אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הִתְנַתְּקוּת 162

אם הייתה מתקיימת ליגה לשמות וביטויים טעונים בעברית, "התנתקות" הייתה יכולה להתחרות ולהשתלב במרכז הטבלה, קצת אחרי "שואה", "נאצים", "יהודית", "דמוקרטית", "רצח רבין" ו"נתניהו"

הפרויקטים של חברת "לומון" מסתוריים. שרירותיים. לא מובנים לצופה מהצד. לפעמים ממש מגוחכים. כמו החיים.

העובדים של חברת "לומון" הם אנשים חופשיים, שמסיבות אישיות מורכבות הסכימו לעבור תהליך, שמנתק אותם מהזיכרונות שלהם. כשהם באים בשערי "לומון" הם מתנתקים מעברם לחלוטין, מבצעים ביעילות את משימותיהם המוזרות, וכשהם יוצאים משערי התאגיד בסוף יום העבודה וחוזרים לחייהם הרגילים, הם לא זוכרים מה הם עושים במסגרת עבודתם.

מין פיצול אישיות בהסכמה מלאה, שמחלק את האישיות שלהם לשניים – האישיות של הבית והאישיות של העבודה, כשבין שני חלקי האישיות שורר פיצול מוחלט. גדר הפרדה. חומת מגן. התנתקות. שתי האישיויות השונות ששוכנות בגוף אחד אמנם מודעות אחת לקיומה של השנייה, אבל ההתנתקות מונעת מהן לתקשר זו עם זו.

זה לא משל מתוחכם על ישראל אלא תמצית העלילה של סדרת הטלוויזיה המעולה Serverance ("ניתוק"), שנוצרה על ידי דן אריקסון ושודרה השנה באפל טי-וי.

Severence נבחרה בשבוע שעבר לסדרת הטלוויזיה הטובה של השנה, ברשימות רבות של סיכומי שנה בעולם. מגיע לה. לא רק בגלל הבימוי המבריק (בן סטילר ואויף מקארדל) והמשחק (אדם סקוט, ג'ון טורטורו, כריסטופר וולקן) אלא גם כי היא מטפלת בצורה מקורית ומפתיעה, באחד מנושאי הליבה של החיים בתקופה הזו: חווית ההתנתקות.

בישראל אי אפשר לדבר על התנתקות ולהישאר בגבולות החיים המקצועיים המנוכרים בעידן הדיגיטלי. בעברית, "התנתקות" היא מילה מתפקעת ממשמעויות.

בישראל אי אפשר לדבר על התנתקות ולהישאר בגבולות החיים המקצועיים המנוכרים בעידן הדיגיטלי. בעברית, "התנתקות" היא מילה מתפקעת ממשמעויות

ההתנתקות היא הטראומה הגדולה והמכוננת של אנשי הימין, שמתקשים לשאת אותה על דל שפתיהם, ומעדיפים על פניה את המילה "גירוש". אחת הטענות הנוקבות שלהם היא על הניכור והאדישות שהשמאל הפגין כלפי הכאב של היהודים המפונים מבתיהם בכוח בהתנתקות.

אם הייתה מתקיימת ליגה לשמות וביטויים טעונים בעברית, "התנתקות" הייתה יכולה להתחרות ולהשתלב במרכז הטבלה, קצת אחרי "שואה", "נאצים", "יהודית", "דמוקרטית", "רצח רבין" ו"נתניהו".

הפגנה בירושלים נגד תוכנית ההתנתקות של ממשלת אריאל שרון, 13 בספטמבר 2004 (צילום: פלאש90)
הפגנה בירושלים נגד תוכנית ההתנתקות של ממשלת אריאל שרון, 13 בספטמבר 2004 (צילום: פלאש90)

תשומת הלב הופנתה השבוע – בצדק – למהפכה ששר המשפטים יריב לוין מוביל עכשיו, ולדיון בבית המשפט העליון אתמול (חמישי) נגד מינוי אריה דרעי לשר. אבל על שולחנם של שופטי בג"ץ הונח ביום שני השבוע מסמך נוסף, שבו המדינה בישרה לשופטים, כי בכוונתה להסדיר שהיית ישראלים במתחם חומש בגדה המערבית ולשנות לשם כך את חוק ההתנתקות.

את העתירה נגד הישיבה בחומש הגיש ארגון "יש דין". על פי ההסכמים הקואליציוניים עם הציונות הדתית ועוצמה יהודית, השהות של הישיבה בחומש תוסדר באמצעות תיקון חוק ההתנתקות. אם הדבר אכן יקרה, מדובר בשינוי דרמטי והיסטורי של המצב הקיים.

על פי ההסכמים הקואליציוניים עם הציונות הדתית ועוצמה יהודית, השהות של הישיבה בחומש תוסדר באמצעות תיקון חוק ההתנתקות. אם הדבר אכן יקרה, מדובר בשינוי דרמטי והיסטורי של המצב הקיים

בישיבת חומש הזדרזו לברך: "אנו מודים לשרים יואב גלנט, יריב לוין ובצלאל סמוטריץ' על גיבוש תשובת המדינה המהירה לבג"ץ. אנו מודים גם לכל ממשלת ישראל הנכנסת על לקיחת האחריות ועל תיקון העוול ההיסטורי של ההתנתקות בצפון השומרון.

"היום לכולם ברור שההתנתקות הייתה פשע שצריך לתקן. ב"ה חזרנו לצפון השומרון, ובע"ה בקרוב נראה את החוק לביטול ההתנתקות נחקק".

מכל המים הישן בהתנחלות חומש, 2019 (צילום: Hillel Maeir/Flash90)
מכל המים הישן בהתנחלות חומש, 2019 (צילום: Hillel Maeir/Flash90)

אפשר לפתוח כאן סוגריים, ולנהל דיון נוסף על השאלה, האם ההתנתקות הייתה בכלל התנתקות. התשובה הקצרה היא: ממש לא.

ישראל אמנם הרסה בתים ופינתה יהודים, אבל לא התנתקה לרגע מרצועת עזה ומצפון השומרון וממשיכה לשלוט כמעט בכל אספקט של החיים שם, בניגוד לסיפור המופרך שרוב הישראלים מעדיפים לספר לעצמם, כשהם מיטיבים את הכרית מאחורי גבם וצוללים להתנתקות נעימה עם סדרות איכות, תחרויות בישול, אלכוהול, או סמים.

ישראל אמנם הרסה בתים ופינתה יהודים, אבל לא התנתקה לרגע מעזה ומצפון השומרון וממשיכה לשלוט כמעט בכל אספקט של החיים שם, בניגוד לסיפור המופרך שרוב הישראלים מעדיפים לספר לעצמם

ואפשר לפתוח עוד סוגריים ולהזכיר, שבמקביל לדיון הנרגש בימין המשיחי על ביטול חוק ההתנתקות, מתפתח עכשיו בשמאל הליברלי דיון אחר, על התנתקות יזומה מהמדינה. ברשתות החברתיות ובפאבים של תל אביב עפות על זה הרבה בדיחות שחורות. יו"ר "הפורום החילוני" רם פרומן הצביע על הכיוון במאמר ב"הארץ" שנשא את הכותרת הנחרצת: "התנתקות של החילונים היא צו השעה".

"כולנו עומדים משתאים למול הממשלה החדשה, שכולה בליל של דת, לאומנות, חורבן מערכת המשפט ושחיתות", ניסח פרומן את מה שמרגישים רבים בעוטף עזריאלי, "אנחנו מרגישים שכל ערכינו מבוזים, ושהמדינה הולכת לכיוון שחור ואפל. עלינו להפנים שזוהי רק ההתחלה".

הפגנה בתל אביב נגד הממשלה החדשה, 17 בדצמבר 2022 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
הפגנה בתל אביב נגד הממשלה החדשה, 17 בדצמבר 2022 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

ההצעה של פרומן היא התנתקות חילונית. "במקום לעסוק במחאות חסרות סיכוי", הוא כותב, "בואו נתחיל לבנות את העצמאות החילונית שלנו. בואו נייצר ישויות אוטונומיות, שבהן נוכל לחיות לפי ערכינו ולא לפי ערכי העבריינים שהשתלטו על הממשלה.

"במקום לעסוק במחאות חסרות סיכוי, בואו נתחיל לבנות את העצמאות החילונית שלנו. בואו נייצר ישויות אוטונומיות, שבהן נוכל לחיות לפי ערכינו ולא לפי ערכי העבריינים שהשתלטו על הממשלה"

"אוטונומיות שבהן נוכל לחנך את ילדינו לפי דרכנו, ולא לפי דרכם של הדתיים, הלאומנים, הגזענים וההומופובים שהשתלטו על משרד החינוך; לממן תרבות ומדע, ולא לימוד תורה; לחתור ליחסי שכנות טובים עם הסובבים אותנו; להיפתח לתרבויות העולם ולכבד כל אדם באשר הוא אדם".

וכך, בעוד הימין פועל במרץ לבטל את חוק ההתנתקות, כדי להכשיר ישיבה הפועלת בלב שטח כבוש, שבה יוכלו לחיות על פי ערכי העוצמה היהודית ולחנך את ילדיהם לפי תורת ישראל, השמאל מתחיל להשתעשע ברעיונות להחיל על עצמו התנתקות מרצון, ולהקים אוטונומיה שבה יוכל לחיות לפי ערכיו החילוניים ולחנך את ילדיו על פי דרכו הליברלית.

מוקדם לדעת אילו רעות עוד ממתינות לנו בהמשך הדרך. אנחנו רק בתחילת 2023. יכול להיות ש"התנתקות" חוזרת להיות המילה שמגדירה את חיינו.

עוד 814 מילים
סגירה