היחסים שנוצרו בין ישראל למרוקו הם ניסיון מיוחד במינו ליצור קשר דיפלומטי חשאי בין מדינה מסוכסכת עם שכנותיה, שראתה בכל גורם ערבי-מוסלמי אויב בכוח, לבין מדינה ערבית-מוסלמית שראשיה התגברו בקושי על תחושת ההשפלה הקולוניאלית והיו רגישים לכבודם הלאומי.

יחסי ישראל ומרוקו הם ניסיון ייחודי ליצור קשר דיפלומטי חשאי בין מדינה מסוכסכת עם שכנותיה, שראתה בכל גורם ערבי-מוסלמי אויב בכוח, לבין מדינה ערבית-מוסלמית שראשיה רגישים לכבודם הלאומי

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אם להוסיף לרגישות זו גם את המחויבות המרוקאית לעולם הערבי, את חברותה בליגה הערבית ואת התגברותו של הנאסריזם הכלל-ערבי, מתקבלת סיטואציה פוליטית שלכאורה אינה מאפשרת הידברות בין הצדדים. אולם היחסים, שהחלו כמגעים בנושא זכויותיהם של היהודים במרוקו העצמאית, התפתחו ליחסים דיפלומטיים בין-מדינתיים הדוקים ביותר.

מן הבחינה הישראלית, יחסים אלה היו חלק מרעיון "המדינות הפריפריאליות", שגובש בידי דוד בן־גוריון כתגובה ל"הפילוסופיה של המהפכה" בספרו של חאפז נאסר. הראיס הציב את מצרים במרכזם של שלושה מעגלים: האסלאמי, הערבי והאפריקאי.

ראש הממשלה יזם מערך בריתות חשאיות עם מדינות עוינות את מצרים, שדחו את השפעתה, והיו מוכנות לקבל סיוע ישראלי. מדינות אלה חששו משאפתנותו של נאסר ושללו את מדיניותו הערבית הלאומנית-רדיקלית. בהתאם למדיניות זו, ישראל החלה לפרוץ את בידודה הפוליטי באזור. נציגויות המוסד נעשו תחליף מעשי לנציגויות הדיפלומטיות הרשמיות והפומביות בארצות אלה.

בפריז פעל נציג המוסד באירופה, שריכז את הפעילות עם מדינות הפריפריה, בהן איראן, טורקיה, אתיופיה, סודאן, מרוקו וגאנה ומדינות אחרות במערב אפריקה. לשם כך הוקמו שתי מסגרות לשיתוף פעולה משולש בתחום המודיעין. האחת כללה את ישראל, איראן וטורקיה שכונתה "כליל" והשנייה את ישראל, אתיופיה וסודאן. באפריל 1958 ייסד יעקב כרוז, יד ימינו של איסר הראל, את אגף תבל ועיצב את דרכי פעולתו בתחום גיוס ידיעות ובקשרים עם שירותי מודיעין זרים.

רה"מ יזם מערך בריתות חשאיות עם מדינות עוינות את מצרים, שדחו את השפעתה והיו מוכנות לקבל סיוע ישראלי. הן חששו משאפתנותו של נאסר ושללו את מדיניותו הערבית הלאומנית-רדיקלית

היוזמה ליחסים בין המוסד לשירותי הביטחון המרוקאים נוצרה כמעט באקראי, בהמלצת קצין ששירת בצבא צרפת עם הגנרל המרוקאי מוחמד אופקיר. שלמה יחזקאלי, ששירת באותם ימים כקצין המבצעים במטה המוסד בפריז, מעיד בזיכרונותיו בספר "זכרונות" על פגישה שערך הגנרל אופקיר בפריז עם יעקב כרוז בשנת 1963. לדבריו:

"נתגלה לנו יהודי צרפתי ממוצא מרוקאי בעל תפקיד כלשהו באחת הזרועות החשאיות של משטרת צרפת, שעמד בקשרי ידידות עם מוחמד אופקיר, אז ראש שירותי הביטחון המרוקאים, שהיה ידוע כאיש צבא קשוח, ישר ולויאלי למלך חסן השני. במשך כמה חודשים טרחנו יהודית [גלילי־יחזקאלי] ואני, להתיידד עם היהודי, לספר לו על מאמצי ישראל לעזור ליציאת יהודי מרוקו, עד שהגענו לדבר על אופקיר ועל אפשרות אולי להזמין אותו לביקור בפריז, ולבסוף הגענו לדבר תכלית על ארגון פגישה בין אופקיר ובין אישיות דיפלומטית. ואכן היהודי נתפס לרעיון וארגן את ביצועה בצורה חכמה ביותר. זכיתי עוד לקבל את פני אופקיר ולהכניסו לחדר לפגישה עם יעקב כרוז, מי שהיה אז נציג המוסד בפריז".

עטיפת הספר "האיש בעל שני הכובעים" של יעקב אופקיר

עם פרסום ספרו של יעקב כרוז "האיש בעל שני הכובעים, זיכרונותיו של בכיר במוסד" בסוף 2002, בא אישור לגרסת יחזקאלי. לדבריו היחסים החלו בראשית פברואר 1963:

"ניסינו כמה פעמים ליצור קשר עם השירות החשאי המרוקאי, אך כל ניסיונותינו עלו בתוהו […] אנשינו, שעסקו בענייני העלייה ממרוקו, 'עלו' על שמו של יהודי, תושב צרפת, ששימש קצין משטרה בפריז והיה ידיד ילדות של מוחמד אופקיר, מנכ"ל משרד הביטחון הלאומי, ראש המשטרה וראש השירות המרוקאי. כשנודע לנו שאופקיר עומד להגיע לפריז, ביקשנו מן הידיד היהודי לשאול אותו אם הוא מוכן להיפגש עם נציג ישראלי. הקצין בדק ומוחמד אופקיר השיב בחיוב. נקבע שאבוא לבית הידיד היהודי שעה שהוא מארח את אופקיר לארוחת צהריים. הגעתי בתום הארוחה, והמארח עשה היכרות בינינו. מאחר שבדירה הקטנה לא היה מקום מתאים לשיחה בארבע עיניים, בעצת המארח נכנסנו, אופקיר ואני, לחדר השינה הקטן של המשפחה, ושם, ישובים על המיטה קיימנו את שיחתנו הראשונה".

שני מקורות אלה לא הזכירו את שמו של "הידיד היהודי הצרפתי". בחקירה מאומצת הגעתי למסקנה שתיאורו של הקצין היהודי צרפתי תואם במידה אדם בשם אמיל בן־חמו, יליד תלמסן באלג'יריה בשנת 1914, שהתיישב בפריז בשנת 1935.

בחקירה מאומצת הגעתי למסקנה שתיאורו של הקצין היהודי צרפתי תואם במידה אדם בשם אמיל בן־חמו, יליד תלמסן באלג'יריה בשנת 1914, שהתיישב בפריז בשנת 1935

הוא התגייס למשטרה לפני המלחמה ונאלץ לעזוב אותה ולעבור לצרפת החופשית בזמן הכיבוש הגרמני. הוא עבד בחברה להפקת גז טבעי ונעשה גם לשחקן כדורגל מקצועי.

כדי להימנע ממעצר בידי שלטונות וישי, התחזה למוסלמי בזכות שמו שגם מוסלמים נושאים אותו. אשתו הקתולית המשיכה לעבוד במשטרה הצרפתית. אחרי המלחמה חזר למשטרה והתנצר.

הוא שירת בתפקידים אחדים במשטרה וב־Brigade mondaine, במשרד לגילוי זיוף שטרות (Office de répression de faux monnayage), ובשנות השישים שירת כנציג צרפת באינטרפול וכסגן מזכ"ל הארגון. כעבור זמן מונה לקומיסר ולמפקח, אחראי על המשטרה הכלכלית.

אחרי פרישתו מן המשטרה עבד בבנק דה־פרנס כאחראי על יחסי חוץ. גר ברובע ה־16 ברחוב ויקטור הוגו בפריז. כעבור זמן התברר מעדותו של ראוף אופקיר, בנו של הגנרל, ומעדות אמו פטימה, שאמיל בן־חמו אכן היה ידיד קרוב של משפחת אופקיר שהתארחה בביתו ברחוב ויקטור הוגו בפריז. לדברי פטימה, ההיכרות בין בעלה ובין בן־חמו החלה עוד באלג'יריה, שם שירת אופקיר בצבא צרפת. אך לא ברור עדיין איך יחזקאלי וחבריו במוסד יצרו קשר עם בן־חמו.

בתום פגישת השניים הציע כרוז להיפגש שוב למחרת, אך אופקיר טען שעליו לנסוע לג'נבה, ולכן סיכמו שדוד שומרון, איש לח"י שגויס למוסד, ייפגש אתו שם. בראשית פברואר פנה הראל לשומרון, ובפגישה בבית קפה בפריז סיפר לו על המגעים עם ראש שירותי הביטחון המרוקאים וביקש ממנו לנסוע לבירת שווייץ, בדרכון בלגי על שם ז'אן ואן קמפ Jean Van Camp, ולנסות לפתור את הבעיה.

בראשית פברואר פנה הראל לשומרון, ובפגישה בבית קפה בפריז סיפר לו על המגעים עם ראש שירותי הביטחון המרוקאים וביקש ממנו לנסוע לבירת שווייץ, בדרכון בלגי על שם ז'אן ואן קמפ

במלון קורנוון Cornavin שליד תחנת הרכבת חיכה שומרון לטלפון מאופקיר שהתאכסן במלון בו־ריוואג' Beau rivage. הנציג המרוקאי קיבל בינתיים מידע על מיקומו של שומרון מכרוז.

לאופקיר הייתה בעיה מודיעינית מיוחדת שרצה לברר: עסקה צבאית שהייתה צפויה להתבצע בג'נבה. היה חשש שגורם אלמוני, כנראה איש האופוזיציה המרוקאית, השתמש בשמה של מרוקו לקניית ציוד צבאי. שומרון הבטיח לברר מיד את הנושא, חזר לפריז, דיווח להראל, ואחרי בירור עם מומחה לטילים בשם ירון אנזלם הגיעו למסקנה שהיה חשד שווא.

באותו היום חזר שומרון לג'נבה ודיווח על מסקנתו לאופקיר. האחרון המתין לו במלונו לבוש מעיל ארוך עשוי שיער גמלים, מלווה בעוזריו ובהם שלישו המפקח ע'אלי אלמחי. כיוון שאופקיר חלה, שיחתם התנהלה ליד מיטתו ונושאה העיקרי היה "הבטחת ביטחונו של הוד מעלתו". כיוון שנוצרו יחסי ידידות ביו השניים, אופקיר הזמין את שומרון לביקור במרוקו ועמד על כך שהוא יטוס אתו מג'נבה לפריז במחלקה הראשונה.

לפי המלצת שומרון נפגש אופקיר לארוחת צהריים בפריז עם כרוז כדי להעלות בפניו את בקשותיו מישראל. הראל אישר בינתיים את נסיעת שומרון והאחרון יצא לביקור בן שבוע ימים במרוקו.

בגלל בעיות המידור הנהוגות בין "המסגרת", שלוחת העלייה של המוסד בראשות אלכס גתמון, ובין זרוע המוסד שעסקה בנושאים דיפלומטיים, נגרמו מצבים מביכים.

אופקיר המתין לשומרון במלונו לבוש מעיל ארוך עשוי שיער גמלים, מלווה בעוזריו ובהם שלישו המפקח ע'אלי אלמחי. כיוון שאופקיר חלה, שיחתם התנהלה ליד מיטתו ונושאה העיקרי היה "הבטחת ביטחונו של הוד מעלתו"

כשהזדמנו הזוג גתמון לשדה התעופה בקזבלנקה בדרכם לנופש בספרד, בשבוע השני של פברואר 1963, הם פגשו באקראי את מיודעם דוד שומרון, מלווה בקצינים בכירים של הצבא המרוקאי.

גתמון חשש מן הגרוע מכל. יתכן שהאיש שהוא מכיר כקצין ישראלי נעצר על־ידי הצבא המרוקאי. הוא לא איבד את עשתונותיו. התעלם למראית עין מחברו והתקשר משדה התעופה למפקדו בפריז אפרים רונאל, כדי להודיעו לו שזה עתה פגש את שומרון ושהוא חושש שהוא "חלה". רונאל הרגיע אותו והודיע לו ששומרון "בריא ושלם". תקרית זו העליבה את גתמון על כך שלא הודיעו לו על התפתחויות שהיו עלולות לגרום לתקלות.

בשדה התעופה ברבאט חיכה לשומרון שלישו של אופקיר ע'אלי אלמחי, שלקח אותו לבניין שירותי הביטחון הלאומי, שיכן אותו בפנטהאוז, העמיד לרשותו משרד, מכונית מרצדס ונהג. הנציג הישראלי, שלא היה רגיל למותרות מסוג זה, ביקש להעבירו לבית מלון והוא שוכן במלון בלימה Balima בעיר.

בהמשך לקחו אותו למשרדו של סגן ראש שירותי הביטחון, אחמד דלימי. בשיחותיהם, שהתנהלו כשבוע ימים, עמדו המרוקאים על שני נושאים: בטחונו האישי של המלך והאזנה ליריבים פוליטיים. בשובו לפריז קיים שומרון פגישות עבודה עם מומחה טכני מרוקאי שנשלח אליו על־ידי דלימי.

ימים אחדים אחרי נסיעת שומרון למרוקו, הגיע דלימי לפריס ונפגש עם כרוז בביתו יחד עם שומרון. דלימי הוזמן לבקר בישראל והוא נכנס לארץ בדרכון ישראלי במחצית השנייה של פברואר, וקיים פגישות במשך כעשרה ימים.

שומרון הפגיש אותו עם ראש המוסד איסר הראל בקריה בתל אביב והוא התאכסן במתקני המוסד בגלילות. שומרון ודלימי טיילו ברחובות העיר, התאכסנו במלון דן וצפו במופע של יפה ירקוני במועדון יפואי.

גתמון חשש מן הגרוע מכל, שהקצין הישראלי נעצר ע"י הצבא המרוקאי. הוא לא איבד את עשתונותיו. התעלם למראית עין מחברו והתקשר משדה התעופה למפקדו בפריז להודיע שפגש את שומרון והוא חושש ש"חלה"

לדברי שומרון, הבקשות לעזרה באו תמיד מצד המרוקאים, וישראל לא ביקשה דבר. רק בהמשך ביקש המוסד מידע מן המרוקאים וקיבלו מהם חומר רב ערך שסייע במאבק בארצות ערב אחדות.

אחרי פגישת הראל־דלימי בקרייה לא נחתם הסכם, אך סוכמה מערכת הסיוע שתגיש ישראל, שכוללת סידרת קורסים שיתקיימו במרוקו והאזנה ישראלית ליריבי הארמון. כתוצאה מכך הורה המלך חסן השני לארח בקביעות נציג רשמי של המוסד שיהיה בקשר ישיר עם דלימי.

בביקור דלימי בישראל סוכם גם שהמוסד יספק למרוקו הדרכה בהכשרת שומרי ראשו של המלך ובבניית שירותי מודיעין מתקדמים בעיקר בתחום הריגול הנגדי. כתוצאה מכך לימדו את אנשי המודיעין המרוקאי טכניקות ביון חדשניות בתחום המעקב ובתחום אבטחת אישים ונושאים צבאיים מובהקים, דוגמת הסיוע שהעניקה ישראל לאיראן של השאה.

ידע צבאי ישראלי שימש את צבא מרוקו במלחמת החולות נגד אלג'יריה באוקטובר 1963 ובמלחמתה נגד כוחות הפוליסריו בסחרה המערבית. קציני צבא ישראלים העניקו ייעוץ אסטרטגי לכוחות הצבא בפיקודו של דלימי. בנוסף לכלי הנשק הצרפתיים שמכרה ישראל למרוקו פעלו במדינה גם אנשי הדרכה ישראלים. מרוקו שימשה לאנשי המוסד תחנת מעבר לבניית זהות חדשה לסוכנים ישראלים לשם החדרתם למדינות ערב עוינות.

זמן קצר לאחר ביקור דלימי בישראל הגיע לראשונה יעקב כרוז למרוקו בלוויית רפי איתן, ראש אגף המבצעים של השב"כ, וקיימו פגישות היכרות עם ראשי שירות הביטחון המרוקאי. דלימי הזמין אותם לארוחת צהריים בביתו ברבאט והשמיע להם, בקולי קולות, שירי עם ישראלים מאוסף תקליטים גדול שנהג לרכוש כתחביב. בערב הוזמנה משלחת המוסד לארוחה בביתו של אופקיר.

אחרי פגישת הראל־דלימי בקרייה לא נחתם הסכם, אך סוכמה מערכת הסיוע שתגיש ישראל, שכוללת סידרת קורסים שיתקיימו במרוקו והאזנה ישראלית ליריבי הארמון

בראשית מרץ 1963, חזר שומרון למרוקו כדי לארגן קורס ראשון לשירותי הביטחון המרוקאים שארך כשלושה שבועות. במקביל, פנה איסר הראל לנחמיה מאירי מן השב"כ וביקש ממנו לנסוע למרוקו כדי לבצע משימה דחופה. מאירי נסע עם שומרון לרבאט, ויחד עם גבר ואישה נוספים ביצעו חדירה חשאית לשגרירויות ערביות אחדות לפי בקשת המרוקאים.

במשך כשנתיים ביצע מאירי וצוותו חדירות נוספות לשגרירויות לשם איסוף מידע, ששירת בעיקר את הארמון המרוקאי אך גם את המודיעין הישראלי. הפעולה נעשתה בידיעת אופקיר ודלימי אתם נפגש מאירי פעמים אחדות.

זמן מה לאחר מכן פנה הראל לאיש המוסד חיים עילם והודיע לו שנוצר קשר עם אופקיר וביקש ממנו לנסוע למרוקו. עילם נסע מטעם אגף "צומת", נפגש לישיבות עבודה עם אופקיר ודלימי וניהל קורסי הדרכה לעשרות משתלמים מקרב ראשי השירות המרוקאי ובהם מילוד תונסי.

בנוסף לתפקידי הדרכה עסק בפעילויות חשאיות נוספות הקשורות לסכסוך המזרח תיכוני. לדבריו, בעיני ראשי השלטון, שליחי התחנה היו ישראלים, אך נוכחותם ומהות פעילותם במרוקו הייתה דיסקרטית וחסויה מעיני ציבור. עם זה, ניצלו ראשי המוסד את נוכחותם במרוקו כדי לבצע פעילות מחתרתית שלא בידיעת השלטונות ושלא קשורה לנושא ההגירה היהודית.

הראל פנה למאירי מן השב"כ וביקש ממנו לנסוע למרוקו כדי לבצע משימה דחופה. מאירי נסע עם שומרון לרבאט, ויחד עם גבר ואישה נוספים ביצעו חדירה חשאית לשגרירויות ערביות אחדות לפי בקשת המרוקאים

במשך כארבע שנות שירותו במרוקו ניהל שומרון קורסים מקצועיים בהדרכת מומחים מישראל. כך הגיעו במשך הזמן למרוקו בנוסף לראשי התחנה גם סגן ראש השב"כ יוסף הרמלין, רפי איתן, דוד ויטל ומומחים נוספים.

בטקס סיום הקורס הראשון שהתקיים בסוף חודש מרץ, השתתפו הקולונל אופקיר וסגנו דלימי. למחרת נשלחו חניכי הקורס להשתתף בקבלת הפנים למלך חסן השני שהגיע מארה"ב במטוס בואינג אחרי פגישה עם הנשיא ג'ון פ. קנדי. הוא החליט לנחות בשדה התעופה הצבאי האמריקאי בעיר קניטרה בחוף האטלנטי, ודוד שומרון התבקש על־ידי דלימי להתקשר בנוכחותו למפקד הבסיס האמריקאי ולבקש את רשות הנחיתה שאושרה לו מיד.

לקראת קבלת הפנים המליץ שומרון להלביש את חניכיו כראוי. דלימי פנה לאיש עסקים יהודי שסיפק חליפות מתאימות, והחניכים נשלחו לבסיס חיל האוויר בקניטרה, ללא השתתפות שומרון. עם שובו של שומרון לפריז בראשית אפריל, נודע לו על התפטרות איסר הראל מן המוסד ב-23 במרץ ועל כניסתו של מאיר עמית לתפקיד ראש המוסד.

אחד משיאי סוגיית היחסים שהתפתחו בין ישראל למרוקו התקיים סמוך ל-12 באפריל 1963, בפריז. הכוונה למפגש דיפלומטי רשמי ראשון בין שתי המדינות, בו השגריר ולטר איתן נפגש עם השגריר המרוקאי בצרפת מוחמד שרקאווי. איתן העריך שפגישתו עם השגריר התקיימה אחרי שהמלך חסן השני נתן לכך אישור מראש לכך. כחודשים לפני סיום תפקידו מיהר יוחנן מרוז לדווח על הפגישה ההיסטורית לשרת החוץ ולראש הממשלה בן־גוריון.

אחד משיאי סוגיית היחסים שהתפתחו בין ישראל למרוקו התקיים סמוך ל-12 באפריל 1963, בפריז. מפגש דיפלומטי רשמי ראשון בין שתי המדינות, בו השגריר איתן נפגש עם השגריר המרוקאי בצרפת שרקאווי

כך התחילו יחסים דיפלומטיים דיסקרטיים בין ישראל למדינה ערבית מוסלמית, יחסים שזכו להפוך בשנת 2021 לרשמיים ופומביים עם פתיחת שגרירויות וטיסות ישירות בין שתי המדינות.

ד״ר יגאל בן-נון הוא בעל שני תארי דוקטור בהצטיינות בסורבון ובמכון ללימודם גבוהים EPHE בפריס. מתמחה ביחסים החשאיים בין ישראל למרוקו ובתחום ההיסטוריוגרפיה של ספרי המקרא. לימד באוניברסיטת פריס 8. עוסק באמנות כאמן, אוצר ומנהל אמנותי בתחום האמנות הפלסטית והאינטר ארט. ספרו ״קיצור תולדות יהוה״ יצא לאור בהוצאת רסלינג בשנת 2017. ספרו על מוצא היהודים והתהוותם עומד לצאת לאור.