"החיים שלנו בחסדי הגויים", זה מה שסבתא רבא שלי אמרה לסבא שלי אחרי שנער מוסלמי הכה אותו עד זוב דם. זה עוד אחד מני סיפורים רבים שמשקפים את החיים של יהודי בגדד ושל יהדות המזרח התיכון בכלל.
"החיים שלנו בחסדי הגויים", זה מה שסבתא רבא שלי אמרה לסבא שלי אחרי שנער מוסלמי הכה אותו עד זוב דם. זה עוד אחד מני סיפורים רבים שמשקפים את החיים של יהודי בגדד ושל יהדות המזרח התיכון בכלל
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
בחודש נובמבר האחרון, עלה קמפיין #mizrahistories של קאמרה בקמפוס הכולל פוסטים, סרטונים ומידע המספרים את סיפורם של יהודי צפון אפריקה והמזרח התיכון. כחלק מאותו קמפיין, התא הסטודנטיאלי "ישראליטי", בשיתוף קאמרה בקמפוס, אירחו את האירוע הראשון של התא באוניברסיטה העברית בירושלים ב-4.12.22.
הדובר באירוע היה בני סבטי. סבטי הוא חוקר בנושא רשתות חברתיות באיראן וממקימי יחידת דובר צה"ל בפרסית, הוא נולד באיראן בשנת 1972, לפני המהפכה האסלאמית של 1979. הוא סיפר על החוויה שלו כיהודי באיראן ועל המסע שלו ארצה.
בני סבטי טען בהרצאתו שמצבם של יהודי איראן ועיראק לא היה שונה כמעט אחד מהשני, אך עובדה מפתיעה שעלתה בהרצאה היא שכיום קהילת יהודי איראן, אשר מונה בערך כ-8,000 יהודים, הינה הקהילה היהודית הגדולה ביותר במזרח התיכון. קיימות עדויות לכך שיהודים היו באיראן עוד בתקופה גלות ישראל, כאשר כורש מלך לפני 2,500 שנה. מגילת אסתר בתנ"ך מתארת את חייהם של היהודים תחת שלטון אחשוורוש ששלט במדינה שכיום נמצאת באיראן. על פי המסורת היהודית, קבר דניאל, מרדכי ואסתר המלכה נמצאים באיראן.
לפי סבטי, קהילת יהודי איראן, המונה כ-8,000 יהודים, היא הקהילה היהודית הגדולה ביותר במזה"ת. קיימות עדויות לכך שיהודים היו באיראן עוד בתקופה גלות ישראל, כאשר כורש מלך לפני 2,500 שנה
אפשר לראות כי ההיסטוריה היהודית באיראן היא רבת שנים ועברה לא מעט תהפוכות בכל הקשור ליחסה ליהודים. יהודי איראן התחילו להשתלב בצורה חלקית באיראן החל מ-1925 כאשר המדינה הייתה חילונית ופתוחה למערב.
ערב הקמת מדינת ישראל הייתה באיראן קהילה יהודית אשר מנתה 100,000 איש! רוב העלייה בהקמת המדינה לא הייתה עקב רעיון ציוני אלא בעקבות מצוקה כלכלית. לאחר קום מדינת ישראל היו שני גלי הגירה גדולים מאיראן: בשנים 1950-1953 ולאחר המהפכה האסלאמית. בשנים 1948-1978 עלו לישראל 70,000 איש, מהם כ־31,00 בעלייה ההמונית כאשר קמה המדינה, והשאר בעקבות המהפכה באיראן בשנת 1979.
סבטי סיפר כי טרום המהפכה, היהודים חיו בשלום לצד המוסלמים ואפילו יכולים היו לעסוק ביהדותם בפומבי, וזאת כמובן בעירבון מוגבל. בתקופת השאה מוחמד רזא שאה פהלווי, בין השנים 1941-1979, באיראן התחוללה מהפכת מודרניזציה אשר כללה מתן זכויות לנשים. בתקופה זו היהודים ניסו להשתלב באורח החיים האיראני. הם שרו שירים פרסים, חגגו חגים לאומיים ואפילו חלקם שינו את שמם לשמות פרסיים.
כל השינויים הליברלים שהתקיימו באיראן, לצד שחיתותו של מוחמד רזא שאה פהלווי הובילו לכך שבשנת 1979 חבורה של אנשי הדת, שבראשם עמד איש הדת הגולה רוחאללה חומייני, החלו מהפכה דתית שהפכה את איראן למדינה רדיקלית המפרה זכויות נשים, בני מיעוטים, זרים ומתנגדי שלטון.
אחרי המהפכה, מצבם של היהודים במדינה התדרדר. השלטון חשד ביהודים כמרגלים ציוניים של מדינת ישראל, האנטישמיות גדלה וחופש הדת הצטמצם. למרות שהשלטון החדש טען כי אין ליהודים ממה לחשוש מחיים תחת האימפריה החדשה וכי יש להפריד בין הציונות לבין היהדות, עדיין היהודים חוו רדיפה ורוב יהודי איראן עלו לישראל באותה תקופה.
אחרי המהפכה, מצב יהודי איראן התדרדר. השלטון חשד ביהודים כמרגלים ציוניים של מדינת ישראל, האנטישמיות גדלה וחופש הדת הצטמצם. למרות שהשלטון החדש טען כי אין ליהודים ממה לחשוש, הם חוו רדיפה
סבטי הסביר שהסיבה לכך שכיום עדיין קיימת קהילה יהודית באיראן נובעת מכך שהשלטון משתמש בהם על מנת להראות חלון ראווה של קבלת האחר. השלטון משתמש ביהודים על מנת ליצור יחסי ציור כאילו השנאה כלפי ישראל מגיעה נטו על בסיס אסטרטגי, ציוני ולא בגלל אידיאולוגיה אנטישמית.
לא רחוק מאיראן התקיימה קהילת יהדות בבל, שהגיעה לעיראק אחרי חורבן בית ראשון לפני בערך 2600 שנה. באותה תקופה, תחת השלטון הסאסאני, הייתה תקופת צמיחה רוחנית בעיראק. היהודים קיבלו על עצמם את השלטון המקומי, ובתמורה השלטון נתן להם לקיים את אורח חיים יהודי באין מפריע. חקר הזהות היהודית בעיראק גרם לכתיבת התלמוד הבבלי אשר עד היום נחשב לאחד מאבני הפינה של היהדות.
חייהם של היהודים בעיראק עד מלחמת העולם הראשונה ידעו עליות ומורדות. ב-1860 היו בבגדד כ- 20,000 יהודים. פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869 הביאה לשיפור כלכלי וב-1884 עלה מספרם ל-30,000. בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית 50,000 נפש.
בשנת 1933, בעקבות העלייה של הנאציזם באירופה, האנטישמיות התחזקה גם בעיראק בעקבות התמיכה במשטר הנאצי. מוחמד אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים, שנודע בהובלת המרד הערבי הגדול בארץ ישראל המנדטורית ב-1936, מרד מאורגן שעודד רציחת יהודים חפים מפשע, לא הפסיק שם. אל-חוסייני הגיע לעירק ב-1939, שם פעל בשיתוף עם גורמים תומכי גרמניה הנאצית והסית נגד יהודי עיראק.
בשנת 1941 עלה לשלטון בעיראק רשיד אעלי אל כילנאי, שנודע בתמיכתו במשטר הנאצי. עליית התמיכה בנאציזם בעיראק הובילה בסופו של דבר לפוגרום הגדול, בשם הפרהוד, ב-1-2 ביוני 1941. הפרעות בתקופת הפרהוד גרמו לרציחתם של 179 יהודים ולפציעתם של עוד 2,118. סבא שלי שנולד וגדל בעיראק סיפר שבתקופה הזאת הוא זוכר המון זועם מוסלמי רץ ברחובות העיר ומעלה באש חנויות ובתי עסק יהודיים. הוא סיפר לי שהוא זוכר את אביו ואחיו הגדולים עומדים ליד החלונות והדלתות בכניסה לבית עם נשקים, בזמן שהוא, שהיה עוד ילד קטן, הסתתר במרכז הבית ביחד עם אמו ואחיותיו.
סבא סיפר לי שבפרהוד הוא זוכר המון זועם מוסלמי רץ ברחובות ומעלה באש בתי עסק יהודיים. אביו ואחיו הגדולים עמדו ליד החלונות והדלתות עם נשקים, כשהוא, אז ילד קטן, הסתתר במרכז הבית עם אמו ואחיותיו
סבא שלי סיפר לי כיצד הפרהוד יצר איבה כנגד היהודים בעיראק, שעד אותה תקופה היהודים חיו יחסית בשלום עם שכניהם. הפוגרום הזה ותחושת ציונות חזקה שאחזה בקהילה היהודית בעקבות הקמת המדינה, גרמה לעלייה מאסיבית של יהודי עיראק לישראל בתחילת שנות ה-50 במבצע אשר נקרא "עזרה ונחמיה".
ליהודי עיראק ואיראן היו חיים טובים יחסית בתקופות מסוימות, אך עם זאת הם אף פעם לא נחשבו לאזרחים מן המניין, עד כמה שהם ניסו להשתלב באוכלוסייה.
התופעה שבה עיראק ואיראן עוינות לישראל וליהודים הינה תופעה חדשה. סבא שלי סיפר לי שכאשר הוא היה צעיר בישראל, באזור שנת 1962, הוא היה טס לאיראן לחופשות, סיטואציה שהיום נראית לנו בלתי אפשרית.
המאה ה-20 שהעלתה את הרדיקליים כמו הנאציזם ומשמרות המהפכה באיראן גרמו לרדיפה אחרי היהודים הן באיראן והן בעיראק. אני מקווה שבעקבות הבנה של ההיסטוריה היהודית, קמפוסים ברחבי העולם ישכילו ויבינו שיהודים הגיעו למדינת ישראל כי הם נרדפו במדינות המקור שלהם וההגעה לישראל הייתה, חוץ מהסממן הציוני, על מנת לשמור על ביטחונם.
התופעה שבה עיראק ואיראן עוינות לישראל וליהודים היא חדשה. סבא שלי סיפר לי שכשהיה צעיר בישראל, באזור שנת 1962, הוא היה טס לאיראן לחופשות, סיטואציה שהיום נראית לנו בלתי אפשרית
כיום אנו עדים לקבוצות שונות ברחבי קמפוסים בעולם כמו ה-SJP אשר קוראים להכחדתה של מדינת ישראל, ממש כמו באיראן ועיראק.
תמיר איקן הוא סטודנט למדעי המדינה ויחסים בין לאומיים ולתואר שני בכלכלה פוליטית. הוא לומד במלגת קאמרה און קמפוס ומתעסק במשך שנים בהסברה ישראלית ובמשלחות של סטודנטים שמגיעים לישראל. מאמין בתקשורת אמיתית, נכונה ועובדתית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם