עיריית חריש ביטלה את הקרנת סרט השואה התיעודי "פרדי היקר" – אותו תכננה להציג ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה – משום שגיבור הסרט, אלפרד הירש – יהודי־גרמני שהציל ילדים באושוויץ – היה הומו מוצהר.
אולם, אחרי שנודע כי האירוע בוטל בעקבות התנגדות ראשי הקהילה החרדית בעיר – תושבים אחרים התאגדו כדי לארגן הקרנה חלופית לסרט עטור השבחים. במאי הסרט רובי גת מספר כי העירייה פנתה אליו לפני כמה חודשים כדי לארגן את ההקרנה לסרטו מ־2017.
לדבריו הם כבר סיכמו על מקום ותאריך – יום חמישי, 26 בינואר, ערב יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. גת אף אישר את חומרי הפרסום לקידום האירוע. אולם, כעשרה ימים לפני האירוע, מנהלת המחלקה לנוער וצעירים בעיריית חריש הודיעה לגת כי האירוע בוטל.
במהלך השיחה – שהוקלטה על ידי גת – היא הסבירה כי יש "בלגן" בתוך העירייה וכי היו "פיצוצים" בין בעלי תפקידים שונים. המנהלת אמרה כי ההקרנה בוטלה כחלק מביטול רחב יותר של אירועים בנושא הלהט"בקי בעיר בשל התנגדות מצד המנהיגים החרדים.
במהלך השיחה – שהוקלטה על ידי גת – היא הסבירה כי יש "בלגן" בתוך העירייה וכי היו "פיצוצים" בין בעלי תפקידים שונים. המנהלת אמרה כי ההקרנה בוטלה כחלק מביטול רחב יותר של אירועים בנושא הלהט"בקי
"לצערנו, יש איזה פוס כרגע ו'קרייסיס' על כל התוכנית [בנושא הלהבט"קי] בכללי, כי אנחנו עיר [דתית–חילונית] מעורבת וזו תוכנית חדשה ועיר חדשה", היא אמרה לגת. הוא שאל אותה אם הסיבה לביטול היא "להט"בופוביה" – היא אישרה.
"בהתחלה הייתי בהלם. למוחרת הייתי פשוט מדוכא. אבל ביום שלאחר מכן אמרתי לעצמי, 'זה לא צודק. אם אני אשתוק לגבי זה, אז דברים מהסוג הזה ימשיכו לקרות. אמרו לי בפירוש שזה בגלל שהסרט 'להט"בי' – והוסיפו שאולי בעוד כמה שנים הם יוכלו להקרין את זה", אמר גת בריאיון לזמן ישראל.
אחרי שהחליט כי אסור לעבור בשתיקה על ביטול ההקרנה, גת חשף את הסיפור לציבור בראיונות לערוץ 13, ערוץ 12 ולעיתון "הארץ". כשניצן אביבי, תושב חריש, שמע על ביטול ההקרנה, הוא החליט לארגן הקרנה פרטית של הסרט. אביבי, מוזיקאי ומארגן קהילתי, השיג מקרן, מערכת שמע ומצא חבר שברשותו חלל מתאים לקיום האירוע.
הוא פנה לגת, שאמר שהוא ישמח להגיע, ואז פרסם את האירוע בקבוצות ואטסאפ שונות ובפייסבוק. בסופו של דבר הגיעו יותר מ־60 אנשים ל"שירהדאנס" – סטודיו מקומי לריקוד – כדי לצפות בסרט.
"אין לי ספק שזו ההקרנה הכי מרגשת שהייתי בה אי־פעם", אמר גת לקהל ביום חמישי שעבר. העירייה ניסתה לטעון כי ביטול הסרט לא נבע מהתוכן הלהט"בקי אלא משום ש"לא היה ביקוש" להקרנה.
אולם, הטענה הזאת לא מתיישבת עם העובדה שהאירוע בוטל לפני שהעירייה בכלל החלה לפרסם אותו, כך שלא ברור איך היא יכולה לחזות מראש את הביקוש. המשנה לראש העירייה עידית ינטוב – שניסתה לגרום לעירייה לחזור בה מהחלטתה – השתתפה בהקרנה החלופית.
המשנה לראש העירייה עידית ינטוב – שניסתה לגרום לעירייה לחזור בה מהחלטתה – השתתפה בהקרנה החלופית. היא אף אישרה כי למרות טענות העירייה, ההחלטה אכן התקבלה בגלל התוכן הלהט"בקי
היא אף אישרה בפני גת כי למרות טענות העירייה, ההחלטה לבטל את ההקרנה אכן התקבלה בגלל התוכן הלהט"בקי של הסרט וההתנגדות מצד הציבור החרדי בעיר. "זה סרט מדהים, ואני שמחה שהוא הוצג בסוף בחריש", אומרת ינטוב.
חריש, עיר חדשה יחסית, תוכננה בהתחלה לשרת בעיקר את האוכלוסייה החרדית. אולם, בעקבות עתירה לבית המשפט המחוזי בחיפה, העיר נאלצה לפתוח את שעריה לאזרחים מכל המינים, אם כי עדיין קיימת מתיחות בין תושביה החילונים והדתיים, שבאה לידי ביטוי מדי פעם כמו במאבק סביב "פרדי היקר".
גת ציין בדברי הפתיחה כי הוא מצר על כך שהסרט הפך למוקד של מחלוקת וויכוח, מה שלטענתו זרע פילוג בחברה הישראלית ורק הסיט את תשומת הלב מסיפור הגיבור, פרדי הירש.
"פרדי היקר"
הסרט "פרדי היקר" מבוסס על ראיונות עם שורדי שואה שהכירו אותו. סיפור חייו ומותו הטרגי של גיבור הסרט מוצג באמצעות קטעי אנימציה, תמונות וסרטונים ארכיוניים. הסרט מתחיל בילדותו של הירש בגרמניה ובפעילותו בקבוצות ספורט ציוניות ויהודיות, בעיקר ב"מכבי".
כשהנאצים עלו לשלטון, המשפחה של הירש נמלטה מהמדינה ועברה לבוליביה. פרדי, שקיווה להגר בסופו של דבר לפלשתינה, עבר לפראג ב־1935. הירש, שהיה גבוה, רזה ושרירי – ושערו תמיד מסורק למשעי – האמין באדיקות במה שמכונה "יהדות השרירים" – רעיון ציוני שלפיו פיתוח שרירי היהודים יסייע בעיצוב העם החדש.
בזמן שהתגורר בצ'כוסלובקיה של אז, הוא המשיך להוביל את הפעילות של "מכבי" גם כשהנאצים השתלטו על המדינה. ההומוסקסואליות של הירש הייתה ידועה, ואנשים שהכירו אותו בזמנו והתראיינו לסרט של גת סיפרו כי היו לגביו שמועות, ומדי פעם הערות מזלזלות על כך שאסור להשאיר איתו ילדים.
ב־1941 הירש נמנה עם אחת מקבוצות היהודים הראשונות שגורשו לגטו טרזין. שם הוא מונה לסגן ראש מחלקת הנוער וארגן פעילויות חינוכיות ואירועי ספורט לילדים
בה בעת, אומרים המרואיינים בסרט, זה לא מנע ממנו לארגן מחנות ספורט יהודיים או להפוך לדמות אהובה בקהילה. ב־1941 הירש נמנה עם אחת מקבוצות היהודים הראשונות שגורשו לגטו טרזין. שם הוא מונה לסגן ראש מחלקת הנוער וארגן פעילויות חינוכיות ואירועי ספורט לילדים.
הירש, שדיבר גרמנית רהוטה, הצליח גם לשכנע את האס אס לספק תנאים טובים יותר לילדים. אף על פי שהדבר לא הוכח באופן מוחלט, הסרט מצביע על כך שהירש ככל הנראה ניהל קשרים מיניים עם חיילים גרמנים הומוסקסואלים, שבזכותם השיג השפעה וגישה למידע שימושי בגטו, מה שסייע לו לעזור לילדים שבהשגחתו.
ב־1943 הירש אפילו הצליח לשכנע את הנאצים לאפשר לו לארגן בגטו את משחקי "מכבי טרזין" עבור הילדים, שהתקיימו בנוכחותם של אלפי צופים וסייעו בהעלאת המורל. בספטמבר של אותה שנה הוא גורש לאושוויץ יחד עם אחרים מגטו טרזין, אך ניתן להם מעמד מיוחד והם שוכנו במחנה המשפחות (טרזיינשטט).
במחנה הזה הם הורשו להמשיך ללבוש את בגדיהם האזרחיים ולא הוכרחו לגלח את ראשם, אם כי ידיהם קועקעו (מאוחר יותר התברר כי הדבר נעשה כדי לשמור על אוכלוסייה בריאה יותר זמינה למקרה שמשלחת של הצלב האדום תגיע לביקור במחנה).
גם באושוויץ הירש היה אחראי על הטיפול בילדים ומונה לראש בלוק הילדים. הוא שכנע את הרופא הנאצי הידוע לשמצה ד"ר יוזף מנגלה – שביצע ניסויים רפואיים מזוויעים ביהודים – להקצות לילדים מנות אוכל נוספות.
הוא גם קיבל צריף נוסף עבור הילדים ושיפר את תנאי המחיה שלהם. כדי לרומם את רוחם הוא ביקש מהאומנית דינה גוטליבובה לצייר על קירות הצריף תמונות מהסיפור "שלגייה ושבעת הגמדים".
הירש תבע מ־600 הילדים שהיו בחסותו לקיים תנאי היגיינה וניקיון מחמירים במחנה; הוא דרש מהם להתרחץ באופן קבוע – גם בקור מקפיא – ולערוך לעצמם בדיקות כינים. לטענת הניצולים, זה הציל את חייהם של רבים
הירש תבע מ־600 הילדים שהיו בחסותו לקיים תנאי היגיינה וניקיון מחמירים במחנה; הוא דרש מהם להתרחץ באופן קבוע – גם בקור מקפיא – ולערוך לעצמם בדיקות כינים. לטענת הניצולים, זה הציל את חייהם של רבים מהילדים, משום שזה סייע להם לשמור על בריאות גופנית טובה יותר ולהיראות בריאים יותר במהלך הסלקציות, שבהן מי שנראה חולה או חלש היה נשלח אל מותו.
בעוד שבחלקים אחרים של מחנה המשפחות אסירים מתו מרעב וממחלות על בסיס קבוע, התמותה בבלוק הילדים הייתה כמעט אפסית, דבר שנזקף על פי רוב לזכותו של הירש. למרות כל זאת, בסופו של דבר המאמצים הללו היו לשווא.
כעבור כמה חודשים באושוויץ נודע להירש מלוחמי מחתרת כי אסירי מחנה המשפחות מיועדים ל"חיסול" – כלומר להישלח לתאי הגזים ומשם למשרפות – במרץ 1944. משום שסברו כי מותם בלתי נמנע, אנשי תנועת המחתרת ביקשו מהירש, שזכה לכבוד מצד כל הקבוצות השונות במחנה, להוביל מרד ולהצית אש בצריפים כפעולת התנגדות אחרונה.
מה שקרה לאחר מכן נתון בוויכוח היסטורי עז ונותר פתוח בסרט. הירש, מבועת לנוכח הידיעה שכל הילדים תחת חסותו עומדים להירצח, ביקש לקבל סם הרגעה. זמן קצר לאחר שנטל אותו, הירש שקע בתרדמת בגלל מנת יתר.
למוחרת הוא נלקח, מחוסר הכרה – יחד עם הילדים שהגן עליהם בחירוף נפש במשך חודשים – לתאי הגזים ומשם למשרפות. אולם, לא ברור אם הירש נטל מנת יתר במכוון או שהורעל.
הירש, יחד עם כמה אסירים אחרים שהיו שימושיים לנאצים – כמו רופאי הבלוק והאומנית דינה גוטליבובה – תוכננו להינצל מהחיסול. אולם, אם הירש היה מצית מרד במחנה כפי שרצתה תנועת המחתרת, הנאצים ככל הנראה היו הורגים את כולם, גם את אלה שתוכננו להינצל.
הסרט – על סמך עדויות של ניצולים – רומז כי הרופאים שסיפקו להירש את סם ההרגעה אולי נתנו לו מינון גבוה מדי בכוונה כדי למנוע מרד ובכך להציל את חייהם. ההסבר הנוסף שמציע הסרט הוא כי הירש לא היה מסוגל לשאת את המחשבה שיראה את הילדים שטיפל בהם נשלחים אל תאי הגזים, והעדיף להתאבד.
בעוד שמגני ילדים אחרים שנספו בשואה – כמו יאנוש קורצ'ק – זוכים להוקרה ומשמשים דוגמה לאומץ מוסרי עמוק, הסיפור של הירש כמעט לא סופר במשך עשרות שנים
במותו היה הירש בן 28 בלבד. בעוד שמגני ילדים אחרים שנספו בשואה – כמו יאנוש קורצ'ק – זוכים להוקרה ומשמשים דוגמה לאומץ מוסרי עמוק, הסיפור של הירש כמעט לא סופר במשך עשרות שנים, עד שכמה היסטוריונים החלו לחקור אותו.
זאת למרות העובדה שרבים מהאנשים שהירש עזר להם או הציל את חייהם בגטו ובאושוויץ היו אז ילדים או נערים. כלומר, רבים מהם חיו עשרות שנים אחרי המלחמה ויכלו בקלות למסור עדות על פעילותו.
ההיסטוריון דירק קמפר, שפרסם את הביוגרפיה של הירש ב־2015, מאמין כי הערפל סביב הירש נובע מההומוסקסואליות הגלויה שלו, שהפכה אותו לדמות מאתגרת יותר לדיון ציבורי. אולם, בשנים האחרונות הירש נעשה מוכר יותר.
ב־2016, בית ספר תיכון בעיר הולדתו אאכן שבגרמניה נקרא על שמו. ב־2021 הוא זכה ל"שרבוט דודל" שהציג את דמותו המצוירת מבצעת תרגילי התעמלות. גת מספר כי נחשף לסיפור של הירש בזמן שערך מחקר לסרט תיעודי אחר.
ההיסטוריון דירק קמפר מאמין כי הערפל סביב הירש נובע מההומוסקסואליות הגלויה שלו. אחייניתו של הירש אומרת בסרט כי הדבר היחיד שאביה סיפר לה על דודה הוא "שהיה הומו, כאילו שזה מה שחשוב"
ההומוסקסואליות של הירש נדונה בסרט. אחייניתו של הירש אומרת בו כי הדבר היחיד שאביה סיפר לה על דודה הוא "שהיה הומו, כאילו שזה מה שחשוב". אולם, נטייתו המינית רחוקה מלעמוד במוקד.
גת, הומוסקסואל בעצמו, אומר כי הסרט הוא "סיפור על גבורה במהלך השואה", ולא על נושאים להט"בקיים דווקא. "פרדי היקר" רחוק מלהיות סרט שוליים או סרט רדיקלי ומשודר באופן קבוע על־ידי תאגיד השידור כאן ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.
הוא גם הוקרן במהלך השנים בפסטיבלים ובאירועים שונים מסביב לעולם, בין השאר בארה"ב, בטאיוואן ובצ'כיה. גת אומר כי הסרן יוקרן בכמה ערים ויישובים בארץ ביום הזיכרון לשואה, ב־17–18 באפריל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
איזה עצוב שהדבר המרכזי זה המיניות של הבן אדם.
מדובר בדמות חינוכית, פרדי היה אישיות משיכמו ומעלה, הצליח לעשות עבור ילדים באושוויץ דבר שכמעט אף אחד לא עשה, נתן להם תקווה, כבוד וחינוך היה דמות שהנאצים הקשיבו לו במקום הנורא הזה.
ממליצה לכם לקרוא הספרנית מאושוויץ. בו יש תיאור מדוייק של אופיו וסופו הטראגי, היתה לו אפשרות לברוח אך בחר להישאר ולהמשיך בעבודת החינוך עוד בגטו.
איש גדול, עצוב שבישראל 2023 דבר כזה קורה.
למה להם לחפש סרט שמפלג דווקא בנושא שכל כך מאחד אותנו- השואה? מאוד חבל שבחרו כזה סרט, יש מאות סרטים איכותיים על השואה שלא מייצגים דמויות שנויות במחלוקת. זה לא להטבופוביה אלא ניסיון נואל של להט"ב לקדם את האג'נדה שלהם באמצעות השואה תוך פגיעה בשכבה רכבה של אוכלוסיית העיר