סבטלנה נמלטה מהמלחמה באוקראינה בחודש מרץ, בזמן שהיא דחוקה באחורי משאית עם בנה בן השש ועם פליטים נוספים הנתונים תחת הפגזת הכוחות הרוסיים. היא הוזמנה לישראל על־ידי חבר קרוב של המשפחה – קיוותה להתאושש בארץ הקודש ולהתחיל בחיים חדשים.
כמה חודשים אחרי הגעתה היא נאנסה על־ידי הגבר שהזמין אותה לארץ. "היא ישנה והוא העיר אותה וגרר אותה לחדר שלו", אומרת אולגה אודוביצ'נקו ממרכז המתנדבים לסיוע לפליטים מאוקראינה בחיפה, שסבטלנה פנתה אליה לעזרה.
"היא חוותה סבל רב – גם מהמלחמה וגם מהאונס, אבל התקשתה לקבל סיוע מהרשויות. במקום עזרה היא נתקלה במבוך של בירוקרטיה ואיבדה כל מוטיבציה שהייתה לה לחפש צדק ולגרום לאנס שלה לשאת באחריות".
על פי ההערכות, הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022 הביאה למותם של יותר מ־40 אלף אזרחים ולעקירה של כ־30 מיליון בני אדם. כעת, לפי האו"ם, אחרי כמעט שנה של מלחמה – 17.7 מיליון פליטים אוקראינים בעולם זקוקים לעזרה הומניטרית ולהגנה.
רבים ממקרי ההתעללות האלה עוברים מתחת לרדאר של הרשויות – או במקרה הגרוע יותר, זוכים להתעלמות, מה שמותיר את הקורבנות במעגל של אלימות ועוני שרק הולך ומעמיק את הטראומה
לפי משרד הרווחה, סבטלנה היא אחת מכ־47 אלף אוקראינים – רובם הגדול נשים – שהגיעו לישראל מאז הפלישה הרוסית ולא זכאים לאזרחות מתוקף חוק השבות. מתוכם, רק כ־15 אלף נותרו עדיין בישראל. השאר בחרו לעזוב. אף אוקראיני לא קיבל מעמד של פליט בישראל.
מתחקיר זמן ישראל עולה כי חלק מהפליטות האוקראיניות בישראל – שרבות מהן איבדו את בתיהן ואת מקור מחייתן – נאנסו, הוטרדו מינית, נוצלו במקום העבודה או סבלו מהתעללות אחרת. עוד עולה מהתחקיר כי חייה של לפחות אחת מהנשים האלה הסתיימו בהתאבדות.
רבים ממקרי ההתעללות האלה עוברים מתחת לרדאר של הרשויות – או במקרה הגרוע יותר, זוכים להתעלמות, מה שמותיר את הקורבנות במעגל של אלימות ועוני שרק הולך ומעמיק את הטראומה. במקביל, העבריינים נותרים חופשיים לבצע פשעים נוספים.
כשהמלחמה החלה, המתנדבת אודוביצ'נקו – במקור מחצי האי קרים, שרוסיה סיפחה מאוקראינה ב־2014 – הייתה נחושה לסייע לבני ארצה. "הלב שלי נקרע לחתיכות בגלל המולדת שלי", מסבירה אודוביצ'נקו.
אודוביצ'נקו, בעלת תואר בקרימינולוגיה, החליטה לסייע לפליטות הסובלות מהטרדות והתעללות מיניות. לדבריה, שירותי הרווחה בישראל לא נגישים מספיק "לפחות לא ככל שהיה ידוע למישהו.
"הפליטים אמרו לנו שגם אם הם פונים למשטרה – מדברים שם רק בעברית. אותו הדבר עם שירותי הרווחה – זה מעגל סגור", אומרת אודוביצ'נקו. כשסבטלנה פנתה אליה, אודוביצ'נקו הזדעזעה לשמוע את שעבר עליה.
"האיש הזה [שאירח את סבטלנה ובנה] איים עליה באופן קבוע שיזרוק אותה ואת בנה לרחוב, שיגרש אותה, שיגיד לכל החברים והקרובים שלה שהיא בן אדם רע ושהיא מתרועעת עם גברים רבים"
"האיש הזה [שאירח את סבטלנה ובנה] איים עליה באופן קבוע שיזרוק אותה ואת בנה לרחוב, שיגרש אותה, שיגיד לכל החברים והקרובים שלה שהיא בן אדם רע ושהיא מתרועעת עם גברים רבים", מספרת אודוביצ'נקו.
לדבריה, אותו גבר "היה משפיל אותה, טוען שהיא לא שווה כלום, שהיא אפס". זאת כדי לבודד אותה עוד יותר מקרוביה, הוא אף התקשר לחבריה ולבני משפחתה והפיץ עליה שמועות. "אני חושבת שהוא ניסה לבודד אותה כדי שלא תהיה לה תמיכה, לגרום לה להרגיש חסרת אונים, להרגיש שהיא תלויה בו לחלוטין כדי שלא תספר לאף אחד [על האונס]".
![הציור "אנחנו לא מרגישות יותר את העתיד" של האמנית אלנה סובאח שהופיע בתערוכה במוזאון ארץ ישראל בנובמבר 2022 (צילום: באדיבות אלנה סובאח)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/01/image006-1-1024x640.jpg "הציור "אנחנו לא מרגישות יותר את העתיד" של האמנית אלנה סובאח שהופיע בתערוכה במוזאון ארץ ישראל בנובמבר 2022 (צילום: באדיבות אלנה סובאח)")
האונס התרחש בלילה, אחרי כמה שבועות של הערות גסות, רמזים והצעות מיניות מפורשות. "היא הייתה המומה, הרגישה חסרת אונים ופחדה על עצמה ועל בנה, שישן בחדר הסמוך. היא לא לגמרי הפנימה את כל מה שקרה. היא סיפרה לי שהיא הרגישה כאילו שזה קורה בחלום רע, כאילו שהיא רק צופה מהצד במה שקורה", אומרת אודוביצ'נקו.
סבטלנה הייתה זקוקה לזמן רב רק כדי להודות בפני עצמה כי נאנסה. "היא הרגישה דיסוננס. היא ניסתה לעשות רציונליזציה לאונס", אומרת אודוביצ'נקו. "היא לא רצתה להרגיש כמו קורבן – היא ניסתה לגרום לעצמה להאמין כי מדובר רק בתשלום עבור האירוח, ושזה היה מוצדק לחלוטין".
סבטלנה הייתה זקוקה לזמן רב רק כדי להודות בפני עצמה כי נאנסה. "היא הרגישה דיסוננס. היא ניסתה לעשות רציונליזציה לאונס", אומרת אודוביצ'נקו. "היא לא רצתה להיות קורבן"
לאחר מכן סבטלנה עזבה ועברה להתגורר עם חברה. אודוביצ'נקו סייעה לה לקבל טיפול רפואי ויעצה לה לפנות למשטרה. היא עברה תשאול ממושך אך במשך כמה שבועות לא שמעה דבר. מאוחר יותר היא קיבלה הודעת טקסט שיידעה אותה כי המשטרה החליטה לסגור את התיק ב"היעדר ראיות מספקות".
כשסבטלנה ניסתה לברר – בעזרת חברת הכנסת לשעבר אבתיסאם מראענה – מדוע התיק נסגר – המשטרה הזמינה אותה לערער על ההחלטה באמצעות הצגת ראיות נוספות. אולם, סבטלנה – שסבלה מטראומה חמורה – הודיעה שאין לה מספיק כוחות להמשיך בחקירה. אודוביצ'נקו מספרת שלאחר מכן היא החליטה לעזוב את ישראל ל"מדינה שמקבלת פליטים".
"האדם הזה הסית הרבה אנשים נגדה", אומרת אודוביצ'נקו. "כשהיא ניסתה לספר לחברה משותפת את מה שקרה, זו אמרה לה, 'זה מה שאת מדמיינת?'"
היום האנס לכאורה של סבטלנה מסתובב חופשי – וזה לא המקרה היחיד מסוגו.
אונס והטרדות
קשה למצוא נתונים סטטיסטיים על פשעים נגד פליטים מאוקראינה. על פי דוח של מרכז הסיוע לפליטים אוקראינים בתל אביב, שפורסם אשתקד, למשטרה דווחו שלושה מקרי אונס נוספים של פליטות מאוקראינה.
כמו כן, על פי הדוח, היו גם 18 מקרים של הטרדות מיניות שנפתחה בגינם חקירה משטרתית ו־12 מקרים אחרים של הטרדות מיניות, שדווחו למתנדבי המרכז אבל לא הוגשו בגינם תלונות למשטרה.
במאי, תושב אשדוד בשנות ה־50 לחייו נעצר והואשם באונס של פליטה אוקראינית בת 19. הגבר הציע לצעירה עזרה במציאת עבודה בניקיון. הוא לקח אותה לבית מלון ואנס אותה
חלק מהמקרים דווחו בתקשורת המקומית. במאי, תושב אשדוד בשנות ה־50 לחייו נעצר והואשם באונס של פליטה אוקראינית בת 19. על פי הפרסומים, הגבר הציע לצעירה עזרה במציאת עבודה בניקיון – ולאחר מכן הציע להסיע אותה למקום העבודה. במקום זאת הוא לקח אותה לבית מלון ואנס אותה.
במרץ, גבר ישראלי נעצר בחשד שפרץ לדירה של אישה אוקראינית ביפו, אנס אותה ושדד אותה. פעילים למען הפליטים אומרים כי המספרים האמיתיים ככל הנראה גבוהים בהרבה, היות שרוב הפליטות לעולם לא ידווחו למשטרה על המעשים מלכתחילה.
אחד המכשולים המרכזיים המונעים מנשים אוקראיניות לבקש פיצויים משפטיים וצדק במקרים כאלה הוא "היעדר מידע נגיש בנוגע לזכויותיהן והקושי לממש את הזכויות האלה בעצמן", אומרת ליאורה טורלבסקי, עורכת דין לענייני הגירה, שמטפלת בתיקים רבים של נשים זרות פרו בונו.
"הרשויות בישראל לא מגלות שום הבנה כלפי מצוקת הנשים האוקראיניות ומתייחסות לטענות שלהן בחשדנות. אפילו כשיש ראיות התומכות בטענות שלהן – המציאות מראה כי בפעול אין שום רצון להניע את גלגלי הצדק ו'לבזבז' משאבים ציבוריים לטובת נשים זרות", היא אומרת.
"הרשויות בישראל לא מגלות שום הבנה כלפי מצוקת הנשים האוקראיניות ומתייחסות לטענות שלהן בחשדנות. אפילו כשיש ראיות התומכות בטענות שלהן"
גורם נוסף הוא כסף. "מטבע הדברים, הנשים האלה נתונות במצוקה כלכלית. משום שהן זרות בישראל, הן לא זכאיות לסיוע משפטי חינם ולכן נדרשות לשלם אלפי שקלים לעורכי דין פרטיים כדי לממש את הזכויות הכי בסיסיות", אומרת טורלבסקי.
במקרים מסוימים, המצב הכלכלי הקשה של הנשים – שנלווה לטראומת המלחמה – מוביל לתוצאה טרגיות. בקיץ האחרון, פליטה אוקראינית שנמלטה מהמלחמה החליטה לסיים את חייה.
על פי הגורמים המעורים בנושא, הפליטה סבלה מהפרעת דחק פוסט־טראומטית חמורה ומחרדה כלכלית בישראל – והייתה בעלת רקע רפואי קודם. היא אף שוחחה כמה פעמים עם פסיכולוגים באמצעות מוקד הסיוע הממשלתי 5130* (משרד הרווחה מסר שהוא לא יכול להתייחס למקרה המסוים הזה).
במקרה אחר, בצפון הארץ, פליט אוקראיני התאבד אחרי שפקידי משרד הפנים האשימו אותו במכירת התעודות שאימתו את שורשיו היהודיים לאדם אחר, שלכאורה השתמש בהן למטרות הגירה, מספרת לאה אהרוני, לשעבר מנהלת הפעילות בישראל של ועד הצלה למען יהודי אוקראינה.
במקרה אחר, בצפון הארץ, פליט אוקראיני התאבד אחרי שפקידי משרד הפנים האשימו אותו במכירת התעודות שאימתו את שורשיו היהודיים לאדם אחר, שלכאורה השתמש בהן למטרות הגירה
בהמשך ייסדה אהרוני את "עם אחד" – עמותה המסייעת בקליטת אזרחים חדשים מרוסיה ומאוקראינה. "יש כל כך הרבה אנשים פגיעים ששורדים מצבים קשים ולא מקבלים שום סיוע", אומרת עובדת של העמותה, שהעדיפה להישאר בעילום שם.
עבודה נצלנית
מרינה עוברת בזריזות את המרחק הקצר שבין תחנת האוטובוס לבין הבית שבו היא עובדת. היא נכנסת לבניין מהר ככל יכולתה, סוגרת את הדלת ומציצה מבעד לווילון בחיפוש אחר סימנים לאדם האורב בחוץ. "בכל פעם שאני מדברת עליו אני מקבלת התקף חרדה", היא מספרת בריאיון לזמן ישראל על הגבר שעזר לה להגיע לארץ ביוני ומאז, לדבריה, מנצל אותה.
מוקדם יותר השנה, בזמן שהייתה נואשת להימלט מאוקראינה, מרינה – שאביה המנוח היה יהודי – ניסתה לעלות לישראל מתוקף חוק השבות, שלפיו כל נכד לסב יהודי זכאי לקבלת אזרחות.
בתוך הכאוס של ההפגזות הרוסיות היא לא הצליחה למצוא את התעודות הרלוונטיות להוכחת זכאותה. תוך כדי תהליך חיפוש ההוכחה הנדרשת ומילוי הטפסים היא החליטה להימלט לישראל בכל מקרה.
מוקדם יותר השנה, בזמן שהייתה נואשת להימלט מאוקראינה, מרינה – שאביה המנוח היה יהודי – ניסתה לעלות לישראל מתוקף חוק השבות. בתוך הכאוס של ההפגזות הרוסיות היא לא הצליחה למצוא את התעודות
באותו הזמן, ממשלת ישראל אסרה על אזרחים אוקראינים לעבוד בארץ. מרינה ידעה כי לא תוכל לעמוד בכך. "באתי לבד, עם אפס חסכונות. ידעתי שישראל היא מדינה יקרה – אז הייתי צריכה למצוא עבודה איכשהו", היא מספרת.
חברה סיפרה לה על אמיר – ישראלי בעל קשרים עסקיים חזקים באוקראינה – שיוכל, לדבריו, לעזור לה. "דיברתי איתו והוא אמר שהוא יסדר לי הזמנה לבוא, ייתן לי עבודה, ביטוח בריאות – הכול, ושאני אוכל לחיות חיים הגונים". פליטים מאוקראינה רשאים להגיע לישראל בהצגת מכתב הזמנה מאזרח ישראלי.
אולם, כשמרינה הגיעה לארץ, אמיר שיכן אותה בחדר משותף עם אישה נוספת בדירה צפופה מלאה בעובש ובפטריות, שהתגוררו בה עוד שתי משפחות. הוא אמר לה שהיא תעבוד בשתי משמרות ניקיון – כחמש שעות למשרה – כל יום.
בסוף כל משמרת מרינה נדרשה למסור לאמיר את שכרה. הוא לקח לעצמו כמעט מחצית ומעביר לה את השאר בסוף החודש או "מתי שהתאים לו", היא אומרת במרירות. עבודת הניקיון היא עבודה פיזית קשה, ומרינה – בשנות ה־50 לחייה – מרגישה שהיא מתקשה.
כשמרינה הגיעה לארץ, אמיר שיכן אותה בחדר משותף עם אישה נוספת בדירה צפופה מלאה בעובש ובפטריות, שהתגוררו בה עוד שתי משפחות. הוא אמר לה שהיא תעבוד בשתי משמרות ניקיון – עשר שעות ביום
"היינו נוסעות לעבודה במיניבוס בלי מיזוג בקיץ. כשהגענו, היינו צריכות להתרוצץ בכל הדירה, לנקות, לאבק, לקרצף הכול מהר ככל האפשר", אומרת מרינה. "הייתי שטופת זיעה כשהמיניבוס אסף אותי ואת האחרות. היו פעמים שכמעט הקאתי בדרך הביתה, הייתי כל כך חלשה ומותשת".
לדבריה, מצבה הבריאותי התדרדר מאוד מאז שהגיעה לישראל. כיום היא סובלת ממיגרנות מתישות ומהתקפי חרדה. אחרי שהחליטה לספר לאמיר שהיא רוצה לעזוב ולמצוא עבודה אחרת – הוא איים עליה.
"הוא רתח מזעם ואמר: 'אני בן אדם נחמד אבל אני הופך לשטן כלפי כל מי שמפנה לי גב'", היא מספרת. הוא אמר לה שאם תעזוב אותו הוא ידווח עליה לרשויות והיא תגורש "בתוך 48 שעות".
כל האוקראינים החיים בישראל – לרבות אלה שהגיעו לפני המלחמה – מוגנים מפני גירוש. את הזכות הזאת משרד הפנים מחדש על בסיס חודשי. מרינה ניסתה לברוח פעם אחת ואף ביקשה סיוע מעורך דין, "אבל הוא גבה ממני 1,000 שקלים ואז נעלם". לא הייתה לה ברירה אלא לחזור לאמיר, שלדבריה מספק עבודות דומות לעשרות פליטים אוקראינים נוספים.
מרינה ניסתה לברוח פעם אחת ואף ביקשה סיוע מעורך דין, "אבל הוא גבה ממני 1,000 שקלים ואז נעלם". לא הייתה לה ברירה אלא לחזור לאמיר, שלדבריה מספק עבודות דומות לעשרות פליטים אוקראינים נוספים
מכשולים רשמיים
אף כי העולם מלא באנשים נצלניים, "הבעיה האמיתית היא המדיניות", אומרת עורכת הדין ענת בן־דור, מנחה קלינית בקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב.
אוקראינים לא יהודים שנמלטו מהמלחמה מקבלים בישראל מעמד של תיירים – קטגורייה שלא מאפשרת להם לעבוד. במאי 2022 ישראל שינתה את מדיניותה, וכעת היא מאפשרת לאזרחים אוקראינים לעבוד בלי להפעיל כל אמצעי אכיפה נגדם או נגד מעסיקיהם, אך עדיין לא מעניקה להם היתר עבודה רשמי.
"המשרד פרסם באתר האינטרנט שלו שאם אדם מעסיק אוקראיני – הוא לא יוענש על כך. אבל זה עמום מדי. אני מדברת עם מעסיקים והם מרגישים קושי. הם נעשים חשדנים ובסוף מציעים את העבודה למישהו אחר", אומרת בן־דור. כפועל יוצא מכך, משרות רבות לא מתועדות והמועסקים מקבלים שכר מינימום בלי שום זכויות, במקרה שהמעסיק מחליט לנצל אותם.
ביולי ישראל הציבה מכשול נוסף בפני האוקראינים המעוניינים לעבוד למחייתם – והגבילה גיאוגרפית את האזורים שבהם הם רשאים לעבוד. חוץ מעובדים בענפי הבנייה, החקלאות, הסיעוד המוסדי או המלונאות – נאסר על הפליטים לעבוד ב־17 ערים, בהן ערים מרכזיות כמו תל אביב וירושלים.
ביולי ישראל הציבה מכשול נוסף בפני האוקראינים המעוניינים לעבוד למחייתם – והגבילה גיאוגרפית את האזורים שבהם הם רשאים לעבוד. "זאת התעללות בעיניי. זה כמו לקיים מדיניות דו־פרצופית"
בהתחשב בעובדה שרוב האוקראינים מתגוררים ליד בני משפחה, קרובים או חברים – מדובר בבעיה רצינית, אומרת בן־דור. "זאת התעללות בעיניי. זה כמו לקיים מדיניות דו־פרצופית – כן, אתם יכולים לעבוד, אבל בו בזמן עושים הכול כדי למנוע מהם לעשות זאת.
"אני מרגישה שהאשמה צריכה להיות מופנית בראש ובראשונה כלפי משרד הפנים, שמשאיר את האנשים האלה פגיעים", אומרת בן־דור.
משרד הפנים אמר בתגובה כי השוהים בישראל באשרת תייר אינם מורשים לעבוד על־פי החוק. עם זאת, בעקבות המלחמה באוקראינה, "המשרד אפשר לכל מי שנכנס לישראל עד 30 בספטמבר 2022 – ונאלץ להישאר כאן – לעבוד", אמרה לזמן ישראל דוברת רשות האוכלוסין וההגירה סבין חדד.
"הרבה מהם [האוקראינים] הגיעו ממדינה אחרת באירופה. לחלק מהם אפילו יש אשרת עבודה במדינות אחרות אבל הם בחרו לבוא לישראל. ההחלטה לאפשר להם לעבוד היא רשמית ומפורסמת – אז הם יכולים לעבוד".
שרת הפנים לשעבר איילת שקד הנחיתה מהלומה נוספת כשהודיעה – רגע לפני שעזבה אתה משרדה – כי החל מ־1 בינואר 2023, כל הפליטים מאוקראינה שהגיעו לישראל מאוקטובר לא יורשו לעבוד בכלל.
מעדויות שהגיעו לידי זמן ישראל עולה כי הכללים העמומים וההגבלות הגיאוגרפיות הביאו למקרים רבים של ניצול במקומות עבודה. "את צריכה להילחם בשיניים כדי לקבל את הכסף שהרווחת"
מעדויות שהגיעו לידי זמן ישראל עולה כי הכללים העמומים וההגבלות הגיאוגרפיות הביאו למקרים רבים של ניצול במקומות עבודה. אולגה, שנמלטה מחרקיב ומתגוררת כעת בפתח תקווה, אומרת כי פליטים רבים מוצאים עבודה דרך צד שלישי, שלוקח מצדו אחוז נכבד משכרם הדל ממילא.
"את צריכה להילחם בשיניים כדי לקבל את הכסף שהרווחת", אומרת אולגה. "לחיות כאוקראיני בישראל זה לא סוכר ודבש. באוקראינה ניסיתי להוריד במשקל. כאן בישראל, עם כל הלחץ, רזיתי 12 קילו בלי לנסות בכלל", היא צוחקת במרירות.
ויקה, אם יחידנית לילדה בת תשע, נמלטה מחרקיב עם מזוודה וכעת מתגוררת באשדוד. "קשה מאוד למצוא עבודה בלי לדעת את השפה. הציעו לי עבודה במחסן של מפעל בלי חוזה כי טענו שאין לנו זכויות – ואז לא שילמו לנו", היא אומרת ומוסיפה כי באוקראינה עסקה בעריכת דין.
בינתיים היא לא יכולה להרשות לעצמה לרכוש ביטוח בריאות, מה שמאלץ אותה להוציא סכומים גבוהים על טיפולים בסיסיים. "בחודש שעבר כאבו לבת שלי השיניים והיא נזקקה לסתימה. זה עלה יותר מ־450 שקל", היא אומרת. "אני באמת רוצה לחזור הביתה, ההורים שלי שם. אבל רוסיה מפגיזה את תחנות הכוח שלנו, אין אור, אין חשמל. אז – אולי באביב", אומרת ויקה.
"אני באמת רוצה לחזור הביתה, ההורים שלי שם. אבל רוסיה מפגיזה את תחנות הכוח שלנו, אין אור, אין חשמל, אז – אולי באביב"
יוליה הגיעה ממזרח אוקראינה ועובדת כמטפלת סיעודית 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. בתה בת השמונה מתלווה אליה בכל יום לעבודה – ולפעמים משתתפת בשיעורים מקוונים בבית הספר האוקראיני שלה.
"אני מרגישה כאילו הרשויות בישראל שונאות אותנו. כאילו אנחנו מסריחים או משהו", אומרת יוליה בעודה משחזרת את המפגשים שלה עם פקידי משרד הפנים. העבודות הזמניות של הפליטים נמשכות רק כמה שבועות בכל פעם.
"פעם עובר אורח ראה אותי ואת הבת שלי ברחוב עם מזוודה והציע לנו עבודה בניקיון של בית למשך כמה שבועות. ככה אנחנו מסתדרות", אומרת יוליה. לדבריה, יש גם קבוצות ואטסאפ וטלגרם רבות להצעות עבודה – לעתים קרובות ממקורות מפוקפקים.
"לפעמים מתפרסמות משרות מוזרות כמו 'בואי לעבוד במכון העיסוי שלי' – אבל אני מנסה להימנע מכאלה". גורמים בממשלה טוענים מנגד כי עשו את כל מה שיכלו למען האוקראינים בישראל.
שר הרווחה לשעבר מאיר כהן אמר באוגוסט כי מי שהגיע לכאן "קיבל מאיתנו חיבוק גדול וסיוע ממשלתי ואזרחי כפי שראוי ונכון. ישראל תמשיך לסייע לאזרחי אוקראינה עד שתסתיים המלחמה, בין אם בסיוע בארץ ובין אם בסיוע הומניטרי שאנחנו שולחים לאירופה".
מאז שמשרד הרווחה החל בהפעלת תוכנית הסיוע שלו, "צו השעה", במרץ 2022 הוא הוציא 110 מיליון שקלים עבור סיוע כמו חלוקת תלושי מזון לכ־12 אלף בני אדם; תמיכה פסיכו־סוציאלית לזקוקים לה; ביטוח בריאות מלא לבני 60 ומעלה וסיוע חירום רפואי.
התוכנית גם סיפקה מגורים זמניים לכ־120 אוקראינים שלא היה להם לאן ללכת. אולם, במקרה של בית מלון אחד בירושלים, היוזמה הזאת קיבלה תפנית מסוכנת.
מקלט ב"בורדל"
קטיה צ'כובה הגיעה לישראל באביב 2022 בניסיון נואש להציל את רגלה השמאלית אחרי שאיבדה את היכולת ללכת בעקבות פגיעת רסיס של טיל רוסי. באוקראינה הרופאים אמרו לה שכריתת הרגל היא האפשרות היחידה שלה.
בישראל הרופאים הצליחו להציל את רגלה ואף להשיב לה את היכולת ללכת. פינויה של צ'כובה והגעתה לארץ סוקרה בהרחבה בחדשות 12. אולם, בתום אשפוזה בבית החולים, יחד עם כ־15 אוקראינים נוספים, צ'כובה הועברה על ידי "צו השעה" להתאוששות בבית מלון בירושלים.
עד מהרה היא גילתה שבית המלון משכיר חדרים לפי שעה ושמתקיימות בו מסיבות פרועות כמעט מדי לילה, שבמהלכן נשמעים אנשים מקיימים יחסי מין בקולי קולות מבעד לקירות הדקים של חדרי האורחים נטולי החלונות.
עד מהרה היא גילתה שבית המלון משכיר חדרים לפי שעה ושמתקיימות בו מסיבות פרועות כמעט מדי לילה, שבמהלכן נשמעים אנשים מקיימים יחסי מין בקולי קולות מבעד לקירות הדקים
בהיעדר אפשרות אחרת, צ'כובה – שלא הייתה מסוגלת, כאמור, ללכת – שהתה שם במשך כחודשיים. לילה אחד, כשברקע מתנגנת מוזיקה חזקה ונשמעות צעקות וגניחות מבריכת השחייה הסמוכה – צ'כובה שמעה דפיקות חזקה בדלת חדרה, כאילו שמנסים לפרוץ פנימה.
"זה היה מאוד מפחיד", היא מספרת לזמן ישראל ומסבירה שבאותו הזמן היא הייתה מרותקת לכיסא גלגלים וחשה חסרת אונים לחלוטין. "לא היה אף אחד בקבלה, לא היה ממי לבקש עזרה.
"בלילה הייתי נועלת את החדר מבפנים", היא אומרת ומספרת כי בית המלון ממוקם ברחוב ללא מוצא מאחורי מחסן, סמוך לאתר בנייה. "אי אפשר היה לנוח. התלוננתי להנהלה, אבל מה שקיבלתי היה כסף לקניית אטמי אוזניים".
מסיבות השתייה והניסיונות לפרוץ לחדרה היו רק חלק מהבעיות. "באותו זמן משרד הרווחה היה מביא פליטים וממשכן אותם היכן שהיה אפשר", אומרת אהרוני. "הלכנו לראות את המקום – וזה היה פשוט בורדל. היה שם ג'קוזי שאנשים היו סוגרים למשך כמה שעות ועורכים שם מסיבה פרועה – ועכשיו הוא שימש ילדים [מאוקראינה]".
לצד המסיבות, בית המלון הציע עבודה לאוקראינים השוהים בו. "פליטה אוקראינית אחת הפכה למעסה", מספרת צ'כובה ומוסיפה שהיא לא יודעת איזה סוג של עיסוי התבקשה אותה אישה לספק.
"אני זוכרת שפעם, בזמן פגישה של הפליטים, האישה הזאת התבקשה לעשות עיסוי זוגי. היא סירבה כי הפגישה של הפליטים הייתה יותר חשובה – אז המלון הלין חלק משכרה"
"אני זוכרת שפעם, בזמן פגישה של הפליטים, האישה הזאת התבקשה לעשות עיסוי זוגי. היא סירבה כי הפגישה של הפליטים הייתה יותר חשובה – אז המלון הלין חלק משכרה עבור העבודות הקודמות שלה".
נדרשו למשרד הרווחה כמעט חודשיים כדי להעביר את הפליטים למקום בטוח יותר. "עשינו הרבה רעש", אומרת אהרוני. "הגיעה עובדת סוציאלית ממשרד הרווחה. היא אמרה, 'כן ידענו [שהמלון הוא כזה], אבל לא הייתה לנו אפשרות אחרת'. זה היה המקום היחיד שענה למכרז".
כמה ימים אחרי שהסיפור הזה פורסם בתקשורת – הרשויות מצאו בית מלון אחר והעבירו אליו את כל הפליטים. משרד הרווחה טוען שהוא מסייע במציאת מגורים לפליטים מאוקראינה: "ברגע שראינו שהמקום הזה לא מתאים, הוצאנו את האנשים ומצאנו להם פתרון טוב יותר", אומר נפתלי יעבץ ממשרד הרווחה, שמאשר כי הפליטים הועברו בתוך "חודש וחצי עד חודשיים מקסימום".
יעבץ הוא מנהל מחלקת יחסי הציבור של משרד הרווחה ומנהל "צו השעה" לשעבר. "אף אחד כמובן לא ידע איזה סוג של מלון זה", אומר גיל חורב, דובר משרד הרווחה, בהתייחס לעובדה שכמה פליטים אוקראינים בכיסאות גלגלים שוכנו באותו בית מלון, שלא מתאים לאנשים עם מוגבלויות.
בנוגע לטענות שבית המלון משמש כבורדל – משרד הרווחה טוען שהוא עדיין לא בטוח שזה אכן המקרה. "זה מה שאנשים אומרים, אבל אנחנו לא יודעים את זה בוודאות"
בנוגע לטענות שבית המלון משמש כבורדל – משרד הרווחה טוען שהוא עדיין לא בטוח שזה אכן המקרה. "זה מה שאנשים אומרים, אבל אנחנו לא יודעים את זה בוודאות", אומר חורב.
לדברי אהרוני, "זאת הייתה אפיזודה קצרה שהראתה שהמערכת לא עובדת היטב". בית המלון פועל כעת תחת הנהלה חדשה. ביקרנו במקום פעמיים בדצמבר – ובשתי ההזדמנויות מנעו מאיתנו לראות את החדרים.
ליד המלון – שמאוכלס לרוב בפועלי בניין ובסיטונאים – חנו כמה מכוניות נוצצות. תושבות האזור החליפו ביניהן מבטים זרים כששאלנו אותן על בית המלון. "תמיד יש סוג 'כזה' של בחורות שנכנסות פנימה", רמזה אחת מהן, ואילו האחרות הנהנו בתשובה לשאלה אם המקום עדיין משכיר חדרים לפי שעה.
הפגיעוּת שבתלות
בשונה ממדינות אירופה – שבהן הפליטים מאוקראינה זכאים לרוב למעמד של פליט, לשיעורי שפה, לשימוש חופשי בתחבורה הציבורית ולעזרה סוציאלית – ישראל לרוב אפילו לא מכירה בהם כפליטים.
כתוצאה מכך, לישראל מגיעים רק פליטים שאין להם ברירה אחרת או שיש להם כאן משפחה או חברים, אומרת זויה לויטין פושניקוב, רכזת התגובה של היאס – החברה לסיוע למהגרים עבריים.
"בחודשים האחרונים יש בעיה של פגיעוּת", היא אומרת ומסבירה שהפליטות נמצאות בסיכון דווקא משום שהן כל כך תלויות באחרים. "ברגע שאישה תלויה במישהו אחר בצורה כל כך מוחלטת – זה תמיד רעיון גרוע שיכול להיגמר בצורה רעה". לדבריה, בחלק ממרכזי המתנדבים, אחת מכל שלוש פליטות מדווחת על הטרדה מינית ו/או על ניצול, לעתים קרובות מצד מי שהיא תלויה בו למגורים ו/או למחייתה.
ולריה טרגובנקו, פסיכולוגית פרטית שעובדת גם בקופת חולים כללית ומטפלת בפליטים מאוקראינה, אומרת כי טיפול נפשי נמצא בתחתית סדר העדיפויות של הפליטים. "אני חושבת שהמדינה צריכה להבין שכרגע, ובשנים הבאות, הם זקוקים לסיוע פסיכולוגי כי כל החיים שלהם התפרקו.
"הם זקוקים לתמיכה. זה לא מספיק לאפשר להם להגיע לכאן. אנחנו צריכים למצוא להם סיוע פסיכולוגי, מידע על שירותי הבריאות".
משרד הרווחה אומר כי תוכנית "צו השעה" הממשלתית כוללת טיפולים פסיכולוגיים, ושמאז מרץ 2022, 428 אוקראינים קיבלו סיוע כזה – ובסך הכול 1,728 שעות של טיפול אישי. "הטיפול מוצע לכולם, אבל לא כולם להוטים לנצל אותו", אומר יעבץ ממשרד הרווחה.
"ניסינו לשלוח הודעות טקסט בנושא לכל מי שכלול בבסיס הנתונים שלנו ולהציע סיוע נפשי חינם בשפה שלהם – אבל זה לא זכה להצלחה", הוא אומר.
מין לצורך הישרדות
חלק מהפליטות מאוקראינה נאלצות למכור את גופן כדי לשרוד. נעמה סבתו מעמותת "לא עומדות מנגד" היא העובדת הסוציאלית היחידה שעובדת בנמל התעופה בן־גוריון כדי לסייע לנשים החשודות כקורבנות סחר למטרות זנות.
המטרה העיקרית שלה היא לתמוך באותן נשים ולהציע להן שיקום ומקלט בישראל. מאז שהחלה את עבודתה באוקטובר 2022, היא נקראת להערכת מקרים כאלה כמה פעמים בשבוע. "מאז תחילת המלחמה [באוקראינה] נהיה קל יותר להגיע לישראל – והנשים נואשות יותר. הן אומרות לי, 'יש הרבה גברים ישראלים באינסטגרם, זה כל כך קל'.
"נשים שומעות על העבודות האלה בעיקר מגברים ישראלים שמפרסמים בטלגרם או בערוצי מדיה חברתית אחרים, עבודות שנשמעות זוהרות עם משכורות פנטסטיות. בדרך כלל הן מודעות לכך שמדובר בעבודות מין – אבל הן לא באמת יודעות [את כל הפרטים]", אומרת סבתו ומסבירה כי רוב הנשים שהיא מדברת איתן הן בנות 19 או 20.
"לעתים קרובות האימהות שלהן מעורבות [בסחר שלהן]", היא אומרת. "זנות פירושה שאת באה מטראומה ואת יוצרת טראומה טרייה". סבתו חולקת עם הפליטות האוקראיניות שהיא פוגשת את סיפורי הזוועות של הנשים שהצליחו לצאת ממעגל הזנות.
"המציאות היא שאת סגורה באיזה חדר במרכז הארץ, ואת צריכה לעבוד – והרבה. את לא חוקית כאן, העבודה שלך בלתי חוקית, השהייה שלך בלתי חוקית – ולבעלים שלך יש שליטה מלאה"
"המציאות היא שאת סגורה באיזה חדר במרכז הארץ, ואת צריכה לעבוד – והרבה. את לא חוקית כאן, העבודה שלך בלתי חוקית, השהייה שלך בלתי חוקית – ולבעלים שלך יש שליטה מלאה. את לא יכולה לעשות שום דבר".
לפי דוח מחלקת המדינה האמריקאית בנושא סחר בבני אדם לשנת 2022, "מאמציה של הממשלה [הישראלית] לחקור ולהעמיד לדין פלילי סוחרים בעובדים זרים – בלתי מספקים". ב־2021 המשטרה פתחה רק שלושה תיקים העוסקים בסחר בבני אדם למטרות מין וחקרה 118 פשעים הקשורים בסחר למטרות מין. כולם נקבעו כעבירות ה"קשורות בזנות".
המשאבים המוקצים לתמיכה בקורבנות הסחר הם דלים. סבתו היא האדם היחיד שמבצע את התפקיד הזה בישראל. היא נמצאת, כאמור, בנמל התעופה בן־גוריון בזמן שנמל התעופה הדרומי רמון מפעיל טיסות חסך רבות ממזרח אירופה וממוקם קרוב לאילת, מרכז ידוע של תעשיית המין.
"אנחנו עדיין לא יודעים מה לעשות לגבי זה – הרשויות לא כל כך מתמקדות בזה", אומרת סבתו. כיום, חלק מהאוקראינים בישראל מקווים שהממשלה החדשה תעשה יותר כדי לעזור להם.
מרינה, שעדיין עוסקת בעבודות ניקיון, נחושה כעת שוב לנתק את כל הקשרים עם המעסיק שלה אמיר. היא חוסכת כסף ומחפשת לקוחות משלה לעבודות ניקיון, מחליפה את כרטיס הסים שלה, חוסמת מספרים ועוברת בין דירות.
"אני חייבת לעשות כל מה שאני יכולה כדי להבטיח שהוא לא ימצא אותי", היא אומרת. "אני לא יכולה להמשיך לעבוד בשבילו ככה אבל אני גם לא יכולה לחזור הביתה לאוקראינה"
"אני חייבת לעשות כל מה שאני יכולה כדי להבטיח שהוא לא ימצא אותי", היא אומרת. "אני לא יכולה להמשיך לעבוד בשבילו ככה אבל אני גם לא יכולה לחזור הביתה לאוקראינה, לא נשאר שם כלום בשבילי".
אוקראינים רבים פשוט ויתרו והחליטו לעזוב את ישראל. לדברי אודוביצ'נקו, סבטלנה הרגישה כי אחרי שהחליטה לא לערער על סגירת התיק שלה, היא לא מסוגלת להישאר בישראל ולגדל את בנה ליד האיש שאנס אותה. "אלוהים יהיה השופט שלו", סיכמה לאודוביצ'נקו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הנשים היהודיות באוקראינה במלחמת העולם השיניה היו כמחדל בררה מוכנות שיאנסו אותן, אבל לא האוקראינים גברים הנאצים גם אנסו ואחרי זה שרפו אותן. איזה הבדל אז מי שלא רוצה להיות כאן ומי שמלכלכת על מדינת ישראל והאזרחים בא, מוזמנים לחזור למדינתם האהובה.