הבזאר בטהראן מצטרף למחאות
החנויות בבזאר הגדול של טהראן ושווקים רבים ברחבי המדינה סגרו את שעריהם השבוע כאות של סולידריות עם מחאת החיג'אב, שמסרבת לגווע למרות הדיכוי הקשה.
סגירת החנויות באה על רקע קריאות לשביתה לאומית בת שלושה ימים לציון הפגנות קודמות ב־2019 נגד התיאוקרטיה של איראן, שהסתיימו בדיכוי אלים מצד הרשויות. הצטרפות הבזאר למחאות היא תפנית חשובה ביותר, שכן עד כה הסוחרים נתפסו על ידי השלטון כמעמד מסורתי המעוניין ביציבות, ולפיכך סולד משינויים ומחאות.
הצטרפות הבזאר למחאות היא תפנית חשובה ביותר, שכן עד כה הסוחרים נתפסו על ידי השלטון כמעמד מסורתי המעוניין ביציבות, ולפיכך סולד משינויים ומחאות
אבל זה לא מסתכם רק בבזאר, נראה כי שכבות אוכלוסייה רבות החליטו להצטרף למחאה שפרצה בעקבות מותה של מהסה אמיני באמצע ספטמבר. לפי שעה, המשטר האיראני מצליח להכיל אך לא לדכא את המחאה באופן מוחלט.
כוחות הביטחון האיראניים שילבו לאחרונה כלים חדשים נגד המפגינים: הם השתמשו בכטב"מים שטסו בגובה נמוך ובירי חי בתחנות מטרו, שהפכו למוקדים להפגנות ולעצרות. אולם, למרות הדיכוי הקשה, המחאה אינה מאבדת גובה.
בתחילת השבוע, נראו בהפגנות שני שחקני כדורגל בולטים לשעבר – עלי דאי וג'וואד נקונאם. הם גם הצהירו כי סירבו להזמנת פיפ"א להשתתף במונדיאל בקטאר, שבו תשחק גם הנבחרת האיראנית. בינתיים, בית המשפט בטהראן גזר לראשונה דין מוות על אדם שהשתתף בגל ההפגנות הנוכחי. הוא הואשם בניסיון של הצתת מבני ממשל ובמרד נגד "השלטון האלוהי".
ארגוני זכויות אדם במדינה מזהירים מגל של "הוצאות בהולות להורג" שנועד להפחיד את המפגינים ולשתק את המחאות. יותר מ־2,000 איראנים הואשמו ב"המרדה" וצפויים לקבל עונשי מאסר שונים, בין 5 ל־20 שנה בכלא. "נכנסנו לכאוס משפטי מוחלט. הם עוצרים את כולם ועורכים להם משפטי בזק. המצב רק הולך ומדרדר", מזהירים הארגונים.
בית המשפט בטהראן גזר לראשונה דין מוות על אדם שהשתתף בגל ההפגנות הנוכחי. הוא הואשם בניסיון של הצתת מבני ממשל ובמרד נגד "השלטון האלוהי"
אין נשיא בלבנון
המנדט של הנשיא מישל עאון, שנתמך על ידי חזבאללה, פקע ב־31 באוקטובר 2022, ומאז לבנון נמצאת במבוי סתום. הפרלמנט, כצפוי, לא מסוגל לבחור נשיא בלי שכל הצדדים יגיעו להסכמות. הנשיא עאון לא מינה לעצמו מחליף ולראשונה ארמון הנשיאות בבעבדא נותר ריק.
המשבר השלטוני מחריף גם בגלל שהממשלה הלבנונית הנוכחית בראשות נג'יב מיקאתי הינה ממשלת מעבר. השבוע, חזבאללה – מכתיר המלכים והנשיאים במדינה – גילה לראשונה את כוונותיו ורמז לכך שבין שני המועמדים הנוצריים – ג'יבראן באסל, חתנו של הנשיא לשעבר עאון וראש תנועת "מראדה" סולימאן פרנג'יה – היא מעדיפה את פרנג'יה.
התחרות בין שני האישים, הנחשבים ל"נסיכים" בקרב העדה המארונית, קשה מאוד ונראה שגם הגורם הזה יקשה על בחירת הנשיא החדש. על פי החוקה הלבנונית, בהיעדר נשיא עוברות סמכויותיו לממשלה, אך באופן מוגבל.
הנשיא היוצא עאון, שחתם יום לפני עזיבתו על צו המאשר את התפטרות ממשלת המעבר מתוך אינטרס אישי ומפלגתי לערעור מעמד ראש ממשלת המעבר נג'יב מיקאתי, שחלק עליו בנושא הרכב הממשלה החדשה. מבחינתה של ישראל, השאלה הגדולה היא האם המצב הכאוטי ישפיע על יישומו של הסכם הגבול הימי, שנחתם לפני שפקע המנדט של נשיא.
מבחינתה של ישראל, השאלה הגדולה היא האם המצב הכאוטי ישפיע על יישומו של הסכם הגבול הימי, שנחתם לפני שפקע המנדט של נשיא
בעיני לבנונים רבים, ההתנהלות המחפירה של הפוליטיקאים בעיצומו של המשבר הכלכלי האדיר רק מוכיחה שאין טעם לתמוך בפוליטיקה הישנה. ברשתות החברתיות כבר מתחלים לדבר שוב על אפשרות של חזרה לרחובות, כמו שקרה לפני מגפת הקורונה בשנת 2019.
הרג שירין אבו עאקלה: ארה"ב תחקור, לא בטוח שזה יעזור
השבוע החליטה הבולשת הפדרלית בארה"ב לחקור את נסיבות מותה של העיתונאית הפלסטינית־אמריקאית שירין אבוֺ עאקלה. בארה"ב לא הסתפקו בהודעה של דובר צה"ל בתום החקירה, לפיה העיתונאית נהרגה "בסבירות גבוהה" על ידי קליע שירה חייל ישראלי – והחליטו לחקור את הנושא בעצמם.
במקרה של אבו עאקלה, לוושינגטון יש קייס – מדובר באזרחית אמריקאית, כוכבת "אל־ג'זירה", שהייתה מוכרת לרבים ברחבי המזרח התיכון. אך מה יעלה בגורל העיתונאים הפלסטיניים האחרים שלא אתרע מזלם להיוולד בארה"ב או להורים שהם אזרחים אמריקאים?
בעוד שבישראל מלינים על כך שהוראות הפתיחה באש כובלות את ידיהם של חיילי צה"ל – ברשות הפלסטינית טוענים שהאצבע קלה מדי על ההדק כשמדובר באזרחים פלסטיניים בלתי מעורבים. לא מעט עיתונאים וצלמים פלסטיניים נפצעו ואף נהרגו בעבר מאש צה"ל, בזמן שמילאו את תפקידם.
ישראל אמורה להיות מודאגת: צעד קיצוני כזה אומר שבארה"ב לא סומכים יותר על החקירות הפנימיות של צה"ל – וזה אומר לא מעט על מצב היחסים בין שתי המדינות. מדובר בתקרית דיפלומטית חמורה
החקירות של המקרים הללו לא הובילו לכתבי אישום או לצעדי עונשין כנגד מי שירה או פיקד. גם אם במקרה של אבו עאקלה החוקרים האמריקאים יגיעו למסקנה הנוגדת את מסקנות צה"ל, ספק אם זה מה שיגן בעתיד על עיתונאים פלסטיניים, ישפיע על ההתנהלות מול הבלתי מעורבים ויקטין את מספר ההרוגים.
יחד עם זאת, אי אפשר גם להמעיט בחשיבות הכללית של הצעד האמריקאי. ישראל אמורה להיות מודאגת: צעד קיצוני כזה אומר שבארה"ב לא סומכים יותר על החקירות הפנימיות של צה"ל – וזה אומר לא מעט על מצב היחסים בין שתי המדינות. מדובר בתקרית דיפלומטית חמורה שעלולה להשליך על המשך היחסים ועל האמון בין וושינגטון, שדורשת תשובות, לירושלים, שבטוחה בצדקת דרכה.
רצח הילדות המצריות במחנה אל־חול הסורי
מי ערף את ראשן של שתי ילדות מצריות בנות 11 ו־13 במחנה אל־חול השוכן בצפון־מזרח סוריה? אף אחד לא לקח אחריות על הפשע הנורא, אך ככל הנראה מדובר באותם גורמים שביצעו לא פחות מ־27 רציחות בשטח המחנה.
בשנה שעברה נרצחו לא פחות מ־80 נשים במחנה. לאחר הניצחון על ארגון האסלאם הקיצוני דאעש – הוקם מחנה מיוחד בשטח הנשלט על ידי הכוחות הכורדיים הדמוקרטיים עבור נשות דאעש וילדיהן, רובן המוחלט אזרחיות זרות.
שש שנים חלפו מאז, אך מדינות רבות לא מצאו עדיין פתרון המספק את הדעת (ואת שירותי הביטחון שחוששים מהחזרה של אזרחים ואזרחיות פעילי דאעש לשעבר) – וכרגע המחנה מאכלס כ־55 אלף נשים וילדים.
א־רקה, בירת דאעש, מזמן נפלה והמנהיג של הארגון הרצחני, אבו בכר אל־בגדאדי, חוסל. אולם, הרוח הקיצונית של הארגון עדיין חיה ופועמת במחנה אל־חול. הנשים שנחשבות לפעילות בולטות ומנהיגות, משליטות את המנהגים הקיצוניים והאכזריים על נשים אחרות וילדיהן.
הרוח הקיצונית של הארגון עדיין חיה ופועמת במחנה אל־חול. הנשים שנחשבות לפעילות בולטות ומנהיגות, משליטות את המנהגים הקיצוניים והאכזריים על נשים אחרות וילדיהן
מי שלא נכנעת – עלולה להסתכן בעונש חמור, דקירה או עריפת ראש. בשלב הזה מעט ידוע על מה שקרה לשתי הילדות המסכנות, שככל הנראה לא הכירו חיים מחוץ לאל־חול. ברור שהמשך הקיום של המתקן הזה מאיים על ביטחונם של אלפי נשים וילדים, שבמקרים רבים נפלו טרף לגברים שמשכו אותן לסוריה, שיעבדו אותן או שטפו את מוחן באידאולוגיה רעילה וקיצונית.
היום הזה בתולדות מזה"ת: הכוחות הסוריים נכנסים ללבנון
ב־15 בנובמבר 1976 הכוחות הסוריים חצו את הגבול ללבנון ונכנסו למדינה המשוסעת, שהייתה בעיצומה של מלחמת אזרחים. הממשלה הלבנונית – שלא יכלה להתמודד עם האלימות שגבתה חיים רבים – פנתה לליגה הערבית בבקשה לסיוע צבאי דחוף.
מי שנרתם למשימה הייתה סוריה השכנה, שלעולם לא הכירה בעצמאותה ובריבונותה של ללבנון. "כוחות שמירת השלום הערבים" שנשלחו ללבנון היו למעשה כוחות סוריים. כמה מאות חיילים לוביים סייעו באבטחה של שדה התעופה בביירות, אך לא נטלו חלק בלחימה.
במבחן הזמן, הכיבוש הסורי – שנמשך עד 2005 וגרם להתמרמרות רבה בקרב הלבנונים – לא גרם להפסקת הלחימה. סוריה הפכה למעשה לאחד הצדדים במלחמה הלבנונית
באותו יום העיתון האמריקאי הניו יורק טיימס דיווח על תחושת הקלה בקרב האזרחים הלבנונים, שקיוו מאוד שהמעורבות הסורית תשים סוף למלחמת האזרחים. "הילדים העניקו לחיילים הסוריים פרחים שעיטרו את רובם ונשים מוסלמיות בירכו אותם בצהלולים".
המטרה של הסורים הייתה להרגיע את השטח ולאבטח את הצירים המרכזיים מביירות לגבול סוריה צפונה, לצידון ולטריפולי. כמו כן, הם היו מעוניינים להחליש את אש"ף, שפעל בלבנון ונהנה מחופש כמעט בלתי מוגבל.
במבחן הזמן, הכיבוש הסורי – שנמשך עד 2005 וגרם להתמרמרות רבה בקרב הלבנונים – לא גרם להפסקת הלחימה. סוריה הפכה למעשה לאחד הצדדים במלחמה הלבנונית שהגיעה אל סופה רק בשנת 1990 כשנחתם הסכם טאיף.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם