערבית מבין מדינות מזרח אירופה לשעבר. אבל בכל הנוגע לאוכל, היא שקועה עמוק בשנים ובתפריטים המזרח אירופאים המסורתיים שבהם אוכל היה מילה נרדפת לבשר.
במובנים לא מעטים, סלובניה היא המערבית מבין מדינות מזרח אירופה לשעבר. אבל בכל הנוגע לאוכל, היא שקועה עמוק בשנים ובתפריטים המזרח אירופאים המסורתיים שבהם אוכל היה מילה נרדפת לבשר
הסלובנים, כמו רבים בעולם, חשים את תוצאותיו של משבר האקלים וכבר משלמים עליו מחיר, אבל לא מקשרים בין זה לבין מה שהם בוחרים לאכול. בקופר חוויתי דז'ה וו לאותה נסיעה לסלובקיה, שבה ווידאנו עם המלצרית שלוש פעמים שבמרק האפונה הריחני אין בשר. "נו מיט", היא נשבעה לנו פעם אחר פעם, הלכה למטבח וחזרה עם הקעריות. בכל אחת מהן שייטו שלושה עיגולי נקניק.
בעיירות הסמוכות, איזולה ופורטורוז', שמתאפיינות באוריינטציה תיירותית יותר, מצבם של הצמחונים והטבעונים משופר מעט, ובאיזולה אפילו קיבלנו סלט עצום עם קוביות טופו.
באשר לקפה – על הלהיט הנוכחי באירופה ובישראל, חלב שיבולת שועל, לא שמעו בריביירה הסלובנית. באחד מבתי הקפה הציעו לנו קפה עם חלב אורז. באופן מפתיע, זה היה ממש טעים.
באשר לקפה – על הלהיט הנוכחי באירופה ובישראל, חלב שיבולת שועל, לא שמעו בריביירה הסלובנית. באחד מבתי הקפה הציעו לנו קפה עם חלב אורז. באופן מפתיע, זה היה ממש טעים
6
אין הרבה מלונות בקופר, אבל לא צריך יותר מאחד מוצלח, וכזה יש: מלון "גרנד קופר" הוא אחד המקסימים שבהם יצא לי להתארח.
תמורת כמה מאות שקלים ללילה (אין טעם לנקוב בסכום המדויק כי הוא משתנה כל הזמן), קיבלנו חדר נעים, נקי, מרווח ובעיקר כזה שקשוב לצרכים הקטנים של האורחים (למשל – שטח אחסון וזרם חזק במקלחת).
הצוות נחמד באמת, ארוחת הבוקר טובה, ובקיצור – זה המקום שבו אתם רוצים לישון כשתגיעו לעיירה שעד לפני כמה דקות לא ידעתם שהיא קיימת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם