במרכז העיר האנגלית נוריץ' יש קניון מודרני, שבימים אלה הומה בקונים לקראת חג המולד. בדרך לקניון, המבקרים חולפים על פני לוחית קיר קטנה, שספק אם הם מקדישים לה תשומת לב כלשהי. לא רחוק משם תלויה כרזה של משרד התיירות המקומי עם הכיתוב: "זוהי עיר של סיפורים". ואכן, נוריץ' – שהייתה עיר עשירה עם קשרי מסחר ענפים – מכילה סיפורים רבים ומרתקים.
מהטירה המשקיפה על העיר ניתן לראות את המרכז – ששמר על אופיו הימי־ביניימי – את כיכר השוק וגם את צ'אפלפילד, אותו מרכז קניות. כאן, לפני 833 שנים, התרחש אירוע חשוב ואפל בתולדות העיר. בחודש אוגוסט התפרסם מחקר מדעי המאשש את השערות הארכיאולוגים ומומחי הדנ"א.
הסיפור החל ב־2004. בחפירה ארכיאולוגית לקראת בניית מרכז הקניות – על שטח שפעל בו בעבר מפעל שוקולד – נמצאה באר שבתחתיתה התגלו 17 שלדים. שבע שנים מאוחר יותר החל גם המחקר המדעי. במקביל, תוכנית הטלוויזיה "History Cold Case" של ה־BBC , החלה לעקוב ולשתף פעולה עם המחקר.
מדובר בממצא יוצא דופן, יחיד במינו. איש לא העלה בדעתו את שייחשף בחודשים שלאחר מכן. הארכאולוגית, הנשיאה לשעבר ומזכירת האגודה הארכיאולוגית של נורפוק ונוריץ' סופי קאבוט, שלקחה חלק פעיל בתוכנית, מספרת לזמן ישראל: "זו הייתה תגלית מפתיעה מאוד".
"שלדים מימי הביניים נמצאים ברחבי העיר, אבל בדרך כלל הם קבורים באופן מסוים. השלדים שנמצאו עוררו שאלות בנוגע למי הם היו ולמה הם נקברו כך"
הריאיון נערך במוזיאון הטירה, שם היא עובדת. "שלדים מימי הביניים נמצאים ברחבי העיר, אבל בדרך כלל הם קבורים באופן מסוים. השלדים שנמצאו עוררו שאלות בנוגע למי הם היו ולמה הם נקברו כך. זה לא משהו שארכאולוגים עובדים עליו בדרך כלל. רצינו לפתור את השאלות למרות הממצאים המועטים".
ההשערה הראשונה הייתה כי מדובר באנשים שמתו במגפה הגדולה שהכתה באירופה ובאיים הבריטים במאה ה־14. אבל תיארוך העצמות גילה שהן מתקופה מוקדמת יותר, מה גם שאפילו בשיא המגפה המתים נקברו בצורה מסודרת ולא הושלכו בערימה.
"הארכיאולוגים ניסו להבין למה הם לא נקברו באופן המקובל. יש לנו הבנה טובה מאוד על דרכי הקבורה בתקופה האמורה", אומרת קאבוט. "הם לא נקברו כנוצרים. מכאן עולות שאלות נוספות – האם הם נקברו בבאר בגלל אסון טבע או בגלל שהם היו זרים או בני מיעוטים, כמו יהודים, למשל".
עלילת הדם הראשונה
הקהילה היהודית בנוריץ' התבססה בעיר בשנת 1135. היהודים הגיעו לעיר מרואן שבצרפת בהזמנת המלך ותחת חסותו ועסקיו הנוגעים למתן הלוואה בריבית, תחום שהיה אסור לנוצרים באותה התקופה.
חלקם התעשרו, אחרים עבדו בעבודות כפיים. איזק ג'ורנט, למשל, המוכר גם כאיזק מנוריץ', היה אחד מעשירי הארץ כולה. הוא היה מהבנקאים החשובים ביותר באנגליה ועורר עליו קנאה ושנאה.
ציור שלו על מסמך רשמי של אוצר המלך הוא כנראה התיעוד הראשון של קריקטורה אנטישמית. באיור נראה איזק כדמות בעלת שלוש פנים החובשת כתר בזמן שהשטן לועג לבני הקהילה.
הקהילה היהודית בנוריץ' התבססה בעיר בשנת 1135. היהודים הגיעו לעיר מרואן שבצרפת בהזמנת המלך ותחת חסותו ועסקיו הנוגעים למתן הלוואה בריבית
האיור מופיע בלא מעט ספרי היסטוריה ישראליים, ואכן, יהודי אנגליה סבלו מרדיפות. אחת הרדיפות המפורסמות התרחשה בעיר יורק ב־1190, אז התחולל פוגרום הכולל רצח והרס של רכוש יהודי. 150 יהודים התבצרו במצודת העיר. כשנדרשו להתנצר הם העדיפו להתאבד.
מנוריץ' יצאה עלילת הדם הראשונה בבריטניה, אחרי שגופה של ילד בשם ויליאם התגלתה במרץ 1144 ביער הסמוך לעיר. 20 שנה לאחר מכן חיבר נזיר מקומי בשם תומאס ממונמות' כתב האשמה נגד הקהילה המקומית, שלטענתו רצחה את הילד באופן טקסי לקראת חג הפסח המתקרב.
הילד הוכר כקדוש על ידי הכנסייה והקימו לזכרו קפלה בקתדרלה המקומית המפוארת. הקפלה הפכה למוקד עלייה לרגל ולמקור הכנסה חשוב של הקתדרלה. קדושים הרי תמיד היוו מקור הכנסה. רישומים מגלים כי כל עשרה ימים התרחש כלאורה נס בזכות אותו קדוש וזרם העולים לרגל גבר. משם עלילת הדם נפוצה ברחבי אנגליה ואירופה – והדהדה במשך הדורות.
היהודים גרו באזור שבין הטירה לבאר, שהפך למרכז הייחודי של נוריץ'. אין זה מרכז מסחרי הדומה לאלה הפרושים באנגליה אלא מקום בעל אופי של עיר עתיקה מרובת סמטאות, בשכנות לקתדרלה המקומית החשובה.
קורות הקהילה היהודית באזור מתועדים היטב. לכן, ההשערה כי השלדים בבאר היו של יהודים נדחתה. היה ברור שלא מדובר באתר קבורה יהודי. אולם, עתה עלתה האפשרות כי לא מדובר במקרה מוות רגיל
קורות הקהילה היהודית באזור מתועדים היטב. לכן, ההשערה כי השלדים בבאר היו של יהודים נדחתה. היה ברור שלא מדובר באתר קבורה יהודי. אולם, עתה עלתה האפשרות כי לא מדובר במקרה מוות רגיל אלא במשהו אפל בהרבה.
אחרי שנמצא כי מות האנשים התרחש בסביבות המאות ה־12 וה־13 – ולכן נשללה תאוריית המגפה – החוקרים התמקדו באפשרות שמדובר בשלדים של יהודים שמתו באירוע אלים. הרקע ההיסטורי חיזק את ההשערה.
היחסים בין הקהילות היהודיות באירופה לרוב הנוצרי התדרדרו ברקע מסעות הצלב. הצלבנים התארגנו למסע לירושלים בניסיון לשחרר את ארץ הקודש, את ירושלים ואת כנסיית הקבר מעול הכיבוש המוסלמי.
באותה תקופה – סוף המאה ה־12 – ריצ'רד לב הארי יצא לגאול את ארץ הקודש אחרי התבוסה לצלאח א־דין בקרב קרני חיטין ב־1187, שבו שוב איבדו הצלבנים את ארץ הקודש למוסלמים. מסעי הצלב השלישי הותירו חורבן בכל אירופה.
"ההכנות למסעי הצלב שינו את היחס ליהודים בכל רחבי אנגליה, לא רק בנוריץ' אלא גם בלונדון ויורק. נוצרו מתחים בין הרוב למיעוט הלא נוצרי"
"ההכנות למסעי הצלב שינו את היחס ליהודים בכל רחבי אנגליה, לא רק בנוריץ' אלא גם בלונדון ויורק. נוצרו מתחים בין הרוב למיעוט הלא נוצרי", מסבירה קאבוט. "יש דיון בנוגע לכמה זה היה מכוון או מקרי.
"היה גל שנאה וזה היה הקונטקסט [שלו]. אנשים סבורים כי מסעות הצלב היו עימות בין אבירים למוסלמים בארץ הקודש – ולא יודעים שזה כלל גם [עימותים עם] קהיליות לא נוצריות באנגליה ובאירופה. זה היה היה אירוע אלים בעל השפעה גדולה על הקהילות שמצאו את עצמם מול השכנים שקמו עליהם".
מסעי הצלב
בתוכנית הטלוויזיה, פריצת הדרך – ותמיד מגיעים לפריצות דרך בתוכניות כאלה – הייתה האבחנה כי מדובר בקרובים, ככל הנראה בני שתי משפחות שנקברו בבאר. 11 מהמתים היו ילדים – שנמצאו בתחתית הבאר אחרי שנזרקו אליה ראשונים. תגלית נוספת הייתה סימן גנטי המזוהה עם יהודים אשכנזים בשכיחות גבוה פי חמישה מבאוכלוסייה הכללית.
עד כמה תוכנית הטלוויזיה הייתה מדויקת?
קאבוט: "תראה, הם יוצרים דרמה ומתח. לעומת זאת, היסטוריונים וארכיאולוגים לא עובדים כך. בתוכנית נטען שהתוצאות הם ברורות וודאיות ומאוד מפתיעות – אבל זו טלוויזיה. זה היה פרק יוצא דופן כי התוכנית עובדת עם מקרים ישנים שנחקרו היטב על ידי מומחים.
"כאן הם עבדו על מקרה שהמחקר המדעי עליו החל רק בזמן הצילומים. בכל מקרה זה היה מזמן ומחקר הדנ"א שהם מסתמכים עליו לא היה כל כך חותך. זה לא היה מבוסס כמו היום. באותה תקופה לא היה מספיק מחקר להסתמך עליו על יהודים מימי הבינים.
"הממצא הראשון היה סימן גנטי הדומה לסימן אופייני של יהודים אשכנזים. עכשיו צריך להבין מתי הוא נוצר ומתי הוא התחיל להתבדל משאר האוכלוסייה. כלומר, מתי אפשר לומר שזהו סימן של אוכלוסייה אשכנזית".
"המחקר המדעי החל רק בזמן הצילומים. בכל מקרה זה היה מזמן ומחקר הדנ"א שהם מסתמכים עליו לא היה כל כך חותך. זה לא היה מבוסס כמו היום"
איך נוצרים סימנים כאלו?
"בתקופות של 'צוואר הבקבוק' – זמן של אפשרויות רבייה מצומצמת עבור יהודים – נוצרו סימנים גנטיים. אחד מהם היה שיער אדום. ג'ינג'יות מזוהה עם הקהילה היהודית, במיוחד בימי־הביניים. זה מעניין כי זה לא משהו שאנחנו משייכים ליהודים היום".
במשך שנים לא הבנתי את היחס לג'ינג'ים באנגליה. "ג'ינג'י" הרגישה כמו מילת גנאי. זה קשור לעובדה שזה היה נפוץ בקרב יהודים?
"אני בטוחה שזה לא חסר קשר כי בימי המגפה [השחורה] פותחו דעות קדומות רבות ותפיסות בנוגע ליהודים – שעדיין תקפים בכל אירופה. זה אחד הדברים שאפיינו יהודים. אתה צריך קהילה סגורה כדי לקבל ריכוז של אדומי שיער או של מחלות מטבוליות.
"אולי המאפיינים האלו היו כבר קיימים במאה ה־12. בתקופה שבה אנשים חיו ברואן הקהילות היו יותר מבודדות". מהשלב הזה המחקר עבר לבדיקת המסמכים הקשורים ליהודים מאותה התקופה – איפה הם גרו והאם התרחשו אירועים יוצאי דופן בחיי הקהילה.
הכול עמד בצל הטירוף הדתי הרצחני של מסעות הצלב. כמו ביורק, ההשערה היא שהפרעות שהובילו לרצח התרחשו ב־1190. הצלבנים שהיו בדרכם לירושלים עצרו במזרח אנגליה כדי "להתקומם נגד היהודים לפני המלחמה מול המוסלמים", כתב ההיסטוריון הימי־ביניימי רלף דה דיסטו.
הצלבנים יכלו לעבור מהחופים שבמזרח אנגליה לאירופה, ובדרך לנקום את נקמת ויליאם הקטן או סתם לפרוע במיעוט הלא נוצרי שחי בעיר. ב־6 בפברואר, "כל היהודים שנמצאו בבתיהם בנוריץ' נטבחו, כמה מהם מצאו מקלט בטירה", כתב ההיסטוריון.
קאבוט: "יש מסמכים ועדויות ולכן הצלחנו לשייך אותם לאירוע של 1190. יש גם תעודות נדל"ן, רישומי נישואים וכו'. יכולנו לדעת את גודל הקהילה ולתארך את האירוע. היה אירוע אלים בפברואר 1190 ויש סבירות גבוה שאותם אנשים נהרגו באותו אירוע. הוא תואר בעבר כהתפרעות והיום אפשר לקרוא לזה טבח.
"היה אירוע אלים בפברואר 1190 ויש סבירות גבוה שאותם אנשים נהרגו באותו אירוע. הוא תואר בעבר כהתפרעות והיום אפשר לקרוא לזה טבח"
"היסטוריון אחד סיפר כי היו גופות שנמצאו בבתים והיו כאלה שנמצאו בטירה. הוא לא ציין כמה נהרגו אבל אנחנו יודעים שהקהילה המשיכה להתקיים. אז ניתן לשער שהרוב הצליחו למצוא מקלט אבל יש 17 גופות והם מהווים אחוז גדול מיהודי נוריץ' של אותה תקופה.
"ייתכן שמדובר בשתי משפחות שנשארו בבית או לא יכלו להגיע לטירה בזמן. התוקפים גברו עליהם והם מתו. אנחנו לא יודעים בדיוק איך הם מתו, אולי נחנקו מעשן – כי אנחנו יודעים שבתיהם הועלו באש – אולי גרונותיהם שוספו.
"אני מקווה שהם מתו מהר אבל אנחנו לא יודעים. אנחנו יודעים את שמות היהודים שגרו בנוריץ' אבל אין מספיק מידע כדי לדעת מי היו אותם אנשים בתחתית הבאר".
שימור ההיסטוריה היהודית
בזמנו מיהרו אנשי תוכנית הטלוויזיה לקבוע שהמתים היו יהודים, זאת למורת רוחה של הקהילה המדעית. למרות זאת, התעלומה הבלשית הפכה לסיפור היסטורי חשוב על היחס לקהילה היהודית ולמיעוטים בכלל.
תושבי נוריץ' – היהודים והלא יהודים – נאלצו לגלות שבעירם התרחש רצח על רקע אתני. "קיבלנו אישור מה־BBC לדבר עם הקהילה לפני השידור", אומרת קאבוט, "לא רציתי שאנשים יגלו על זה בטלוויזיה, זה לא נראה לי מכובד או יאה. לכן התאמצנו ליידע את הקהילה. זה לא היה מספיק מבוסס מדעית ולכן הצגנו את מה שעתיד להיות משודר באפן המכובד ביותר".
ומה היו התגובות?
"האנשים היו בעיקר מופתעים ועצובים. כמובן. אנשים ידעו כי דברים כאלה קרו באנגליה של ימי הביניים, אבל קיוו שנוריץ' חמקה מהנרטיב הזה – אבל היא לא". החיים היהודיים באנגליה הסתיימו ב־1290 עם הגירוש הכללי בצו של המלך אדוארד הראשון.
מאה שנים של התדרדרות ביחסים, פרעות, טראומות ומקרים רבים של אלימות הגיעו לקיצן הטרגי. רק במאה ה־18 היהודים שהגיעו מאמסטרדם – איתה היו לנוריץ' קשרי מסחר ענפים – התיישבו בעיר מחדש.
בהמשך, באופן טיפוסי ליהדות אנגליה, הגיעו גלי הגירה מרוסיה ומפולין. היום יש בעיר קהילות פעילות החיות בשלום עם שכניהם. אין כל קשר אומנם בין הקהילות אז והיום, אבל קאבוט ואחרים מרגישים שהנושא הזה הוא חלק מהסיפור של יהודי העיר.
"כל אירוע של תקיפת מיעוטים על ידי הרוב הוא רלוונטי לחיינו. יש עניין מחודש בלימודי המורשת היהודית בעיר אבל לא רק. יש עניין בגילוי אבות הקהילה בניסיון להבין מה קרה אחרי המאה ה־18 וגם לשמר את הנוכחות היהודית בעיר.
"כאן, במוזיאון הטירה שעובר שיפוץ, תיפתח גלריה על המורשת ההיסטורית של יהודי ימי־הביניים בנוריץ'. מדובר בסיפור עצוב שראוי למקום חשוב בעיר, יחד עם סיפורי ההצלחה של יהודי נוריץ'. למשל, מאיר בן אלייג'ה, שהיה משורר חשוב מנוריץ'".
"במוזיאון הטירה שעובר שיפוץ תיפתח גלריה על המורשת ההיסטורית של יהודי ימי־הביניים בנוריץ'. מדובר בסיפור עצוב שראוי למקום חשוב בעיר, יחד עם סיפורי ההצלחה"
עבור אנשי הקהילה היהודית הסיפור לא נגמר עם שידור התוכנית, שהתקבלה בזמנו ברגשות מעורבים. מורין לוויטן, נשיאת בית הכנסת העירוני לשעבר, מספרת: "התוכנית המקורית הייתה יוצאת דופן ואנשים חשבו שזה בלתי אפשרי שהם היו יהודים. עם השנים הוכח שהם יהודים במחקרי דנ"א, אבל בזמנו היו כאלו שחשבו שזה רעיון מטורף".
למרות זאת, אחד מחברי הקהילה, קלייב ראפי, היה נחוש להביא את השרידים לקבורה יהודית וב־2013 נערך טקס קבורה בנוכחות רבים, יהודים ולא יהודים. "קיבלנו התנצלות מבישוף שחי בנוריץ' – והוא נטל חלק בטקס. מאז הקמנו במקום מצבה מכובדת ביוזמת חברי הקהילה", אומרת לוויטן.
הזדעזעתם לגלות את האירוע הזה?
"הרבה דברים כאלו התרחשו אז באירופה, לצערי אני לא יכולה להגיד שזה מזעזע או מפתיע".
בחלקה היהודית בבית הקברות ארלהאם יש קברים בני מאה שנה ויותר, ביניהם כמה קברים של חללים יהודים ששירתו בחיל האוויר המלכותי ונפלו בזמן מלחמת העולם. יש גם מצבות מהשנים האחרונות, ובפינה ממש אבן גדולה עם הכיתוב:
כאן מונחים שרידיהם של שישה מבוגרים ו־11 ילדים שהתגלו בבאר מימי הביניים ב־2004, 800 שנה אחרי מותם האלים.
יהי רצון שנשמותיהם יזכו למנוחה נכונה
שלום
תנצב"ה
שנתיים מאוחר יותר קבעה ראש עיריית נוריץ' ג'ודית לובוק לוחית זיכרון על הקיר החיצוני של מרכז הקניות:
לזכר שישה מבוגרים ו־11 ילדים, שגופותיהם התגלו בבאר ב־2004 במהלך בניית מרכז הקניות צ'אפלפילד.
הלוחית מציינת כי השלדים נקברו בשנת 2013, ח' בניסן תשע"ג, בבית הקברות היהודי בנוריץ'.
"שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי־יְהוָה גָּמַל עָלָיְכִי" (תהילים קט"ז, ז')
הזעזוע מפרסום הפרשה אומנם חלף אבל היא נוכחת בשלטים ובמחקרים. בקיץ התפרסם מחקר המאשר את המסקנות הראשוניות. "בזמנו לא היה מספיק מחקר בתחום אבל מאז עברו עשר שנים ואנחנו יכולים להגיד בביטחון שאלו היו שלדים של יהודים", אומרת קאבוט.
"בזמנו לא היה מספיק מחקר בתחום אבל מאז עברו עשר שנים ואנחנו יכולים להגיד בביטחון שאלו היו שלדים של יהודים"
במחקר שהתפרסם במגזין Current Biology קבעו החוקרים – על סמך השוואה לגנום של יותר מתריסר קבוצות ממערב אירופה – ש־17 השלדים היו קרובים יותר לאשכנזים בני זמננו מאשר לתושבים הלא יהודים באנגליה המודרנית.
החוקרים מצאו כי אירועי "צוואר הבקבוק" התרחשו לפני המאה ה־12, בניגוד לדעה המקובלת עד אז. כמו כן נמצא שבין המתים היו שלוש אחיות צעירות. "מפתיע לגלות כי שרידים בלתי מזוהים גישרו על פער היסטורי בהבנה הנוגעת להיווסדות הקהילות היהודיות ולמקור של ההפרעות הגנטיות", אומר הגניטיקאי האבולוציוני מיוניברסיטי קולג' בלונדון – ואחד ממחברי המחקר – מרק תומאס.
"איש לא חקר דנ"א יהודי קדום בשל המגבלות על חילול קברים. לא ידענו שהם היו יהודים עד שביצענו את המחקר הגנטי". התוכנית והגילויים הובילו לדיאלוג והפרשה קירבה בין הקהילה לתושבי העיר.
העיירה אף שוקלת לפרסם התנצלות רשמית על הטבח, אם כי לא בטוח שיהודי נוריץ' מעוניינים בכך. הקפלה על שם ויליאם הקדוש שינתה את שמה עם השנים ל"קפלת הקדושים החפים מפשע", ובמקום נקבעה לוחית המגוללת את הסיפור העגום.
העיירה אף שוקלת לפרסם התנצלות רשמית על הטבח, אם כי לא בטוח שיהודי נוריץ' מעוניינים בכך. הקפלה על שם ויליאם הקדוש שינתה את שמה עם השנים ל"קפלת הקדושים החפים מפשע"
בעיר עדיין יש לא מעט כבישים, רחובות, גני ילדים על שם ויליאם הקדוש אבל הרשות המקומית החליטה לא לקבוע מקומות חדשים על שם הילד, יוזמה שהתקבלה בברכה על ידי חברי הקהילה.
שמות המתים בפוגרום אינם יודעים אבל הפנים של שניים מהם נחשפו במהלך שידורי התוכנית. אנשי תוכנית הטלוויזיה הצליחו – על סמך השלדים והבדיקה הגנטית – להכין שני שחזורים של פני הקורבנות, של גבר ושל ילד או ילדה.
השחזורים הוצגו מול קהל במוזיאון הטירה בסצנת הסיום של התוכנית. פרופסור סו בלק, אנתרופולוגית מאוניברסיטת דנדי, שניהלה את החקירה אמרה: "בדרך כלל התוכניות שלנו מביאות לסיום סיפורים פתוחים, אך הפעם הם פתחו פצע".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם