ב-2004 עלה כוח חדש בכדורגל מדרום. נבחרת עם עבר עלוב למדי בכדורגל העולמי פתאום גילתה את זהותה, שיטת משחק שמתאימה לה ולתדהמת אירופה והעולם זכתה ביורו 2004 בפורטוגל.
העולם לא אהב זאת. נבחרת יוון הפכה תוך זמן קצר ל"נבחרת יוון" – קבוצה מצליחה אבל בלתי ניתנת לצפייה. שלושת משחקי הנוקאאוט שלה הסתיימו בניצחון 1:0 וגם שלושת השערים הללו לא היו מלאכת מחשבת של כדורגל. לא שזה הפריע לאוהדי יוון במולדתם וברחבי העולם לחגוג באופן חינני, מבלי להפוך את ערי אירופה לעיי חורבות.
והנה, 18 שנים מאוחר יותר, נבחרת לא מוערכת אחרת מגיחה מדרום לאירופה ועושה את דרכה במפתיעה לחצי גמר המונדיאל. הכדורגל, בדרך כלל, משמים באותה מידה; המשחק הגנתי, והשערים מועטים.
והנה, 18 שנים מאוחר יותר, נבחרת לא מוערכת אחרת מגיחה מדרום לאירופה ועושה את דרכה במפתיעה לחצי גמר המונדיאל. הכדורגל, בדרך כלל, משמים באותה מידה; המשחק הגנתי, והשערים מועטים
להוציא את משחק הניצחון המרשים על בלגיה, נבחרת מרוקו ניצחה את קנדה החלשה, סיימה בתיקו אפס מול קרואטיה, תיקו אפס וניצחון בפנדלים מול ספרד וניצחון 0:1 על פורטוגל. זה היה יותר יוון מסופלקי אבל כמעט כולם מתמוגגים.
יש בהחלט נקודות חיוביות במשחק המרוקאי: סופיאן אמראבט הוא אחד הקשרים הטובים בטורניר ומועמד לשחקן הטורניר. בלעדיו המשחק ההגנתי של מרוקו לא היה כה יעיל. העידוד באצטדיון סוחף ותורם להצלחת הנבחרת. היכולת ההגנתית מבריקה וראויה ללמידה.
מרוקו משחקת בחוליה אחת, בריכוז מלא, ובפעמים הבודדות שהמערך נפרץ, השוער בונו מתגלה כשוער מצוין. לקבוצה יש גם שחקנים מהירים מאוד שיכולים להביך כל קבוצה ושחקני התקפה כמו חכים זייש, אבל הברק נעלם בשלבים המתקדמים, ומרוקו מממעטת להחזיק בכדור, לתקוף או ליצור מצבי הבקעה. אם אתם אוהבים לראות קרב חפירות, זו הנבחרת שלכם.
מרוקו משחקת בחוליה אחת, בריכוז מלא, ובפעמים הבודדות שהמערך נפרץ, השוער בונו מתגלה כשוער מצוין. לקבוצה יש גם שחקנים מהירים מאוד שיכולים להביך כל קבוצה ושחקני התקפה כמו חכים זייש
גם היחס לנבחרות יוון (אז) ומרוקו (היום) שונה לחלוטין.
במונדיאל במדינה מוסלמית, ההצלחה המרוקאית מלהיבה את העולם הערבי והמוסלמי כולו – ומי יודע, אולי תהיה לזה אף השפעה פוליטית. וכך נוצרת בישראל תמונה מרתקת: בהר הבית, אום אל-פחם, בנצרת ובשטחים חוגגים את הצלחת מרוקו, גם בקרב יהודים ישראלים רבים.
נבחרת כדורגל אינה לעולם רק קבוצת כדורגל; היא מוסד תרבותי חשוב שכל אחד יכול להלביש עליו את רצונותיו, זהותו, ולמצוא בה משהו משלו. געגועים לקהילה הישנה, זהות עדתית, לאומית, דתית, אנטי-ישראלית או אנטי-אירופאית, או זהות גאה של צרפתי-מרוקאי שמרגיש שייך תחת שתי ההגדרות או תחושה ישראלית מודרנית דווקא. החולצה קולטת הכול.
ההתלהבות של אוהדי מרוקו ברורה. הנבחרת שלהם לא חייבת דבר לאף טהרן כדורגל. היא משחקת באופן הטוב ביותר מול היריבות הקשות שלה, מוציאה לפועל את תוכנית המשחק בצורה מרשימה והנה היא בחצי הגמר.
שלא כמו ארגנטינה שמשחקת ומתנהגת באופן בזוי, מרוקו משחקת באופן ספורטיבי והוגן. אוהדיה שמשתוללים אחרי כל משחק בערי מערב אירופה הם סיפור אחר. על המגרש ההתנהגות היא למופת. הבעיה היא עם ההשתפכויות המוגזמות בתקשורת שאימצה את הנבחרת הזו, משום מה.
שלא כמו ארגנטינה שמשחקת ומתנהגת באופן בזוי, מרוקו משחקת באופן ספורטיבי והוגן. אוהדיה שמשתוללים אחרי כל משחק בערי מערב אירופה הם סיפור אחר. על המגרש ההתנהגות היא למופת
הנבחרת המרוקאית מתוארת כסיפור הצלחה אפריקאי למרות שמרבית שחקניה גדלו והפכו לכדורגלנים באירופה. היא מתוארת כמשב רוח רענן, ככדורגל מרתק ומלהיב שנובע משילוב של אוריינטליזם ורגשות אשם מערביות. ב"אתלטיק" מתוארת ההצלחה המרוקאית כסיפור הצלחה של האמונה. אז מה אומרים כל הגביעים של הנבחרות הנוצריות עד היום?
בכל העולם מתמוגגים משחקנים שחוגגים עם אמם כאילו לא מדובר בקלישאת כדורגל מוכרת להחריד. אגב קולוניאליזם ואימפריאליזם, הערבים לא היו הכובשים האכזרים של ספרד ופורטוגל בעצם?
הכול יתגמד לקראת המשחק הגדול מול צרפת בחצי הגמר. צרפת זוכרת את נבחרת יוון: היא הפסידה לה 1:0. זלזול לא יהיה במשחק מול מרוקו. מניס ועד קאלה, האומה הצרפתית תעצור את נשימתה בתקווה שהמשחק הזה יעבור במינימום נפגעים. הקולוניאליסטים לשעבר מול הנתינים, על כל הסבך הפוליטי וההיסטורי. וגם מאבק סגנונות מרתק.
צרפת זוכרת את יוון: היא הפסידה לה 1:0. זלזול לא יהיה מול מרוקו. הקולוניאליסטים לשעבר מול הנתינים, על כל הסבך הפוליטי וההיסטורי. וגם מאבק סגנונות מרתק
צרפת שיכולה לפגוע בכל יריב בשלל דרכים, גם מול מרוקו והמשחק ההגנתי המעולה שלה. שער צרפתי ראשון יכול להפוך את המשחק הזה לקרב איכותי של ממש שבו מרוקו תשתמש גם באיכות ההתקפית שלה. שער מרוקאי ראשון, ואללה יסתור. כבר ראינו את המשחק הזה.
מול אנגליה, צרפת הראתה כמה תכונות של אלופה בדרך. היא ידעה להתאושש מדקות בהן היא הייתה הקבוצה שנלחצה לשערה. אנגליה במחצית השנייה הייתה טובה יותר, הגיעה למצבים, אבל אז בפרק זמן קצר הגיעו הצרפתים לשלושה מצבים ואוליבייה ז'ירו הבקיע לבסוף.
השער נבע מהרמה מושלמת של אנטואן גריזמן, השחקן המפתיע של צרפת בטורניר. אחרי דעיכה בברצלונה, הוא חזר לאתלטיקו מדריד ולעצמו בקטאר, הוסט לאחור בשל פציעות ומשם הוא מכוון את התנועה הצרפתית. "מספר 8 שמשחק כמו מספר 10", תיאר פרשן "הטיימס" הלונדוני את משחקו.
תשומת הלב הולכת לקיליאן אמבפה ולז'ירו, אבל גריזמן הוא השחקן החשוב בקביעת הקצב של צרפת, ואתמול הוא היא אחראי לניצחון.
גם השער הראשון של צרפת לא נבע מהמהירות או החדות של אמבפה. אורליאן צ'ואמני כבש בבעיטה ממחוץ לרחבה, אחרי עוד מסירה של גריזמן. מול הבלוק המרוקאי, בעיטות מרחוק, הרמות מדויקות ואולי בפעמים הנדירות שמערך הזה יתפזר, גם המהירות של אמבפה ודמבלה באגפים יכולה להכריע את המשחק.
אבל אנגליה חשפה גם בעיות. במשחק הטוב בטורניר בפער גדול מכל משחק אחר, אנגליה שיחקה את משחקה הטוב ביותר מזה שנים. בוקאיו סאקה היה מצוין וסחט פנדל אותו ניצל הארי קיין בכדי להשוות במחצית השנייה.
במשחק הטוב בטורניר בפער גדול מכל משחק אחר, אנגליה שיחקה את משחקה הטוב ביותר מזה שנים. בוקאיו סאקה היה מצוין וסחט פנדל אותו ניצל הארי קיין בכדי להשוות במחצית השנייה
תחת המאמן גארת סאות'גייט השיגה אנגליה לא מעט ניצחונות חשובים, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהיא שיחקה מול יריבה מהדרג הראשון בעולם באומץ ויכלה לה מבחינת היכולת. אנגליה לא שיחקה בחששות, בהססנות שאפיונו אותה. לוק שואו וג'ורדן הנדרסון הצטרפו למשחק ההתקפה, סאות'גייט לא הגביל אף שחקן והגישה הייתה חיובית.
אנגליה הצליחה לאתגר את צרפת וכמעט השוותה אחרי שנקבע פנדל שני בניגוד לרצונו של השופט הביזארי מברזיל, בעוד תצוגת שיפוט שהכתימה את פיפ"א. קיין מול שוער צרפת הוגו לוריס בפעם השניה במשחק ובעצם בפעם העשרת האלפים, באירוע שמתרחש כמעט מדי יום במגרש האימונים של טוטנהאם, שם השניים משחקים.
בדיעבד, אנגליה הייתה צריכה למצוא בועט אחר לפנדל, אבל קיין ניגש לכדור ובעט מעל למשקוף, בעוד החמצה לאומית.
באנגליה התנהל פוסט-מורטום שונה לחלוטין הפעם. הוא לא היה כעוס כמו אחרי התבוסה לגרמניה ב-2014, הכישלון המחפיר ב-2018, או המבוכה מול איסלנד ב-2016. הרבה לקחים יושמו, בדרך שבה שחקנים גדלים באנגליה, בדרך בה הנבחרת מתכוננת לטורנירים ואף לומדת מהם.
באנגליה התנהל פוסט-מורטום שונה לחלוטין הפעם. הוא לא היה כעוס כמו אחרי התבוסה לגרמניה ב-2014, הכישלון המחפיר ב-2018, או המבוכה מול איסלנד ב-2016
זה היה קרב צמוד מאוד שבו לאנגליה היו כמה חוליות בינוניות באיכותן בהרכב, שהוכרע על ידי החמצה אחת. אנגליה היא נבחרת צעירה שמתקדמת מטורניר לטורניר.
ועדיין, התחושה אחרי הקרב הצמוד – ובמבט על שאר הקבוצות שעלו לחצי הגמר – שזו הזדמנות, שכמו הפנדל, הוחמצה. זה לא חזר הביתה.
משחק חצי הגמר הראשון ביום שלישי יהיה בין ארגנטינה וקרואטיה. ארגנטינה תנסה להשתמש בשיטות המלוכלכות שלה אבל הפעם תתקל בנבחרת של לוחמים שלא ימצמצו. ארגנטינה תצטרך לנצח בכדורגל במשחק שבסיומו לוקה מורדיץ או שליאו מסי ירדו מהבמה הזו לתמיד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם