אדוני כבוד יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה. אני מתכבד להגיש בזאת הצעת חוק שירות ביטחון חדשה. חוק שירות הביטחון הישן משנת תרפ"פו, סעיף ××× יימחק ובמקומו יבואו מילות ההסבר והנוסח הבא:

שירות הביטחון במדינת ישראל שהיה שנים בגדר חובה לכל גבר מגיל 16.5 ובעצם היה גם זכות לכל אזרח להגן על מדינתו ומשפחתו, הפך עם השנים לשירות של מעטים למען הכלל. למען הרבים.

שירות הביטחון במדינת ישראל שהיה שנים בגדר חובה לכל גבר מגיל 16.5 ובעצם היה גם זכות לכל אזרח להגן על מדינתו ומשפחתו, הפך עם השנים לשירות של מעטים למען הכלל. למען הרבים

שנתוני הגיוס מעידים, אדוני היו"ר, כי פחות מ-50% מהמלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון) אכן מגיעים אל שערי בסיס קליטה ומיון כדי לקיים את החוק. חלק נכבד מהם כלל אינו מסיים את השירות.

החוק הפך לאות מתה. מעין תמונה ישנה על הקיר.

יתר בני ה-18 כלל לא חשים חובה להתגייס כדי להגן על הכלל. הם שייכים לחברה החרדית, לחברה הערבית, וגם לחברה החילונית. ההשתמטות מגיוס מסיבות שונות הפכה מחריג לכלל. חרדים מסיבות דתיות וקהילתיות, ערבים מסיבות לאומיות וחברתיות וחילונים מסיבות אידאולוגיות או סתם פינוק, עצלנות וחוסר אכפתיות.

כך נופל עול הביטחון למשך עשרות שנים על אותה קבוצת אוכלוסייה. זו שעדיין מרגישה חובה לגורל המדינה וקיומה. זו האוכלוסייה שגם בניה ונכדיה מחונכים לשירות ומתגייסים דור אחרי דור. זו האוכלוסייה שנושאת על גבה את עול השירות בסדיר ובמילואים למשך עשרות שנים. זו האוכלוסייה שבניה ובנותיה גם נהרגים ונפצעים למען ביטחון כלל אזרחי המדינה.

אי השוויון זועק מכל בית חולים ובית קברות. אי השוויון אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, הוא באחריותנו. אי אפשר עוד להגיד "יש חוק", כי החוק לא מקוים. אוכלוסיות שונות מצפצפות עליו. רבנים בעלי כוח פוליטי מכופפים שרי ביטחון בגובה מטר ותשעים עד לקרקע. ראשי ישיבות הסדר "שוחטים" במרכאות גדולות את שירות הבנות השוויוני ועושים לצבא את המוות (במרכאות ובלי מרכאות) בענייני כשרות ושירות משותף.

אי השוויון זועק מכל בית חולים ובית קברות. אי אפשר עוד להגיד "יש חוק", כי החוק לא מקוים. אוכלוסיות שונות מצפצפות עליו. רבנים בעלי כוח פוליטי מכופפים שרי ביטחון בגובה 1.90 לקרקע

אי לכך כנסת נכבדה, אני מבקש היום להניח הצעת חוק המבטלת את החוק שחשבתם, חשבנו, לאורך שנים שהוא שוויוני. במקומו אני מניח הצעת חוק חדשה שמראש מניחה שצה"ל כבר אינו צבא העם. הוא יהפוך להיות הצבא השכיר של העם. העם ישכור את שירותיו וישלם עליהם.

כל העם ישלם.

זה כל כך פשוט עד שמדהים לחשוב כיצד מקימי המדינה לא חשבו על כך קודם.
ובכן כל שנת שירות תחושב מעתה, אדוני, בשווה ערך לכסף. הערכים היפים והנשגבים יונחו במגירה ובמקומם תקבל החברה הישראלית מפרט מדויק של שירות וחיי אדם.

חייל לוחם בשנת שירות שלמה עולה ××× שקלים.
חייל פצוע = yyy שקלים
חייל הרוג = zzz שקלים חדשים. וכך הלאה:
חייל מילואים לשנה, שנתיים, שלוש ויותר.
חייל בסדיר
חיילת בסדיר
חייל או קצין בקבע לשנה או עשר או עשרים.
תפריט מתוקצב למשעי. פשוט, אכזרי ויעיל.

לכל משרת יהיה תג מחיר. גם לחייו גם למותו. לכל שנת שירות יהיה תג מחיר בשכר בפיצויים בפנסיה.

ולצד כל אלה, יועמס התשלום על מי שאינו משרת.

כל שנת אי שירות שוות ערך לשנת שירות ולכן המשתמט ישלם מיסים בהתאם לשנות אי שירותו.

אני מבקש להניח הצעת חוק המבטלת את החוק שחשבנו שנים שהוא שוויוני. במקומו אני מניח הצעת חוק, המניחה שצה"ל כבר אינו צבא העם. העם ישכור את שירותיו בתשלום

כל חייל פצוע שהטיפול בו עולה כסף וכל חייל הרוג שהפיצוי לו ולמשפחתו עולים כסף, יחושבו לפי עלותם והסכום יועמס על הלא משרתים. המשתמטים הנכבדים.

כך נדאג כולנו לשוויון החדש. כסף. בכסף אפשר לחשב עלות נגמ"ש שרוף בסג'עייה ובכסף אפשר לחשב עלות שבעה חיילים הרוגים באותו נגמ"ש.

את צער ההורים השכולים לא ניתן לחשב לצערנו, אבל את שמחת ההורים שבנם לא שירת בסג'עייה ניתן לכמת בכסף. שמחת הלא שכולים תעלה להם בפיצוי השכולים.

אין לי ספק אדוני היו"ר שמדינת ישראל עדיין זקוקה לצבא. אין ספק שהצבא עדיין צריך את הטובים ביותר.

אלא שחוסר השוויון בגיוס מתבטא בכך שהמשרתים משלמים גם בגופם וגם בכיסם על כך שהם אזרחים אחראים ואינם נוטשים את הגבולות והיחידות.

אנשי המילואים משלמים בשכרם וריחוק ממשפחתם כל שנה במשך עשרות ימים, מופלים לרעה במוסדות לימוד וקבלה למקומות עבודה ומפסידים פרנסה על רקע השירות הצבאי. חיילי הסדיר מפסידים 3 שנות שירות בהן הם יכלו לסיים אוניברסיטה ולהשתלב בעבודה מכניסה.

את צער ההורים השכולים לא ניתן לחשב לצערנו, אבל את שמחת ההורים שבנם לא שירת בסג'עייה ניתן לכמת בכסף. שמחת הלא שכולים תעלה להם בפיצוי השכולים

משפחות כל אלה מפסידות כספים כאשר הן צריכות להתארגן לתקופות בהן האב נעדר מהבית או הבן לא עוזר בפרנסה.

לכן אדוני, הגיע הזמן שמי שיעזור ב"שירות המדינה" בדרך שוויונית, המאפשרת למדינה לקבל או לגבות את חובו לכלל, יהיו המשתמטים.

מי שלא ישלם, יישפט. מי שישתמט מתשלום על שירותם של האחרים, יוטלו עליו "סנקציות איראניות" – רוצה לצאת מהארץ לנופש בהוואי? תשלם. לא שילמת לא טסת.

רוצה ללמוד באוניברסיטה? תשלם על שירות שלא שירתת. שירות שאחרים שירתו למענך ובמקומך. לא תשלם לא תתקבל. רוצה לנסוע בתחבורה ציבורית? אתה משלם כפול. וכן הלאה.

אני מקווה, אדוני היו"ר, שהצעת החוק הזו תביא לשוויון רב יותר, תפצה את המשרתים ומשפחותיהם ואולי גם תעזור להעביר את המסר אל אותן קבוצות שמסרבות לשרת את הכלל. חוק שירות ביטחון חדש הוא צו השעה. בצווים המדינה יודעת לטפל. בעיקר צווי גיוס למעטים שעדיין לא משתמטים.
תודה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

בסיומה של שנת תשפ"א, שנגמרה לנגד עינינו השבוע, ובפתחה של תשפ"ב, אבקש לעודד, לתמוך ולכתוב רשומה אופטימית, מאירה וחיובית.

שנת תשפ"א הייתה שנת קורונה ארורה, שנה רעה לכל הדעות. שנת תשפ"ב צפויה להיות שנה טובה, שנה טובה באמת, שנה של פתיחה מחודשת של אפשרויות שנסגרו בשנה הקודמת, שנה של תקווה ושמחת חיים.

שנת תשפ"א הייתה שנת קורונה ארורה, שנה רעה לכל הדעות. שנת תשפ"ב צפויה להיות שנת פתיחה מחודשת של אפשרויות שנסגרו בשנה הקודמת, שנת תקווה ושמחת חיים

ואיך אני יודע זאת? האם הפכתי לנביא? האם נשתבשה עליי דעתי? לא, ממש לא. ההיגיון הבריא מדבר מתוכי, לא קול נבואה ולא דעת פגומה. המציאות השתנתה באחרונה, האופטימיות שוב מרימה ראשה.

ומה בדיוק השתנה? לקראת שנת תשפ"ב השתנה דבר אחד מהותי, מרכזי ועיקרי במדינה: משלטון יחיד, דיקטטורי, עריץ ומושחת הרואה לנגד עיניו אך ורק את טובת המנהיג העומד למשפט, עברנו לשלטון רבים, דמוקרטי, נקי, ישר והגון. מ"אני זה אני ואני, רק אני כי אני ואין בלתי כי בלעדיי אין אתם" עברנו ל"אנחנו כי אנחנו רק אנחנו כחברה אחת מאוחדת נתקיים יחד".

מעבַר השלטון הזה מבטיח שנה טובה. שנה שבה ההחלטות שיתקבלו לא יהיו מונעות ממניעים פוליטיים אישיים, צרים ופליליים של אדם אחד, בודד ויחיד. שנה שבה המדיניות שתתקבל תהיה נטולת מניעים אגוצנטריים ואנוכיים התואמים כולם לגחמותיו ההזויות, המופרעות והמטורללות של אדם אחד ויחיד. שנה שבה השפיות, ההיגיון, השכל הישר והדמוקרטיה יחזרו לשלוט ולנַצח.

ולא, אני ממש לא טוען שממשלת ישראל הנוכחית מושלמת ונפלאה ללא טיפת ביקורת. מן הסתם, ממשלה המורכבת משמונה מפלגות שונות הבאות משני קצוות שונים ומנוגדים של הקשת הפוליטית, רחוקה מלהיות מושלמת.

אבל יש בה בממשלה הזאת דבק חזק, חזק מאוד שמגבש אותה ומאחד בין כל חלקיה השונים, ולדבק הזה קוראים אהבת מולדת. או במילים אחרות, דאגה כנה, אמיתית וטובה לגורל המדינה ולעתיד אזרחיה.

השתנה דבר אחד מהותי, מרכזי, ועיקרי במדינה: משלטון יחיד, דיקטטורי, עריץ ומושחת הרואה לנגד עיניו אך ורק את טובת המנהיג העומד למשפט, עברנו לשלטון רבים, דמוקרטי, נקי, ישר והגון

וזה אפילו כבר לא אנטי ביבי. היינו בסרט הזה ולשמחתנו, הוא נגמר. נתניהו הוא היסטוריה, עבר זמנו, בטל קורבנו ופג תוקפו. הוא כבר לא מעניין, לא חשוב ולא רלוונטי. לדעתי, בקרוב יפרוש מהחיים הפוליטיים ויפנה לענייניו הפליליים הגדושים לעייפה.

המדינה חזרה לתפקד בלעדיו ומשקמת את ההריסות הרבות שהשאיר אחריו. גם כשהוא ממשיך לנסות לקלקל, להרוס ולהשמיד, כוחו כבר לא עומד לו ופרצופו האמיתי מתגלה. ודי אם אזכיר את ניסיונו הכושל לחבל בפסגת ביידן־בנט בבית הלבן.

https://t.co/FCMOQBbHSx

— מעריב אונליין (@MaarivOnline) August 29, 2021

המשותף אפוא לכלל הגורמים בממשלת ישראל הנוכחית הוא אהבת המולדת ושאיפה ורצון עצומים להחזיר את המדינה למסלול. זו ממשלה שבאה לעבוד, באה לשרת את האזרחים אחרי שנים כה רבות שבהן האזרחים שירתו את העומד בראשות הממשלה, האיש הנהנתן, האגוצנטרי והמושחת לכאורה.

וזה אפילו כבר לא אנטי ביבי. היינו בסרט הזה ולשמחתנו, הוא נגמר. נתניהו הוא היסטוריה, בטל קורבנו ופג תוקפו. הוא כבר לא מעניין, חשוב או רלוונטי. לדעתי, בקרוב יפרוש ויפנה לענייניו הפליליים

ואכן כבר מתגלה השינוי במלוא עוזו וכוחו. גלגלי המדינה הותנעו מחדש, מינויים שהתעכבו שנים מונו סוף־סוף, תקציב המדינה שלא היה קיים ולא אושר כשלוש שנים, אושר בממשלה והוא בדרך לאישור סופי גם בכנסת – וניכר השינוי בתפיסה.

לא עוד דאגה למנהיג אחד ויחיד שהכול סובב סביבו, לא עוד שלטון יחיד הקובע בכול, אלא משרתי ציבור שלשם שינוי מתאימים לתפקידם, שרים שרוצים לשרת את האזרח, נהנים לשרתו והם מלאים תשוקה, אנרגייה ובעֵרה פנימית לעשות זאת.

שום דבר אינו נטול בעיות. ויש בעיות גם כאן. נעשות טעויות, מתגלות בעיות, צצים קשיים ומתגלעים חילוקי דעות וּויכוחים. אבל – וזה אבל גדול המרצד כשלט לֵד ענקי בחוצות העיר – אתה יכול להיות סמוך ובטוח שעם כל הטעויות שנעשו ונעשות, עם כל חילוקי הדעות, הבעיות והקשיים – הממשלה כולה כאיש אחד באה לשרת אותנו, את כולנו, אזרחי ישראל.

ממשלה שאיש בה אינו מוּנע משיקולים פוליטיים צרים, אישיים ופליליים. למעשה, זו ממשלה עם לא מעט תיקים ואף לא תיק פלילי או חשד לעניין פלילי אחד. להבדיל מהממשלה הקודמת שהייתה גדושה לעייפה בתיקים ובתיקים וחשדות פליליים.

ועוד דבר יש בה, בממשלת ישראל החדשה, שלא היה קיים בממשלה הקודמת: כבוד הדדי. בממשלת ישראל החדשה מכבדים דעות שונות, מקבלים את השונה ומקשיבים הקשבה אמיתית לכל דעה, עמדה ופרשנות. כך שגם כשיש חילוקי דעות וּויכוחים, הם מתנהלים בכבוד הדדי, בהקשבה, בענייניות, במלוא הרצינות והבוגרוּת.

צצים קשיים, חילוקי דעות וּויכוחים. אבל – וזה אבל גדול המרצד כשלט לֵד ענקי בחוצות העיר – אפשר להיות בטוח שעם כל הבעיות – הממשלה כולה כאיש אחד באה לשרת אותנו, את כולנו, אזרחי ישראל

כך אפשר לפתור כמעט כל מחלוקת, תהיה מחלוקת קשה ככל שתהיה. כשאתה מכבד את זולתך והוא מכבד אותך, ומתקיים דו־שיח המושתת על הערכה הדדית, רצון כן לשינוי ודאגה אמיתית למדינה – כשאתה נוקט יחס כזה כל הסיכויים שתשכנע את העומד מולך בצדקת דרכך ושתגיעו לפשרות ולעמק השווה.

אין ספק, שנת תשפ"ב הולכת להיות שנה טובה, טובה באמת, הרבה יותר משתי קודמותיה, מכל הבחינות.

מילה שלי.

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה ארבעה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.