לפני 17 שנה, כשאני בן 30, החלטתי שאני לא מוכן להיכנע לגדרות ולגבולות הפיזיים והתודעתיים שמציבים ביני לבין הערבים אזרחי המדינה ופתחתי בית הארחה בעיר העתיקה של נצרת. מאז ועד היום פעלתי אך ורק במישור העסקי על מנת להכיר, ללמוד ולהבין את הנרטיב, האתגרים, הקשיים וגם ההצלחות של החברה הערבית בישראל.

לפני 17 שנה, בגיל 30, החלטתי שאני לא מוכן להיכנע לגדרות ולגבולות הפיזיים והתודעתיים שמציבים ביני לבין הערבים אזרחי המדינה ופתחתי בית הארחה בעיר העתיקה של נצרת

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כעת אני מציע לפתוח את הקלמר ולקחת טוש עבה וטיפקס על מנת לשרטט קו חדש ולמחוק קו ישן.

קו חדש וברור בין שני מחנות פוליטיים: המחנה היהודי מצד אחד והמחנה הדמוקרטי מן הצד השני.

ובמקביל למחוק את הקו הירוק ואת רעיון שתי המדינות לשני עמים.

כבן קיבוץ בנגב, שגדל והתחנך בשמאל הציוני, הגעתי כבר לפני מספר שנים למסקנה שהשמאל הציוני סיים את דרכו ההיסטורית. השמאל הציוני, אשר הקים את מדינת ישראל כמפלט ובית לעם היהודי, שרטט את גבולות מדינת ישראל והיה אחראי להצלחות כבירות בכל קנה מידה בינלאומי, אך גם לכישלונות מפוארים – סיים למעשה את דרכו ההיסטורית. הן אידיאולוגית, הן מוסרית והן מבחינת כוח פוליטי.

מראשית הציונות והתנועה הלאומית הפלסטינית חלפו כבר יותר מ-100 שנים, היו לאורך התקופה הזאת ניסיונות לייצר שיתופי פעולה רעיוניים ואידאולוגיים – שיתופי פעולה אשר ידעו הצלחות וכישלונות.

זה הזמן לניסיון חדש.

בבחירות האחרונות היו רק שתי מפלגות שהציעו חזון ופתרון לאתגרים שעומדים בפני החברה הישראלית וכלל בני האדם הגרים בין הירדן לים: מפלגת עוצמה יהודית, אשר דוגלת בעליונות יהודית ואפרטהייד, ומנגד, מפלגת בל"ד (וחד"ש שהצטרפה אליה) הדוגלת בחזון מדינת כל אזרחיה.

אני מציע לשרטט קו חדש ולמחוק את הישן. קו חדש וברור בין שני מחנות פוליטיים: המחנה היהודי מצד אחד והמחנה הדמוקרטי מן הצד השני. ובמקביל למחוק את הקו הירוק ואת רעיון שתי המדינות לשני עמים

האשליה של יהודים רבים שניתן לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית התנפצה על ראשו של ציבור גדול ורחב, שמבין שהתוצאה של אשליה זאת היא התחזקותם של תומכי העליונות היהודית. אותה עליונות יהודית שפועלת בגלוי ובמופגן בשטחים וחודרת לאט אך בטוח גם לתוככי גבולות 48', ומבחינות רבות הייתה כאן מאז הקמת המדינה.

לכן אני מציע לשרטט קו רעיוני, מוסרי ואידיאולוגי חדש בין המחנה היהודי למחנה הדמוקרטי. אני כמובן בחרתי במחנה שלי אך אני לא מפחד ולא נבהל מאנשי ונשות המחנה השני וגם לא מציע לבנות חומה או גדר ביננו.

היכולת לשכנע ולשנות דעה ותודעה של אנשים הוכחה כבר מספיק פעמים, וכמו שאיתמר בן גביר שלא עבר את אחוז החסימה לפני שתי מערכות בחירות וכעת הוא מוכתר כיורש של בנימין נתניהו – במידה שנפעל נכון גם המחנה שלנו ילך ויגדל.

העמקת הדיכוי האזרחי והפוליטי של ערביי הגדה ותהליך הסיפוח דה פקטו שמתנהל כבר שנים רבות הגיעו לנקודת האל-חזור. אין ולא תהיה ממשלה בישראל שתצליח ותרצה להחזיר לשולחן את הצעת שתי המדינות, ואל לנו להתלות בפתרונות שהיו רלוונטיים לפני 50 שנה על מנת לצלוח את האתגרים הנוכחים. הפתרון היחיד הינו מחיקה של גבולות 67' ויצירת מדינה חדשה בעלת גבולות ברורים ומוסכמים בין הירדן לים.

למרות התפיסה של אנשים רבים, גבולות וזהות זזים ומשתנים כל הזמן – זה נכון לאירופה, לאפריקה ולכל יבשת על פני כדור הארץ. זהויות מעוצבות על סמך אירועים היסטוריים, משברים פוליטיים ורעיונות חדשים – וכך גם אנחנו יכולים לעצב זהות חדשה של זיקה לארץ ולאדמה יחד, אשר יכולה להכיל שני לאומים שונים ולפחות שלוש דתות.

האשליה של יהודים רבים שניתן לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית התנפצה על ראשו של ציבור גדול, המבין שהתוצאה של אשליה זאת היא התחזקות תומכי העליונות היהודית

בכוחנו לבחור האם הדת תהיה גורם מפריד או מאחד. לאחרונה נפגשתי עם דמויות דתיות ואקטיביסטים, הן פלסטינים והן יהודים, אשר הדת מהווה מרכיב מרכזי ומשמעותי באורח החיים שלהם. משני הצדדים למדתי שהדת יכולה להיות גם גשר בין אמונות, אנשים ולאומיים וכי אין לראות בדת מכשול אלא למנף את ההשפעה שלה על ציבור כה רחב להכלה, סובלנות וחמלה.

במהלך 17 שנותיי כאיש עסקים וכיזם למדתי שכל משבר הוא פתח להזדמנויות. כך גם בשדה הפוליטי והמדיני – כנסת בה מכהן מספר הערבים הנמוך ביותר זה עשרות שנים, מחיקתה של מרצ וקריסתה של מפלגת העבודה יחד עם קואליציה של עליונות יהודית ואפרטהייד – זה משבר שאסור לנו לפספס.

זו העת לחבירה של הכוחות הדמוקרטיים בגבולות 67' בשלב ראשון, ובכל המרחב בין הירדן לים בשלב השני. אובדן הדרך המוחלט של השמאל הציוני, יחד עם מגף הכיבוש שחונק את הפלסטינים בגדה והשיוויון הדמוגרפי בין יהודים לפלסטינים, קורא לנו לפעולה, קורא לנו לאיחוד מאבקים ולדיוק וניסוח חזון אחד משותף.

למחנה העליונות היהודית אין מה להציע מלבד דם, יזע ודמעות, בעוד לנו יש להציע תקווה, שוויון ושותפות. זה הזמן להכריז על תנועה פוליטית חדשה אשר תציע זכויות שוות לתושבים בין הירדן לים, אשר תקדם ערכים ליברלים ודמוקרטים ותבנה בית לאומי לשני עמי הארץ – לפלסטינים וליהודים.

גם בשדה הפוליטי והמדיני – כנסת בה מכהן מספר הערבים הנמוך מזה עשרות שנים, מחיקת מרצ וקריסת מפלגת העבודה יחד, עם קואליציה של עליונות יהודית ואפרטהייד – זה משבר שאסור לנו לפספס

איך מוציאים את החזון לפועל?

כמו שמקימים מיזם עסקי: הגדרת חזון, בניית אסטרטגיה, בחירת בעלי תפקידים, חלוקת אחריות ויוצאים לדרך. המפתח להצלחה של שותפות היא ערכים משותפים. ערכים של שוויון ודמוקרטיה יכולים להיות לא רק דבק חזק אלא גם לסחוף המונים.

בהצלחה לכולנו.

מעוז ינון הוא יזם תיירות, יזם חברתי וקהילתי ואקטיביסט חברתי ברמ"ח אבריו. מי שפתח את הגסט האוס פאוזי עזאר בנצרת ומבעלי רשת אברהם הוסטלס. מייסד דף הפייסבוק בארכבת לשיפור השירות ברכבת ישראל. מאמין בעסקים ככלי לשינוי חברתי ושאין דבר שהוא לא פוליטי - בעיקר בעסקים. נשוי לשלומית ואב לשלושה.