הבמאי טוד פילד כתב את הסרט החדש שלו TÁR ("טאר") – שיופץ לבתי הקולנוע בארה"ב ב־7 באוקטובר – עבור השחקנית קייט בלאנשט בלבד. הוא אף אמר: "אם היא לא הייתה רוצה לעשות את זה, זה פשוט לא היה קורה. נקודה".
בלאנשט הייתה מועמדת לשישה פרסי אוסקר וזכתה בשניים – עבור שחקנית המשנה על "הטייס" של מרטין סקורסזה מ־2004 (בו גילמה את קתרין הפבורן כאישה צעירה), ובפרס השחקנית על תפקידה כיסמין ב"יסמין הכחולה" של וודי אלן. בלאנשט בת ה־53 נחשבת לשחקנית המגוונת והמעוטרת ביותר בדורה.
בלאנשט נשואה למחזאי האוסטרלי אנדרו אפטון מאז 1997 ולהם ארבעה ילדים. בלאנשט היא השחקנית היחידה (ואחת משישה שחקנים סך הכול) בהיסטוריה של האוסקר שהייתה מועמדת לפרס עבור גילום אותו תפקיד בשני סרטים שונים (אליזבת הראשונה בסרטים "אליזבת" ו"אליזבת: תור הזהב"), והשחקנית ה־11 אי־פעם לקבל שתי מועמדויות לפרס המשחק באותה שנה.
הסרט – שהוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של ונציה – זכה לתשואות רמות במשך כשמונה דקות ועוקב אחרי אומנית יוצאת דופן בשיא הקריירה שלה. הדמות הבדיונית שמגלמת בלאנשט, לידיה טאר, היא מלחינה מהוללת, מוזיקאית, פילנתרופית ומנצחת – והאישה הראשונה שמנצחת על תזמורת גרמנית חשובה.
בלאנשט היא השחקנית היחידה בהיסטוריה של האוסקר שהייתה מועמדת לפרס עבור גילום אותו תפקיד בשני סרטים שונים והשחקנית ה־11 אי־פעם לקבל שתי מועמדויות לפרס המשחק באותה שנה
כשהיא מופיעה לראשונה על המסך היא מתכוננת להשיק את האוטוביוגרפיה שלה, "טאר על טאר" – ולסיים את מחזור מאהלר עם התזמורת. "מדובר ברגע מאוד נדיר ומיוחד – הרגע הזה שטוד פילס יוצא מהבית ויוצר עוד סרט", אומרת בלאנשט.
אכן, יוצר האינדי המוערך ביים רק שני סרטים קודם לכן – שניהם היו מועמדים לאוסקר: "בחדר המיטות" מ־2001 ו"ילדים קטנים" מ־2006. "טאר" היה אחד מהסרטים המצופים בפסטיבל בוונציה, שהיה מלא ביוצרי קולנוע חשובים כמו אלחנדרו גונסלס איניאריטו, דארן ארונופסקי, מרטין מקדונה, לארס פון טרייר, פול שריידר ועוד.
בלאנשט מציגה בטאר, הסרט הראשון של פילד מזה 15 שנה, ביצוע משחק שכבר תואר כמזהיר. אי אפשר לתאר את עלילת הסרט, לתמצת את המתרחש או אפילו לרמוז על מהלך העניינים מבלי לספיילר – מדובר בסרט שחושף את עצמו בפני הקהל לאורך הצפייה.
בלאנשט מגלמת דמות שמציעה פורטרט אינטימי על אומנית ואישה בצומת דרכים. בלאנשט מתארת אותו כ"סרט על תהליך", על מישהי מנוכרת מעצמה. "היא רדופה על ידי משהו, העבר שלה, המעשים שלה", אומרת בלאנשט.
בלאנשט מגלמת דמות שמציעה פורטרט אינטימי על אומנית ואישה בצומת דרכים. בלאנשט מתארת אותו כ"סרט על תהליך", על מישהי מנוכרת מעצמה. "היא רדופה על ידי משהו, העבר שלה, המעשים שלה"
"את חווה מישהי שהכניסה את העבר שלה לקופסה, מישהי שניסתה להמציא את עצמה מחדש באמצעות הכישרון האדיר שלה, והשתנתה, עברה טרנספורמציה באמצעות המוזיקה". הכוכבת והבמאי מדגישים שאין דרך אחת לקרוא את הסרט, שהוא די מורכב, רב רבדים ומלא באי־בהירות מסקרנת.
פילד מסכים ש"טאר" שומר על אי־בהירות מכוונת גם בנוגע לפרשנות האפשרית של הצופים וגם באופן שבו הוא נתפס. "אני בעצמי רואה סרט אחר בכל פעם שאני צופה בו ותאמין לי – צפיתי בו הרבה מאוד פעמים".
בכל אופן, כשהוא מתאר את לידיה הוא מציין: "על לידיה מופעלים כוחות חיצוניים שאין לנו מושג מה הם או מה משמעותם. ואז משהו שלא ניתן לספר עליו קורה – והכל משתנה. אנחנו יוצאים למסע מאוד ארוך בתקופה מאוד קצרה של זמן.
פילד מספר שהוא ובלאנשט החליטו ביחד כי השחקנית נינה הוס תגלם את אשתה של לידיה, שרון, כנרת בתזמורת הגרמנית. בלאנשט נזכרת בעליצות כיצד עקבה אחר השחקנית הגרמנית המפורסמת, שנודעה בשיתוף הפעולה הקבוע שלה עם יוצר הקולנוע הגרמני כריסטיאן פצולד, "במשך כמעט עשור. זה לא בריא, אבל זאת האמת", היא אומרת.
פצולד ביים את הוס בארבעה סרטים, שהנודע מביניהם הוא Jerichow ("יריחו") מ־2008, שבו היא מגלמת אישה נשואה שמפתחת מערכת יחסים עם חייל שחוזר מאפגניסטן לפריניץ. בלאנשט גילמה דמויות להטב"קיות בעבר, כשהידועה מביניהם היא כנראה זו שגילמה בסרטו של טוד היינס, "קרול", שגם עליו קיבלה בצדק מועמדות לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר.
עם זאת, בלאנשט מדגישה: "החשיבות של הייצוג המסוים הזה על המסך הוא לא משהו שאני לוקחת בחשבון כשאני בוחרת תפקידים. אני חושבת שייצוג מגוון חשוב ברמה הכללית, לא רק בטלוויזיה או בקולנוע. הומוגניות בכל פורמט של אומנות היא מוות. אבל התעייפתי מלחבר את המילה חשיבות למילה אומנות. אני לא רואה את התהליך האמנותי ככלי חינוכי.
"הומוגניות בכל פורמט של אומנות היא מוות. אבל התעייפתי מלחבר את המילה חשיבות למילה אומנות. אני לא רואה את התהליך האמנותי ככלי חינוכי"
"אני לא חושבת על המגדר או המיניות של הדמות ואני אוהבת את זה ביחס לסרט. זה פשוט ככה. זה דיוקן אנושי. אני חושבת שהתבגרנו מספיק כזן אנושי לרמה שבה אנחנו יכולים לצפות בסרט כזה ולא לחשוב שהזהות המינית שלה היא העניין המרכזי".
יחד עם זאת, היא מכירה בכך שבמקרה של "קרול" מדובר בייצוג ייחודי של מערכת יחסים בין שתי נשים וכי זה מה שהפך את הסרט עבור רבים לנקודת דיון חשובה.
אבל "טאר" הוא חוויה מאוד שונה מ"קרול". "זה פשוט הרגיש בהול, חיוני. אף שיש הרבה דברים נפיצים בסרט הזה, אני לא מתעניינת בשום סוג של תעמולה – מינית או פוליטית". עבור בלאנשט, תהליך יצירת הסרט חשוב לא פחות מהתוצר הסופי.
"אחרי שיוצרים סרט, הוא יכול להפוך לסוגיה פוליטית, יכולים לנתח אותו, לדון בו. אנשים יכולים להיגעל ממנו, להיפגע, למצוא בו השראה. אבל הוא יוצא משליטתנו, מחוץ לעולם שלנו כאומנים".
גם בעבר הצליח פילד לחלץ ביצועים אדירים מהגיבורות הנשיות שלו – "בחדר המיטות", שבו כיכבה סיסי ספייסק בביצוע שהיה מועמד לאוסקר, ובסרטו השני, "ילדים קטנים", שבו עשה את אותו הדבר עם קייט וינסלט.
"זה הסרט של קייט", מכריז הבמאי בעיקשות, בגאווה, ובאופן חד־משמעי. "בזמן שיצרנו את הסרט, היכולות העל־אנושיות שלה, היכולת שלה להיות הדבר הנכון – אלה דברים שהיה מדהים לצפות בהם"
אבל טאר הוא חיה מסוג אחר: "זה הסרט של קייט", מכריז הבמאי בעיקשות, בגאווה, ובאופן חד־משמעי. "היא הישות העליונה", מרחיב פילס. "בכל אופן, בזמן שיצרנו את הסרט, היכולות העל־אנושיות שלה, היכולת שלה להיות הדבר הנכון – אלה דברים שהיה מדהים לצפות בהם.
"היא הרימה את כל הספים. הזכות האדירה הזאת לשתף פעולה עם אומנית בסדר הגודל שלה, זה משהו שאי אפשר לתאר". קייט בלאנשט נבחרה לשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים של ונציה והסרט TÁR צפוי להיות מועמד מוביל בעונת הפרסים של 2023.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מסיבת טראנס, איזה בושות: פעם, מתחילת המסיבה ועד סופה הייתי דבוק לרמקולים – לא זז מהם, חייב ת'בומים והטראבלים בתוך האוזן (לא לחינם אכלתי טינטון). והיום – כותב קשקושים באינטרנט בשיא האטרף. חוץ מ-'מירי במדבר' ו-'היפיטיפי' יש עוד מסיבה יפיופית. אאח