בעולם מתוקן זה לא אמור היה להיות עניין. אבל אנחנו רחוקים מאוד מעולם מתוקן, וכך הדבר הראשון שמושך את תשומת לבי במסיבת העיתונאים שנערכה השבוע, ועוד עשויה להיזכר כאירוע חשוב בדברי ימי העולם, הוא שעל הבמה החגיגית בוושינגטון עומדות ארבע נשים.

בפינה בצד שמאל, צמודה לדגל ארצות הברית ונראית כאילו היא רוצה להתעטף ולהתחבא בתוכו, עומדת ג'יל הרובי, סגנית שרת האנרגיה של ארה"ב, שממונה על הסוכנות הלאומית לביטחון גרעיני. היא סוגרת שנה מוצלחת במיוחד: בתחילתה היא התקבלה לאקדמיה הלאומית להנדסה בארה"ב ובסופה היא זוכה להשתתף בחגיגה המרגשת הזו.

משמאלה של הרובי, בז'קט אדום, עומדת הבוסית שלה, ג'ניפר גרנהולם, שרת האנרגיה של ארצות הברית. שתיהן מקשיבות לד"ר קימברלי בודיל, מנהלת מעבדת המחקר הלאומית ליברמור בקליפורניה, שמצהירה בפתח דבריה: "במילים פשוטות, אנחנו מכריזים היום על אחד ההישגים המדעיים המרשימים ביותר של המאה ה-21", ואז משתדלת להיצמד לאוצר המילים הפשוטות, כדי לפרש ולהסביר הישג מדעי והנדסי יוצא דופן, שקשה מאוד להסביר רק בעזרת מילים פשוטות.

משמאלה מחייכת בהנאה בלתי מוסתרת אראטי פרבהקר, יועצת מדעית לנשיא ארצות הברית ומי שאחראית על המשרד למדיניות בנושאי מדע והנדסה של הבית הלבן. היא ילידת הודו, שהיגרה עם הוריה מניו דלהי כשהייתה בת שלוש, וב-1984 הייתה האישה הראשונה שקיבלה דוקטורט בפיזיקה מעשית מהטכניון של קליפורניה.

מסיבת העיתונאים של משרד האנרגיה בארצות הברית בו הוכרז על פריצת הדרך בהיתוך הגרעיני, 13 בדצמבר 2022. מימין: אראטי פרבהקר, מארווין אדאמס, ג'ניפר גרנהולם, ג'יל הרובי וקים בודיל (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

ברור שזה לא הדבר הכי חשוב באירוע החשוב הזה, ובכל זאת גם זה עניין חשוב: ארבע נשים משכילות, חזקות, בתפקידי מפתח בזירה המדעית וההנדסית הבינלאומית, אחת מהן בת למשפחת מהגרים, הן אלה שמובילות אותו. אירועים דומים בעבר לא נראו כך.

מה שד"ר בודיל מתארת לתקשורת הבינלאומית הוא פריצת דרך דרמטית, שהושגה השבוע בכור ההיתוך הגרעיני NIF בקליפורניה. זהו מתקן שהושקעו בו מיליארדי דולרים מאז החלו לבנות אותו ב-1997, כדי לנסות ולחקות בתנאי מעבדה את תהליך ההיתוך הגרעיני, שבו משתחררת אנרגיה על ידי היתוך של שני אטומים, ולא מביקוע שלהם – כמו שהאנושות הצליחה לעשות עד כה.

זהו מתקן שהושקעו בו מיליארדי דולרים מאז החלו לבנות אותו ב-1997, כדי לנסות ולחקות בתנאי מעבדה את תהליך ההיתוך הגרעיני, שבו משתחררת אנרגיה על ידי היתוך של שני אטומים, ולא מביקוע שלהם

כורי ביקוע גרעיניים מייצרים היום כ-10% מצריכת האנרגיה העולמית. בהינתן שאנחנו לא יכולים להמשיך לשרוף דלקי מאובנים כמו משוגעים חסרי אחריות, אלא אם כן לא איכפת לנו להחריב את העולם שנשאיר לילדינו ולנכדינו, אנרגיה גרעינית היא כנראה הפתרון הטוב ביותר. אבל היא מגיעה עם תג מחיר יקר, כמו שלמדנו בצ'רנוביל.

כורי ביקוע גרעיניים אמנם לא פולטים פחמן לאטמוספרה כמו מתקנים לייצור אנרגיה מדלקי מאובנים, ולכן לא מקרבים את קץ האנושות על פני כדור הארץ. אבל הם מותירים אחריהם שובל רדיואקטיבי, שאנחנו ממש לא רוצים להתעסק איתו. בעיה.

מעבדת הגרעין ליברמור בקליפורניה. מערכת של 192 קרני לייזר הנפגשים במרכז ספרה עצומה על מנת להתיך טיפת מימן קטנה (צילום: Damien Jemison/Lawrence Livermore National Laboratory via AP)

כורי היתוך גרעיניים, שממזגים גרעינים של אטומים קלים במקום לבקע אותם – תהליך שמתקיים באופן טבעי למשל בשמש – יכולים לייצר אנרגיה אדירה של אור וחום בלי להשאיר שובל של נזק רדיואקטיבי. זה הגביע הקדוש של עולם האנרגיה. מדענים ומהנדסים רודפים אחריו כבר 70 שנה לפחות.

זה תחום שהושקעו בו עד היום סכומי עתק במחקר ופיתוח, ששותפים לו מדינות רבות בעולם. יש אומרים שממשלת ארצות הברית השקיעה בתחום הזה עד היום את הסכומים הכי גבוהים שהושקעו במחקר מדעי כלשהו, מתוך הבנה שפריצת דרך עשויה לשנות לטובה את חיינו ואת עתיד כדור הארץ, ואולי אף להציל את המין האנושי מכליה.

יש אומרים שממשלת ארצות הברית השקיעה בתחום הזה עד היום את הסכומים הכי גבוהים שהושקעו במחקר מדעי כלשהו, מתוך הבנה שפריצת דרך עשויה לשנות לטובה את חיינו ואת עתיד כדור הארץ

גם אחרי שהושגה פריצת הדרך שעליה התבשרנו השבוע – אטומים הותכו במעבדה בתהליך שפלט יותר אנרגיה ממה שהיה נחוץ להשקיע כדי ליצור את התהליך – ברור לכולם שעוד ארוכה הדרך להפיכת הטכנולוגיה החדשה למקור אנרגיה מסחרי וכלכלי.

"מכיוון ש-NIF הוא מכון מחקר, הוא אינו ממוקד בפרטים אלה, אלא תורם להבנה הפיזיקלית שתוכל לשמש כור מסחרי עתידי", הסבירה ד"ר אנני קריצ'ר, המדענית שמובילה את הניסוי, בריאיון ל"הארץ" בדצמבר 2021.

אז ההבנה הפיזיקלית הושגה השבוע, וזו ללא תחרות הידיעה המשמחת והמעודדת ביותר של העת האחרונה. גופים מסחריים רבים כבר לוטשים עיניים חמדניות אל התחום המתעורר, שהפוטנציאל הכלכלי בו בלתי נתפס וכמעט בלתי מוגבל. לכאורה, אם להיצמד לאחד הציטוטים היפים ממסיבת העיתונאים בוושינגטון: אספקת כל צרכי האנרגיה של כדור הארץ בעזרת כוס מים אחת בלבד. אחלה דיל.

היתוך גרעיני, אילוסטרציה (צילום: Lawrence Livermore National Laboratory via AP)

בקצה הדרך – אם הכול יתנהל כשורה – נפגוש כנראה טייקוני-על יהירים מסוגו של אילון מאסק, שישתלטו על הענף ויובילו את היישומים המסחריים של הטכנולוגיה, שפותחה בעשרות שנים של השקעות ממשלתיות אדירות. מן הסתם תלווה אותם המקהלה הקבועה של אנשי הפורומים הכלכליים הליברטריאנים, שיטענו בלהט שרק השוק החופשי מסוגל להרים פרויקטים ענקיים כאלה. יכול להיות שחלק מהם גם יתעשרו בהמשך מהעסק הזה. במקרה.

אבל המקרה יקרה, אם יקרה, רק בעוד שנים. אנחנו עדיין בתחנה הראשונה, במסיבת העיתונאים המשמחת שמבשרת על פריצת הדרך.

חוץ מהנוכחות הנשית המרשימה, עניין נוסף שמשך את תשומת לבו של ההדיוט הישראלי, שלמד לימודי ליבה אבל לא העמיק אל לימודי ליבת הכור, הוא הפער בין "כור ההיתוך" האמריקאי ל"כור ההיתוך" הישראלי. זה שקורס ומתפורר ממש עכשיו לנגד עינינו.

באנגלית מבדילים בין Fusion Reactor – הלא הוא כור ההיתוך שבו השיגו המדענים בקליפורניה את פריצת הדרך הפיזיקלית – לבין Melting Pot, כור ההיתוך הסוציולוגי שדוד בן-גוריון ניסה להקים בישראל בהצלחה חלקית בלבד.

באנגלית מבדילים בין Fusion Reactor – כור ההיתוך שבו השיגו המדענים בקליפורניה את פריצת הדרך הפיזיקלית – לבין Melting Pot, כור ההיתוך הסוציולוגי שבן-גוריון ניסה להקים בישראל בהצלחה חלקית בלבד

הביטוי הזה, "כור היתוך", כסמל למיזוג גלויות ולהטמעה תרבותית, נולד במחזה "כור ההיתוך" שפרסם אחד מאבות הציונות, ישראל זנגוויל, ב-1908. המודל שם היה אמריקאי.

עטיפת התוכנייה למחזה של ישראל זנגוויל, "כור ההיתוך", 1916 (צילום: University of Iowa Libraries Special Collections Department)

במחזה תיאר זנגוויל את קורותיו של צעיר יהודי, שהיגר מרוסיה לאמריקה בראשית המאה העשרים, אחרי שמשפחתו נרצחה בפרעות קישינב. בארצות הברית הוא גילה מקום שבו ניתכים יחד כל המהגרים לכדי דמות חדשה, של בן המקום ששואף להשתלב בחברה, ללמוד, להתקדם ולהצליח. זה המודל שאת אחת ההצלחות הגדולות שלו ראינו השבוע במסיבת העיתונאים בוושינגטון.

בן-גוריון אימץ את המודל הזה וקידם אותו בכל הכוח בראשית ימי המדינה. הוא תיאר אותו בהרחבה בנאום שנשא לפני מפקדי הגדנ"ע ב-1951 שבו פרש את חזונו ל"כור היתוך" ציוני, הכולל חינוך חובה עברי לילדים, ושירות צבאי לבוגרים, כשהמטרה הלאומית העליונה היא:

"לחנך נוער, בין שזה נוער לומד, או נוער עובד או נוער הרחוב, המופקר לבטלה ולבערות ואולי גם לחיי פשע, ולעשותו מנוף מרכזי לתמורה המוסרית, התרבותית, החברתית, שיש לחולל ביישוב מנומר ורב קרעים, על מנת לצרפו ולמזגו ליחידה היסטורית, יחידת רצון ולשון וכוח וייצר ומאווי יצירה, כלומר – להופכו לעם".

למרבה המזל החזון הזה – של "כור היתוך" נוקשה, אגרסיבי, נכפה מלמעלה – נזנח בהדרגה לטובת מודל רך, מכיל והומאני יותר, של "מיזוג גלויות" שהתחלף בהדרגה במודל של "רב תרבותיות". וכך הגענו עד הלום: אל מלחמת המגזרים והמגדרים, הכנופיות והשבטים, שהיא סיפור חיינו בישראל בעידן הנוכחי.

קשה היה שלא להבחין השבוע בסמליות מדכדכת, כשממש באותו יום שבו נשים משכילות וחזקות בישרו לנו על פריצת הדרך המדעית וההנדסית בארה"ב, פרי עבודתם של אלפי מדענים, מהנדסים וחוקרים בעשורים האחרונים במימון ממשלתי, התפרסמו בארץ הדרישות של המפלגות החרדיות לתוספות תקציב משמעותיות לחינוך החרדי, הפרדה מגדרית באוניברסיטאות, מניעת תחבורה ציבורית בשבתות בשכונות בעלות אופי דתי, הפסקת ייצור חשמל בשבת, אכיפת איסור תחבורה ציבורית בשבת והשוואת מעמדו של רב לבעלי תואר אקדמי.

מי שמקדמים עכשיו את הדרישות הללו הם אלה שמעדיפים לימודי גמרא על פני מדעים מדויקים, בזים לתחזיות הקודרות של חוקרי האקלים בנוגע לעתיד כדור הארץ, ופועלים למנוע שילוב נשים בתפקידים מרכזיים.

מי שמקדמים עכשיו את הדרישות הללו הם אלה שמעדיפים לימודי גמרא על פני מדעים מדויקים, בזים לתחזיות הקודרות של חוקרי האקלים בנוגע לעתיד כדור הארץ, ופועלים למנוע שילוב נשים בתפקידים מרכזיים

יו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף, ח"כ יריב לוין ויו"ר דגל התורה משה גפני חותמים על הסכם עקרונות במו"מ הקואליציוני, 7 בדצמבר 2022

אם זה היה תלוי רק בהם ובתומכיהם, כנראה שבני אדם כמונו – רק חכמים, משכילים וחרוצים מאיתנו – לא היו מצליחים לפצח את החידות המורכבות והיקרות, שאפשרו לבסוף הקמת כור היתוך ליצירת אנרגיה גרעינית.

מקבלי ההחלטות על עתידנו הם אלה שטוענים עכשיו "לא ראיתי שמתמטיקה קידמה את המדינה" (יו"ר יהדות התורה, יצחק גולדקנופף), מאמינים שהתפקיד החשוב ביותר של נשים הוא להינשא ולהביא ילדים (יו"ר נעם, אבי מעוז), וסבורים שככל שנשמור יותר מצוות, נזכה ליותר שפע כלכלי (יו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ').

החבורה הריאקציונרית הזו מזכירה לי סיפור יפה עם מוסר השכל מבאס, ששמעתי לא פעם בילדותי מאבא שלי, שהיה מפקד כיתה בחטיבת הפלמ"ח שהשתתפה בכיבוש צפת ב-1948.

ב-48' הבריטים עזבו את צפת בחטף, אחרי שהעבירו את כל נקודות השליטה המרכזיות בעיר לידי התושבים הערבים. ליהודים שהסתגרו ברובע היהודי, רובם חרדים ללא כל הכשרה צבאית, לא היה סיכוי להחזיק מעמד. הם גם היו בנחיתות מספרית דרמטית – כ-1,500 יהודים לעומת כעשרת אלפים ערבים חמושים ונכונים לקרב. יהודי צפת היו בטוחים שסופם קרוב, ועשו את הדבר היחיד שידעו לעשות: התפללו בדבקות לחסדי שמיים.

יחידת הפלמ"ח שהגיעה לעיר רגע לפני הרגע האחרון, הצילה אותם. "אחרי שהסתיים הקרב", נהג אבי לספר את הסיפור, שהפך עם השנים לפולקלור פלמ"חניקי, "כינס הרב הראשי של צפת את כל היהודים לתפילת הודיה ואמר לחסידיו, שהעיר ניצלה ברגע האחרון גם בזכות המעשה וגם בזכות הנס. המעשה היה תפילותיהם של יהודי צפת. הנס היה בואו של הפלמ"ח".

"אחרי שהסתיים הקרב, כינס הרב הראשי את כל היהודים לתפילת הודיה ואמר לחסידיו, שהעיר ניצלה ברגע האחרון גם בזכות המעשה וגם בזכות הנס. המעשה היה תפילותיהם של יהודי צפת. הנס היה בואו של הפלמ"ח"

תושבי צפת ולוחמים אחרי שחרור העיר ב-1948 (צילום: ארכיון צה"ל)

אם פריצת הדרך הגרעינית שעליה התבשרנו השבוע תהיה יחידת הפלמ"ח המדעית שתציל את האנושות ברגע האחרון מאסון האקלים, עוד נשמע את הגולדקנופים, המעוזים ותומכיהם – כל אלה שמבחינתם כל משבר האקלים הזה הוא בסך הכול קשקוש פרוגרסיבי מטורלל – טוענים שפריצת הדרך המדעית הזו, בעיתוי הזה, היא נס גלוי, שהתרחש לא בזכות המתמטיקה-שמתמטיקה או פיזיקה-שמיזיקה של הגויים עם השיקסעס שלהם, שרחמנא ליצלן מגיעות אפילו מהודו הרחוקה. אלא רק כי בורא עולם נענה ברוב חסדו לתפילותיהם של מאמיניו התמימים בארץ הקודש.

זו הבעיה עם עולם הטיעונים האמוני המעגלי הזה. גם כשאתה מנצח ומציל את צפת, בסוף אתה נוחל תבוסה מידי הרבנים שלה.