בחליפת שמנת מנומרת וכובע תואם, ובליווי בעלה פיליפ, הדוכס מאדינבורו, קיבלו את פני המלכה אליזבת השנייה סטודנטים, תיירים ותלמידים נרגשים עם דגלי בריטניה מחוץ לבית הספר לכלכלה של לונדון.
זה היה אמור להיות ביקור חגיגי והיסטורי בעוד יום סתווי בלונדון של נובמבר 2008. אחרי הכול, היה מדובר בביקור הראשון של המלכה באחד מבתי הספר לכלכלה הנחשבים בעולם – והראשון של צאצא שרשרת המלוכה מאז הניח ג'ורג' החמישי את אבן היסוד של הבניין הישן שם ב-1920.
כולם ציפו בהתרגשות לרגע המרגש בו תחנוך המלכה את הבניין האקדמי החדש של בית הספר, שנבנה בעלות של 71 מיליון ליש"ט. אולם האווירה החגיגית התחלפה די מהר במבוכה גדולה, כשהתברר כי למלכה היו תוכניות אחרות.
במצב רוח קצת פחות חגיגי, כינסה המלכה את ראשי בית הספר והחלה להטיח בהם שאלות על הדבר האחרון שהדוקטורים והפרופסורים שהקיפו אותה רצו לשמוע באותו יום: משבר הסאב-פריים.
הוד מעלתה פנתה אל הנוכחים ושאלה אותם, במה שנראה כחצי תדהמה וכחצי נזיפה: איך זה שמחנק האשראי הפתיע כל כך הרבה מומחי כלכלה? איך יתכן שאף אחד לא שם לב להתמוטטות המאסיבית בעת שהתרחשה? "אם הדברים האלה כל כך גדולים, איך זה שכולם פספסו אותם?" שאלה בנזיפה.
הוד מעלתה פנתה אל הנוכחים ושאלה אותם, במה שנראה כחצי תדהמה וכחצי נזיפה: איך זה שמחנק האשראי הפתיע כל כך הרבה מומחי כלכלה? "אם הדברים האלה כל כך גדולים, איך זה שכולם פספסו אותם?"
פרופ' לואיס גאריקאנו, אז מנהל המחקר במחלקת הניהול של בית הספר, ניסה לענות להוד מלכותה ועל הדרך פלט את האמת הכואבת על אותם מומחים שאנחנו לכאורה אמורים לסמוך עליהם: "בכל שלב, מישהו סמך על מישהו אחר וכולם חשבו שהם עושים את הדבר הנכון".
"זה נורא", הגיבה המלכה.
אליזבת השנייה נגעה בנקודה מאד רגישה בעולם הכלכלה. כלכלנים עד אותו זמן נהנו מקרדיט כמעט אינסופי של הציבור והתקשורת מבלי שהיו צריכים לשאת בתוצאות במקרה שטעו בתחזיות שלהם. זה בא לידי ביטוי במיוחד באותו משבר עליו דיברה המלכה ושאיים להחריב את כל העולם.
כמעט אף כלכלן בכיר, מנהל מוסד פיננסי או רגולטור גדול לא מצא את עצמו מפוטר או יושב על ספסל הנאשמים בבית המשפט גם אחרי שהתגלתה ההתנהלות המופקרת ולעיתים אף בעלת אופי פלילי. במקרים מסוימים אפילו התרחש התרחיש ההפוך – חלקם התקדמו או היו מועמדים אפילו להתמנות לתפקידים בכירים יותר.
כמעט אף כלכלן בכיר, מנהל מוסד פיננסי או רגולטור גדול לא מצא את עצמו מפוטר או יושב על ספסל הנאשמים בבית המשפט גם אחרי שהתגלתה ההתנהלות המופקרת ולעיתים אף בעלת אופי פלילי
דוגמה נהדרת הוא למשל פרופ' יעקב פרנקל הישראלי – אז סגן יו"ר AIG. פרנקל עוד לגלג מספר חודשים לפני פרוץ משבר הסאב-פריים על אלו שחששו ממשבר גדול, שבדיעבד התברר שהחברה שהוא מנהל עומדת במרכזה. וגם אחרי שפרץ המשבר פרנקל קבע נחרצות ש"משבר הסאב-פריים לא יגרום למיתון בכלכלה העולמית".
כל זה לא מנע מג'יי פי מורגן צ'ייס אינטרנשיונל למנות את פרנקל ליו"ר שלהם ב-2009. כמה שנים אחר כך כבר היה מועמד מוביל לנגידות בנק ישראל. רק בגלל פרשה לא קשורה שבמרכזה תיק חליפות בהונג קונג – המועמדות שלו ירדה מהפרק. פרנקל במקרה הזה הוא רק סימפטום לתופעה רחבה הרבה יותר שמקובלת עד היום בעולם הכלכלי.
הכלכלנים הבריטים התייחסו במלוא הרצינות לטענות המלכה. הם החליטו לשלוח לה מכתב תגובה בן שלושה עמודים שחתומים עליו פרופ' טים בסלי, חבר בוועדת המדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי של אנגליה, וההיסטוריון פיטר הנסי. אולם התגובה שלהם הבהירה יותר מכל את הבעייתיות הגדולה ביכולת הכלכלנים לבקר את עצמם ולהסיק מסקנות אמיתיות לגבי פעילותם.
במכתב הם הפילו את האשמה על ה"אשפים הפיננסיים", כפי שכינו אותן. אלו, נטען במכתב, הצליחו לשכנע את עצמם ואת הפוליטיקאים בעולם שהם מצאו דרכים חכמות לפזר סיכונים בכל השווקים הפיננסיים – בעוד ש"קשה להיזכר בדוגמה גדולה יותר מזו של משאלת לב בשילוב עם היבריס".
במכתב הם הפילו את האשמה על ה"אשפים הפיננסיים", כפי שכינו אותן. אלו, נטען במכתב, הצליחו לשכנע את עצמם ואת הפוליטיקאים בעולם שהם מצאו דרכים חכמות לפזר סיכונים בכל השווקים הפיננסיים
למרות המחדלים הגדולים של הרגולטורים והנהלות המוסדות הפיננסים, כותבי המכתב השתדלו להימנע ממסקנות אישיות והעדיפו להפיל את האשמה על משהו אמורפי כמו הנושא עצמו – כאילו היו לו חיים ויכולות החלטה משלו. "הייתה זו קבוצה מאוד מסובכת ומקושרת של נושאים, ולא אדם מסוים או מוסד מסוים" – קבעו במכתב.
לבסוף כותבי המכתב החליטו להאשים את "החזון המשותף" של "אנשים מבריקים" מבלי להזכיר בסיכום את התמריצים השגויים והלא מוסריים שהניעו אותם, תוך התעלמות מחוקי הכלכלה המעוותים של מערכת המונעת ומתוגמלת מיצירת חובות.
לבסוף כותבי המכתב החליטו להאשים את "החזון המשותף" של "אנשים מבריקים" מבלי להזכיר בסיכום את התמריצים השגויים והלא מוסריים שהניעו אותם
"לסיכום, הוד מעלתך, הכישלון לחזות את העיתוי, היקפו ,חומרתו ולהדוף אותו, על אף שהיו לו סיבות רבות, היה בעיקרו כישלון של החזון המשותף של אנשים מבריקים רבים, הן במדינה הזו והן מבחינה בינלאומית, להבין את הסיכונים למערכת כולה", סיכמו השניים את מכתבם.
המלכה אליזבת השנייה תיזכר כמי שהייתה מאנשי הממסד הבכירים הבודדים שהעזו לאתגר את מי שבאמת עמד מאחורי המשבר הכלכלי הגדול ובכך לנסות לפוצץ את קשר השתיקה שכולם היו שותפים לו – מהפוליטיקאים והממשלות דרך מוסדות הכלכלה ועד הרגולטורים.
כולם נמנעו מלבקר את אותו תחום שכשל בצורה בוטה בלחזות את אחד מהמשברים הפיננסים הגדולים ביותר שהתרחשו בהיסטוריה.
יותר מכך – עד היום, עולם הכלכלה מתנהל ללא הפרעה לפי אותם כללים שהובילו אותו כמעט לאבדון ב-2007. ומעתה, הוא יכול להמשיך לפעול באותו קו גם ללא צורך לעמוד באי נעימות מטרידה מצד הוד מעלתה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם