ישראל נמצאת בצומת דרכים, אם לא בדרך להתנגש בקיר, ללא חזון ברור כיצד להמשיך. המצב עם הפלסטינים ביהודה ושומרון כמעט חסר סיכוי כאשר ישראל לא מוכנה לנהל משא ומתן, יותר על רקע אילוצים פוליטיים מאשר מתוך כוונה.

ישראל בצומת דרכים, אם לא בדרך להתנגש בקיר, ללא חזון ברור כיצד להמשיך. המצב עם הפלסטינים ביו"ש כמעט חסר סיכוי, כשישראל לא מוכנה לנהל מו"מ, יותר על רקע אילוצים פוליטיים מאשר מתוך כוונה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

יחד עם זאת, לאף אחד מהכוחות הפוליטיים בישראל אין מושג איך להתקדם באופן ריאלי ולמען מה לנהל משא ומתן, אם זה אפשרי בכלל מבחינה פוליטית.

הקריאה לפתרון שתי המדינות, שעדיין עולה מדי פעם מבין חורבות השמאל הפוליטי, היא יותר זעקת ייסורים מאשר רצון ללכת באמת על הפתרון הזה, שכבר מזמן נמוג אם אי פעם היה רלוונטי.

המצב בצד הפלסטיני לא יותר טוב: הרשות הפלסטינית ממשיכה להטיף למנטרה שלה, פתרון שתי המדינות, אבל אין לה דרך ליישם אותו וגם אין לה מושג איך להחזיר את ישראל  לשולחן המשא ומתן. במקביל, כאוס פנימי מפרק את הרשות, שמאבדת מיום ליום את השליטה האזורית המוגבלת שיש לה בשטח A לקבוצות חמושות שלא בהכרח מופעלות על ידי חמאס, וגם לא על ידי פת"ח. האנרכיה קרובה. תקריות יום יומיות גורמות לנפגעים משני הצדדים וגוררות את האזור למצב כאוטי עוד יותר.

הגישה היחידה אולי שכנראה יכולה לשפר את המצב, אמנם רק מקומית לעת עתה אך עם השפעה חיובית פוטנציאלית על האזור כולו, כזו שיכולה אפילו להראות דרך להסדר קבוע יותר בין ישראל לפלסטינים – היא גישת האזוריות. על ישראל לפנות בנפרד למחוזות ועיריות פלסטיניות בודדות, בוודאי לאלו שפחות מועדות לתסיסה אזרחית/טרור, ולגבש יחד איתן תנאים אזוריים של שיתוף פעולה. זאת על מנת למשוך את האזורים הללו למשטר העוקף את הרשות הפלסטינית. כל זה מותנה כמובן בשמירה על הסדר.

הגישה היחידה אולי שכנראה יכולה לשפר את המצב היא גישת האזוריות. על ישראל לפנות בנפרד למחוזות ועיריות פלסטיניות, אלו שפחות מועדות לתסיסה אזרחית/טרור, ולגבש איתן תנאים אזוריים של שיתוף פעולה

גישה זו תשתלב היטב עם המדיניות הנוכחית של ישראל של "צמצום הסכסוך", שמטרתה דה-פקטו וקודם כל היא לשלב את הכלכלה הפלסטינית עם זו של ישראל.

אמנם המאמץ לטפל בסכסוך באמצעות הגישה האזורית עלול לזרז את פירוק הרשות, אך זו כנראה הדרך היחידה להתמודד עם הכאוס הנוכחי בגדה המערבית באופן רציונלי. התערבות אלימה נוספת של צה"ל רק תגרום להידרדרות נוספת.

למחוזות ולעיריות הפלסטיניות יש כבר אוטונומיה ניכרת, כך שפנייה (לחלקן) עם הצעות לתמריצים כלכליים וביטחוניים עשויה לסייע רבות בשמירה על השלום. אמנם יישום הגישה האזורית עשוי להפוך לנטל עבור משלם המסים הישראלי בטווח הקצר, אך ניתן יהיה לקחת את הכסף מהמיסים שישראל גובה עבור הרשות הפלסטינית ולא מעבירה – כל עוד נשמרת מדיניות הרשות לממן משפחות של מחבלים שנכלאו.

גישה אזורית זו, אם תצליח, עשויה להוביל בסופו של דבר לגישה פדרלית לכל האזור שבין נהר הירדן לים התיכון, כנראה החלופה המציאותית היחידה לטווח ארוך להסדר הסכסוך.

עמנואל שחף הוא חבר מועצה ב"תנועה ישראלית". הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8