נהר האראס – שעובר דרך טורקיה, ארמניה, אזרבייג'ן ואיראן ואורכו 1,072 קילומטרים – מפריד בין המובלעת נחצ'יבאן, ארמניה ואזרבייג'ן לבין מה שרבים מכנים כהרי החושך של הרפובליקה האסלאמית של איראן.
מספרים שאיראן יפהפייה, עשירה במחצבים ובתשתיות של עולם שלישי – אבל גם בתרבות מדהימה ובמאכלים שאפשר לטעום ברחבי העולם בזכות הקהילה האיראנית הענפה.
אוכלוסיית איראן מונה כ־80 מיליון תושבים. הם חיים תחת סנקציות קשות שהושטו על איראן לראשונה על ידי ממשלת ארה"ב בזמן המהפכה האסלאמית בשנת 1979, בעקבות משבר בני הערובה והמצור על שגרירות ארה"ב. הסנקציות האלו משפיעות על חיי היום־יום של תושבי המדינה ואזרחיה החיים בגולה.
"[כשברחנו מאיראן] הייתי רק בת שלוש. אני לא זוכרת את זה", אומרת נילו (שם בדוי), סופרת איראנית־גרמנית מוכרת שנולדה בטהרן. אביה היה פעיל בתא הקומוניסטי האיראני, שפעל בחשאי וחתר תחת משטר השאה.
"בשנים האחרונות הם עוצרים בעלי דרכון כפול כדי להחליף אותם בתמורה לטרוריסטים איראניים. כלומר, לא צריך להיות מפורסם או אקטיביסט כדי להסתבך עם המשטר"
אולם, אחרי שמשטר האייתולות עלה לשלטון הם עזבו את איראן עם גל הגולים הראשון. הם נחתו בגרמניה המערבית של לפני נפילת החומות. נילו ביקרה באיראן בשנת 2000 וב־2008 ומאז החליטה שלא תחזור יותר.
"אני לא מפחדת אבל אני מאוד זהירה", הסבירה הסופרת והעיתונאית. "אבא שלי מעולם לא התעמת חזיתית עם המשטר האסלאמי ולכן יכולנו לבקר באיראן, אבל אחרי המאמרים והספרים שפרסמתי בשפה הגרמנית על חיי האיראנים בגולה – זה כבר לא בטוח לבקר שוב. הספרים האלה לא פוליטיים אבל בשביל המשטר האיראני הכול פוליטי".
לדבריה, רוב קרובי המשפחה שלה חיים בגולה. "בשנים האחרונות הם עוצרים בעלי דרכון כפול כדי להחליף אותם בתמורה לטרוריסטים איראניים. כלומר, לא צריך להיות מפורסם או אקטיביסט כדי להסתבך עם המשטר. חוץ מזה, מספיק שיחקרו אותך בשדה התעופה או שתיתקל במשטרת המוסר כדי שתדע פחד מוות".
משטרת המוסר
משטרת המוסר של איראן היא זרוע האכיפה של חוקי האסלאם במדינה. כלומר, היא אחראית על אכיפת קוד לבוש דתי והתנהגות חברתית. ליחידות הסיור המיוחדות שלה הוקצה כוח רב בשנת 2005, בהתבסס על האידיאולוגיה של מהפכת 1979.
משטרת המוסר אמורה לאכוף כל התנהגות "לא־אסלאמית" על ידי מגוון כלים כמו מעצר ועינויים אך היא מתמקדת בעיקר באכיפה נגד נשים. שמם עלה לכותרות בעיקר בשל האכיפה הקפדנית של קוד הלבוש הנשי, בין היתר בהקפדה על עטיית החיג'אב.
אולם, הם אחראים, כאמור, גם על אכיפה כללית. האזרחים החשודים בקיום יחסים הומוסקסואלים או בהרמת דת עלולים למצוא את עצמם, למשל, מוצאים להורג בפומבי או במרתפי העינויים הפזורים באיראן.
היחס המפלה קיים גם במקרים של הוצאות להורג. גברים המואשמים בהמרת דת, למשל, יוצאו להורג בתלייה אך נשים החשודות באותה עבירה בדיוק ייקברו עד גובה המותן במקום מרכזי, שם הן ייסקלו עד מוות על ידי ההמון.
בשבועות האחרונים אלפי אנשים באיראן ומחוצה לה מפגינים נגד המשטר האסלאמי, בעיקר נגד משטרת המוסר, בעקבות מותה הטרגי של מאשה אמיני בת ה־22. אמיני נעצרה ועונתה על ידי אנשי משטרת המוסר על אי־עטיית חיג'אב כראוי.
כשנה לפני פרוץ המהומות האחרונות, פגשנו אזרחים איראנים רבים החיים בגולה וניסינו להבין דרכם את המורכבויות בתהליך ההגירה, זאת כשרוב האיראנים לא זכאים לקבל מקלט מדיני.
בלי מקלט
בית הדין האירופי לזכויות אדם התכנס ב־23 במרץ 2016 כדי לדון בתביעה של אזרח איראני שהוצא נגדו צו גירוש ובקשתו למקלט מדיני נדחתה על ידי ממשלת שוודיה. התובע נמלט לשוודיה אחרי שחבר לפעילות נגד הדיקטטורה האיראנית ונעצר.
בית המשפט קבע כי שוודיה הפרה את האמנה להגנת זכויות אדם וחירויות יסוד. בית המשפט הבהיר כי התובע – שהמיר את דתו בזמן שחי בשוודיה – יימצא בסכנת חיים אם יגורש לאיראן. על פי האמנה, המדינות החתומות מחויבות לתת מקלט מדיני לאלו הנמצאים בסכנת חיים על רקע דתי.
למרות זאת, יש כמה מדינות באירופה שמסרבות לתת מקלט מדיני על בסיס המרת דת משום שלטענתם המבקשים מעולם לא המירו את דתם. לצד זאת, גם נשים ואנשי הקהילה הגאה נדחים על הסף במקרים רבים ואף זוכים לייחס מפלה.
מבקשי המקלט נדרשים לרוב להיות מאוד יצירתיים כדי להימנע מעונש המוות המחכה להם באיראן. אחד מהם – עלי – הוא ההפך הגמור ממה שמצטייר לבעלי הדעות הקדומות כשהם מדמיינים "בחור איראני".
לעלי עיניים גדולות, רגליים מגולחות והג'ינס שהוא לובש גזור ופרום. יש לו גם עגיל בוהק באוזן. הוא הגיעה לפני שנה לירוואן, בירת ארמניה, אך נראה כי זו הפעם האחרונה שהוא מתהלך בה. "הכרתי גבר גרמני באפליקציית היכרויות", הוא סיפר לזמן ישראל. "הוא הבטיח שהוא יבוא לאיראן ויתחתן איתי בשגרירות גרמניה, אבל הייתי אז בן 17 וזה לא היה אפשרי".
בני המשפחה המורחבת של עלי נהגו לכנות אותו ואת בת דודו "ח'רג'י" ("זר" בפרסית). השניים חלמו לעזוב את איראן מגיל 8 והתחילו ללמוד אנגלית. בת דודו עדיין נמצאת באיראן כי, לדבריו, היא קשורה מאוד למשפחתה וזה הרבה יותר מורכב בתור אישה איראנית.
עלי מספר כי הסיכויים לקבלת ויזה למי שמגיש את הבקשה באיראן הם כמעט אפסיים. אולם, זה לא מנע ממנו להגשים את חלום הילדות שלו ושנתיים אחרי שהכיר את הגבר שהבטיח להתחתן איתו – הוא הגיש בקשה לוויזת שנגן
עלי מספר כי הסיכויים לקבלת ויזה למי שמגיש את הבקשה באיראן הם כמעט אפסיים. אולם, זה לא מנע ממנו להגשים את חלום הילדות שלו ושנתיים אחרי שהכיר את הגבר שהבטיח להתחתן איתו – הוא הגיש בקשה לוויזת שנגן.
אחרי שהגיש את הבקשה פרצה מגפת הקורונה והעולם כולו היה משותק. גל הקורונה הראשון היה חמור במיוחד באיראן. במקביל, עלי שמע על סוכנות המסייעת לקבל ויזת עבודה או לימודים לגרמניה, קנדה או ארה"ב.
"השירות הזה היה לא זול, אבל לא היו הרבה אפשרויות חלופיות", מספר עלי. הוא ידע כי אין שום ערובה שיקבל את הוויזה המיוחלת אך בכל זאת שילם כ־2,900 דולר לעורך דין, אותם קושש ממשכורות של 200 דולר בחודש כמתרגם.
עורך דינו ייעץ לו לעבור לירוואן – והוא שמע בעצתו. ארמניה הפכה למדינת מעבר עבור איראנים רבים המחפשים דרך לעבור לאירופה או לארה"ב או פשוט לקבל חיסון נגד קורונה. "מהרגע הראשון נדהמתי מירוואן, בעיר הולדתי בושהר אי אפשר לצאת מהבית בשעות הלילה. בתור ילד שמעתי על רציחות מדי יום. נשים בקושי יכולות ללכת ברחוב לבדן.
"ככל שהמצב הכלכלי הקשה הלך והחמיר – גברו מקרי הפשיעה והאלימות. אם למישהו יש בעיה איתך הוא פשוט מחסל [איתך] חשבון". עלי התאהב בתחושת הביטחון והתחיל להתפרנס ולממן את התהליך הארוך ומורט העצבים של בקשת הוויזה.
ארמניה הפכה למדינת מעבר עבור איראנים רבים המחפשים דרך לעבור לאירופה או לארה"ב או פשוט לקבל חיסון נגד קורונה. "מהרגע הראשון נדהמתי מירוואן, בעיר הולדתי בושהר אי אפשר לצאת בשעות הלילה"
במקביל, הוא הקפיד ללמוד ולתרגל גרמנית, התכונן לבחינת השפה, הכין מסמכים וציפה בקוצר רוח לריאיון בשגרירות גרמניה. "לא היה לי קשה למצוא עבודה בארמניה. אם יש לך את הכישורים – אתה בהחלט יכול למצוא משהו.
"זה לא ככה באיראן. דוד שלי היה גאון, הוא סיים לימודים כטייס אבל אחרי המהפכה הם דחו את התואר שלו בטענה שהרישיון מבוסס על חוקי השאה. הטענות האלה הרסו חיים רבים", סיפר עלי.
האתגר הגדול ביותר עבור כל איראני שמגיש בקשה לוויזת לימודים מעבר לים הוא ללא ספק חשבון הבנק. המועמדים נדרשים להפקיד פיקדון בסך 10,500 דולר על חשבון בנק גרמני כהוכחה לכך שהם מסוגלים להתפרנס כסטודנטים.
עם זאת, בשל הסנקציות נגד האיראנים, כל העברה לחשבון בנק גרמני נדחית. "אני לא יכול לקבל שום כרטיס אשראי בארמניה בגלל הסנקציות על המדינה שלי. זו גם הסיבה שאני לא יכול לבצע עסקאות בינלאומיות.
"חסכתי כאן מספיק כסף כדי להוכיח לשגרירות הגרמנית שיש לי יכולת לתמוך בעצמי כלכלית תוך כדי הלימודים, אבל אני לא יכול להעביר אותו לחשבון גרמני בצורה חוקית", מסביר עלי. לאחר שניסה את כל הדרכים החוקיות האפשריות והבלתי אפשריות – הוא נאלץ לבחור, כמו איראנים רבים, בדרכים יצירתיות יותר.
"חסכתי כאן מספיק כסף כדי להוכיח לשגרירות הגרמנית שיש לי יכולת לתמוך בעצמי כלכלית תוך כדי הלימודים, אבל אני לא יכול להעביר אותו לחשבון גרמני בצורה חוקית"
הוא יצר קשר עם חלפן כספים איראני שחי בארמניה – וזה הציע לו לעשות העברה באמצעות מטבעות קריפטוגרפים. בהתחלה הם שלחו את הקריפטו לאיראני בעל אזרחות כפולה המתגורר בבריטניה, שמשך את המטבע והעביר את סכום הכסף המקביל לחשבונו הגרמני של עלי.
העסקה התבססה אך ורק על אמון הדדי. הוא שילם עליה כ־420 אירו עמלה, סכום שיכול היה להספיק לו לחודשיים של חיים באיראן.
"כנער באיראן הייתי סוחר סמים, בירוואן הציעו לי עבודה כסוחר כרטיסים בקזינו. עכשיו אני מנסה להתקבל לעבודה כסוחר רכב. כנראה שלהיות סוחר זה היעוד שלי", מספר אבה, צעיר איראני בן 23 שהצליח לקבל ויזת לימודים לגרמניה. "הייתי צריך להכניס לחשבון הסטודנט שלי 10,000 אירו אבל הצלחתי לחמוק מזה כי אחותי תומכת בי כלכלית.
"להרבה חברים איראנים יש קושי גדול בלהשיג את הכסף הזה או – אם יש להם אותו – להעביר את הכסף באופן חוקי". אבה מספר כי כשהגיע לגרמניה הרגיש הלם תרבותי. הוא סיפר כי בהשוואה לאיראן – אנשים מתנהגים בצורה מאוד שונה – הם מרוצים מחייהם ולא תוקפניים.
הוא נדהם לראות אנשים מחייכים לזרים ברחוב בלי שום סיבה. "הגרמנים אדיבים וידידותיים, כמובן, לפעמים גזענים, אבל עדיין – החיוכים ברחוב משפיעים על מצב הרוח שלי בחיי היום־יום. בעוד כמה שנים אני אקבל דרכון ואז החיים שלי [כאן] יהיו קלים יותר".
"כנער באיראן הייתי סוחר סמים, בירוואן הציעו לי עבודה כסוחר כרטיסים בקזינו. עכשיו אני מנסה להתקבל לעבודה כסוחר רכב. כנראה שלהיות סוחר זה היעוד שלי"
כמו עלי, גם אבה עזב מאיראן לירוואן – שם הגיש את המסמכים לוויזת הלימודים. היום הוא מנסה להסתגל למדינה ולשפה החדשה ומחפש עבודה. אבה לא חושב שהוא בר מזל. הוא הגיש את ויזת הסטודנט לגרמניה בתחילת המגפה והריאיון איתו בשגרירות התעכב במשך חמישה חודשים.
הוא נאלץ לחכות עוד שלושה חודשים לוויזה אחרי הריאיון. לאנשים ממדינות אחרות התהליך הזה אורך כשבועיים. לאבה לקח כמה שבועות רק כדי לקבוע פגישה בשגרירות. הוא נכנס לאתר השגרירות בכל יום בשעה 03:00 בלילה וניסה להזמין את המקום היומי היחיד השמור לאיראנים.
לאבה לקח כמה שבועות רק כדי לקבוע פגישה בשגרירות. הוא נכנס לאתר השגרירות בכל יום בשעה 03:00 בלילה וניסה להזמין את המקום היומי היחיד השמור לאיראנים
הוא שילם 3,200 אירו לעורך דין כדי להכין את הבקשה, המסמכים והתרגומים. הוא מספר כי מדובר בסיכון גדול כי איראנים רבים נפלו קורבן להונאה של עורכי דיון וסוכנויות המבטיחים את החותמת המיוחלת.
"כנופיות הרמאים האלה פועלות בשתי דרכים", מספרת עורכת דין לענייני הגירה המספקת שירותים לכמה סוכנויות המספקות ויזה למהגרים, רובם טורקים, איראנים ועיראקים. "המחיר שהם משלמים לסוכנים במדינות היעד לוויזת עבודה באירופה נע בין 3,000 ל־5,000 אירו לאדם. הכסף הזה עובר כמה ידיים עד שהוויזה המיוחלת מגיעה.
"התהליך המורכב מאפשר לארגוניים עבריינים לזרוע תקווה בלב האנשים, לקחת את הכסף ולהיעלם". לדבריה, התהליך המלא הולך כך: חברות הרשומות בטורקיה מעבירות כסף לחברה באירופה המספקת "שירותים עסקיים". במקביל הם מעבירים עותקים של הדרכונים לחברות ש"מחפשות עובדים", אותן חברות חותמות על הסכמי עבודה מפורטים, שעליהם חותמים מאוחר יותר הגולים.
אחר כך מוציאים מכתב הזמנה ומעבירים למדינה הרלוונטית שבה חיים האיראנים כמדינת מעבר עד לקבלת הוויזה המיוחלת. בהמשך מקבלים האיראנים הזמנה לריאיון בשגרירות. השגרירות פונה למשטרת הגבולות במדינה האירופית והם מתקשרים לחברה שמאשרת כי הם מצפים לעובד. ואז ניתן אישור לוויזת העבודה.
"אלו שמרמים את המהגרים מבקשים תשלום בזמן הגשת המסמכים, כשהלקוח מתמקח הם מבקשים שני תשלומים, ראשון בזמן ההגשה ותשלום שני כשתתקבל ההזמנה לשגרירות. רק בשלב הריאיון הם יגלו שהם הונו, שהם קיבלו מסמכים מזויפים".
"אלו שמרמים את המהגרים מבקשים תשלום בזמן הגשת המסמכים, כשהלקוח מתמקח הם מבקשים שני תשלומים, ראשון בזמן ההגשה ותשלום שני כשתתקבל ההזמנה לשגרירות. רק בשלב הריאיון הם יגלו שהם הונו"
זואי (שם בדוי), אומנית איראנית שחיה בפולין, עזבה את איראן אחרי שנפרדה מבן זוגה בגיל 37. היא לא רצתה להתחתן איתו וזה החליט להתנקם בה ולהשחיר את שמה. היא נאלצה למצוא את הדרך החוצה, פנתה לחבר איראני שחי בפולין והחליטה להירשם ללימודים באוניברסיטה.
עכשיו היא יושבת על ספסל הלימודים לצד אנשים הצעירים ממנה בחצי. היא מתארת את המסע שעברה כמתיש. היא מספרת כי ברגע שהתחילה המחאה על רצח אמיני – היא יצאה להפגנות בוורשה יחד עם איראנים אחרים. "אין לי מה להפסיד יותר, החיים במדינה שלי בלתי אפשריים לאישה רווקה בגילי. הם רואים בי כפרוצה ומרדנית אבל הפעם אנחנו ננצח אותם!"
"החיים במדינה שלי בלתי אפשריים לאישה רווקה בגילי. הם רואים בי כפרוצה ומרדנית אבל הפעם אנחנו ננצח אותם!"
ומה עם עלי?
אחרי שלוש שנים של מאבק עיקש, עלי נפרד מירוואן ועלה על מיניבוס לכיוון שדה התעופה. המשפחה שלו תמכה בו לאורך כל התהליך למרות אכזבת האב שהבין כי בנו לא יוכל לסעוד אותם בעתיד.
"אבא שלי היה הכי עצוב, הוא בכה כשקיבלתי את הוויזה. אימא בדרך כלל מסתירה את הדמעות שלה", מספר עלי. הוא מאמין שאם הוא ילמד טוב הוא ישיג את המטרות שלו בחיים. בהמשך הוא מתכן להביא את המשפחה שלו לגרמניה כדי שיזכו בחיים טובים יותר.
"בניגוד לחיים באיראן, שם גם אם הייתי עושה כמיטב יכולתי לא הייתי מקבל כלום – עכשיו אני יכול לחיות בחופשיות, להצליח, להתחתן עם מי שאני רוצה ולחיות בשלום".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם