בשנות ה־70 לא היה תושב אחד בניו יורק שלא הכיר את "קרייזי אדי" ("אדי המשוגע") – רשת חנויות אלקטרוניקה שהתפרסמה גם בזכות מחיריה הנמוכים וגם בגלל הפרסומות הצעקניות שלה שצצו בכל פינה. היו גם כאלה שראו ברשת סיפור הצלחה יהודי כי היא הוקמה בידי משפחה של מהגרים יהודים מסוריה שנמלטה מהרדיפות.
אלא שהסיפור הזה התפוצץ לכולם בפנים. "קרייזי אדי" היה בנוי בכלל על הונאה. ספר חדש שיוצא עתה בארה"ב מביא את הסיפור המלא על עלייתו ונפילתו של אדי אנטר ורשת "קרייזי אדי". את הספר "גנגסטר הקמעונאות: סיפור חייו המטורף של אדי המשוגע" ("Retail Gangster: the INSANE Real-life story of Crazy Eddie") כתב העיתונאי הוותיק גרי וייס.
רשת "קרייזי אדי" – שנסגרה ב־1989 – ביצעה עשרות מעשי הונאה. החברה העלימה מיסים במשך שנים וביצעה עבירות מרמה חשבונאיות, רימתה את לקוחותיה בנושא אחריות המוצרים, מכרה מוצרים יד שנייה כחדשים והעלימה הכנסות. אדי אנטר ניהל את עסקיו אך ורק במזומנים ולכן הפך את ההונאה לקלה יותר.
ההונאה הסתיימה עם קריסת הרשת כשרבים ממנהליה מצאו עצמם מאחורי סורג ובריח. וייס מתמחה בכתיבה על פרשות הונאה עסקיות והסיפור על "קרייזי אדי", לדבריו, הוא ססגוני במיוחד.
רשת "קרייזי אדי" ביצעה עשרות מעשי הונאה. החברה העלימה מיסים במשך שנים וביצעה עבירות מרמה חשבונאיות, רימתה את לקוחותיה בנושא אחריות המוצרים, מכרה מוצרים יד שנייה כחדשים והעלימה הכנסות
בראיון ל־JTA סיפר וייס כי החל להתעניין בסיפור אחרי שבן דודו ושותפו העסקי של אדי – סם אנטר, שהיה בסופו של דבר גם עד מרכזי נגדו – החל להשתתף באורח פעיל בבלוג שכתב בראשית שנות האלפיים. וייס עבד על הספר, בהפסקות, מאז 2008.
"מדובר בסיפור ענק עם כל כך הרבה הסתעפויות", אמר וייס. "זה סיפור על משפחה, עסקים, עולם הקמעונאות, סיפור על הונאה – וזה גם סיפור על ניו יורק של שנות ה־70 וה־80. הייתי צריך זמן כדי להפוך את כל זה לנרטיב מסודר".
וייס, יהודי תושב ניו יורק, סיפר כי לצורך כתיבת הספר ראיין את בני משפחת אנטר ומקורות אחרים הקשורים לפרשה, זאת לצד עיון ברשומות הציבוריות הכוללות הרשעות שונות, חקירות, תביעות ומשפטים.
לא כל המעורבים בפרשה הסכימו לשוחח עם וייס. אדי אנטר עצמו נפטר ב־2016 – לפני שהמחבר הצליח לראיין אותו. אבל וייס לא חושב שהספר יצא נפסד מכך. "היה לי משהו טוב יותר מריאיון, היו לי הצהרות בשבועה של האנשים שהיו שם באותה עת […] למעשה, הם גוללו את הפרשה זמן קצר אחרי ההתרחשויות עצמן".
אדי אנטר התרחק מהתקשורת ותועד בפומבי לעיתים נדירות אך הותיר מאחוריו שובל של סיפורים עסיסיים לצד הפרשה הפלילית. אנטר היה נשוי פעמים ושמותיהן של שתי הנשים היה דבי. הן כונו על ידי חבריו דבי 1 ודבי 2. רבים האמינו שאנטר עצמו קריין את הפרסומות המפורסמת שלו, "המחירים אצלו מטורפים", אך הקריין היה למעשה שחקן בשם ג'רי קרול.
משפחת אנטר הייתה חלק מהקהילה היהודית הסורית הענפה של ניו יורק. סבו וסבתו של אדי נמלטו מחאלב בתחילת המאה ה־20, שהייתה אז חלק מהאימפריה העות'מנית, והגיעו לברוקלין. הקהילה היהודית שם הייתה מלוכדת ונמנעה מנישואים מעורבים – אפילו עם יהודים אשכנזים.
הקהילה גם ניצלה את קשריה כדי להצליח בעסקי הביגוד והאלקטרוניקה. רשת חנויות אלקטרוניקה אחרת, שגם היא נסגרה זה מכבר, "The Wiz" גם נוסדה בידי יהודים ממוצא סורי.
"חסידי "סיינפלד" מתבלבלים לפעמים בין שתי הרשתות בגלל הפרק שבו קרול משלבת את הסיסמה של אדי המשוגע עם זאת של וויז, "אף אחד לא מנצח את הוויז".
יכול להיות שג'רי סיינפלד בחר בשני בתי העסק משום שאימו גדלה בקהילה הסורית־יהודית של ניו יורק. החיים בקהילה הסורית־יהודית "עיצבו את אדי אנטר. הוא היה תוצר של קהילה מסוגרת מאוד, קהילת מהגרים שנרדפה בידי העות'מנים והערבים במשך מאות ואולי אלפי שנים. היסטוריית הרדיפות הביאה כנראה לכך שהם פיתחו הרגלים עסקיים מסוימים כמו החלפת מזומנים והתרחקות מגורמי ממשל", אמר וייס.
וייס מוסיף כי בראיונות מאוחרים האשים אדי אנטר "את התרבות" שעיצבה את גורלו. "אבל התרבות של יהודי סוריה לא הייתה תרבות עבריינית אלא תרבות שצמחה מתוך רדיפות"
יחד עם זאת הוא אומר ש"תהיה זאת טעות לראות את אדי כסוג של יהודי אופייני, או יהודי סורי אופייני. הוא פשוט היה פושע". וייס מוסיף כי בראיונות מאוחרים האשים אדי אנטר "את התרבות" שעיצבה את גורלו. "אבל התרבות של יהודי סוריה לא הייתה תרבות עבריינית אלא תרבות שצמחה מתוך רדיפות", אמר וייס.
"הם אולי לא כל כך רצו לתת כסף לסולטן והעדיפו להחליף אותו ביניהם. אולם, התרבות של קהילת יהודי סוריה הייתה תרבות של הישרדות לנוכח משטר עוין. צריך להיזהר ולא לקטלג את אדי כהתגלמות התרבות של יהודי סוריה. הוא בהחלט לא ייצג אותם".
אדי אנטר הגדיר את עצמו כיהודי אך לא היה דתי במיוחד. הוא החביא סכומי עתק בישראל וב־1990, לפני הרשעתו בארה"ב, נמלט לכאן. הוא המשיך בפשעיו ובהונאותיו בזמן שהותו בישראל, לרבות החלפת שמו ל"דוד יעקב לוי כהן". לפי ספרו של וייס, אפילו הגנגסטר הידוע מאיר לנסקי הקפיד על החוק במהלך גלותו הקצרה בישראל בשנות ה־70.
אנטר התגורר בישראל כשנתיים וחצי עד שהוסגר לארה"ב. הוא האשים את השופט במשפטו באנטישמיות, אף שלא הציג כל ביסוס לטענה הזו. "קשה להאמין שאדם שניצל את חוק השבות יהיה בעל אמונה דתית עמוקה", אומר וייס.
אדי אנטר הגדיר את עצמו כיהודי אך לא היה דתי. הוא החביא סכומי עתק בישראל וב־1990, לפני הרשעתו בארה"ב, נמלט לכאן. הוא המשיך בהונאותיו בזמן שהותו בישראל
בשיאה מנתה רשת "קרייזי אדי" יותר מ־40 חנויות וקמו לה חקיינים רבים. היה מישהו שאף כינה את חנותו "משוגענע אייק". בסופו של דבר הרשת קרסה משום שראשיה לא יכלו עוד לזייף את ספרי החשבונות. אנטר ישב כשש שנים בבית הסוהר וגם כעת – שנים אחרי מותו – כמה מקורבנות ההונאה שלו עדיין מנסים להשיב לעצמם את הכספים הגנובים.
וייס חושב שגם היום קשה לגלות הונאות מהסוג שביצע אדי אנטר. "אני לא חושב שהאנליסטים היום יותר ביקורתיים מאשר לפני 30 שנה. אני לא חושב שהציבור ביקורתי יותר, אני לא חושב שהרגולטורים טובים יותר היום וגם לא שחברות רואי החשבון טובות יותר.
"אני חושב שכל הסביבה, כל הרקע הרגולטורי והמסחרי שאדי ידע לנצל דומה היום מאוד למה שהיה בזמנו של אדי. אני לא חושב שהאווירה היום לא מאפשרת הונאות בידי רבי־אמן כמו אדי. נראה לי שההוכחה הטובה ביותר לכך היא פרשת ברני מיידוף. כשבוחנים את הפרשה רואים שהוא הצליח להמשיך במעשי המרמה שלו עד לעשור הראשון של המאה הנוכחית", אומר וייס.
בספר מוזכרים אינספור יהודים רבי השפעה בניו יורק. איל הנדל"ן סטנלי צ'רה, שהיה גם חבר קרוב של דונלד טראמפ, הוא קרוב משפחה של משפחת אנטר. מייקל צ'רטוף, שהיה השר לביטחון המולדת בממשל ג'ורג' בוש הבן, שימש כתובע במשפטו הפלילי של אדי אנטר. ראול פלדר, פרקליט הגירושין הידוע שמככב בצהובונים של ניו יורק, ייצג את דבי 1 כשהתגרשה מאדי.
בני משפחת אנטר ניסו לא פעם להחיות את המותג ללא הצלחה. יש גם קבוצת פייסבוק המונה כ־900 עובדים לשעבר שמשתפים סיפורים על עבודתם ברשת. היו גם כמה ניסיונות להפוך את הפרשה לסרט. ב־2009 הכריז דני דה ויטו על כוונתו להפיק ולביים סרט על קרייזי אדי בשיתוף פעולה עם אדי אנטר, שהיה אז עדיין בחיים, אך המאמצים עלו בתוהו שנה לאחר מכן מחשש שהנושים יגישו תביעה נגד יוצרי הסרט.
ב־2019 הודיע הבמאי ג'ון טורטלטאוב כי החל לעבוד על סרט בשם "משוגע" יחד עם התסריטאי פיטר סטיינפילד. אולם, נראה שגם הפרויקט הזה תקוע ועד עתה – כשלוש שנים אחרי ההודעה – לא נמסר דבר על הליהוק או על התחלת העבודה על הסרט.
את הספר הקדיש וייס ל"קרבנות" ההונאה ובראשם אשתו הראשונה של אדי, שטענה כי אדי היכה אותה פעם אחת וכי לא עמד בהסדרי הגירושין. היא אומנם זכתה במשפט אך הניצחון היה ריק מתוכן משום שלא נותר דבר מהונו של אנטר.
קורבנות אחרים איבדו את כספם משום שהאמינו באנטר ובחברה שלו. "הקרבנות הם בעלי המניות, אלה שקנו את מניות החברה", אמר וייס. "הצרכנים נפגעו מסוגי הונאות שונים החל מפיתוי לרכישות ועד החלפת המותגים שקנו באחרים, זולים יותר, כולל הצגת סחורות יד שנייה כחדשות.
"שמעתי מחסידיו של אדי שהם 'קיבלו דיל מעולה'. אבל זה לא היה ככה באמת. הרשת יצרה תדמית של מוצרים זולים אבל בפועל זה היה לא נכון".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם