ב-9 באפריל 1827, מונה ג'ורג' קנינג לראשות ממשלת בריטניה. קנינג, שהיה כבר חולה עם תחילת כהונתו, החליט לשאת על גופו השברירי גם את כל הלחצים האדירים הכרוכים בניהול האימפריה הבריטית החזקה של אותן שנים. כוחו באופן לא מפתיע לא עמד לצידו והוא נפטר אחרי 119 ימים בלבד בתפקידו. הייתה זו תקופת הכהונה הקצרה ביותר של ראש ממשלה בריטי אי פעם.
כיום, כמעט 200 שנים אחרי, גורמים פוליטיים בבריטניה מתעקשים שראשת הממשלה הנוכחית ליז טראס היא מועמדת פוטנציאלית לשבור את השיא של קנינג, אולם בדיוק מהסיבה ההפוכה.
הפעם זה לא ראש ממשלה חולה שקורס תחת הלחץ האדיר בניהול המדינה, אלא מדינה חולה שקורסת תחת הלחץ האדיר שנוצר עליה כתוצאה מניהול כושל של ראשת ממשלה.
הפעם זה לא ראש ממשלה חולה שקורס תחת הלחץ האדיר בניהול המדינה, אלא מדינה חולה שקורסת תחת הלחץ האדיר שנוצר עליה כתוצאה מניהול כושל של ראשת ממשלה
עד כמה בריטניה חולה? טראס מצאה עם כניסתה לתפקיד ב-6 בספטמבר כלכלה בשפל שסבלה מניהול כושל מצד הממשלות הבריטיות אחרי משבר הסאב-פריים ב-2008, בשילוב עם התמודדות מאתגרת במיוחד עם נזקי הברקזיט והקורונה.
טראס פגשה אז ליש"ט שאיבד כ-17% מערכו מול הדולר מתחילת השנה, קצב צמיחה מהנמוכים ביחס למדינות באותו סדר גודל, ועלויות הלוואה שהרקיעו שחקים. ואם לא די בזה משבר אנרגיה עצום מרחף מעל האי הבריטי. זה התבטא בהחלטת הרגולטור הבריטי להעלות את מחירי האנרגיה הביתית ב-80% באוקטובר.
טראס הגיעה על תקן המושיעה. היא הבטיחה כי בניגוד לקודמיה בתפקיד והמתמודדים מולה בהווה, היא תעשה מהפכה כלכלית בסגנון מרגרט תאצ'ר. את המדיניות השמרנית שהייתה נהוגה עד אז באי הבריטי היא הבטיחה לזרוק ולהחליף בתוכנית כלכלית נועזת שתביא צמיחה ושגשוג.
כך, לפי התאוריה שלה, העשירים והחברות ירוויחו יותר, העושר יחלחל למטה לכלל הציבור ויחד עם הטבות נוספות לכלל הציבור – היא תצליח להוציא את בריטניה מהבוץ שהייתה תקועה בו כבר עשור וחצי, ותזניק את הצמיחה כלפי מעלה.
בוחרי המפלגה השמרנית נישבו בקסמי ההבטחות, ואף על פי שאין שום הוכחה שמדיניות כלכלית כזו עובדת – הם בחרו בה בתור זו שתחליף את ראש הממשלה הפורש בוריס ג'ונסון.
בוחרי המפלגה השמרנית נישבו בקסמי ההבטחות, ואף על פי שאין שום הוכחה שמדיניות כלכלית כזו עובדת – הם בחרו בטראס בתור זו שתחליף את ראש הממשלה הפורש בוריס ג'ונסון
ב-23 בספטמבר – שבועיים וחצי בלבד לאחר כניסתה לדאונינג 10 – טראס ושר האוצר החדש שלה קוואזי קווארטנג, לא אכזבו את המעריצים וכבר הכריזו על "מיני תקציב" שכלל הקלות משמעותיות במדיניות המס כלפי חברות והאוכלוסיות העשירות, הקלות ברגולציה, סבסודים למשקי בית ועוד רפורמות שעולות לא מעט כסף.
הייתה בעיה אחת בתוכנית: השניים לא רצו להציג לכלל הציבור את הנתון הכי בסיסי וחשוב שיש בכל תוכנית כלכלית של כל עסק, בין אם מדובר במכולת שכונתית או באפל הענקית. מדובר בעלות התקציבית של אותה תכנית ואיך בדיוק היא תמומן. יותר מכך, השניים אפילו מנעו מהמשרד לאחריות תקציבית בבריטניה לחשב ולפרסם את המשמעות התקציבית של התוכנית.
אמנם לפחות בשלב הראשון נטען שהמימון ייעשה על ידי הלוואות, רק שלא היה ברור בדיוק על כמה הלוואות מדובר ומה יהיו ההשלכות של מהלך כזה על שוק האג"ח הבריטי. אבל כל זה רק היה קדימון לפארסה הגדולה שהגיעה לאחר מכן.
שילוב כזה של ניהול חובבני עם חוסר ודאות הוא מתכון ברור להתקף פאניקה של השוק. כולם הבינו את זה חוץ מהצמד טראס וקווארטנג. התגובה לתוכנית הייתה מיידית ואלימה במיוחד. הליש"ט קרס מול הדולר, עלות ההלוואות הממשלתיות זינקה. החשש מהתגברות האינפלציה כתוצאה משחרור כספים רבים הן למשקי בית והן לעסקים, גרמה לבנקים להאיץ את העלאת שיעורי המשכנתה שלהם בציפייה למה שיגיע.
שילוב כזה של ניהול חובבני עם חוסר ודאות הוא מתכון ברור להתקף פאניקה של השוק. כולם הבינו את זה חוץ מהצמד טראס וקווארטנג. התגובה לתוכנית הייתה מיידית ואלימה במיוחד
רישי נוסק, שהתמודד מול טראס על ראשות המפלגה, התריע בדיוק מפני התרחיש הזה בזמן תהליך הבחירות, אבל לבוחרים התוכנית של טראס נשמעה יותר אטרקטיבית מאשר התוכניות השמרניות והמשמימות של נוסק. כל הסיפור הזה הכניס את מעמד הביניים הבריטי בעלי הנכסים לסחרור שבו רבים מהם מיהרו לנעול את המשכנתאות שלהם בריביות החדשות לפני שהן יעלו עוד.
המדיניות המוניטרית גם היא נכנסה אל תוך מצב כאוטי בו שני הגופים הגדולים שאחראים על המשק הבריטי החלו ליישם מדיניות שסותרת אחת את השנייה. בעוד ביד אחת הבנק המרכזי של אנגליה ניסה להקטין את האינפלציה ולשאוב כסף מהמשק הבריטי באמצעות העלאת ריבית, טראס ניסתה ביד השנייה להזרים לאותו משק הרבה כסף דרך הקלות במיסים.
המיני תקציב של טראס, שהיה אמור לגרום לצמיחה, הפך בן-רגע למכה עצומה לכלכלה הבריטית. הרוח הגבית שקיבלה עם כניסתה לתפקיד הפכה לביקורת אדירה אפילו מתוך המפלגה שלה.
הביקורת הזו חלחלה די מהר גם לדמות הטרגית בסיפור, שהוא כלל הציבור הבריטי. מפלגתה של טראס התרסקה בסקרים בקצב מהיר יותר מהליש"ט, אל מתחת ל-30% תמיכה – שפל בקנה מידה היסטורי.
הביקורת חלחלה די מהר גם לדמות הטרגית בסיפור, שהוא כלל הציבור הבריטי. מפלגתה של טראס התרסקה בסקרים בקצב מהיר יותר מהליש"ט, אל מתחת ל-30% תמיכה – שפל בקנה מידה היסטורי
51% מכלל הבריטים קראו להתפטרותה. רק פחות מחצי מסך כל התומכים השמרנים חשבו שהיא צריכה להישאר בתפקידה. בזכות טראס, מפלגת הלייבור קמה משום מקום לתחייה בו בזמן שהיא עדיין מלקקת את פצעיה מנזקי הנהגתו הבעייתית של ג'רמי קורבין.
במאבק נואש להציל את עצמה מהפארסה הזו, את מפלגתה מתבוסה ואת הכלכלה הבריטית מהתרסקות, טראס החלה לחזור בה מחלקים מ"מיני התקציב" שלה.
ראשית חזרה בה מהסעיף הכי צורם, של ביטול שיעור המס העליון על המשתכרים בשכר גבוה, בתקווה שצעד זה יחזיר את האמון בתוכנית. כשזה לא עזר, הקדימה את התאריך שבו הממשלה הייתה אמורה לחשוף כיצד היא הולכת לשלם על כל הפחתות המס שלה. הבעיה שזה יצר חשש הפוך בקרב המשקיעים והציבור שהנה טראס הולכת לקראת תקציב צנע גדול.
כשכלום לא החזיר את האמון בתוכנית, טראס החליטה בסוף השבוע האחרון לרדת ממנה לגמרי. שיא הפארסה הייתה כשהחליטה במקביל לשלוח את שר האוצר שלה הביתה אחרי שיישם את המצע שעל פיו נבחרה לראשות המפלגה השמרנית והממשלה. מהלך זה מקביל למצב שבו שוער כדורגל יזרוק לפח את כפפות הידיים שלו לא לפני שיאשים אותן בכך שזינקו לצד הלא נכון של השער.
כך, בתוך פחות מחודש, הספיקה טראס להציג תכנית כלכלית חובבנית, להצית שריפה בשווקים, לגרום לכאוס בשוק המשכנתאות, לצאת נגד הבנק המרכזי שלה, לפטר את שר האוצר שלה, להפיל את המטבע של מדינתה, לרסק את האג"חים – רק כדי לחזור בה בסוף מהכול, לאבד את הסיבה שלשמה נבחרה, ולשוב בדיוק לאותה נקודה שבה התחילה את כהונתה.
כשמסתכלים אחורה, טראס היא לא ראשת הממשלה היחידה שמנהלת משברים כלכליים גדולים בבריטניה בצורה כושלת, אבל באמת שקשה למצא מישהו בהיסטוריה הארוכה של בריטניה שעשה את זה בצורה כל כך מרושלת כמוה. מדובר בשילוב של חוסר מקצועיות, רשלנות פוליטית ויהירות.
טראס היא לא ראשת הממשלה היחידה שמנהלת משברים כלכליים גדולים בבריטניה בצורה כושלת, אבל באמת שקשה למצא מישהו בהיסטוריה הארוכה של בריטניה שעשה את זה בצורה כל כך מרושלת כמוה
ואולי הנזק הכי גדול שיצרה טראס וכרגע מאיים על מעמדה, הוא חוסר האמון המוחלט שהצליחה לייצר כמעט אצל כולם – השווקים, המערכת הפוליטית והציבור.
ייתכן שחוסר האמון בשווקים יאיץ את הלחץ על התפטרותה מראשות הממשלה, כפי שכבר נכפה עליה לסיים את התוכנית הכלכלית שלה עוד בטרם יצאה לפועל. אפשרות שנייה היא שחברי הפרלמנט יחליטו על הדחתה.
מדובר במהלך בעייתי, שכן בתקופת ג'ונסון כראש ממשלה הוחלט שמנהיג חדש יקבל "תקופת חסד" של שנה לפני שניתן יהיה להגיש נגדו אי אמון. זהו כלל לא כתוב וניתן כמובן לשנותו אם תהיה בקשה לכך. לפי הדיווחים בתקשורת הבריטית, כבר היו מספר בקשות בנושא מצד מספר חברי פרלמנט.
אפשרות שלישית היא שבדרך כלשהי טראס עוד תצליח לשרוד את המשבר ולייצב את האונייה הבריטית, למרות שכרגע הסיכויים לכך נראים נמוכים.
אם בסוף טראס תעזוב, היא תשבור את שיא הקדנציה הקצרה ביותר של ראש ממשלה בריטי מאז הקמת הממלכה. ועוד לחשוב שאותו אדם שמחזיק בשיא הזה עד היום נאלץ לסיים את כהונתו לפני תום מועדה הרשמי רק בגלל שמת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם