ביום קיץ מהביל ב-2013 זכיתי להתארח בכנס מצומצם שנערך עם ברנרד לייטר על אחד הגגות ברחוב רוטשילד בתל אביב. לייטר, שנפטר לפני שלוש שנים, היה כלכלן עתיר זכויות – מאדריכלי מערכת מטבע האירו. לימים תהפוך מערכת זו לשנייה בחשיבותה בעולם אחרי הדולר.
בתגובה לשאלת אחד הנוכחים בכנס מדוע לא קיבל עדיין פרס נובל על פועלו, ענה לייטר: "אין סיכוי שהבנק המרכזי השוודי יעניק לאנשים בעלי דעות כמו שלי את הפרס. הבנקים המרכזיים עסוקים בעיקר בשמירה על המונופול הבנקאי במקום לקדם את האנושות".
לייטר היה מהמתנגדים הגדולים לשיטה המוניטרית שמנהיגים הבנקים המרכזיים בעולם. הוא טען שכל עוד הם לא יוותרו על ריכוז הכוח הגדול שבידם, המדיניות שלהם תמשיך להוביל למשברים ולנזק גדול לכלכלת האזרחים.
איך הבנק המרכזי השוודי קשור לכל סיפור פרס נובל? אם מסתכלים על שמו המלא של פרס נובל לכלכלה, הוא בכלל נקרא "פרס בנק שוודיה לכלכלה לזכרו של אלפרד נובל". כשמו למעשה כן הוא – פרס מטעם הבנק המרכזי של שוודיה.
אף על פי שהפרס מעולם לא זכה להכרה ותמיכה של משפחת נובל או נמנה על רשימת הפרסים שניתנו כפועל יוצא מצוואתו של אלפרד נובל, בוועדת הפרס מיהרו לאמץ אותו תחת השם היוקרתי של 'פרס נובל'.
שמו המלא של פרס נובל לכלכלה הוא בכלל "פרס בנק שוודיה לכלכלה לזכרו של אלפרד נובל". כשמו למעשה כן הוא – פרס מטעם הבנק המרכזי של שוודיה
אחת הסיבות לכך היא מאבקים פוליטיים פנימיים בתוך שוודיה בין הבנק המרכזי לממשלה, שהגיעו לשיא עם ההחלטה להעניק פרס נובל לכלכלה כתכסיס שיווקי להאדרת יום השנה ה-300 של הבנק המרכזי של שוודיה.
מדענים רבים יצאו נגד חלוקת הפרס תחת המותג של נובל, כשאחד המתנגדים הגדולים היה פיטר נובל, נינו של אלפרד. הוא טען שהפרס הוא לא יותר מיחסי ציבור עבור כלכלנים על מנת לשפר את המוניטין שלהם.
מי שבהחלט היה זקוק לשיפור המוניטין שלו הוא בן ברננקי, שיצא ממשבר הסאב-פריים חבול. ברננקי כראש הפדרל רזרב בין השנים 2006 ל-2014 התרשל בחיזוי המשבר הגדול שהתקרב בספטמבר 2007.
קצת יותר משנה לפני משבר הנדל"ן הגדול בתולדות ארה"ב אמר ברננקי בוועידת הלאומית של הבנקים הקהילתיים העצמאיים:
"ברוב השווקים המקומיים, הלוואות נדל"ן מסחרי הניבו ביצועים טובים. הבוחנים שלנו אומרים לנו כי ההלוואות [שניתנו] הן בדרך כלל תקינות ואי אפשר להשוות אותן לסטנדרטים שתרמו לבעיות הנרחבות בענף הבנקאות לפני שני עשורים. במיוחד, שיטות העבודה בתחום השמאות השתפרו".
גם בחלוף תקופה נוספת לא זיהה את הר הגעש הכלכלי שעמד להתפרץ, למרות הסימנים שהחלו להצביע על כך. מול המועדון הכלכלי של ניו יורק חזר והצהיר:
"לא הייתי מפרש את עקומת התשואה המאוד שטוחה כיום כמצביעה על האטה כלכלית משמעותית שתבוא … פרספקטיבה חלופית גורסת כי התנהגות הריבית האחרונה אינה מבשרת האטה כלכלית".
אפילו שלושה חודשים טרם פרוץ המשבר, ברננקי היה סגור על זה שהכול יהיה בסדר:
"אנחנו נעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות בשוק הסאב-פריים. עם זאת, גורמים בסיסיים – הכוללים צמיחה איתנה בהכנסות וריבית משכנתאות נמוכה יחסית – אמורים בסופו של דבר לתמוך בביקוש לדיור, ובשלב זה לא נראה סביר שהצרות במגזר הסאב-פריים יזלגו ברצינות לכלכלה הרחבה או למערכת הפיננסית".
ההמשך כבר ידוע. ברננקי נאלץ לנקוט בהדפסת סכומי כסף חסרי תקדים כדי להרים את הכלכלה האמריקאית מהקרשים, אחרי ששוק האשראי והנגזרות שלו קרס כמעט לגמרי. הכול תוך יישום מדיניות ריבית אפס שתופעות הלוואי שלה מורגשות היטב עד היום, או במיוחד היום. למעשה, ברננקי רק דחה את המשבר לתקופה מאוחרת יותר ולא פתר אותה.
ברננקי נאלץ לנקוט בהדפסת סכומי כסף חסרי תקדים כדי להרים את הכלכלה האמריקאית מהקרשים, הכול תוך יישום מדיניות ריבית אפס שתופעות הלוואי שלה מורגשות היטב עד היום, או במיוחד היום
מדיניות זו מתפוצצת עכשיו בפנים של כלל כלכלות העולם שהתמכרו לכסף זול, חובות עתק, וצריכות לעבור תהליך גמילה כואב במיוחד מהמדיניות שהחל בה ברננקי. הביקורת על ברננקי בארה"ב הייתה כל כך גדולה בעקבות התנהלותו, שהוא נבחר בסנאט לכהונתו השנייה כראש הפד ברוב קטן ביותר שקיבל אי פעם נגיד אחר בארה"ב.
הביקורת על ברננקי בארה"ב הייתה כל כך גדולה בעקבות התנהלותו, שהוא נבחר בסנאט לכהונתו השנייה כראש הפד ברוב קטן ביותר שקיבל אי פעם נגיד אחר בארה"ב
האירוניה הייתה מתאבדת לו הייתה שומעת את דברי ההסבר לזכייה של ברננקי בפרס נובל השנה. תור איילינגסן, ראש ועדת פרס נובל למדעי הכלכלה, נימק את הבחירה בכך ש"התובנות של חתני הפרס שיפרו את היכולת שלנו להימנע ממשברים חמורים וחילוצים יקרים".
משעשע לקרוא את זה בהתחשב בכך שברננקי הוא זה שאחראי להזרמת של למעלה מ-3.3 טריליון דולר ב-2008 למערכת הבנקאית כדי להשאיר אותה בחיים, אחרי שכשל במניעה וזיהוי המשבר העצום שהתפתח מתחת לאפו. מדובר בסכום הגדול ביותר שהוציא בנק מרכזי כלשהו בעולם לצורך חילוץ המוסדות הפיננסים שלו עד אותה שנה.
לדברי ועדת הפרס, עבודתו של ברננקי יחד עם פרופ' דאגלס דיאמונד ופרופ' פיליפ דיבוויג בתחילת שנות ה-80 "שיפרה באופן משמעותי את ההבנה שלנו לגבי תפקידם של הבנקים בכלכלה, במיוחד בזמן משברים פיננסיים", ובכך הראתה מדוע חיוני להימנע מקריסות בנקים.
במילים אחרות, הוועדה מציינת שברננקי קיבל פרס על עבודה אקדמית שאמורה הייתה למנוע משבר כלכלי גדול או להתמודד איתו טוב יותר, בעוד שבשטח, התוצאות לפעולותיו היו הפוכות לגמרי ממסקנת העבודה שלו.
הוועדה מציינת שברננקי קיבל פרס על עבודה אקדמית שאמורה הייתה למנוע משבר כלכלי גדול או להתמודד איתו טוב יותר, בעוד שבשטח, התוצאות לפעולותיו היו הפוכות לגמרי ממסקנת העבודה שלו
זה מתחבר היטב למכתב גלוי תחת הכותרת "פרס נובל לכלכלה מקטין את ערכם של כל פרסי הנובל האחרים" ששלחו שלושה מדענים שוודים בולטים (אחד מהם היה חבר בעצמו בוועדת פרס נובל) כבר ב-2004.
השלושה יצאו נגד הענקת פרס נובל לכלכלה במתכונתו הנוכחית. אחד ההסברים העיקריים שלהם להתנגדות, הייתה שבניגוד לשאר זוכי פרסי נובל, המחקרים שעל פי הם כלכלנים נבחרו לפרס היו כל כך מופשטים ומנותקים עד שלא היו להם שום משמעות בעולם האמיתי.
18 שנה ונראה כאילו ששום דבר לא השתנה. או בעצם כמו שלייטר ציין – אין לבנקים המרכזיים שום מוטיבציה אמיתית להשתנות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם