זה התחיל בציוץ זועף של "האקונומיסט" לפני כעשרה ימים: "אם מנכים את עשרת ימי האבל על מות המלכה, ליז טראס הייתה בשליטה כשבוע ימים. זהו בערך אורך חיי המדף של חסה".
ה"דיילי סטאר", מעין עיתון יומי שמתמחה בעמודי שער משעשעים, הגיב באתגר: חסה או ליז טראס, מי ישרוד יותר זמן. הם קנו חסת אייסברג עממית ועקבו בעניין מי תרקב קודם: החסה או הקדנציה של ראשת ממשלת בריטניה.
שידור חי ביוטיוב סיקר את מעללי החסה, מה היא אוכלת בבוקר (טוסט עם מרמייט), בצהרים (ביסקוויט צ'דר) וכיסוי עיניים לעת לילה.
בעולם כולו ציחקקו, ודימויה של ראש ממשלה בריטניה – פעם אימפריה חשובה – התקבע בדפי ההיסטוריה. מעתה, בכל פעם שאנשים ידברו על טראס, אנשים יחשבו על שני דברים בלבד: החסה ששרדה, ושאלה בחידון טריוויה – מי הייתה ראשת הממשלה לזמן הקצר ביותר בתולדות בריטניה. 44 יום. חסה ושלום, ליז.
מעתה, בכל פעם שאנשים ידברו על טראס, אנשים יחשבו על שני דברים בלבד: החסה ששרדה, ושאלה בחידון טריוויה – איזה רה"מ כיהן בזמן הקצר ביותר בהיסטוריה
קרוב לודאי שטראס גם תיזכר כראשת הממשלה הגרועה ביותר בתולדות בריטניה. ספק אם מאז 1956 והפלישה הבריטית-צרפתית-ישראלית למצרים שהסתיימה בנסיגה מוחלטת חוותה בריטניה השפלה שכזו.
בזמן כה קצר הספיקה טראס להציג "מיני תקציב" ודרך כלכלית ליברטריאנית קיצונית שקידמו מכוני מחקר תאצ'ריסטים, אשר הפילה את הליש"ט, איימה למוטט את הכלכלה הבריטית כולה והביאה לצעדי חירום ליצוב הכלכלה: הוצאה של 10 מיליארד ליש"ט ועלייה חדה בשיעורי המשכנתאות הם המורשת של המהלך.
ראשית נאלץ שר האוצר קוואזי קווארטנג להתפטר והיה ברור שזו רק שאלה של זמן עד שהחסה תזכה בתחרות ההישרדות.
עוד לפני כן, טראס נאלצה לעבור השפלה פוליטית כששרת הפנים פריטי פאטל פוטרה ועזבה בטריקת דלת. כשהסקרים שיקפו לא רק סלידה של הציבור כולו מטראס – עם 9% תמיכה בלבד – אלא גם מחיקת מפלגתה מהמפה הפוליטית (רק ארבע חברי פרלמנט שמרניים היו צפוים לשמור על מושבם לאור הנתונים), היה ברור שגורלה של טראס נגזר וחברי המפלגה לא חסים עליה.
הסיבה למפלתה של טראס ברורה, אבל הרבה יותר קשה להבין כיצד היא נבחרה מלכתחילה. מה גרם לחברי הפרלמנט וחברי המפלגה לבחור בה? הביטו בנאום הגבינה שלה מ-2014, מדובר בגרסא אנגלית נחותה של גלית דיסטאל אטבריאן ודומותיה. פוליטקאית צעקנית, חסרת כריזמה או כישרון מיוחד מלבד היכולת להשתלח ביריבים הפוליטים במה שנתפס בעיניה כפטריוטיות.
מדובר בגרסא אנגלית נחותה של גלית דיסטאל אטבריאן ודומותיה. פוליטקאית צעקנית, חסרת כריזמה או כישרון מיוחד מלבד היכולת להשתלח ביריבים הפוליטים במה שנתפס בעיניה כפטריוטיות
שרת הפנים לשעבר סואלה ברוורמן זיקקה את הגישה הזו בנאום האחרון שלה בפרלמנט שהוקדש למפגינים למען איכות הסביבה ששיתקו גשר מהחשובים באנגליה: "אלו הם אנשי לייבור, הליברל-דמוקרטים, קוראי הגארדיין, אוכלי טופו, קהילת ה-Woke, קואליציית נגד הצמיחה הכלכלית".
רק מכתב התפטרות נותר מהטקסט ההיסטרי הזה של ברוורמן, שנשמע כמו מסע הבחירות של טראס ושיקף את הלך הרוח במפלגת השלטון.
ניתן היה להבין מדוע הם בחרו בתריזה מיי; היא פוליטיקאית רצינית ואידיאולוגית (אם כי נכשלה לגמרי בתפקידה). לבוריס ג'ונסון הייתה כריזמה של כוכב לצד מגבלותיו הידועות מראש. אבל טראס? היא רק החוליה הבאה בהתדרדרות המערכת הפוליטית הבריטית.
קשה להאמין, אבל בפרק זמן של שלוש שנים בלבד עמדו בראשות ממשלת בריטניה ובראשות האופוזיציה דמויות נלעגות וקיצוניות, ובכללן טראס ומנהיג הלייבור לשעבר ג'רמי קורבין. זה לא מקרי.
אחרי כל מערכת בחירות פנים-מפלגתית ומינוי ממשלה חדשה, נזרקו חברי המפלגה הבכירים, השקולים והממלכתים. אלו שיכולים לעמוד בראש משרד חשוב ולייצב דמויות קפריזיות כמו בוריס ג'ונסון. נותרו דמויות חיוורות כמו טראס, כאלו ששיתפו פעולה.
אחרי כל הפיכת חצר כזו, נותרו הצעקנים, הוולגרים, תומכי הברקזיט וחסרי הכישורים. אפילו במערכת הבחירות הפנימית האחרונה שאופיינה בהבעת אמונים לברקזיט, הצליחו חברי המפלגה לבחור באופציה הרעה והמופרכת ביותר.
נותרו הצעקנים, הוולגרים, תומכי הברקזיט וחסרי הכישורים. אפילו במערכת הבחירות הפנימית האחרונה שאופיינה בהבעת אמונים לברקזיט, הצליחו חברי המפלגה לבחור באופציה הרעה והמופרכת ביותר
שר האוצר לשעבר רישי סונאק תיאר בדיוק מרשים את מה שיקרה את טראס תצא בתוכנית הכלכלית שלה, "הטראסונומיק", אבל הובס בבחירות מולה בפער של 14 אחוז.
סונאק לא היה מספיק ימני עבור חברי המפלגה; הוא ניסה להציג תוכנית פוליטית עם קשר כלשהו למציאות ולא הסתפק בהבטחות מופרכות וסיסמאות פטריוטיות. לא שהוא היה מושלם וחף מדמגוגיה, אבל לעומת טראס הוא התנהג כמבוגר אחראי שקישר בין מדיניות להוצאות ותוצאות, ובמפלגתו זוהי טעות קשה.
המערכת הפוליטית ובעיקר המפלגה השמרנית התמכרו להבטחות ללא בדיקה של עלויות. לתוכניות גדולות שלא ברור איך ניתן לממן אותן. לברקזיט. אותה הפרעת אישיות לאומית שהתקבלה במשאל עם ב-2016 שהפכה את דאונינג 10 ל-Airbnb פוליטי.
המערכת הפוליטית ובעיקר המפלגה השמרנית התמכרו להבטחות ללא בדיקה של עלויות. לברקזיט. אותה הפרעת אישיות לאומית שהתקבלה במשאל עם ב-2016 שהפכה את דאונינג 10 ל-Airbnb פוליטי
מאז ישנה התמכרות לחשיבה מיסטית, שמבטיחה גדולות ונצורות – למשל משילות, עצמאות, שגשוג כלכלי אחרי ברקזיט, כי זה מה שמוכר במערכות בחירות כלליות, מקומיות ופנימיות ובריטניה נמצאת במערכת בחירות אינסופית מאז 2016.
אסור לדון בתוצאות הברקזיט, בהתכווצות הכלכלה, בהרס הסחר עם אירופה, במכת מוות לעסקים קטנים שייצאו ליבשת. אסור לדון במשמעות של הקמת מרכזים אירופאים לעסקים בינוניים וגדולים, כלומר רווחי המיסים עוברים ברובם לאירופאים אבל לפחות אפשר להנות מהאירוניה.
From lettuce jokes to calling 10 Downing Street an Airbnb here are some jokes with which Twitter explodedhttps://t.co/eGDBqjvX59
— WION (@WIONews) October 21, 2022
הם הבטיחו "להחזיר את השליטה" וגילו שבעצם מדובר בסיסמה מוצלחת מאוד כסיסמה, ומדיניות בלתי אפשרית כמדיניות. ב-2015 צייץ ראש הממשלה דאז דיוויד קמרון את הציוץ הבא לקראת הבחירות לפרלמנט: "הבחירה פשוטה בין יציבות וממשלה חזקה בראשותי או כאוס עם הלייבור". מאז, ספק אם המערכת הפוליטית ידעה יום אחד של יציבות.
שר האוצר קווארטנג חשב שיש לו את היכולת והשליטה להוציא לפועל תוכנית כלכלית רדיקלית וגילה כי שווקי העולם עדיין קובעים לא פחות, ישנו מחסור בידיים עובדות בבריטניה מאז שקבלת עובדים אירופאים הפכה לקשה יותר, וכל משבר נוסף כמו מגפת הקורונה או המלחמה באוקראינה קשים יותר להתמודדות כשאתה לבד מאשר כחלק מאיחוד גדול בעל כלכלת ענק.
ועדיין, טראס וסונאק אמרו שלברקזיט אין השפעה על המצב הכלכלי בזמן מערכת הבחירות הפנימית. קיר סטאמר, ראש הלייבור, מבטיח "ברקזיט שיעבוד" למרות שהוא יודע שהחד-קרן הזה אינו קיים, ועוד לא התחלנו לדבר על הבעיה האירית שברקזיט יצר. אבל אסור להתחיל לדבר על זה. זה מרתיע מצביעים.
קיר סטאמר, ראש הלייבור, מבטיח "ברקזיט שיעבוד" למרות שהוא יודע שהחד-קרן הזה אינו קיים, ועוד לא התחלנו לדבר על הבעיה האירית שברקזיט יצר. אבל אסור להתחיל לדבר על זה. זה מרתיע מצביעים
לכן, מי שייבחר כראש ממשלה חדש – או אפילו, חס וחלילה, חסה וחליל, ראש ממשלה חדש-ישן עם שיער בלונדיני פזור – צפוי להיות טוב יותר מטראס בכל הבחינות. פחות מושפע ממכוני מחקר, רהוט יותר, אולי אפילו איש צוות טוב יותר מטראס וג'ונסון, אבל הוא עדיין יצטרך להתמודד עם אותן בעיות, וכמנהיג השמרנים להתעלם מהבעיה הגדולה מכולן.
טראס תיזכר כראשת הממשלה הגרועה ביותר שכיהנה בזמן הקצר ביותר. שאלה קשה יותר היא האם היא עשתה משהו טוב בתקופתה, בניכוי ימי האבל. כנראה שכן: היא גרמה לציבור להבין שהמצב בלתי נסבל, שההבטחות ריקות ובריטניה אינה אדון לגורלה.
זהו רק הצעד הראשון, צעד קטן, אבל בכל זאת מדובר בראשת ממשלה שהובסה על ידי חסה. גם זה משהו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם