ב-15 במרץ 1938, שלושה ימים אחרי שהכוחות הגרמניים חצו את הגבול האוסטרי, כ-250 אלף בני אדם קידמו את פניו של אדולף היטלר כאשר הופיע על מרפסת ההופבורג, הארמון הקיסרי של וינה, כדי להודיע על איחודה הפוליטי של אוסטריה עם גרמניה הנאצית באמצעות סיפוח.

האנשלוס הוביל למעצרים המוניים בווינה ואף גרר גל של אלימות אנטישמית. יהודים הוכו ונרצחו, חנויותיהם נבזזו ועשרות שמו קץ לחייהם. עם תחילת ההשתלטות הגרמנית על אוסטריה, זיגמונד פרויד הסתתר בביתו, שבו היה ממוקם גם משרדו, בברגגאסה 19 ברובע התשיעי של וינה. "סופה של אוסטריה" ("Finis Austriae"), כתב אז ביומנו בלטינית הנוירולוג ומייסד הפסיכואנליזה.

"כיהודי, פרויד היה בסכנה אוטומטית בתור הפנים הבלתי מעורערות של מה שרוב הבכירים הנאצים הוקיעו כפסאודו-מדע יהודי", כותב אנדרו נגורסקי בספרו החדש "להציל את פרויד" ("Saving Freud").

נגורסקי מתחקה אחר הימלטותו של פרויד מווינה הנאצית אל לונדון הבטוחה, שהחלה ברכבת לפריז ב-4 ביוני 1938. אולם המסע לא היה קל בכלל, ודרש מאמצים משותפים מצד "חוליית חילוץ אד-הוק", בלשונו של נגורסקי. הקבוצה הנאמנה של חסידיו של פרויד כללה דמויות כמו ארנסט ג'ונס, מארי בונפרטה ובתו של פרויד, אנה פרויד.

זיגמונד פרויד מגיע ללונדון אחרי שברח מאוסטריה, ב-5 ביוני 1938. מימינו ארנסט ג'ונס (צילום: AP Photo)

"זה היה שילוב של אישיויות צבעוניות ממגוון רקעים ולאומים, אבל הם כולם חלקו עניין משותף: מסירות לפרויד ולתיאוריות שלו", כותב נגורסקי בפרק הפותח את הספר. "הם גם רצו שפרויד יתגבר על חוסר הרצון שלו לעזוב את וינה".

נגורסקי בילה יותר משלושה עשורים כעורך וכתב חוץ של "ניוזוויק", שאף זכה בפרסים על עבודתו בגרמניה, רוסיה, פולין, איטליה והונג קונג. מ-2008 ועד אפריל 2014 נגורסקי שימש כסגן הנשיא ומנהל צוות החשיבה ליחסים בינלאומיים של מכון איסט-ווסט.

בין ספריו האחרים של העיתונאי האמריקאי יליד סקוטלנד נמנים "1941: השנה שבה גרמניה הפסידה במלחמה", "ציידי הנאצים" ו"היטלרלנד: עדי ראייה אמריקאים לעלייתם של הנאצים לשלטון" (באנגלית).

זמן ישראל שוחח עם נגורסקי באמצעות זום מביתו בסיינט אוגוסטין, פלורידה.

אנדרו נגורסקי (צילום: Milo Davis Photography)

זיגמונד פרויד טבע את המונח "פסיכואנליזה" ב-1896. אתה יכול לספר איך צמחה התנועה המדעית והתרבותית בווינה בתחילת המאה ה-20?
"זה התחיל עם החברה הפסיכואנליטית הווינאית. זו הייתה קבוצה קטנה שהתכנסה בכל יום רביעי בערב בביתו של פרויד ברובע התשיעי של וינה. פרויד רצה להפיץ את הרעיונות האלה הרבה מעבר לווינה ובודפשט, שמהן באו רוב חסידיו המוקדמים.

"בנוסף, הקבוצה המוקדמת הזאת של פסיכואנליטיקאים הייתה מורכבת ברובה מיהודים. פרויד לא רצה שהפסיכואנליזה תיתפס כמדע יהודי. יתרה מזאת, הוא היה מספיק מודע לאנטישמיות כדי לדעת שאם זה יקרה, זה יהיה בעוכריה של הפסיכואנליזה. לכן הוא שמח כשהפסיכולוג השוויצרי קרל יונג, שהיה גוי, הביע עניין נלהב לעסוק בפסיכואנליזה. אבל בסופו של דבר התגלעה ביניהם מחלוקת".

בספר אתה מתאר איך הנאצים גנבו כמה מהרעיונות של פרויד, דבר שנראה מוזר בהתחשב בעובדה שהם שרפו את הספרים שלו בפומבי בברלין ב-1933.
"אכן, הנאצים הוקיעו בפומבי את עבודתו של פרויד ואת הפסיכואנליזה שלו. אבל ב-1936 מתיאס גרינג – בן דודו של הרמן גרינג, יד ימינו של היטלר – פתח את המכון הגרמני למחקר פסיכולוגי ופסיכותרפיה בברלין. הוא התבסס על ההנחה שהנאצים ייצרו גרסה משלהם לפסיכותרפיה. הרעיון היה שהיא תטוהר מרעיונות יהודיים ומאנליטיקאים יהודים.

"אבל בתוך כך הנאצים התבססו בבירור על רעיונות יסוד שהגו פרויד ותלמידיו, גם אם הם טענו שאין לזה שום קשר לפרויד או לגרסאות המוקדמות של הפסיכואנליזה".

אתה יכול לספר על יחסיו של פרויד עם הציונות?
"הם היו מורכבים. הוא היה חבר בוועד המנהל של האוניברסיטה העברית בירושלים. פרויד לא התנגד לרעיון של מדינה יהודית. הוא דיבר על אהדה כלפי הדחף הציוני. אבל הוא גם דיבר על מה שהוא ראה כבעיות הפרקטיות של מולדת ליהודים בפלשתינה המנדטורית של אז".

מכתב בכתב ידו של זיגמונד פרויד שנמכר במכירה פומבית בירושלים, 30 באוקטובר 2019 (צילום: AP Photo/Patty Nieberg)

הוא ביטא את ההשקפה הזאת במכתב מפורסם מאוד שנקבר בישראל במשך זמן רב.
"במכתב ההוא פרויד כתב שהוא לא רואה איך המוסלמים והנוצרים יסכימו לסבול שליטה יהודית על ארץ הקודש אם הפרויקט הציוני יתגשם. הוא טען שמוטב להקים מולדת יהודית במקום אחר.

"פרויד כתב שהוא לא רואה איך המוסלמים והנוצרים יסכימו לסבול שליטה יהודית על ארץ הקודש אם הפרויקט הציוני יתגשם. הוא טען שמוטב להקים מולדת יהודית במקום אחר"

"אבל הוא גם הבין שמסיבות היסטוריות ותרבותיות, שהיו מונחות בבסיס הרעיון של מדינה יהודית, היהודים לעולם לא יסכימו לזה. לפיכך היו לפרויד דחפים סותרים בנושא הזה.

"הוא הזדהה כיהודי מבחינה תרבותית והיה גאה במורשת היהודית שלו. אבל הוא היה אתיאיסט ולא היה לו שום קשר לאמונה דתית כשלעצמו, אף על פי שהדת כנושא תרבותי ריתקה אותו".

בספר שלך אתה דן בחיי המין של פרויד, אף על פי שאין בנושא הזה הרבה רכילות או שערוריות לדבר עליהן. מה זה מלמד אותנו על עבודתו של פרויד ועל הסיפור הביוגרפי שלו?
"פרויד אמר פעם, 'אני לחלוטין בעד חופש מיני רב יותר, אבל אני לא מנצל את החופש המיני הזה בעצמי'. הוא היה טיפוס מחמיר. הוא נישא למרתה אשתו בגיל 30, ומאז ואילך היה איש משפחה מסור.

Embed from Getty Images

זיגמונד פרויד ואשתו מרתה בביתם בוינה, אוסטריה, ב-1911 (צילום: גטי אימג'ס)

"פרויד היה יכול לדבר עם המטופלים שלו, שרובם היו מאוד פעילים מינית, על כל דבר ללא עכבות וללא שיפוט. אבל בחיים הפרטיים שלו הוא היה מאוד זהיר ושמרן. הייתי אפילו מרחיק לכת ואומר שהוא היה מוזר וביישן בקרבת נשים".

ארנסט ג'ונס, הביוגרף הרשמי של פרויד, הוא דמות מפתח בספר שלך. איזה תפקיד מילא ג'ונס בקידום עבודתו של פרויד בעולם האנגלופילי?
"ג'ונס היה רופא וולשי שהתחיל לקרוא את עבודתו של פרויד בגרמנית כאדם צעיר. ואז קרל יונג הכיר בין ג'ונס לבין פרויד. ג'ונס הביא את עבודתו של פרויד לעולם דובר האנגלית. לפני כן היא הייתה זמינה רק בגרמנית. מאוחר יותר ג'ונס הפך לנשיא החברה הפסיכואנליטית הבינלאומית.

"ג'ונס ופרויד פיתחו ביניהם קרבה אמיתית. ג'ונס ממש עזר להפוך את פרויד לדמות עולמית. הביוגרפיה שהוא כתב על פרויד, בשלושה כרכים, היא עדיין המקום הראשון שצריך להסתכל בו אם רוצים לחקור את חייו של פרויד".

"ג'ונס ופרויד פיתחו ביניהם קרבה אמיתית. ג'ונס ממש עזר להפוך את פרויד לדמות עולמית. הביוגרפיה שהוא כתב על פרויד היא עדיין המקום הראשון שצריך להסתכל בו אם רוצים לחקור את חייו של פרויד"

אתה גם בוחן את היחסים בין אנה פרויד לאביה. הם היו די הדוקים!
"אנה הייתה הצעירה מבין ששת ילדיו של פרויד. פרויד הפך לפסיכואנליטיקאי שלה. מאוחר יותר הוא יעץ להימנע מזה. אחר כך, כשפרויד הזדקן, אנה דאגה לצורכי היומיום שלו בדירתו בברגגאסה 19 בווינה, ולאחר מכן בביתו בהמפסטד, לונדון, שם הוא מת בספטמבר 1939.

זיגמונד פרויד, במרכז, עם בתו מתילדה וד"ר ארנסט ג'ונס בביתו החדש של הפסיכואנליטיקאי בהמפסטד, לונדון, אחרי שהגיע לשם מאוסטריה הנאצית. 6 ביוני 1938 (צילום: AP Photo)

"אנה גם מילאה תפקיד חשוב במבצע החילוץ של בני משפחת פרויד. היא ניהלה עם הנאצים משא ומתן שסייע להתגבר על המכשולים הבירוקרטיים שעמדו בפני ההגירה שלהם לאנגליה".

תחת אילו תנאים פרויד נמלט לבסוף מווינה הנאצית? האם זו פשוט הייתה שאלה של כסף? או שהקשרים החברתיים והמקצועיים שלו סייעו בחילוץ?
"כסף, כמובן, היה חלק מהעניין. אבל זו לא הייתה רק שאלה של כסף. אחרי האנשלוס, הנאצים מינו 'נאמנים' למשפחות יהודיות בולטות [באוסטריה] – בייחוד משפחות יהודיות עשירות. פרויד היה חלק מהקבוצה האמידה הזאת, אבל בהחלט לא העשיר ביותר.

"הנאצים קבעו מה שהם כינו 'מס בריחה'. זה הביא אותם להעריך את ההון האישי של כמה מהיהודים העשירים ביותר של וינה.

"במקרה של פרויד, הם העריכו שהשווי הנקי שלו [בנכסים] מסתכם בכ-50 אלף דולר. זה כלל את הדירה שלו ואת בית ההוצאה לאור הפסיכואנליטית הבינלאומית. בכסף של היום זה שווה ערך לכמיליון דולר. ואז הנאצים דרשו מפרויד לשלם כ-25 אחוזים מהסכום הזה".

זיגמונד פרויד מדגמן עבור הפסל אוסקר נמון בוינה ב-1931 (צילום: AP Photo)

האם פרויד שילם לנאצים, ומאיפה הוא השיג את הכסף?
"מאישה אמידה, מארי בונפרטה, שהייתה רעייתו של גאורגיוס נסיך יוון ודנמרק, וגם הנינה של אחיו של נפוליאון. היא סיפקה את רוב הכסף".

ב-1938 לא הרבה מדינות היו נלהבות לקבל פליטים יהודים מהרייך השלישי. איך פרויד הצליח להתקבל באנגליה?
"ארנסט ג'ונס מילא תפקיד חשוב בכך. הוא משך בכל חוט אפשרי בלונדון כדי להבטיח שבני משפחת פרויד יקבלו היתרי כניסה לאנגליה. ג'ונס היה רב תושייה והיו לו הרבה קשרים בחלונות הגבוהים.

"אבל עד שפרויד ומשפחתו עלו על הרכבת בווינה, ב-4 ביוני 1938, בדרך לפריז, לא היה ברור אם הם יצליחו לצאת מהמדינה בבטחה. ארבע מאחיותיו של פרויד שנותרו מאחור נספו מאוחר יותר במחנות ההשמדה בתקופת השואה".

"עד שפרויד ומשפחתו עלו על הרכבת בווינה, ב-4 ביוני 1938, לא היה ברור אם הם יצליחו לצאת מהמדינה בבטחה. ארבע מאחיותיו של פרויד שנותרו מאחור נספו מאוחר יותר במחנות ההשמדה בתקופת השואה"

האם פרויד היה בקשר קרוב עם ארבע האחיות שלו?
"כן, למעשה הוא השאיר להן הרבה כסף בתקווה שהן יצליחו לשרוד. פרויד דאג מאוד לאחיות שלו שנשארו באוסטריה. כשהוא יצא משם, הוא ביקש ממארי בונפרטה, שפעלה להוצאתם של יהודים נוספים מאוסטריה ומגרמניה, לנסות שוב לחלץ את האחיות שלו. אבל זה לא היה אפשרי".

Embed from Getty Images

משפחת פרויד בהרכב מלא באוסטריה ב-1876 (צילום: גטי אימג'ס)

פרויד חי את רוב חייו באימפריה האוסטרו-הונגרית, שקרסה ב-1918. האם הזיכרונות שלו מהתרבות הפוליטית הליברלית והסובלנית שלה השפיעו על האמונה המוטעית שהחזיק בה, במהלך שנות השלושים, שאוסטריה לא תישלט על ידי הנאצים?
"ללא ספק היה להם תפקיד. פרויד תמיד החזיק בתקווה שהפוליטיקאים האוסטרים יהיו מסוגלים להדוף את הנאצים ואת היטלר. הוא סבר שהאנטישמיות בווינה, שהוא התלונן עליה לעתים קרובות, תימשך, אם כי בקנה מידה צנוע. אבל, כמובן, אחרי האנשלוס, התברר שזו הייתה טעות גדולה.

"חשוב גם לזכור שלפרויד לא היה שום רצון לשבש את חייו ולהפוך למהגר, בפרט כשהוא התקרב לסוף חייו".

הסופר האוסטרי שטפן צווייג מוזכר כמה פעמים בספר שלך. נראה שיש לך עניין רב בעבודתו.
"קיבלתי את הרעיון לכתיבת הספר הזה כשקראתי את האוטוביוגרפיה של שטפן צווייג, 'העולם של אתמול'. צווייג עזב את וינה ב-1934 ומת בפטרופוליס, ברזיל, בפברואר 1942.

"צווייג הרגיש שכבר נהיה מסוכן מדי עבור יהודים בבירה האוסטרית. פרויד, בינתיים, נשאר מאחור. מאוחר יותר צווייג יצר שוב קשר עם פרויד בלונדון, ב-1938.

הסופר שטפן צווייג (צילום: AP Photo)

"קריאת הסיפור הביוגרפי של צווייג גרמה לי לחשוב על השאלה שבאמת הניעה אותי לכתוב את הספר הזה: למה כל כך הרבה יהודים עזבו אז את וינה, ולמה פרויד היה כל כך נחוש להישאר?"

האם צווייג ופרויד היו חברים קרובים?
"לא. אבל צווייג ופרויד רחשו כמות עצומה של כבוד זה לזה. הם למדו להכיר אחד את השני די טוב בווינה, ואז שוב בלונדון. פרויד העריך את צווייג כסופר, וצווייג העריך את פרויד כהוגה של דורו. אחרי הכול, פרויד הגיע מאלמוניות יחסית בימיו הצעירים והפך לאחד האינטלקטואלים המפורסמים ביותר של ראשית המאה העשרים".

פרויד קיבל מעמד של סלבריטי כשהגיע ללונדון ב-1938. באותו שלב הוא כבר היה אינטלקטואל ידוע בעולם. למה הבריטים התייחסו אליו בכזו יראת כבוד?
"באוסטריה, פרויד פיתח את התהילה הזאת בהדרגה. הוא היה דמות מוכרת היטב בבתי הקפה וברחובות של וינה. אבל בלונדון התייחסו אליו כאל סלבריטי ענק, והגעתו הייתה אירוע גדול וזכתה לסיקור עצום בתקשורת הבריטית. הרבה בריטים היו מאוד גאים בכך שהוא בחר להגיע לשם.

"הוא הופגז במכתבים ובהזמנות מצד המון אוניברסיטאות ומוסדות תרבות. הרבה דמויות מפורסמות אחרות שהיו בבריטניה באותו הזמן באו לפגוש את פרויד בביתו בצפון לונדון, ביניהן ה"ג ולס, וירג'יניה וולף וסלבדור דאלי".

במהלך עבודת המחקר לספר, האם חשבת מה היה קורה למשפחת פרויד אם היא הייתה נשארת בווינה אחרי 1938?
"כן, זה משהו שחשבתי עליו. פרויד ככל הנראה עדיין היה מת לפני תחילת השואה, היות שהוא סיים את חייו בלונדון בספטמבר 1938. אבל אני משער שאם הוא היה נשאר בווינה אחרי 1938, הוא ומשפחתו היו סובלים הטרדות הולכות וגוברות מצד הנאצים, ואשתו מרתה ובתו אנה היו נספות בשואה".