מתערער הסטטוס-קוו בהר הבית מהימים שנחשבנו למבוגר האחראי

תקרית המאבטח שעצר את שגריר ירדן בהר הבית, צילום מסך מסרטון שהעלה ג'קי חוגי לטוויטר
תקרית המאבטח שעצר את שגריר ירדן בהר הבית, צילום מסך מסרטון שהעלה ג'קי חוגי לטוויטר

התקרית אתמול, בה עוכב שגריר ירדן בישראל, גסאן אל-מג'אלי, בכניסה לרחבת אל-אקצא, באה על רקע הפסגה המשולשת בקהיר בין נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, עבדאללה מלך ירדן וראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס.

התקרית אתמול, בה עוכב שגריר ירדן בישראל, אל-מג'אלי, בכניסה לרחבת אל-אקצא, באה על רקע הפסגה המשולשת בקהיר בין נשיא מצרים א-סיסי, עבדאללה מלך ירדן וראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס

על פניו הפסגה נראתה כעוד פסגה מפסגות רבות, אבל על פי מקורות פלסטיניים ברמאללה, הפסגה הזאת נועדה לצורך ההיערכות לקראת רמדאן ופסח, שני חגים שככל שהדברים קשורים בירושלים, אינם חגים של שובה ונחת אלא של משבר ומתיחות.

בהכנות לפסגה, הפלסטינים אמרו לירדנים ולמצרים כי מטרת ישראל מרחיקת לכת ביותר – לעשות טרנספר כולל לפלסטינים. אבל ירדן ומצרים לא הסכימו ללכת כל כך רחוק בהודעה הרשמית. הן כן הסכימו כי מעתה ואילך כל השלוש יחד יגנו על ירושלים ולא כל אחת בנפרד.

ירדן ומצרים הודיעו לאש"ף כי הן אינן ממהרות למשבר, וכי עדיף לתת לישראל להסתבך במהלך הפתיחה של משבר אפשרי, על מנת לתעל זאת למסדרונות האו"ם. שתי המדינות אשר להן שלום עם ישראל יתערבו בישראל למען הפלסטינים, והמלך עבדאללה יעלה את המכלול הקשור בממשלה החדשה בישראל בביקורו הקרוב בבית הלבן.

ירדן ומצרים הודיעו לאש"ף כי הן אינן ממהרות למשבר, וכי עדיף לתת לישראל להסתבך במהלך הפתיחה של משבר אפשרי, על מנת שיוכלו לתעל זאת למסדרונות האו"ם ולבית הלבן

יש עניין שבו לפלסטינים עמדה השונה מעמדת מצרים וירדן, והיא הקריאה לאו"ם לפרוש הגנה בינלאומית על הפלסטינים. ירדן עדיין מעדיפה את הביטחון הישראלי שיגן על המסגדים, אבל זבח פסח עלול להיות נקודת המפנה, או המשך השחיקה המוסלמית לטובת היהדות על הר הבית. במקרה כזה, גם ירדן תצטרף לקריאה להגנה בינלאומית על הר הבית. אבל הבעיה של ירדן היא שעמדה כזאת עלולה גם לשחוק את מעמדה כשומר הבלעדי המקומות הקדושים.

על פי המקורות הפלסטיניים, מה שמאחד את המשולש הזה מול המפרץ וסעודיה למשל, זה שכולם מסכימים שירדן היא שומר המקומות הקדושים בירושלים. מי שמערער על כך בעולם הערבי היא סעודיה.

סעודיה רוצה להחליף את ירדן במועצה כלל-מוסלמית, אבל אחרי שהנשיא דונלד טראמפ לא נבחר לקדנציה נוספת היא הניחה את זה בצד. על פי מקורות פלסטיניים, השגריר הסעודי ברבת עמון הודיע למלך כי סעודיה מכירה בבכורה הירדנית, אבל בניגוד למשולש הרשות הפלסטינית, ירדן ומצרים – היא לא הודיעה על כך בפומבי.

על פי המקורות הפלסטיניים, העמדה שהביא עמו אבו מאזן לקהיר היא שבאחרונה – עוד לפני כניסתו של איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי – החמירה ישראל את צעדיה החד צדדים בהר הבית במאמץ להשתלט על המקום על חשבון הסטטוס קוו משנת 1967. סטטוס קוו שאש"ף, אגב, לא מכיר בו. אש"ף מכיר בירדן כשומר המקומות הקדושים עכשיו, אבל משאיר השאלה פתוחה עד להסדרי הקבע, בעוד שעל פי הסכם השלום בין ישראל לירדן בשלב הסדרי הקבע מעמד הבכורה יינתן לירדן.

ירדן עדיין מעדיפה את הביטחון הישראלי שיגן על המסגדים, אבל זבח פסח עלול להיות נקודת המפנה, או המשך השחיקה המוסלמית לטובת היהדות על הר הבית. במקרה כזה גם ירדן תצטרף לקריאה להגנה בינלאומית על ההר

בכל מקרה, בשלב הזה מצרים, ירדן ואש"ף נושאות עיניים לפסח הקרוב ולטקס הקורבן הראשון שייערך בו, אשר יקדם את מיטוט הסטטוס קוו בהר לכיוון הפיכת רחבת הר הבית למקום קדוש יהודי על חשבון האסלאם.

הרשות הפלסטינית עוקבת בדאגה גם אחר הבאת הפרות האדומות לישראל, שפירושם טיהור טומאת המת, ומתן אפשרות ליהודים לחדור לרחבת כיפת הסלע ממש.

אם לשפוט על פי הדיווחים שקדמו לפסגה, קרוב לוודאי שההחלטה אשר התקבלה הייתה שלא להיות הראשונים שידרדרו את ירושלים, ולתת לישראל לעשות זאת.

הביקור של השגריר חשף עוד רובד הקשור לעמדת ירדן הנפרדת מעמדת הפלסטינים. על פי הודעת ירדן – חובת שמירת הסדר על הר הבית מוטלת על ישראל מתוקף היותה כוח כובש, והחוק הבינלאומי מטיל עליה לשמור על המצב הקיים ולא לשנותו. כאלה הן גם החלטות האו"ם. ההודעה הירדנית גם הזכירה את הסכם הערבה, כלומר: הסכם השלום עם ישראל, תוך השמטת המילה "שלום".

בשלב הזה מצרים, ירדן ואש"ף נושאות עיניים לפסח הקרוב ולטקס הקורבן הראשון שייערך בו, אשר יקדם את מיטוט הסטטוס קוו בהר לכיוון הפיכת רחבת הר הבית למקום קדוש יהודי על חשבון האסלאם

נקודה זאת מצריכה הבהרה: על פי הסטטוס קוו, ישראל הכירה בכך שרחבת המסגדים שייכת כולה לאסלאם, ומי שמנהל אותם זה הווקף הירדני. הווקף הכיר בכך שרחבת הכותל שייכת כולה ליהדות, יהודים יכולים לעלות להר הבית כמבקרים, וישראל היא הכוח השומר על שלום המסגדים. זה היה הישג היסטורי ליהדות ששני גורמים אסלאמיים מרכזיים כמו ירדן והווקף מכירים בישראל ככוח השומר על שלום קודשי האסלאם.

ירדן לא ויתרה על ההגנה שישראל מעניקה למקום, אבל כעת ההגנה לא מעוגנת בהסכם השלום או בסטטוס קוו, אלא בחובתה של ישראל ככוח כובש.

עפ"י הסטטוס קוו, ישראל שומרת על שלום המסגדים ברחבה ששייכת לאסלאם. זה היה הישג היסטורי ליהדות ששני גורמים אסלאמיים מרכזיים כמו ירדן והווקף מכירים בישראל ככוח השומר על שלום קודשי האסלאם

בין ישראל לירדן גם ניבעו סדקים והבדלים לגבי הגדרת תחום הסטטוס קוו. בעוד ירדן תוחמת את אחריותה על הרחבה כולה, כולל החומות פנים וחוץ (ברמז על חזרתה מן ההסכם לוותר על הכותל ועל הרחבה שמולו, וכבר פעלה יחד עם הפלסטינים בכיוון הזה באונסקו), ישראל תוחמת את הסטטוס רק למסגדים עצמם ולא לרחבה שביניהם או לחומות המקיפות אותה. ירדן ניסתה להשיג תמיכה בין-ערבית לעמדתה, אבל מדינות ערב סירבו לאמץ בגלוי את הנוסח שלה.

מכאן מתפתחות שתי בעיות נוספות. מי ישמור על ניקיון הרחבה. עד כה היה מובן מאליו שאנשי הווקף עושים זאת, אבל באחרונה הם טוענים כי עובדי העירייה הופיעו ברחבה כדי לנקות אותה. לדבריהם, ישראל גם מונעת מהם לתקן צינורות מים, וכאשר היא מסדירה את עליית היהודים היא מקימה למעשה מנהלת ווקף יהודית.

לכך נוספת שאלה אחרת, אשר עליית השגריר חשפה אותה. מאיזה שער נכנסים להר הבית? לגבי תפילת המוסלמים, אין בעיה – הם נכנסים דרך שערי הר הבית שבשליטת הווקף, ותחת הביטחון הישראלי, אבל נשאלת השאלה איך נכנסים אלה שאינם מתפללים? עד כה היהודים עלו משער המוגרבים, וכל היתר מן השערים האחרים.

בזמנו, אני אישית נכנסתי דרך שערי הווקף אחרי הזדהות מול הביטחון הישראלי, אבל כעת, כך טוענים בווקף, ישראל לא מתירה ללא מתפללים מוסלמים להיכנס דרך השערים אלא רק דרך שער המוגרבים.

הניסיון של השגריר אל-מג'אלי, להיכנס דרך שער השבטים, אחד משערי הווקף, ללא תיאום עם ישראל, עורר את הבעיה.

אנשי הווקף טוענים כי באחרונה עובדי העירייה הופיעו ברחבה כדי לנקותה. לדבריהם, ישראל גם מונעת מהם לתקן צינורות מים, וכאשר היא מסדירה את עליית היהודים היא מקימה למעשה מנהלת ווקף יהודית

אני יכול להעיד מניסיוני שבעבר משרד החוץ ביקש ממני להסדיר כניסה של משלחת מארץ מוסלמית אשר באה לביקור חשאי בישראל וביקשה לבקר במסגד אל אקצא. אבל הווקף לא רצה להכניס אותם כי הפנייה באה מישראל, אז הלכתי אישית לווקף והסדרתי את הכניסה, והמשלחת התקבלה בכבוד רב דרך שער השבטים.

גם במקרה הזה, השגריר הירדני לא רצה לתאם את הכניסה דרך ישראל, כי הוא רואה באל-אקצא שטח השייך לירדן, ולדבריו בעבר לא נדרש לתיאום כזה.
העניין סודר בסופו של דבר, כי ירדן לא רוצה בזעזועים, אבל העין צופיה בדאגה לפסח ולרמדאן בתקווה שחגי ישראל והאסלאם יהיו מה שהם אמורים להיות, ולא "סיבה למסיבה".

את הסטטוס קוו קבעו משה דיין ויצחק רבין, בימים שישראל נחשבה כמבוגר האחראי שאפשר לסמוך עליו. ישראל של איתמר בן גביר נחשבת במקרה הטוב פרחחית, על כל המשתמע מכך על מעמדה העתידי בהר הבית ובירושלים המאוחדת בכלל. האם התפקיד שניתן לה בסטטוס קוו, להגן על המקומות הקדושים, הוא תפקיד שהיא עדיין מסוגלת למלא? או שמא על מנת להגן עליהם יש להעביר זאת לגורם אחר?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,164 מילים
סגירה