במוזאון המטרופוליטן לאומנות בניו יורק מוצג ציור שבו נראה גבר מסותת כמו פסל מניף פגיון לעבר אישה. האישה נראית מופתעת ומרימה את זרועה כדי להגן על עצמה. לרגליה נשפך נוזל מכד שהתהפך על צדו. בדים צבעוניים ומבריקים מתפתלים סביב השניים. ברקע, המשרתת נמלטת מהחדר.

התמונה עוצרת הנשימה – שגובהה כ־1.8 מטרים – מוצגת בגלריה 621 בין יצירות אחרות מתקופת הבארוק. היצירה, "אונס תמר", היא פרי מכחולו של הצייר הצרפתי אסטאש לה סואר מאזור שנת 1640.

המבקרים שמציצים בלוחית הזיהוי של היצירה יגלו כי הציור מציג את הדמות המקראית רגע לפני האונס מצד אחיה למחצה אמנון. בקרוב המוזאון יצטרך גם לחשוף את המסלול האפל שעבר הציור עצמו בדרכו למוזאון.

מוקדם יותר החודש חתמה מושלת מדינת ניו יורק קתי הוקול על שלוש הצעות חוק הקשורות לשואה, בכללן אחת שמחייבת מוזאונים לסמן יצירות אומנות בזוזות. החקיקה נועדה להילחם בבורות הרווחת באמצעות הצגת המידע לציבור.

חיילים אמריקאים מוצאים אוסף יקר של אומנות בזוזה שהוחבא בטירת נוישוויינשטיין בפוסן, גרמניה, מאי 1945 (צילום: AP Photo/Keystone Pool/Horace Abrahams)

מוקדם יותר החודש חתמה מושלת מדינת ניו יורק קתי הוקול על שלוש הצעות חוק הקשורות לשואה, בכללן אחת שמחייבת מוזאונים לסמן יצירות אומנות בזוזות

ניו יורק מתכוונת ללחוץ על מוזאונים בנושא האומנות הבזוזה, אם כי עדיין לא ברור איך ייושם החוק בפועל. מדובר בחוק חינוך של המדינה שלא עוסק בהשבת הרכוש עצמו. כ־600 אלף יצירות אומנות נבזזו מיהודים תחת משטרו של אדולף היטלר. מאות מהן ככל הנראה נמצאות במוזאונים בניו יורק.

הנאצים ניסו לשלול מהעם היהודי את הונו ומורשתו ולהעשיר את תרבות הרייך השלישי. המנהיגים הנאצים גנבו יצירות יקרות ערך והכניסו אותם לאוספים הפרטיים שלהם. במקביל, ציורים שנחשבו ל"אומנות מנוונת" נמכרו או הושמדו. במקרים רבים, יהודים נאלצו למכור את יצירות האומנות שלהם לבני ארצם הלא יהודים.

"מטרת החקיקה היא להגיע לכמה שיותר אנשים, ליידע אותם בעובדה שיצירות האומנות הנהדרות האלה מגואלות בדם", אמר חבר האסיפה של מדינת ניו יורק צ'ארלס לוין, שיזם את החוק יחד עם הסנאטורית מטעם ניו יורק אנה קפלן. ככל הנראה מדובר בהצעת חוק ראשונה מסוגה בעולם.

היסטוריה אפלה ושנאה מודרנית

לוין וקפלן אמרו לזמן ישראל כי הסיפורים האישיים שלהם היוו השראה לחקיקה. סבתו של לוין איבדה 12 מאחיה בשואה וקפלן היא פליטה פוליטית יהודייה מאיראן. שני המחוקקים החלו לחפש דרך להעלות את המודעות לשואה בעקבות סקרים שהראו כי הצעירים בניו יורק לא מכירים את העובדות הבסיסיות בקשר לרצח העם.

הסנאטורית מטעם מדינת ניו יורק אנה קפלן (צילום: AP Photo/Hans Pennink)

סקר מ־2020 שפרסמה ועידת התביעות, שמייצגת יהודים המבקשים פיצויים בעקבות השואה, מצא כי 60% מתושבי ניו יורק לא יודעים כי בשואה נרצחו שישה מיליון יהודים; 58% לא יודעים למנות ולו שם של מחנה ריכוז אחד; 19% סבורים כי היהודים הם אלה שגרמו לשואה; ו־43% לא יודעים מה היה אושוויץ.

סקר מ־2020 שפרסמה ועידת התביעות, שמייצגת יהודים המבקשים פיצויים בעקבות השואה, מצא כי 60% מתושבי ניו יורק לא יודעים כי בשואה נרצחו שישה מיליון יהודים

"המשמעות של הצעת החוק היא להבטיח את העלאת המודעות בנוגע לאומנות שנגנבה מבית יהודי או מארגון יהודי", אומרת קפלן. "לא רק רצחו יהודים – אלא גם ניסו להשתמש בהון שלהם כדי לממן את מטרתם [של הנאצים] ולחסל את הזהות והתרבות היהודית".

הוקול חתמה על חוק האומנות לצד שתי הצעות חוק נוספות ב־10 באוגוסט במוזאון המורשת היהודית בברוקלין. אחת מהצעות החוק הנוספות דורשת מפקידי המדינה לפקח על לימודי השואה בבתי הספר, שהם לימודי חובה מאז 1994.

החוק השלישי מחייב את מחלקת השירותים הפיננסיים של המדינה לחשוף את שמות הבנקים שמוותרים מרצונם על עמלות בגין העברת תשלומי פיצויים, בניסיון להקל על ניצולי השואה. כשליש מ־40 אלף ניצולי השואה במדינת ניו יורק חיים מתחת לקו העוני.

חיילים גרמנים מהאוגדה של הרמן גרינג לפני ארמון ונציה ברומא עם ציור של ג'ובאני פאולו פניני שנלקח מספריית המוזאון הלאומי של נאפולי, 4 בינואר 1944 (צילום: הארכיון הפדרלי של גרמניה, CC BY-SA 3.0)

הוקול הדגישה את הצורך בזיכרון השואה ובמלחמה בשיעור הגבוה של פשעי השנאה נגד היהודים בניו יורק כשחתמה על החוקים בנוכחותם לוין, קפלן וניצולי שואה. בעיר ניו יורק חיים יותר ניצולי שואה מבכל עיר אחרת.

במדינת ניו יורק חיה האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל. יהודים בניו יורק מהווים מטרה לפשעי שנאה הרבה יותר מכל קבוצה אחרת. תקריות אנטישמיות מתרחשות כמעט מדי יום.

"'לעולם לא נשכח' זו לא רק סיסמה. זה מה שאנחנו מטיפים לו, אבל אני רוצה להבטיח שבאמת מלמדים את זה", אמרה הוקול. החקיקה, כאמור, תדרוש ממוזאונים המציגים יצירות אומנות בזוזות "להציב שלט באופן בולט עם המידע הזה", כדברי החוק. "מוזאונים רבים מציגים כיום אומנות בזוזה בלי להכיר בכך".

אולם, החוק גם קובע שהמוזאונים צריכים להציב שילוט "ככל שהדבר בר ביצוע", ובכך מעניק להם פרצה. החוק חל על יצירות אומנות מלפני 1945, ש"החליפו ידיים בשל גניבה, תפיסה, החרמה, מכירה כפויה או אמצעי כפייה אחרים באירופה" בין השנים 1933 ו־1945, כלומר, הוא חל על יצירות אומנות שנבזזו הן על ידי הרשויות והן על ידי האזרחים.

שלל של ביזה נאצית שנמצא על ידי האמריקאים בבוואריה, גרמניה, 24 באפריל 1945 (צילום: משרד ההגנה של ארה"ב, רשות הכלל)

החוק חל על יצירות אומנות מלפני 1945, ש"החליפו ידיים בשל גניבה, תפיסה, החרמה, מכירה כפויה או אמצעי כפייה אחרים באירופה" בין השנים 1933 ו־1945

"זה פותח ערוץ נוסף, הזדמנות נוספת, לחשוף אנשים להיקף השואה, אנשים שלא באמת מבינים את הרוחב, העומק וההיקף של מה שקרה בשואה", אומר גרגורי שניידר, סגן נשיא ועידת התביעות. "אתה צריך להיות פרו־אקטיבי. לא 'לעולם לא נשכח', אלא 'נזכור'. אתה צריך לעשות דברים כדי לזכור".

החוק נכנס לתוקף באופן מיידי אבל עדיין לא ברור איך הוא יבוא לידי ביטוי בפועל. החוק דורש שכל יצירת אומנות גנובה תלווה בשלט המסביר את "ההיסטוריה האפלה" שלה, אומרת קפלן, כך שלא יהיה די בהכרה כללית בחלל התצוגה.

המוזאונים יחליטו בעצמם כיצד לנסח את תוכן השילוט והיכן למקם אותו ואין ענישה על חוסר ציות. אף מוזאון עוד לא הודיע על תוכניות ליישומו. השאלה הגדולה יותר היא אילו ויצירות וכמה ייכללו במסגרת תחולת החוק.

עבר קודר

מאות אלפי יצירות אומנות נבזזו בתקופת המשטר הנאצי. גורלן של רבות עדיין לא ידוע. רק בשנות ה־90 עברו מאגרי הנתונים השונים דיגיטציה, מה שהפך את איתור ושיתוף המידע בנוגע למקור היצירות והיסטוריית הרכישה לנגיש.

הגנרל האמריקאי דווייט ד' אייזנהאואר (במרכז) בוחן ציורים שנבזזו מיהודים והוחבאו במכרה מלח במרקרס, גרמניה, 12 באפריל 1945 (צילום: AP)

ועידה להשבת נכסי נספים וניצולים, שהתכנסה בצ'כיה ב־2009, העריכה כי מספר יצירות האומנות הגנובות עומד על 650 אלף וכי 100 אלף מתוכן טרם הושבו. "קשה לכמת את זה כי אתה לא יודע מה אתה לא יודע. אין בסיס נתונים מלא אפילו של כל מה שהוחזר", אומר שניידר.

ועידה להשבת נכסי נספים וניצולים, שהתכנסה בצ'כיה ב־2009, העריכה כי מספר יצירות האומנות הגנובות עומד על 650 אלף וכי 100 אלף מתוכן טרם הושבו

לדבריו, רוב יצירות האומנות הגנובות שלא נתבעו נותרו ככל הנראה במוזאונים באירופה ובאוספים פרטיים. בניו יורק, המוזאונים כבר נדרשו לרשום יצירות אומנות שככל הנראה נגנבו בתקופת המשטר הנאצי במסד הנתונים המקוון של מרשם האומנות האבודה (Art Loss Register).

מנהלי ברית המוזאונים האמריקאית ואיחוד המוזאונים לאומנות ניסחו קווים מנחים הקוראים למוזאונים לבדוק את היסטוריית הבעלות של היצירות שבאוספים שלהם בתקופה הנאצית, כלומר לבדוק אם הן החליפו ידיים בשנות שלטונו של היטלר. במידה שיתגלו מקרי ביזה, עליהם לפרסם זאת בפומבי ולפנות ליורשים פוטנציאליים.

ברית המוזאונים האמריקאית מנהלת פורטל אינטרנטי לרישום היסטוריית הבעלות של יצירות אומנות בתקופת השלטון הנאצי. רשומים בו קרוב ל־30 אלף פריטים מ־179 מוזאונים המשתתפים במיזם, בהם 16 מוזאונים בניו יורק המחזיקים ב־2,370 פריטים.

"אונס תמר" של הצייר הצרפתי אסטאש לה סואר (צילום: רשות הכלל)

אולם, מספר הפריטים שהחוק החדש יחול עליהם בפועל יהיה קטן בהרבה. יש מוזאונים שרוב האוסף שלהם נמצא באחסון ולא עומד לתצוגה. מוזאון המטרופוליטן לאומנות, המוזאון הגדול ביותר בארה"ב, מחזיק באוסף שלו 3,403 פריטים שהחליפו ידיים בתקופה הנאצית, אבל רק 1,107 מוצגים.

מוזאון המטרופוליטן לאומנות, המוזאון הגדול ביותר בארה"ב, מחזיק באוסף שלו 3,403 פריטים שהחליפו ידיים בתקופה הנאצית, אבל רק 1,107 מוצגים

הרשומות גם לא מבחינות בין יצירות אומנות שהחליפו ידיים בעסקאות כשרות בתקופת השלטון הנאצי לבין יצירות שנבזזו, והגבול בין שני המקרים לא תמיד ברור. לפיכך, החוק הנוגע לגניבה, תפיסה ומכירה כפויה של יצירות אומנות יחול ישירות אולי על כמה מאות פריטים במוזאונים בניו יורק בכל זמן נתון.

"יצירות אומנות רבות אבדו בדרכים שונות באותה תקופה. הייתה ביזה מכוונת בזמן המלחמה אבל לעתים גם אקראית. הייתה כמובן ביזה של ממש והחרמה מצד חיילים נאצים והיו מכירות כפויות", אומרת ויקטוריה ריד, החוקרת הראשית של מקורות היצירות במוזאון לאומנויות יפות בבוסטון.

גם הסטטוס העכשווי של יצירות האומנות משתנה. חלק נבזז במהלך המלחמה והושב זמן קצר לאחר מכן; יצירות אחרות נמצאות בתהליך החזרה או נתונות במאבקים משפטיים – ויש פריטים שנותרו גנובים.

שוטר איטלקי ליד ציור "השילוש הקדוש" המיוחס לצייר אלסיו בלדובינטי, במהלך מסיבת עיתונאים בנושא החזרת ציורים שנגנבו על ידי הנאצים באיטליה ב־1944. גלריית בררה לאמנות, מילאנו, 18 באפריל 2016 (צילום: AP Photo/Antonio Calanni)

קשה במיוחד להכריע אם מכירה נעשתה בכפייה או מתוך כורח. היו אספנים יהודים שאולצו להעמיד את רכושם למכירה או למכור ישירות לממשלה הנאצית. במקרים אחרים הם מכרו את רכושם לאזרחים לא יהודים – שניצלו את המצב ושילמו להם פחות מכפי שווים.

קשה במיוחד להכריע אם מכירה נעשתה בכפייה או מתוך כורח. היו אספנים יהודים שאולצו להעמיד את רכושם למכירה. במקרים אחרים הם מכרו את רכושם לאזרחים לא יהודים – שניצלו את המצב

"קשה לחקור תביעות כאלה. הן לוקחות הרבה זמן. יש לך פחות מידע לעבוד איתו, זה פשוט יותר מורכב", אומרת ריד. "חלק מהמקרים האלה לוקחים שנים". המחקר יקר ותובע זמן, היות שצריך לטוס לעתים הלוך ושוב בין ארה"ב לאירופה כדי לחפור בארכיונים שונים.

כמו כן, רק מעטים מחזיקים במומחיות הדרושה. גם בהינתן כל העובדות, צדדים שונים עשויים להגיע למסקנות שונות לגבי אותו מקרה. באשר ל"אונס תמר", רשומות בית משפט שנחשפו לפני כמה שנים מעידות כי הציור היה שייך לסוחר אומנות יהודי בשם זיגפריד ארם, שנמלט מגרמניה לארה"ב ב־1933.

לאחר המלחמה טען ארם בבתי המשפט כי נוצל מפני שהיה יהודי ואולץ למכור את ביתו תמורת פחות מערכו משום שהנאצים הגבירו את רדיפותיהם. איש העסקים שקנה את ביתו – אוסקר זומר – לקח את הציור באופן בלתי חוקי יחד עם הבית, טען ארם, שהלך לעולמו בשנות ה־70.

הציור "טבע דומם עם ארנבת" של פייטרו פרנצ'סקו צ'יטדיני, שנבזז על ידי הנאצים, מוצג בגלריית המאסטרים הישנים בדרזדן, גרמניה, 18 בפברואר 2019 (צילום: AP Photo/Jens Meyer)

אחרי המלחמה נאבק ארם במשך שנים כדי להשיב לעצמו את הציור בגרמניה, אך ללא הועיל. יורשיו של זומר טענו כי איש העסקים רכש את הנכס באופן חוקי והממשלה אמרה כי היא לא נושאת באחריות.

משפחתו של זומר מכרה את הציור במכירה פומבית ב־1983 בלי לציין את שמו של ארם ברשומות היסטוריית הבעלות, והמטרופוליטן רכש אותו כעבור כמה חודשים, כך דווח בניו יורק טיימס.

משפחתו של זומר מכרה את הציור במכירה פומבית ב־1983 בלי לציין את שמו של ארם ברשומות היסטוריית הבעלות, והמטרופוליטן רכש אותו כעבור כמה חודשים

העובדות התגלו רק בזכותו של חוקר גרמני עצמאי. כעת, בעמוד המוקדש לציור באתר המוזאון יש תפריט נשלף המציין כי הציור נמכר לזומר "במסגרת שנויה במחלוקת כחלק מרכישת הווילה של ארם".

קפלן אומרת שאם יש ספק כלשהו לגבי היסטוריה של יצירה מסוימת מהתקופה הנאצית צריך לציין זאת. "זו כוונת החוק". מחלקת החינוך של מדינת ניו יורק תהיה אמונה על ההכרעה במקרים ספציפיים ועל הפצת ההנחיות למוזאונים.

תגובה והשבה

המטרופוליטן, הגוגנהיים והמוזאון לאומנות מודרנית, שברשותם המספר הרב ביותר של פריטי אומנות שהחליפו ידיים בתקופה הנאצית, לא חשפו תוכניות ספציפיות ליישום החוק, גם אחרי פניית זמן ישראל.

שלושת המוזאונים מנסים להתחקות בעצמם אחר היסטורית היצירות שברשותן ולבדוק מקרים אפשריים של ביזה. המוזאון לאומנות מודרנית אמר כי הוא לא יודע על פריטים הרלוונטיים לחקיקה החדשה אך יפעל לציית לה.

המטרופוליטן טוען כי להם "היסטוריה מתועדת היטב של שקיפות בנוגע לעבודות אומנות שנמכרו במהלך העידן הנאצי ושל חיפוש פתרון לכל פריט שנוכס באופן בלתי חוקי ולא הושב".

מהגוגנהיים לא נמסרה תגובה. המוזאונים בניו יורק נתפסים כמי שבאופן כללי מצייתים לתקנות הנוגעות לתקופה הנאצית, וכבר השיבו בעבר עבודות אומנות. אולם, מאמציהם זכו לביקורות מעורבות מצד מומחים ששוחחו עם זמן ישראל.

תערוכה של קנדינסקי במוזאון הגוגנהיים (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של המוזאון)

מוזאונים בניו יורק נתפסים כמי שבאופן כללי מצייתים לתקנות הנוגעות לתקופה הנאצית, וכבר השיבו בעבר עבודות אומנות. אולם, מאמציהם זכו לביקורות מעורבות

ריימונד דאוד, עורך דין ומומחה לדיני אומנות, שייצג תובעים נגד מוזאונים, אומר כי לרוב אין למוזאונים תמריץ לעשות יותר מכפי שהם נדרשים. אוספים רבים מגיעים מתרומות של אנשים עשירים, שתורמים פעמים רבות את היצירות בתמורה להקלות במס. לאף אחד מהצדדים אין אינטרס לחשוף שלדים", הוא אומר.

"בוא נהיה מציאותיים. מר סמית, המיליארדר המקומי, בא אליך. אתה מנהל מוזאון. הוא אומר, 'תראה את אוסף הפיקאסו והמונה הנפלא שלי. אתה לא רוצה אותו במוזאון שלך? אתה חושב שתהיה לך החוצפה לומר, 'אה, אבל מאיפה השגת את כל זה?' ברור שלא.

"אתה תגיד, 'תכניס את זה לצוואה שלך, תשאיר את זה לנו, נקרא אגף על שמך'", אומר דאוד. "זאת העבודה שלהם – לקבל תרומות ולאפשר לאנשים עשירים לקבל הקלות במס".

שניידר, מוועידת התביעות, אומר כי החוק החדש פורץ דרך מבחינה חינוכית וכי זו המטרה העיקרית שלו אבל "הוא לא מהפכני במונחים של השבת רכוש". יורשים כבר יכולים למצוא פריטים מסוימים במוזאונים בארה"ב באמצעות מסדי נתונים מקוונים, אבל הם לא יפתחו במאבק משפטי יקר ומורכב להשבתם אלא אם היא בעלת ערך גבוה במיוחד.

רכוש 33,771 הקורבנות היהודים שנרצחו בבאבי יאר בספטמבר, 1941, נבזז אחרי מותם (צילום: רשות הציבור)

יורשים כבר יכולים למצוא פריטים מסוימים באמצעות מסדי נתונים מקוונים, אבל הם לא יפתחו במאבק משפטי יקר ומורכב להשבתם אלא אם היא בעלת ערך גבוה במיוחד

תביעה להשבת ציור של קאמי פיסארו, שנדונה בארה"ב, נמשכת כבר יותר מ־17 שנה. למדינות אחרות יש הליכים שונים להשבת רכוש, שגם הם מורכבים מבחינה משפטית, בעיקר כי מסמכים רבים אבדו.

"בוא נגיד שאני יודע שלסבא שלי היה ציור של פיקאסו. אני יודע שהוא היה הבעלים שלו. האם יש לי תיעוד לכך? האם יש לי הוכחה? זאת בעיה", הוא אומר. שנית, יורשים לא יכולים לאתר יצירת אומנות שנמצאת באוסף פרטי. בסופו של דבר היא עשויה לעמוד למכירה, אבל פעמים רבות היא מועברת הלאה בתוך המשפחה".

אם כל המשפחה נספתה במהלך המלחמה ולא נותרו יורשים – יצירת האומנות תישאר במוזאון. ברוב המדינות קיים חוק הפקעה שלפיו כשאדם מת ללא יורשים – רכושו עובר לממשלה במדינה שבה הוא חי.

פירוש הדבר שמדינות כמו פולין והונגריה, ששיתפו פעולה עם הנאצים, מרוויחות משיתוף הפעולה הזה על ידי החזקת רכוש יהודי ובכלל זאת יצירות אומנות. הציורים שנבזזו שווים מיליארדים וערכו של נדל"ן יהודי שהוחרם היה גבוה בהרבה.

אלפי לאומנים פולנים צועדים נגד הלחץ האמריקאי על פולין לפצות יהודים שמשפחותיהם איבדו את רכושן במהלך השואה, 11 במאי 2019 (צילום: AP/צ'ארק סוקולובסקי)

יורשים פתחו במאבקים משפטיים על אוצרות של ענקי אומנות כמו פבלו פיקאסו, וינסנט ואן גוך, גוסטב קלימט, קלוד מונה, וסילי קנדינסקי, אדגר דגה ואנרי מאטיס. בתי משפט בארה"ב ובאירופה קיבלו הכרעות לכאן ולכאן.

ב־2018, המטרופוליטן זכה בתביעה מצד משפחה שדרשה להשיב לה ציור של פיקאסו בשם "השחקן". שופט פדרלי טען כי משפחתו של פאול לפמן, איש עסקים יהודי, לא הצליחה להוכיח כי מכר את הציור מתוך כורח כשנמלט מגרמניה ב־1937.

ב־2009 המוזאון לאומנות מודרנית והגוגנהיים הגיעו שניהם להסדרי פשרה עם יורשיו של אספן יהודי, שלדבריהם מכר את האוסף שלו תחת לחץ הנאצים. במסגרת ההסדר, המוזאונים השאירו ברשותם שני ציורים של פיקאסו. תביעה אחרת נגד המוזאון לאומנות מודרנית נדחתה ב־2010.

המטרופוליטן השיב או הגיע להסדר על שמונה פריטים, בכלל זאת ציור של מונה. האוסף שלו כולל 53 פריטים שנבזזו על ידי הנאצים ולאחר מכן הושבו לבעליהם – ועליהם אמור לחול החוק החדש.

"אנטיב" של קלוד מונה, 1888 (צילום: The Courtauld)

התמונה הגדולה

הניסיון לעשות צדק בנושא יצירות האומנות הבזוזות צבר תאוצה בשנים האחרונות. 44 מדינות חתמו ב־1998 על הכרזת וושינגטון, שבה התחייבו להגביר את המאמצים להשבת יצירות בזוזות לבעליהן או ליורשיהם.

ההכרזה הובילה לחקיקת חוקים חדשים, בכלל זאת החוק להשבת אומנות שהופקעה בשואה, שנחקק בארה"ב ב־2016 והאריך את פרק הזמן שבמסגרתו ניתן להגיש תביעה להשבת רכוש.

בשנה שעברה המוזאון היהודי של ניו יורק הציג תערוכה של אומנות וחפצים שנבזזו, שעוררה מחקר חדש בנושא. לדברי המוזאון, חלק מהשילוט אצלה כבר כולל מידע על השואה. המוזאון שיבח את החוק החדש ואמר כי לאומנות בזוזה "יכול להיות כוח משקם וחינוכי שאפשר לממש רק כשמכירים בהיסטוריה שלה".

מוזאונים באירופה, ובהם הלובר בפריז, עשו בשנים האחרונות מאמצים להשבת רכוש, והציגו אוספים של אומנות בזוזה להעלאת המודעות. יוזמי החוק בניו יורק מקווים כי הוא יוביל לחקיקה דומה, שתחייב לתייג יצירות בזוזות גם במדינות אחרות בארה"ב ובעולם.

תערוכה המציגה קדרות של ילידי ארה"ב, המוזאון לתרבות ילידית בניו יורק, 28 ביולי 2022 (צילום: AP Photo/Morgan Lee)

מוזאונים באירופה, ובהם הלובר בפריז, עשו בשנים האחרונות מאמצים להשבת רכוש, והציגו אוספים של אומנות בזוזה להעלאת המודעות. יוזמי החוק בניו יורק מקווים כי הוא יוביל לחקיקה דומה בארה"ב ובעולם

לדברי לוין, המאמצים הללו הם בעלי חשיבות מיוחדת כיום, עם עליית "רוח הרפאים של הטוטליטריות" בארה"ב ובאירופה. ניו יורק היא המרכז של שוק האומנות האמריקאי ומקום משכנם של מוזאונים רבים, כך שהחוק עשוי להיות בעל השפעה רחבה יותר ולהציב את הנושא באור הזרקורים.

החוק כבר מושך תשומת לב בעולם האומנות וכן בקרב ארגונים יהודיים. "החוק מפעיל לחץ על מוזאונים להכיר בחשיבות הנושא. אם הצלחת להתחמק מזה עד עכשיו, זה לא אומר שתמשיך להתחמק מזה. אתה חייב לבדוק את האוסף שלך", אומר שניידר ומוסיף כי צריך לנקוט בצעדים נוספים גם על אומנות בזוזה שנמצאת באוספים פרטיים.

המחקר על הרכוש הגנוב מהתקופה הנאצית ועל המאמצים להשבתו פתח דרך בפני קבוצות נוספות והביא לדמוקרטיזציה של מידע מקוון על מקורות האוספים בסוף שנות ה־90, אומרת ריד מהמוזאון לאומנויות יפות בבוסטון.

"זה חולל שינוי מהקצה אל הקצה", היא אומרת. הקווים המנחים של המוזאון לגבי רכוש שאבד בתקופה הנאצית חייבו את חשיפת מקורותיהן של היצירות לציבור. נעשים כעת מאמצים להשבת פריטים כמו ממצאים ארכיאולוגיים לאיטליה וליוון, וחפצים שנבזזו על ידי מעצמות קולוניאליות לניגריה, קמבודיה ולקבוצות של ילידים אמריקאים.

"השחקן" של פבלו פיקאסו (במרכז) במוזאון המטרופוליטן לאומנות, 23 באוגוסט 2022 (צילום: לוק טרס)

נעשים כעת מאמצים להשבת פריטים כמו ממצאים ארכיאולוגיים לאיטליה וליוון, וחפצים שנבזזו על ידי מעצמות קולוניאליות לניגריה, קמבודיה ולקבוצות של ילידים אמריקאים

"חשוב שהמוזאונים של העתיד יחזיקו במידע על היסטוריית הבעלות של היצירות וייתנו עליה את הדעת בדיוק כמו על האסתטיקה שלהן", אומר דאוד. "האם אכפת לנו מי האנשים שיצרו את החפץ הזה והיו הבעלים שלו? אם אתה נכנס למוזאון ואומר, 'הנה תמונה יפה', ויש מאחוריה קיר ריק, זה כאילו החפץ חשוב אבל האנשים לא.

"זה המסר, וזה מסר איום", הוא אומר. "החוק הזה הוא באמת זריקת עידוד טובה לאנשים שאכפת להם מזה, ואני חושב שהוא ישמר את הנושא בחזית ובמרכז".

במטרופוליטן, המבקרים מעיפים מבט בלוחית האפורה הקטנה שתלויה ליד "אונס תמר". היא מציינת כי האומן הושפע מפיסול, היה ממקימי האקדמיה המלכותית של צרפת וכי הציור נרכש ב־1984. "הקלאסיציזם ממתן את האלימות של הסצנה", קוראים המבקרים לפני שהם ממשיכים הלאה.