במאי 1940 תושבי בריטניה נשטפו בגל של פאניקה בצל החשש מפלישה גרמנית. מבועתים ממתקפה קרבה, הממשל הבריטי אישר את המעצר והכליאה של כל האזרחים הגרמנים שהתגוררו בממלכה המאוחדת.

בסופו של דבר, כ־30 אלף גרמנים – רובם פליטים יהודיים שנמלטו מהנאצים, חלקם בסיוע בריטי – נאספו ונשלחו למחנות מעצר. ביניהם היו סבי, סבי־הגדול ודוד־רבא שלי. השלושה היו בין כאלפיים עצורים שהוחזקו במחנה האצ'ינסון שבאי מאן במהלך מלחמת העולם השנייה.

ספר חדש בשם "אי השבויים יוצאי הדופן" ("The Island of Extraordinary Captives") של העיתונאי הבריטי סיימון פרקין, שופך אור על חייהם של הגברים שהוחזקו במחנה הבריטי אחרי שנמלטו מגרמניה, שם סבלו מהטראומה שבלהיות שבויים בידי זה שהוציאם לחופשי.

הפליטים במחנה – שנחשבו ל"אויבים זרים" – נאספו במעצרים המוניים במהלך 1940, אחרי שרבים מהם זכו לפני כן לחנינה. חלקם הגיעו לבריטניה כנערים ונערות בקינדר־טרנספורט. אחרים, כמו סבא־רבא שלי, נכלאו במחנות ריכוז והצליחו לברוח לבריטניה. אולם, שם נכלאו מחדש מאחורי גדרות תיל.

"האויבים הזרים" מפונים מלונדון תחת ליווי צבאי חמוש למחנות המעצר, 17 במאי 1940 (צילום: AP Photo)

הפליטים במחנה – שנחשבו ל"אויבים זרים" – נאספו במעצרים המוניים במהלך 1940, אחרי שרבים מהם זכו לפני כן לחנינה. חלקם הגיעו לבריטניה כנערים ונערות בקינדר־טרנספורט

"במאי 1940, הפרנויה הלאומית הבריטית הגיעה לשיאה. הפחד מפלישה גרמנית שולב – על ידי הצהובונים הבריטיים – בפחד מהפליטים החדשים", אמר פרקין בריאיון טלפוני לזמן ישראל. "זה אפשר לממשלה, או חייב את הממשלה, לנקוט במדיניות הזאת".

כ־80% מהעצורים היו פליטים יהודים. רובם הוחזקו במחנות באי מאן, הממוקם בים האירי, בין אנגליה ואירלנד. מחנה האצ'ינסון היה המפורסם ביותר, כשבשיאו נכלאו בו 1,200 אסירים. רבים מהם היו אומנים, מוזיקאים ואנשי רוח ידועים.

מסע מקרי

העיתונאי הבריטי פרקין נתקל לראשונה בסיפור של מחנה האצ'ינסון בזמן שחקר את ההיסטוריה של שבויי המלחמה הבריטיים בארכיון הלאומי. הוא התכוון בכלל לכתוב ספר אחר לגמרי. "בזמן שעיינתי באחד המסמכים האלה נתקלתי בגיליון של עיתון 'המחנה' – שיוצר בהאצ'ינסון והיה סוג של פנזין שנכתב בכתב יד והציג איורים.

"הוא נכתב כנראה בידי האסירים והיה בבירור אנטי־נאצי. זה היה מסמך מרתק", אומר פרקין. "זה מה שהכניס אותי לעולמם של העצורים". "המחנה", שהוצא לאור באופן עצמאי, מספק שלל תובנות ומאפשר להציץ למצבם הפסיכולוגי של האסירים במחנה ולדעותיהם – גם עם תחת המגבלות והפיקוח של הרשויות הבריטיות.

אגרת הרב ד"ר פול הולצר מ־21 בספטמבר 1940, מתוך גיליון "המחנה" (צילום: © Crown Copyright Images reproduced by courtesy of The National Archives, London, England)

סבא־רבא שלי, רב קהילה ותיק, פרסם איגרת בגרמנית בגיליון שראה אור לפני ראש השנה של 1940. באיגרת הוא סיפר על כך ש"נקרע מאהוביו" ועל כך שהוא מצליח רק בקושי להשתלט על "הכאב היוקד של הפרידה מהתקווה שבקרוב נתאחד איתם". בגיליון אחר הוא ציין בחגיגיות כי הגיע למחנה ספר תורה עבור האסירים הדתיים, שהיה לו תפקיד משמעותי בהבאתו.

הכתבות, המאמרים, ההערות ואפילו המכתבים למערכת חושפים תחושות של זעם, הלם ובגידה מצד הכולאים הבריטים – וגם רצון נואש להוכיח שהם אנטי־נאצים. העיתון אף כלל קריקטורות הלועגות להיטלר באמצעות הומור שחור.

במאמר השער של "המחנה" מ־15 באוקטובר 1940, העורך מתחנן בפני מפקד המחנה לאפשר לאסירים לסייע למאמץ המלחמתי "ולהוכיח את נאמנותנו לבריטניה"

במאמר השער של "המחנה" מ־15 באוקטובר 1940, העורך מתחנן בפני מפקד המחנה לאפשר לאסירים לסייע למאמץ המלחמתי "ולהוכיח את נאמנותנו לבריטניה ואת שנאתנו לנאציזם".

רוב האסירים בהאצ'ינסון, כאמור, היו יהודים. אך היו גם כאלה החשודים בתמיכה בנאצים. במחנות המעצר של הנשים – הערבוב שבין הפליטות היהודיות לבין הפרו־נאציסטיות היה בולט ומחריד במיוחד עבור אלה שנמלטו ממחנות הריכוז ומרדיפת הנאצים.

מסמכי משרד הפנים הבריטי בנושא מעצר קרובי המשפחה של איימי ספירו (צילום: © Crown Copyright Images reproduced by courtesy of The National Archives, London, England)

"הייתה פרנויה רבה במחנות. היה הרבה חשש וספק אם כולם הם מי שהם טוענים שם", אומר פרקין. "כשהאווירה הכללית היא שעומדים לפלוש לבריטניה – הייתה חרדה עצומה מכך שהבריטים כבר אספו את כל היהודים למחנות ולכן כשהנאצים יגיעו – הבריטים כבר הכינו את הקרקע בשבילם".

מחנה האצ'ינסון היה ייחודי יחסית במגוון האסירים הכלואים בו, כפי שפרקין מציין: "הנערים במדים, הקשישים הצולעים, אנשי העסקים הלבושים היטב, אנשי הרוח סתורי־השיער, הדתיים בכיפות או בכובעי הפרווה הקיץ – או שהנאצים הפיקו מכלול משעשע של תחפושות עבור המרגלים שלהם או שמא, מה שהיה סביר יותר, שהרשויות הבריטיות עצרו אלפי גברים שהיו בדיוק כמו שהם נראים – חפים מפשע שהסתבכו עם העת ההיסטורית".

"או שהנאצים הפיקו מכלול משעשע של תחפושות עבור המרגלים שלהם או שמא, מה שהיה סביר יותר, שהרשויות הבריטיות עצרו אלפי גברים שהיו בדיוק כמו שהם נראים – חפים מפשע"

למרות הנסיבות הקשות, רוב הפליטים ביקשו לנצל לטובה את זמנם במחנה. הם ייסדו פעילויות פנאי, בית קפה אקסקלוסיבי ואפילו קיימו קונצרטים ותערוכות. הדיווחים על השהות בהאצ'ינסון נקראים כהזיה סוריאליסטית: פליטים כלואים – שהופרדו ממשפחותיהם ומאהוביהם – משתתפים בהרצאות, הופעות, אירועי ספורט ואומנות.

לעיתים נראה כאילו מדובר באתר אידיאלי לאומנים, עד שנזכרים בטראומה הפסיכולוגית והרגשית שחוו האסירים, שחלק מהם התאבד בזמן המאסר.

אילוסטרציה: פליטים יהודים מבריטניה עם הגעתם לנמל הליפקס, נובה סקוטיה, קנדה, 19 ביוני 1940 (צילום: AP)

"שום כמות של אור שמש ופנאי לא יכלה לדחות את ההבנה המייסרת של המצב, עבור גברים עם נשים וילדים, או עסקים נטושים, שלא ידעו איך משפחותיהם יתמודדו בלי הכנסה מהם, ואשר הבינו את חוסר היציבות המסוכן במצבם ובמצב בריטניה באופן כללי יותר", כותב פרקין בספר.

רבים מהאסירים חששו שיוחזרו לגרמניה או יוחלפו בשבויי מלחמה בריטים. אחרים חששו שהנאצים יפלשו לאי מאן וישמחו למצוא כל כך הרבה יהודים הממתינים להם כמטרות קלות.

"ארנדורה סטאר"

האוניה SS ארנדורה סטאר עוגנת בסאות'המפטון, אנגליה, 26 באוגוסט 1939 (צילום: AP Photo)

אחד האירועים הטרגיים ביותר הקשורים לפליטים בבריטניה במהלך המלחמה הוא טביעת הספינה ארנדורה סטאר – ספינה שנשאה יותר מ־1,500 עצורים איטלקים וגרמנים שנועדו לגירוש לקנדה, ונפגעה מטורפדו ששיגרה צוללת גרמנית ב־2 ביולי, 1940. יותר מ־800 בני אדם נהרגו.

הממשלה הבריטית נשבעה בהתחלה שלא היו פליטים על הספינה, שרק שבויי מלחמה ותומכים מושבעים של היטלר היו בין המגורשים, אך, למעשה, עשרות, אם לא מאות, מהנוסעים על הספינה היו פליטים יהודים. רובם קיפחו את חייהם.

חלק מהניצולים היהודים חולצו ונשלחו בחזרה למחנה האצ'ינסון. הטבעת הספינה "ארנדורה סטאר" הובילה ל"אובדן הכבד ביותר של חיי אדם בים במלחמת העולם השנייה"

חלק מהניצולים היהודים חולצו ונשלחו בחזרה למחנה האצ'ינסון. הטבעת הספינה "ארנדורה סטאר" הובילה ל"אובדן הכבד ביותר של חיי אדם בים במלחמת העולם השנייה. פליטים רבים, רבים מאוד, נמצאו על הספינה ומתו", אומר פרקין. "הספינה הייתה מלאה באנשים שלא היו צריכים להיות עליה. היא נועדה לנאצים מושבעים. זה לא היה המצב".

סיפור הקינדר־טרנספורט – המאמץ הבריטי להצלת כ־10,000 ילדים יהודים גרמנים מחיסולם הצפוי – ידוע בכל העולם, נלמד בבתי הספר הבריטיים ונחגג על ידי הממשלה. לעומת זאת, ההחלטה של הרשויות הבריטיות לעצור 30 אלף פליטים יהודים־גרמנים כשנה לאחר מכן – כמעט שלא נידון.

"בריטניה התמקדה בנרטיב הפשטני של העמידה האיתנה כנגד הרוע האדיר – המשטר הנאצי, והניצחון עליו", אומר פרקין. "הקינדר־טרנספורט נלמד בבתי ספר, אבל מחנות המעצר לא".

קל להשוות בין ההתנהגות הבריטית לאופן שבו התייחסו בארה"ב לאנשים ממוצא יפני במהלך המלחמה. יותר מ־120 אלף גברים, נשים וילדים, בעיקר בקליפורניה, נאספו והושמו במחנות מעצר בצל החשש שיגלו אי־נאמנות למדינתם המאמצת.

אילוסטרציה: ילדי פליטים יהודים גרמנים משחקים בפילדלפיה, 1939 (צילום: AP)

עשורים אחר כך פתחה הממשלה האמריקאית בחקירת האירועים האלה, פרסמה התנצלות רשמית ושילמה פיצויים כספיים לכל העצורים שנותרו בחיים, בפרק שנחשב למבייש במיוחד בהיסטוריה האמריקאית (גם ארה"ב סירבה להכניס לגבולותיה אלפי פליטים יהודים במהלך המלחמה).

"הממשלה הבריטית מעולם לא התנצלה על זה או הכירה בצורה סבירה בכך שלא הבדילה בין פליטים אמיתיים לבין מה שכונה 'אויבים זרים'"

עד היום בריטניה מעולם לא התנצלה על כך שעצרה פליטים יהודים־גרמנים או הודתה בכך שפעלה לא כשורה. "הממשלה הבריטית מעולם לא התנצלה על זה או הכירה בצורה סבירה בכך שלא הבדילה בין פליטים אמיתיים לבין מה שכונה 'אויבים זרים'", אומר פרקין.

"אני חושב שיש להתמודד עם נושא המחנות בצורה כלשהי, אחרת דברים כאלה ימשיכו לקרות. זה עלול לחזור על עצמו אם לא נספר את הסיפוריים האלה כאזהרה למה שקורה כשמפיצים פרנויה בתקשורת הלאומית, ונותנים לרטוריקה נגד פליטים להשתולל", הוא אומר.