לאחר מספר פגישות עם יאסר ערפאת במהלך האינתיפאדה השנייה, הערכתי שהוא לא מיהר לעסקה עם ישראל מכיוון שהתפתה לאופציה של מדינה אחת גם אם יידרשו עוד עשורים של סכסוך כדי להגיע אליה. בסוף התהליך, בהעדר חלוקה, הפלסטינים ישלטו במדינה האחת והציונות תגווע.

פחות מעשור לאחר שערפאת סירב להצעותיו של אהוד ברק, יורשו מחמוד עבאס חזר על המעשה עם אהוד אולמרט. בשלב זה כבר היה צריך להיות ברור מה קורה בהנהגת אש"פ. ואני מבין אותם, אם הלך הרוח הוא נכונות לסבול ולגרום לאחרים לסבול כדי להשיג יתרון כלשהו לדור הבא.

מה שאני לא מבין זה מדוע כשני מיליון ישראלים יצביעו בשבוע הבא בעד אותו חזון, שמשמעותו קץ הציונות, על ידי תמיכה במפלגות הימין. זה ללא ספק אחד המקרים המדהימים של בלבול המוני בהיסטוריה.

אני לא אומר שמנהיגי הליכוד במודע רוצים את התוצאה הזו. יש להם דיסוננס קוגניטיבי חמור וסדרה מרשימה של תעתועים ואשליות. ביניהם: שהפלסטינים יעזבו; שיגיעו עוד מיליוני יהודים רבים; שישראל תצליח להטמיע מין שיטה פוליטית חדשה שבה חצי מהאוכלוסייה נמצאת אבל איכשהו לא נמצאת, נשלטת אבל איכשהו לא נשלטת. שליטה בטחונית שלא תחשב כיבוש, כי יש מחבלים וגם יש את התנ"ך ואז זה בסדר; בניית עיירות על טהרת היהודים בשטח שמעולם לא סופח אבל זה לא אפרטהייד, כי אחרת כולם אנטישמים ואז זה בסדר.

ישנם תומכי ימין תמימים שמאמינים בכזב שהמדינה כבר חולקה (על פי הסכמי אוסלו שהימין התנגד לו). הלוואי שיצחק רבין היה אמיץ יותר ושזה היה נכון, אבל לא כך המצב: הפלסטינים כאן, פשוט מוסתרים מהיהודים.

כה לא הגיונית עמדת הימין שרבים מהמצביעים פשוט מסרבים להאמין. ואכן, המגוחכות בעמדת הליכוד היא הסיבה שהאינטליגנטים יותר בקרב מנהיגי הליכוד לפעמים עושים דברים מוזרים, כמו אריאל שרון שהתעורר יום אחד, למד לספור עד שישה מיליון פלסטינים ויצא מעזה בלי בג"צ ובלי בצלם. יש כאלה שאומרים שכאשר זה קורה, לימין קל יותר, כי מן הסתם אין התנגדות מצד האופוזיציה.

אבל זו לא שיטה, זה לא קורה הרבה, ובנימין נתניהו לא נראה כזה. לכן תמיכה בימין ב-17 בספטמבר כדי לסיים את הכיבוש תהיה כמו תמיכה בדונאלד טראמפ כדי לטפל בהתחממות כדור הארץ. יש המוני אמריקאים מבולבלים, אבל לא פגשתי אחד מבולבל עד כדי כך.

באופוזיציה, בינתיים, דיי התייאשו מלהסביר את כל זה למי שעדיין לא הבין (חוץ מאהוד ברק כמובן). הם מקווים להפיל את נתניהו באמצעות טיעונים אחרים.

אני סבור שזו טעות. כשהבית בוער (כי מתקרבת נקודת האל-חזור) יש להגיד שהוא בוער.

לכן, כשירות לציבור, אשרטט תרחיש סביר למה שיקרה כאן אם הליכוד והימין ימשיכו לנצח ולא ינטשו, כמעשה שרון, את האידיאולוגיה האובדנית של עצמם:

2020: אוכלוסיית המתנחלים בגדה המערבית (לא כולל ירושלים המזרחית) מגיעה לחצי מיליון. יוזמות חרם רציניות ממריאות  ברחבי העולם. בישראל מבטלים את זה כעניין זניח – כולה אירופאים ואנטישמים.

2024: נשיא ארה"ב הדמוקרט מורה לבחון מחדש את הווטו האוטומטי נגד מהלכים אנטי-ישראלים באו"ם ובזירות אחרות. במהלך השנתיים הבאות העניין הזה מגיע לקיצו. הסיוע הכספי גם מתנדף. אירופה מבטלת את הכניסות ללא ויזה לישראלים, וישראל כבר לא מוזמנת לאירוויזיון ומודחת ממפעלי הכדורסל והכדורגל של אירופה. התל"ג לנפש בישראל מקרטע ובעקבות פיחות מסויים של השקל מתייצב על 32 אלף דולר לשנה, לא נורא — זה רק 20% פחות מב-2019, ושימותו הקנאים.

2027: הרשות הפלסטינית מתפזרת מיוזמתה וגורמים פלסטינים מובילים דורשים סיפוח עם הקמת מדינה אחת המאפשרת לפלסטינים בגדה המערבית ולעזה את אותן זכויות אזרח שיש לערביי ישראל. הרעיון נדחה על ידי ההנהגה הישראלית, שמבטיחה כי "כולם יודעים שישראלים דוחים את הפיתרון של מדינה אחת". בחלק מהאזורים מוקם מחדש משטר צבאי. כנופיות, בחלק מהמקרים בהובלת חמאס והג'יהאד האיסלאמי, משתלטות על חלק מהשטח. יש כמה שנים של כאוס. השקעות זרות פוחתות בקצב מבהיל והשקל נופל עוד יותר לעומת הדולר והאירו.

2030: יש כבר מיליון מתנחלים לא כולל מזרח ירושלים. החרם העולמי על ישראל מזכיר את מה שקרה עם דרום אפריקה, אבל ארה"ב עדיין לא הצטרפה. התל"ג לנפש של ישראל, ללא הפלסטינים, נופל ל-20 אלף דולר בשנה.

2033: ארה"ב, לאחר התלבטות קשה (ובעקבות סקרים המראים ש-80% מהצעירים דורשים זאת) מצטרפת לחרם על ישראל במסיבת עיתונאים משותפת עם הנהגת האיחוד האירופי ודרום אפריקה. אייפא"ק מתנגדת למהלך, אך ג'יי סטריט, הנתמכת על ידי מרבית יהודי ארה"ב, דווקא בעד.

2036: ישראל, תחת לחץ עולמי מוחץ, מספחת את הגדה המערבית, מעניקה את זכות הבחירה לכל הפלסטינים, וקוראת לעלייה יהודית מסיבית. כאשר הפלסטינים (כולם כבר "ערביי ישראל" למעט העזתים) נכללים סוף סוף בחישוב, התוצר לנפש עומד על 15 אלף דולר – מקום 79 בעולם.

2039: הרשימה הערבית המשותפת מקבלת 50 מושבים בבחירות לכנסת, ומסלקת בשעה טובה את הליכוד והימין מהשלטון. הערבים מקימים קואליציה עם השמאל הקיצוני הישראלי – ובפיתול מעניין בעלילה גם החרדים מצטרפים, בתנאי שהמנהיגים הערבים יאפשרו להם להמשיך למנוע חינוך נורמאלי מילדיהם. הליכוד וכחול לבן מתמודדים על ראשות האופוזיציה.

2040: הממשלה משנה את שמה של המדינה לפלסטין, מבטלת את חוק השבות ומחליפה את "התקווה: בגרסה עברית-ערבית של "בלדי, בלדי". בפשרה כואבת עם השותפים היהודים היא נמנעת מלהעניק זכות שיבה לצאצאי הפליטים הפלסטינים מ-1948.

2048: פלסטין מנהלת משא ומתן על סיפוח עזה, שהתנהלה במשך עשרות שנים כסוג של צפון קוריאה ים תיכונית בלי בירה. מתקבלים תנאי החמאס: ביטול החלק העברי של "בלדי, בלדי", אימוץ זכות השיבה לפליטים פלסטינים, וחוקי שריעה'. מיליוני ערבים, חלקם רק שמינית פלסטינים, נוהרים פנימה. בד בבד מתרחשת יציאה המונית של יהודים חילונים ובעלי אוריינטציה מערבית. ב-31 דצמבר 2048 מתפרסם שאוכלוסיית פלסטין מונה 80% פלסטינים ו-20% יהודים.

ערפאת יצחק אחרון בקברו.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com