הרכבה החריג של הממשלה בישראל, והמשבר הפוליטי-משפטי-חברתי המחריף בה, מעסיקים עד מאוד את העולם הערבי. העניין הרב החל עוד טרם ההפגנות ההמוניות בשבועות האחרונים, למעשה מייד עם היוודע תוצאות הבחירות.

הרכבה החריג של הממשלה בישראל, והמשבר הפוליטי-משפטי-חברתי המחריף בה, מעסיקים מאוד את העולם הערבי. העניין החל עוד טרם ההפגנות ההמוניות האחרונות, מייד עם היוודע תוצאות הבחירות

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

המכון למחקרים אסטרטגיים של מוסד אלאהראם במצרים הקדיש כבר בנובמבר 2022, מייד לאחר הבחירות, קובץ מיוחד שניסה לנתח את משמעויותיהן מבחינת הזירה הישראלית, האזורית והבינלאומית. התקשורת הערבית עוקבת מקרוב אחר ההפגנות המתרחבות בישראל, בניסיון להבין ולנתח את השלכותיהן.

חשוב, אך גם לא מאוד מפתיע, לשים לב לכך שלא נשמעות תגובות רבות מפיהם של מנהיגי המדינות, או תגובות רשמיות למיניהן. אלו מתמקדות בדרך כלל בחשש מפני הסלמה בזירה הפלסטינית (כך בימים האחרונים) וכמובן סביב עלייתו של איתמר בן גביר, והפעם בכובעו המיניסטריאלי, להר הבית וההשלכות האפשריות לשאלת הסטטוס קוו מבחינתה של ממשלת ישראל.

אין לתמוה, על כן, שאלו היו שתי הנקודות המרכזיות שהובלטו על ידי הירדנים סביב פגישתו של רה"מ בנימין נתניהו עם המלך עבדאללה השבוע. למעשה, כך גם מבירות ערביות נוספות, אף שירדן מביעה באופן ברור ובולט יותר את חששותיה.

כאמור, הפרשנים הערבים עוקבים ומדווחים בהרחבה על ההתפתחויות בישראל וככלל מתמקדים בשתי סוגיות עיקריות: ההשלכות על הסוגייה הפלסטינית ובמקביל השינויים העוברים על החברה והדמוקרטיה בישראל.

ביחס לסוגייה הפלסטינית מודגש ההרכב הקיצוני של הממשלה בישראל המעיד, אליבא ד"ר עבד אלעלים מחמד ממכון המחקר של אלאהראם, על כך ש"הבוחר הישראלי, והציבור באופן נרחב, נתנו עדיפות ברורה בבחירות הללו להתנחלויות ולחוסר הרציונליות הדתית הקיצונית על חשבון החוק והשוויון".

ד"ר עבד אלעלים מחמד ממכון המחקר של אלאהראם במצרים טוען ש"הבוחר הישראלי, והציבור באופן נרחב, נתנו עדיפות ברורה בבחירות הללו להתנחלויות ולחוסר הרציונליות הדתית הקיצונית על חשבון החוק והשוויון"

הפרשנים, שמכירים את נתניהו לאורך שנות שלטונו הארוכות, תוהים גם כיצד ינהג כעת. ד"ר סעיד עכאשה, גם-כן ממוסד אלאהראם למחקרים אסטרטגיים, מעריך, כי יתכן שהממשלה הנוכחית תזכה ליציבות לנוכח הרוב ממנו נהנית בכנסת, אולם תוהה האם נתניהו יצליח להתמודד עם שותפיו הקיצוניים, ובמיוחד על רקע משברים פנימיים וחיצוניים שבוא יבואו בשנים הקרובות.

חשוב להבהיר, כי התמורות הדרמטיות באזור בשנים האחרונות העמידו את ישראל והעולם הערבי (למרות שמונח זה פחות מדויק מאז אירועי האביב הערבי) על קרקע שונה בתכלית בהשוואה לעבר. האינטרסים המשותפים מול איראן, הצורך לחתור ליציבות אזורית לנוכח המשבר העובר על מדינות ערביות רבות באזור מאז האביב הערבי, והפחת במרכזיותה של הסוגייה הפלסטינית, משקפים מפגש אינטרסים מרתק בין ישראל ורבות ממדינות ערב.

זה המסד, שהביא כידוע להסכמי אברהם. דווקא לנוכח זאת, רב הבלבול בבירות הערביות מול ממשלת ישראל הנוכחית. בדיוק על רקע זה, מובנת השתיקה של ההנהגות הערביות מאז כינונה של הממשלה בישראל.

לנוכח היכרותם עם נתניהו מתחדדים חששותיהם ביחס לאופן התנהלותו בנסיבות חסרות התקדים כעת. חששם העיקרי מתמקד בשתי שאלות עיקריות:

• האם ממשלת ישראל, ובעיקר העומד בראשה, ישכילו למנוע הסלמה בזירה הפלסטינית.
• האם ישראל עלולה לפנות לפעולות צבאיות חריגות, לא אחראיות, נוסח תקיפה באיראן.

הפרשנים, שמכירים את נתניהו לאורך שנות שלטונו הארוכות, תוהים כיצד ינהג כעת. ד"ר סעיד עכאשה מעריך כי יתכן שהממשלה הנוכחית תזכה ליציבות, אך תוהה אם נתניהו יצליח להתמודד עם שותפיו הקיצוניים

כאמור, התהיות הללו נשמעות פחות מצד המנהיגים (ובזהירות רבה מפי גורמים רשמיים), אולם מהדהדות באופן בולט מצד הפרשנים. אם תרצו, אלו מקבלים אור ירוק מצד המשטרים להביע בפומבי את התהיות והחששות הללו.

אולם לא פחות חשוב מכך, ואולי מעניין יותר, לעקוב אחר האופן בו הם מתייחסים לתמורות העוברות על החברה הישראלית. ד"ר עבד אלעלים מחמד מגדיר את תוצאות הבחירות האחרונות כ"המהפכה השנייה, לאחר זו של 1977, אולם כעת הימין הליברלי נעדר מן השלטון ובמקומו נבחר הימין החדש, הפשיסטי, הגזעני והעוין לערבים ולעם הפלסטיני". השינויים בחברה הישראלית מושכים, לדעתו, את השטיח מתחת לרגליה של ישראל, "המתגאה בפני העולם כולו כאילו הינה הדמוקרטיה היחידה באזור".

מאליו מובן, שתמונת המצב מורכבת ביותר. העולם הערבי חווה בעשור האחרון טלטלה עזה, שהשלכותיה עודן בעיצומן. המשבר הכלכלי שמדינות רבות חוות (וחשוב במיוחד לעקוב דווקא אחר מצרים בהקשר זה); הזירות המדממות בסוריה, לוב ותימן; וכאמור האתגר האיראני – כל אלו מציבים את ישראל ומדינות ערביות רבות על קרקע, בה רב המשותף על פני המחלוקות.

זה מסביר, כאמור, את התגובות הזהירות יחסית מן הבירות הערביות. אולם האתגר העומד בפני ישראל אסטרטגי, ומבחינות רבות חסר תקדים: האם תשכיל לשמור על מפגשי האינטרסים עם מדינות ערביות רבות? ולמען האמת, אפילו חמור יותר: האם ישראל עלתה על מסלול, שאותותיו ייראו כנראה רק בטווח הזמן המתקדם, של כרסום בהגדרתה כ"דמוקרטיה היחידה באזור"?

ד"ר עבד אלעלים מחמד מגדיר את תוצאות הבחירות האחרונות כ"המהפכה השנייה, לאחר זו של 1977, אולם כעת הימין הליברלי נעדר מהשלטון ובמקומו נבחר הימין החדש, הפשיסטי, הגזעני והעוין לערבים ולפלסטינים"

נראה, שהעולם הערבי מוטרד, או תמה, קצת יותר ממנה.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/