כשבני משפחתו של אסקבו משישא עזבו את אתיופיה ועלו לישראל לפני כשלושה עשורים – הם נאלצו להשאיר מאחור פריט יקר ערך.
בניגוד לעולים אחרים מאתיופיה שהוטסו לישראל ב־1991 – הם לא נפרדו מאף קרוב משפחה, אבל הותירו מאחור ספר תהילים בן מאות שנים שנכתב בגעז, השפה השמית של אנשי הדת היהודיים באתיופיה.
בני המשפחה נאלצו לעזוב את בתיהם הכפריים בסתר ובהתראה קצרה ולעבור לבירה אדיס אבבה עם כמה שפחות מטען. הם הפקידו את הספר הקדוש אצל שכניהם הלא יהודים – וביקשו מהם לשמור עליו עד שיחזרו
בני המשפחה נאלצו לעזוב את בתיהם הכפריים בסתר ובהתראה קצרה ולעבור לבירה אדיס אבבה עם כמה שפחות מטען. משום כך, הם הפקידו את הספר הקדוש אצל שכניהם הלא יהודים – וביקשו מהם לשמור עליו עד שיוכלו לקבל אותו בחזרה.
ממקום מושבם החדש בישראל, הם עקבו אחר מצב הספר במשך כ־30 שנה ומעולם לא הפסיקו להאמין שיחזירו אותו לידיהם – גם אחרי שפרצה מלחמת האזרחים באתיופיה והספר התגלגל לידיו של כומר נוצרי שדרש עבורו סכום כסף גדול ככופר.
ההתמדה השתלמה. בחודש מרץ, בזכות שורה של נסיבות יוצאות דופן, המשפחה סוף סוף התאחדה עם הטקסט היקר, שריד נדיר אך מוחשי למסורת העשירה של אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. המשפחה מקווה כעת להעביר את הספר לשיקום ולהשתמש בו כדי לחזק את זהות בני העדה האתיופית.
"כשפרסמתי צילום של הספר בקבוצת הווטסאפ המשפחתית, הם יצאו מגדרם, כאילו שפתאום חזר אלינו קרוב משפחה אבוד", הסביר איינאו פרדה סנבטו, נכדה בן ה־43 של משישא, עיתונאי ופעיל חברתי המקדם מטרות הקשורות לישראלים יוצאי אתיופיה.
סנבטו ושניים מבני דודיו עשו את דרכם לצפון אתיופיה מוקדם יותר השנה, למרות מלחמת האזרחים המשתוללת, על סמך טיפ שקיבלו מחברים של סבתם, שעדיין מתגוררים באתיופיה: הכומר הנוצרי שהחזיק בספר נעצר וזקוק לכסף כדי להשתחרר מהכלא.
במשא ומתן קודם דרש הכומר בתמורה לספר יותר מ־10,000 דולר. אבל עתה, משום שנזקק בדחיפות לכסף, הסכים להיפרד ממנו תמורת 1,200 דולר בלבד.
כאמור, סנבטו עלה על מטוס לאתיופיה עם בני דודיו המבוגרים ממנו: גטנט אשטו סלאם – אב לשישה המתגורר בלוד ועובד בנמל התעופה בן גוריון, שם נחת עם משפחתו ב־1991 – ודוד מלסה מקוריה – המתגורר באשקלון ועובד בחברה לחיטוי מערכות שתייה. יחד, ניהלו השלושה משא ומתן שהסתיים בהצלחה. הם עטפו את הספר העדין בדגל ישראל וחזרו איתו לישראל.
הספר כולל עשרות דפי קלף מרובעים בגודל 30 על 30 סנטימטר שנתלשו מכריכתם, ואחרים שנראים תלויים על בלימה. ובכל זאת, קל מאוד לזהות את חשיבותו האדירה
הספר כולל עשרות דפי קלף מרובעים בגודל 30 על 30 סנטימטר שנתלשו מכריכתם, ואחרים שנראים תלויים על בלימה. ובכל זאת, קל מאוד לזהות את חשיבותו האדירה: בין שלל סוגי הדיו והצבעים, כמה חלקים מהטקסט כתובים באדום — סימן לכך שאת החלקים האלה הוסיף למקור קס ("רב" באמהרית).
גם דוברי אמהרית לא יודעים בדרך כלל לקרוא או לדבר בגעז, שפה השמורה רק לקומץ של מנהיגים רוחניים בני יהדות אתיופיה, רובם חיים כיום בישראל. החודש נסגר מעגל כשהספר שימש לתפילה, כנראה לראשונה זה 34 שנה, בביתו של מנטסנוט ממו, קס שמתגורר בקריית גת. באחד מעמודי הספר הוא מצא שרבוט של שם, ארקשן סקווין, סבא של סבא רבא של סנבטו.
"נמלאתי גאווה והתרגשות כשהם קראו בספר – ועוד יותר שמצאו בו את שמו של אחד מאבותיי", סיפר סנבטו. לדבריו, הוא לא מודאג מכך שהפר את חוקי אתיופיה האוסרים על הוצאת חפצים בעלי ערך היסטורי מגבולות המדינה, אף שסירב לנקוב בשמו של הכומר שמסר לידיו את הספר כדי לשמור על מי שעדיין גר במדינה.
"הספר הזה היה בבעלות המשפחה שלי הרבה לפני שנכתבו החוקים של אתיופיה", אמר סנבטו. בני דודיו המבוגרים ממנו זוכרים את הספר עוד מימי חייהם באתיופיה, כשגרו בכפר וינרב שליד אגם טאנה, כ־400 קילומטר מצפון־מזרח לאדיס אבבה.
"הייתי צעיר מכדי לזכור את זה", הבהיר סנבטו. "אבל כשהחזקנו אותו בידינו, כולנו הרגשנו שזה חלק מהמשפחה שלנו, [שהספר חזר] למקומו בחיק [המשפחה]". לספר נודעת חשיבות רבה לא רק למשפחתה המורחבת של אסקבו משישא.
בישראל יש רק קומץ של טקסטים דומים של אורית, גרסה אתיופית נדירה לתנ"ך, עוד מהימים שלפני הופעת הטקסט הקנוני. מדובר בתזכורת יוצאת דופן, עדות לכך שיהדות אתיופיה קיימת מימים ימימה: יש הסבורים כי נולדה לפני 2600 שנה ויותר.
יהודי אתיופיה הביאו עמם כמה ספרי אורית יקרי ערך עם עלייתם לישראל, החל משנות ה־80. כל מסמך כזה מציע הצצה חלקית וייחודית להיסטוריה הארוכה, לאדיקות הדתית ולמסורת הרבנית
יהודי אתיופיה הביאו עמם כמה ספרי אורית יקרי ערך עם עלייתם לישראל, החל משנות ה־80. כל מסמך כזה מציע הצצה חלקית וייחודית להיסטוריה הארוכה, לאדיקות הדתית ולמסורת הרבנית של בני הקהילה. הנחלת האורית מדור לדור התבצעה ברובה כמסורת שבעל פה, והשתנתה מאוד מאזור לאזור ואפילו בין קהילה לקהילה באתיופיה.
מתוך ההבנה שיש מעט מאוד מידע על האורית וכי קיימת סכנה שגם הידע הזה עלול להיעלם בעקבות עלייתם לארץ של כל יהודי אתיופיה כמעט, פתחה אוניברסיטת תל אביב בשנת 2020 את התוכנית האקדמית הראשונה בעולם שמתמקדת בכתבי הקודש של יהודי אתיופיה.
"אוצרות התרבות הללו עומדים בפני הכחדה", הסבירה אז דלית רום שילוני, החוקרת שמובילה את התוכנית. העותק של משפחת משישא מעיד על הליטורגיה הבלתי כתובה שהתפתחה סביב האורית לאורך מאות שנים. זו כללה מזמורים, פירושים רבניים וסיפורים באמהרית ובתיגרינית.
לבקשת המשפחה, בחנו חוקרים בספרייה הלאומית בירושלים את ספרה של משפחת משישא והגיעו למסקנה שהוא נכתב לפני כמאתיים שנה. אבל בני המשפחה מאמינים שהוא עתיק הרבה יותר. על פי המסורת המשפחתית, הספר נמסר לאחד מאבותיה שחי באתיופיה לפני 300 שנה.
לסנבטו אין כוונה לתרום את הספר למטרות אקדמיות. "לא הבאנו אותו עד לכאן כדי שיישב באיזה מוזיאון. צריך להעביר אותו לרסטורציה, ואז להשתמש בו. בזהירות, בערנות, במשורה — אבל להשתמש בו", הוא אמר.
"לא הבאנו את הספר עד לכאן כדי שיישב באיזה מוזיאון. צריך להעביר אותו לרסטורציה, ואז להשתמש בו. בזהירות, בערנות, במשורה — אבל להשתמש בו"
העניין המחודש במסורות של יהדות אתיופיה אחרי עשרות שנים של ניסיון להיטמע בתרבות הישראלית, מציע הזדמנויות חדשות לשימוש בספר.
לאחר שמדינת ישראל התעלמה ממנו במשך עשרות שנים, זוכה כעת הסיגד, חגם הראשי של יהודי אתיופיה, להכרה הולכת וגוברת מאז שנכלל בלוח השנה הרשמי של החגים הלאומיים – וגם על רקע ההתעניינות הגוברת של צעירים ישראלים ממוצא אתיופי במורשת המתמסמסת של בני העדה.
חלק מהעניין הגובר הזה נולד מתוך חשבון נפש כלל עולמי סביב נושא הגזענות. ישראלים יוצאי אתיופיה רבים הביעו סולידריות עם תנועת "חיי שחורים נחשבים", ותוך כדי כך האירו זרקור על הגזענות שהם עצמם חווים בישראל.
לדברי סנבטו, הספר של משפחתו הוא עדות לכך שישראלים יוצאי אתיופיה כבר לא צריכים לחפש תנועות שנולדו בארה"ב או במקומות אחרים כדי למצוא משמעות בקהילה שלהם. "זו עדות מוחשית ליותר מאלפיים שנות תרבות יהודית אתיופית", הסביר סנבטו.
"יש לזה כוח וצריך להשתמש בספר כדי להזכיר לבני הנוער מהקהילה שלנו שהם יהודים ממוצא אתיופי שחיים במולדת היהודית. זה הסיפור האמיתי של הספר הזה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם