במהלך קריירה ארוכה ככתב חוץ יצא לי לכסות עשרות מדינות, ואחדות מהן סבלו מקרעים פנימיים מסוכנים יותר מכל אויב חיצוני. אבל בשום מקום בעולם – גם לא באמריקה המשוסעת – אין פער עצום כמו זה שבין ישראל החילונית לזו המסורתית-דתית-ימנית.

ככתב חוץ יצא לי לכסות עשרות מדינות, בהן שסבלו מקרעים פנימיים מסוכנים. אבל בשום מקום בעולם – גם לא באמריקה המשוסעת – אין פער עצום כמו בין ישראל החילונית לבין המסורתית-דתית-ימנית

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אני יודע שבמחוזות הליברליזם מקובל דווקא לטעון את ההיפך: שבעצם ההבדלים הם קוסמטיים ושבסופו של דבר רוב היהודים בישראל שבויים בסוג של מיליטריזם גזעני. לדעתי זו ראייה טהרנית שמפספסת את העיקר.

אני עדיין מקווה לנתק את הליכוד מהמטורפים, אבל לא נראה שזה יקרה. בינתיים יש כאן שני מחנות די ברורים, ובמידה מבהילה הם שונאים זה את זה. כמעט לא מנסים לשכנע יותר (זה מסביר חלקית את הקמפיין הרדום של יאיר לפיד). וגם מעבר לפוליטיקה, ההבדלים בערכים, בתרבות, באורחות החיים ובהבנת היקום לא מאפשרים חיים בריאים ביחד.

ניתוח קר של לאן זה מוביל מותיר תחושה כה מייאשת, שרבים מעדיפים להתעלם. בלי תוכנית הצלה לאומית ישראל נידונה להיות מדינה דו-לאומית שבה לרוב הערבים אין זכות בחירה ורוב היהודים הם חרדים שאינם יכולים לתפקד בחברה מודרנית. החילונים יברחו וכל העסק ישקע אל תוך שפיכות דמים מחרידה. ישראל תהיה מצורעת ובסוף תהפוך לפלסטין.

לכן חלק עצום מהמחנה שהובס ב-1 לנובמבר רואה בממשלה הנכנסת לא רק סכנה אלא אסון לאומי וודאי – לא נזק, כמו במדינות אחרות, אלא צעדה לקראת חורבן. בימים אלא קמה לה ממשלה מן הגיהינום, שבראשה עומד נאשם בשוחד ובתפקידי מפתח אוחזים פושעים מורשעים ומועדים, בריונים אולטרה-שמרנים, פשיסטים יהודים ופנאטים דתיים. יבוזבזו עוד 4 שנים בלי שהמדינה תסטה ממסלול ההשמדה העצמית – נאמר, על ידי הפסקת קצבאות הילדים ומשכורות האברכים, כפיית חינוך ליבה והפסקת ההתנחלויות. ההיפך יקרה.

לכן חלק עצום מהמחנה שהובס ב-1 לנובמבר רואה בממשלה הנכנסת לא רק סכנה אלא אסון לאומי וודאי – לא נזק, כמו במדינות אחרות, אלא צעדה לקראת חורבן. בימים אלא קמה לה ממשלה מן הגיהינום

יש מי שמקווה, כי נוכח הנזק שנספוג מספיק אנשים יתפכחו עד סיבוב הבחירות הבא. אני מעריך שיש סיכויים גבוהים יותר לכך שכאשר שר המשטרה פלוס-פלוס הוא איתמר בן-גביר, התוצאה תהיה אינתיפאדה שתכלול, בעידוד הממשלה עצמה, את ערביי ישראל ותוביל לכך שהם יחרימו לחלוטין את הבחירות הבאות ויובטח שלטון הימין. זו כנראה התוכנית.

ברגע שאנחנו מבינים עד כמה המצב נואש – שהגרסה הנוכחית של ישראל גוססת – זה נהיה פחות מטורף לנסות להציל משהו בשיטות לא קונבנציונליות. בעתיד הקרוב, כאשר התמונה תתברר עוד יותר, נחזה בדיון אינטנסיבי באפשרויות.

יש מי שקורא לאוטונומיה של החילונים, או למצער של תל אביב. יש דיבורים על מרי אזרחי ומרד מיסים. ויש מי שמזהה שישנן כאן בעצם שתי חברות נבדלות – מקובל לקרוא להן ישראל ויהודה. אבל מעטים מעזים לדבר על פיצול פיזי ממש – ואם כן אז כסוג של פנטזיה בלבד, לא תוכנית אופרטיבית ובוודאי לא נבואה. עם זאת, בעוד כמה שנים התרחיש עשוי להיראות מושך יותר מלחכות שהכל יתמוטט.

בסוף אולי השאלה תהיה לא אם זה רצוי – אלא האם זה אפשרי. אי לכך, נראה לי שלא יזיק להקדים ולבדוק איך הדבר עשוי להראות.

1

בתור התחלה, המפה דווקא מאפשרת פיצול ורצף טריטוריאלי לשני החלקים. ישראל יכולה להסתפק בכ-120 ק"מ של קו חוף, ברוחב של כ-10 ק"מ. היא תכלול את כל מטרופולין תל אביב, כולל ראשון לציון ורחובות, ותשתרע עד לחיפה, כולל הקריות והכרמל.

בתור התחלה, המפה דווקא מאפשרת פיצול ורצף טריטוריאלי לשני החלקים. ישראל יכולה להסתפק בכ-120 ק"מ של קו חוף, ברוחב כ-10 ק"מ. היא תכלול את מטרופולין ת"א ותשתרע עד לחיפה, כולל הקריות והכרמל

2

יהודה תוכל לקבל את כל השאר, כולל הגליל עם הכינרת, כולל ירושלים עם כל היופי והקודש, וגם החלק הפנימי של השרון הנושק לגדה, וכמובן את הדרום. מדינה זו, גדולה בהרבה, גם תירש את ההתנחלויות שתושביה כל כך אוהבים; אדרבא, כל מה שקשור לכיבוש יהפוך לנחלתה הבלעדית – בין אם הנושא הוא הגדה המערבית או עזה או אולי מקום אחר.

3

בכל מדינה יהיו כ-5 מיליון תושבים – לא נורא, לא מזמן עוד היינו בגודל הזה. ישראל תהיה מודרנית וחילונית ברובה. כ-95% מתושביה יהיו יהודים, והם יכבדו ויחבקו את המיעוט הערבי, ממש כמו ב"אלטנוילנד" של הרצל. יהודה תהיה דו-לאומית, כמו שהימין אוהב; היא תוכל אפילו לנסות לספח את הגדה המערבית, אם כי התגרות בערבים עשויה להתגלות כפחות משתלמת כאשר אין את החילונים להגן על השגיונות ולממנם.

4

צפוי מעבר מסויים של אוכלוסיות. מעט מאוד חילונים ירצו להישאר בירושלים או בבאר שבע, ורבים מ-230 הקיבוצים (בהם למעלה מ-100,000 איש) ימצאו עצמם פיזית ביהודה, שלא בטובתם.  יוצאי רוסיה במקומות כמו אשדוד כנראה יעקרו גם כן. אני מתאר לעצמי שכמה מאות אלפים יעברו לישראל.

יהודה תהיה דו-לאומית, כמו שהימין אוהב; היא תוכל אפילו לנסות לספח את הגדה המערבית, אם כי התגרות בערבים עשויה להתגלות כפחות משתלמת כאשר אין את החילונים להגן על השגיונות ולממנם

5

בדומה, ייתכן שתושבי בני ברק וצפון נתניה יעדיפו לעבור לירושלים או לאיזו התנחלות (אני בטוח שישראל תממן את המעבר ביד נדיבה). בין היתר, זה יקרה בגלל שישראל לא תחזור על טעות הוויתורים המטורפים לחרדים.

יבוטלו קצבאות הילדים והמשכורות לכל החיים ל"תלמידי" ישיבות ולא יוענק שקל לבית ספר שלא יאמץ – ובאמת יאכוף – חינוך ליבה במתמטיקה, מדעים ואנגלית.

גם המשרות הפיקטיביות בבירוקרטיה הדתית ייעלמו –  משרדי הרבנות, בתי הדין הדתיים, מפקחי המקוואות, משגיחי הכשרות ומפעילי שירותי הדת – כל זה יעבור ליהודה, ובישראל הדת תנוהל כמו בכל מדינה מודרנית: עניין של הפרט. ישראל תכבד את היהדות, אבל תסיים את המיזוג הלא קדוש שלה עם המדינה.

6

לישראל תהיה חוקה שאינה שונה מהותית מחוקות המערב. היא תבטיח את החירויות הסטנדרטיות לרבות חופש הדיבור וההתכנסות, והיא תעגן את ערך השוויון. היוצא מהכלל יהיה זכות השיבה – אבל יהודים שירצו להגר לישראל יצטרכו להתחייב לכבד את עקרונות החוקה שלה, ויוכיחו נאמנות כזו משך כמה שנים טובות. הם יצטרכו לקבל שיש מסחר וספורט ותרבות ותחבורה ציבורית בשבת, ששמירתה היא עניין פרטי לחלוטין.

משרדי הרבנות, בתיה"ד הדתיים, מפקחי המקוואות, הכשרות ושירותי הדת – יעברו ליהודה, ובישראל הדת תנוהל כבכל מדינה מודרנית: עניין של הפרט. ישראל תכבד את היהדות, אך תפריד אותה מהמדינה

7

ישראל תהיה מהשנייה הראשונה אחת המדינות העשירות בתבל, עם תוצר שנתי לנפש בסביבות 65,000 דולר בשנה, כמו בארה"ב והרבה מעל רוב אירופה.

ביהודה יחיו ברמה צנועה יותר, כי מלבד הפרויקטים שמנהל אראל מרגלית בפריפריה רוב ההיי-טק ייעלם. הייתי ממליץ לישראל לתרום ליהודה את כל חבילת הסיוע האמריקאי שלה – אם האמריקאים יסכימו להמשיך לממן מדינה שכהניסטים שולטים בה. אם אני האמריקאים, הייתי מעביר את כולו לערביי יהודה.

*  *  *

עכשיו תגידו לי אתם: זה נשמע כל כך נורא? האם הדתיים והימין באמת צריכים את כל החילונים, עם הליברליזם האוניברסלי המשוקץ שלהם ואדישותם המרתיחה לטקסי דת וכתבי חז"ל? בדרך זו הם יהיו לגמרי חופשיים להוציא אל מחוץ לחוק לבוש לא צנוע, אוכל לא כשר, מצעדי גאווה וחיים נורמליים בשבת.

והאם החילונים באמת יתגעגעו למה שרבים מהם מחשיבים לשיגעון הדתי ולטירוף הלאומני שאוחזים בגרונם כיום? זו תהיה הקלה לשתי האוכלוסיות, ללא שום צל של ספק.

האם הדתיים והימין צריכים את החילונים, עם הליברליזם האוניברסלי המשוקץ שלהם ואדישותם המרתיחה לטקסי דת וכתבי חז"ל? כך יוכלו לאסור בחוק לבוש לא צנוע, אוכל לא כשר, מצעדי גאווה וחיים נורמליים בשבת

למרבה הצער, יש גם בעיות.

העיקרית היא הביטחון. לא פשוט לחלק את צה"ל לשניים, ולא ברור איך ישראל תגן על עצמה ללא העומק האסטרטגי (הצנוע, יש לומר) שקיים היום (שטחי אימונים). ליהודה יהיו חסרים גם מומחיות בטחונית ברמה גבוהה וגם כסף לתחזק את הצבא. ייתכן שצה"ל יצטרך להמשיך זמן מה כצבא-גג המשרת את שתי המדינות.

אבל גם אז לא ברור איך נפתור את אי-הרצון של ישראל להמשיך את הטירוף בשטחים (כן, רבותי, יהיה בישראל רוב מוחץ ליציאה משם). השטחים – סליחה, יהודה ושומרון – הם עניין של יהודה בלבד. כל זה דורש מחשבה ותכנון.

האתגר השני הוא שלא ברור מהם הכוחות הפוליטיים שיובילו לזה. מי בדיוק יסכים לפרטים? יהיו משאלי עם בכל עיר ועיר? אולי זה יגיע מאלימות. ככל שתתקדם הקטסטרופה בישראל הנוכחית, שום דבר כבר לא יראה הזוי.

כנראה שהתרחיש היותר סביר הוא קונפדרציה – אבל מסוג רופף שבו כל צד פועל לפי הכללים שלו, החוקים שלו, מדיניות התקציב שלו. כמו באמריקה, בערך.

אזרחי ישראל ידרשו ערבויות מוצקות לכך שכספי המיסים שלהם לא יעברו להתנחלויות, לפוליטיקאים מושחתים ביהודה או למנגנון הדתי. אזרחי יהודה יידעו שהם לא מתבקשים בשום אופן לממן אוניברסיטאות חילוניות, את הפילהרמונית, תיאטראות, עמותות שמאל, או ספורט מכל סוג. כל צד יקבל את הקיום שהוא רוצה, שמגיע לו, ושהוא מסוגל לממן.

אני יודע שהרוב יגידו שזה לא ריאליסטי, תוך כדי שהם מנסים לארגן דרכונים זרים לקראת הנטישה הגדולה את המדינה המתמוטטת. ויש גם כאלה שעדיין רוצים לשכנע את הצד הימני בטעותו הפנומנלית.

אזרחי ישראל ידרשו ערבויות מוצקות לכך שכספי המיסים שלהם לא יעברו להתנחלויות, לפוליטיקאים מושחתים ביהודה או למנגנון הדתי. אזרחי יהודה יידעו שהם לא מתבקשים בשום אופן לממן אוניברסיטאות חילוניות

אציע רעיון חתרני: אולי זה לא משנה אם זה ריאלי. אולי דווקא הפסקת הנימוס ומעבר לדיבור תקיף על ייאוש מוחלט מכנופיות הימין – עד כדי נכונות להתפצל ממחוזותיו גם במחיר של קרע עצום – ישכנע כמה אנשים בימין שהם הגזימו עד מאוד. שאולי זה לא כל כך נפלא, מה שהם זוממים.

Israel is so toxically divided as to make Red and Blue America look friendly. Some fantasize about an actual divorce between its liberal and right wing halves. Given where people live, here's a possible partition map: pic.twitter.com/NVnMawJHJQ

— Dan Perry (@perry_dan) December 11, 2022

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com